"בכל ביתי נאמן הוא" • טור פרידה

מאת הרב יוסף הרטמן

כאש בשדה קוצים עברה הבשורה הקשה והמרה בערב חג הפסח. "מזכיר הרבי נלקח מאיתנו.." בתוך כל הבשורות הנוראיות שנחתו עלינו בחודש שחלף, זו הייתה הקשה מכולן עבורי.

העוזר לספור את היהלומים

"כבוד הרבי כיצד אתה מסוגל בגילך הגבוה לעמוד על רגליך במשך שעות ארוכות ולחלק דולרים לאלפי אנשים?" כך שאלה אישה מבוגרת את הרבי בשעתו. הרבי ענה לה: "כאשר סופרים יהלומים לא מתעייפים". כל חסיד מאמין שיש לרבי נשיא דורנו כוחות מעל הטבע.

הרבי לא יישן לילות רצופים בחודשי תשרי העמוסים, הרבי מיעט מאד באכילה, הרבי התוועד במשך שעות ארוכות ללא הפסקה! הרבי עמד שעות ארוכות וחילק דולרים לאלפים, קרא פני"ם בציון הקדוש במשך שעות רבות ועוד. אך האם מישהו חשב כיצד המזכיר הנאמן, הרב יהודה לייבל גרונר ע"ה עמד פיזית במטלות האלה?!

עובדה זו, משכה את תשומת ליבי כאשר הגעתי, בע"ה, בפעם הראשונה אל הרבי נשיא דורנו. היה זה בז"ך באלול ה'תשכ"ב. זכינו להיות ה"קבוצה" של תשרי תשכ"ג שמנתה שישה תמימים בלבד! אך על כך בפעם אחרת בל"נ.

ראיתי מקרוב את עבודתם המסורה והנאמנה של צוות המזכירים, בחדר צר, עמוס בספרים ובמכתבים, עם מכונות כתיבה מיושנות וטלפון ישן אחד!

הרב גרונר ע"ה, עמד ליד חדרו של הרבי נשיא דורנו לפני ר"ה, במשך לילה תמים והכניס אנשים ל"יחידות", עמד בקבלת הפני"ם בערב ר"ה, בחלוקת הלעקח בערב יו"כ ובהושענא רבה, יומיים ר"ה ויום כיפור עמד על רגליו בלי לנוח! ועוד ועוד. למחרת הגיע לעבודתו ליום חדש עמוס ודחוס.

עובדות אלו הדהימו אותי. איזו מסירות?! איזה ביטול עצום?! איזו הקרבה?! פשוט לא יאומן למי שלא ראה בעיניו!

אין לי מילים, יקצר המצע לתאר ולספר על הביטול הפנימי, המסירות העצומה, "הנחת כל עצמותו" כפי שמבואר בחסידות, עבור הרבי נשיא דורנו. כפי שנכתב בתורה על יהושע בן נון: "נער לא ימיש מתוך האוהל".

לילות כימים, חגים ושבתות, בימי החורף הקפואים של ניו יורק ובימי הקיץ הארוכים והלוהטים הוא אצל הרבי! חושב על הרבי! חי עם הרבי 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע! אינני יודע אם בדורות הקודמים אצל רבותינו נשיאינו הקדושים, היו מזכירים כאלו שעבדו ללא לאות, במסירות אין קץ. המציאות הייתה אחרת באותם דורות. האדמורי"ם הקודמים לא עמדו שעות רבות לחלק דולרים, לחלק "כוס של ברכה", לאקח וכו'. כמובן, גם המזכיר או המשב"ק לא נדרש לעמוד צמוד לידו.

בן בית אצל הוריו ואצלם

בחודשי תשרי תשכ"ג ותשרי תשכ"ח, זכיתי להתארח אצל הוריו היקרים הרב מרדכי ישעי' גרונר ע"ה וזוגתו הרבנית מרת מנוחה רחל ע"ה (שהייתה בת דודה ראשונה של סבתי-אם אבי, הצדקנית מרת רייזל שושנה הרטמן. שתיהן גדלו יחד כמו אחיות בחברון עיר האבות ת"ו).

כפי שציינתי, בהמשך אף בחודש החגים בתשל"ו ותש"מ, שוב זכיתי להתארח בבית גרונר. אז ראיתי מקרוב כבן בית את עבודתו המסורה שלא ניתנת לתיאור כלל.

בערב ראש השנה הוא היה ליד הרבי בתפילה, בקבלת הפני"ם, אח"כ באוהל הקדוש על כמעט לפני הדלקת נרות. חזר הביתה לאחר יום עמוס לעייפה, לכמה דקות בלבד! שוב באו שני ימי הדין, עמד על רגליו מאחורי הרבי כל התפילות מבלי לשבת רגע! ביום השני לאחר מנחה "התוועדות" שוב עמד על רגליו. לא ישב אף פעם בהתוועדויות! לאחר מכן "כוס של ברכה" שעות רבות.

זוכרני כיצד נכנס לביתו בערב יום כיפור לאחר שהיה צמוד ליד כ"ק אד"ש מה"מ משעת בוקר מוקדמת; הכפרות, התפילה, חלוקת לאקח לאלפים, מיד מנחה, ברכה לתמימים. הוא הגיע לכמה דקות לטעום משהו כעין "סעודה מפסקת" ומיד רץ בחזרה ל-770! לא אשכח זאת לעולם! אלו דברים לא מובנים כלל בשכל האנושי. מנין שאב כוחות גופניים כבירים לעמוד בלחץ האדיר הזה?

חודשי תשרי בבית משפחת גרונר היקרה, מכניסי האורחים, בשמחה במאור פנים ביד רחבה, הפכו עבורי, לימים נפלאים, מלאי חוויות, ומרוממי נפש. כל ארוחה הפכה ל"התוועדות" חסידית. ר' לייבל, כך קראנו לו בקיצור, היה שופע סיפורים אותנתיים, חוזר מאמרים, שיחות, הוראות שונות ומרתקות,ששמע מאנשים שיצאו מ"יחידות". חלק מהדברים פורסמו כבר בבימות שונות. בפרט בחג הסוכות ההתוועדויות נמשכו עמוק לתוך הלילה. לפתע, היו מגיעים שכנים ותמימים ש"הריחו" שיש כאן מה לשמוע….

ר' לייבל דאג לא רק לרוחניות של אורחיו המרובים שהסבו בכל שבת וחג מסביב לשולחנו, הוא דאג גם לגשמיות. אם אורח התבייש לאכול הוא שם לב לכך והאיץ בו לאכול. ביום הראשון לבואי אמר לי: "אתה יודע שאנחנו עסוקים קצת. המקרר פתוח תיקח מה שאתה רוצה"..

"בלי פרוטקציה"!

הרב לייבל גרונר לא עשה "פרוטקציה" לידידים ולקרובי משפחה, הוא דאג בראש ובראשונה לבריאות הפיזית של הרבי. "לא להטריח את הרבי אפילו לשנייה אחת" כך שינן באוזנינו. לפני ה"יחידות" הזהיר את הנכנסים לקצר, מי שהאריך היה נוהג לפתוח את הדלת באמצע היחידות. אם הרבי היה מסמן לו לסגור נאלץ לציית כמובן.

רק פעם אחת ויחידה במשך עשרות שנים, זכיתי ל"פרוטקציה" שלו.

בחודש תשרי תשכ"ג, כאמור הפעם הראשונה שלי אצל הרבי, התקיימה התוועדות בסוכה הגדולה מאחורי 770.

ביום השני של חג הסוכות. נטלו ידיים לאחר מנחה. ההתוועדות נמשכה משעה 6:00 עד 9:00 זכינו לשמוע שיחות קודש וכן מאמר: "בסוכות הושבתי" לאחר הבדלה התקיימה חלוקת "כוס של ברכה". לפתע הודיעו לי כי הגיעו אלי בני דודים מניו יורק. מר צבי ויפה כהן, גם הם קרובי משפחה של משפחת גרונר, כמוני. הם בקשו שאקחם להכיר את הרבנית מרת מנוחה רחל גרונר ז"ל. חשבתי לעצמי עד שהתור יסתיים אספיק לחזור. אך, נכונה לי אכזבה.

חזרתי לסוכה והנה הסתיימה חלוקת "כוס של ברכה". בדיוק פגשתי את הרב לייבל וספרתי לו שאיחרתי, כי באו אורחים ולקחתים וכו'. הוא כנראה ראה את פני הנפולות… זה ה"תשרי" הראשון שלי! כבר הפסדתי "כוס של ברכה"… הוא נכנס לרבי ושאל אם אוכל לקבל "כוס של ברכה"? לפתע, נפתחה הדלת של "גן עדן העליון"= חדר קדשו של הרבי ונקראתי להיכנס פנימה. בזכותי, עוד שני מאחרים קבלו.

הרבי עמד ליד השולחן, בידו הקדושה אחז גביע – יין ושאלני באידיש, בחיוך: "מה קרה"? מדוע איחרת"? "מוציאים כל כך הרבה כסף 12 מאות לירות לנסיעה"… התחלתי לגמגם מרוב התרגשות ולבסוף הצלחתי להסביר כי הגיעו בני דודים במיוחד ולקחתים למשפחת גרונר.

הרבי חייך תוך כדי מזיגת היין ואמר לי באידיש: "נו, שיהיה כפליים לתושייה, לשנת הצלחה"… כך זכיתי בעוד "יחידות" באותו תשרי ראשון ומופלא! ראיתי את אהבת ישראל העצומה של הרבי שלנו!

המשפיע העולמי הנודד

לאחר ג' תמוז שינס את מתניו, למרות גילו המבוגר, החל לשמש "משפיע עולמי נודד" הוא טס עשרות אלפי ק"מ בשנים הללו, לכל קהילה שהזמינה אותו.

הוא עודד, חיזק, ניחם, הפיח רוח חיים בחסידים השבורים ובתמימים. הוא חיזק מאד את ההתקשרות הפנימית הנפשית לרבי ולקיום כל הוראותיו.

זכינו לארח אותו בבי"ס חב"ד-בנות בנחלת הר חב"ד בכ"ו בשבט תשנ"ח. המנהל הרב יוסף מעטוף ואנכי שעבדתי כרב בית הספר קיבלנו אותו בהתרגשות רבה. הוא הגיע מלווה ביו"ר סניף צא"ח בנחל'ה הרב ליפא קורצוויל (שהקב"ה ישלח לו במהרה רפואה שלימה). עד היום זה זכור לי כיום מיוחד בבית הספר. כ-400 בנות עם המחנכות, הצוות התכנסו לשמוע דברי חיזוק ועידוד.

זכינו שיתארח בבית הכנסת המרכזי בנחלת הר חב"ד כמה פעמים, כשבכל פעם הוא הצליח לרתק מאות אברכים ותמימים במשך שעות רבות.

הקשר עם קברי האבות בחברון

בכל פעם שהגיע לארץ הקודש ל"התוועדות" או לרגל שמחה משפחתית.

נסע לעיר הקודש חברון ת"ו להשתטח על קברי האבות במערת המכפלה. כן, לעלות לציון הקדוש של הרבנית הצדקנית מנוחה רחל זיע"א שהייתה סבתא-רבה של אמו שזכתה להיקרא על שמה.

זכיתי לנסוע עימו באחת הנסיעות הראשונות בתאריך ז' במנחם אב תשנ"ז. התפעלתי כיצד הוא מדבר לחיילים ממשמר הגבול ומשכנעם להניח תפילין. החיילים התרגשו מאד לשמוע שזהו המזכיר של הרבי מליובאוויטש!

התוועדות בלבת אש ומטוס קפוא!

"זרם חשמל" עבר בין חברי הקבוצה, שזכתה בדיוק לפני עשרים שנה לטוס לליובאוויטש ומשם לרוסטוב. היה זה במלאת שמונים שנה להסתלקות כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע.

נסענו מארץ הקודש עשרות חסידים, משפיעים, ותמימים. לפתע עברה הידיעה כי יצטרף אלינו המזכיר הרב לייבל גורנר שיבוא במיוחד מארצות הברית.

אותה נסיעה היא חוויה שלא תישכח אצל כל הנוסעים. היינו אמורים להמריא משדה התעופה בויטבסק ביום שישי בבוקר לרוסטוב כדי להתוועד ברוסטוב לרגל "ב' בניסן". אך הקב"ה רצה אחרת. מטוסי המטוס קפאו מהשלג. אברכים עלו על המטוס ובעזרת קרשים ומקלות ניסו להוריד את השלג אך ללא הצלחה…

השעות נקפו. בנתיים אנחנו באולם הריק של שדה התעופה הישן. כמובן שמישהו דאג להביא מיד משקה וכיבוד והתקיימה התוועדות נפלאה ומרוממת באווירה עילאית, כשהרב גרונר מרתק במשך שעות את הקהל.

ב"ה, זכיתי גם השנה במהלך כינוס השלוחים העולמי לפגשו ב-770. כרגיל התנשקנו. הוא שאל בשלום בני ביתי. תמיד היה אומר איזו אמרה חסידית או סיפור. כשהוא נאות להצטלם איתי לא האמנתי שזה יהיה הצילום האחרון, לעת עתה… ר' לייבל היה צלול בדעתו והרגיש טוב, מי האמין שהנגיף הארור הזה יכריע אותו?!

הרב החסיד, המזכיר הנאמן והמסור, הותיר את משפחתו היקרה והחשובה אבלים וכואבים. כל אנ"ש בארץ ובעולם שותפים לאבל הכבד. "וידום אהרון"! גם אני בפרט, באבל כבד, בהלם רב ובצער עמוק.

קשרי ידידות אמיצים של קרוב לחמישים ושמונה שנים. חסיד משכמו ומעלה שהותיר את חותמו בתחומים רבים. עשרות אלפים מאנ"ש ולא מאנ"ש זוכרים אותו בהערצה ובהערכה. את הסבלנות שלו בלי גבול. את מאור הפנים החיוך והשמחה בו קיבל כל אחת ואחת ללא הבדל עדה, מוצא שיוך קהילתי.

ר' לייבל נזכור אותך לעד וננצור את אישיותך המיוחדת, נזכור את תביעתך הנמרצת לחזק את ההתקשרות לרבי ללימוד המאמרים והשיחות, לביצוע התקנות, ליישום המבצעים הקדושים.