ה'וילון' נסגר. מה הרבי מצפה מאיתנו? • הרב גנדל בטור נוקב

הרב בנימין זאב גנדל, משפיע בישיבת חח"ל צפת

אני רוצה לשתף בלבול שהיה לי בצעירותי בנושא הזה של 'עבודת התפילה'. לכאורה רואים שהרבי לא כל כך מאריך בתפילה. אז ברור שהשאלה היא לא על התפילה של הרבי, שהיא באין ערוך אלינו. אפילו אם נתפלל כל החיים, לא נגיע לשנייה אחת של האיכות של התפילה של הרבי.. אבל לכאורה הרבי מראה את לנו איך הוא מתפלל?

אז דבר ראשון מפורסם ושמעתי זאת מכמה חסידים, שראו בשבת ובהזדמנויות נוספות שהרבי לא התפלל עם המניין, ואחרי זה הם עצמם שמעו את הרבי מתפלל באריכות בחדרו הקדוש. והדבר העיקרי הוא, פשוט לראות כיצד הרבי מתייחס לחשיבות העצומה והקריטית של תפילה באריכות. בעשרות אגרות קודם, שיחות וכו', הרבי תובע מכל אחד את העניין של 'עבודת התפילה', בצורה הכי ברורה והכי פשוטה. מה הרבי עושה? זה לא בתחום אחריותי להבין.

כמו שאנחנו לא מבינים איך הרבי התבטא על עצמו בתש"י שהוא לא שייך להיות רבי, והרבי עצמו אומר שאנחנו לא מבינים, איך הרבי הרש"ב אמר על עצמו שאינו שייך להיות רבי. מה שנוגע אלינו, זה שהרבי מצווה עלינו באופן ברור ומוחלט, שעל כל אחד להתפלל באריכות. ומה שלא מבינים, לא מבינים.

במיוחד אחרי שהרבי מדבר בצורה הכי ברורה וחותכת בשיחת ה'דבר מלכות' פרשת 'בשלח' תשנ"ב, אודות 'עבודת התפילה' של 'ימות המשיח', באופן של 'התכללות בעליון' שזה השיא של 'עבודת התפילה', אז אין מקום לספק ובלבולים בעניין. צריכה להיות פשוטה החשיבות הקריטית של 'עבודת התפילה' לכל אחד, בדיוק כמו שהתייחסו לזה בדורות הקודמים, ולפי שיחת ה'דבר מלכות' הרבה יותר מקודם.

הלכה למעשה. איך מתחילים להתפלל?

ההתחלה של 'עבודת התפילה', היא דבר ראשון בהכרה שכאשר נעמדים להתפלל, מגיעים לבצע משימה. זה לא בשביל להעביר את הזמן עם אמירת מזמורים.. צריכים להגיע בדריכות, יש פה משימה. דבר שני, חייבים להגיע במנוחה. להיות מונח בתפילה לגמרי. שום דבר לא צריך להלחיץ ולבלבל. לא השעון, לא החזן. כעת אתה עם מילות התפילה. אתה והקדוש ברוך הוא.

[הרבי מדריך שגם מי שמתפלל באריכות, יתחיל את התפילה עם החזן. אבל מההתחלה והלאה, צריך לשכוח מהחזן וקצב התפילה]. פשוט לשקוע כל כולך באותיות התפילה. אז אמנם לפעמים צריך להזדרז ללימוד וכו', אבל עד לזמן שאפשר להאריך, צריך לשקוע בתפילה לגמרי. לשכוח מהכל! חייב להיות שהתפילה תהיה במנוחה.

ב'קונטרס התפילה' הרבי הרש"ב מדריך שהבחורים הצעירים שלא למדו מספיק חסידות, יתפללו בפירוש המילות הפשוט של התפילה. זאת אומרת בצורה הכי פשוטה, פשוט להבין מה אנחנו אומרים. לדוגמא: 'הודו להשם', צריך להודות להשם. פשוט להסביר לעצמנו את פירוש המילים לשפה המדוברת. [אני מציע למתחילים להתפלל עם 'סידור המפורש', כך יש להם את פירוש המילות מול העיניים, ויוכלו להתפלל עם הבנה טובה של מה שאומרים. כמובן שהכי טוב ללמוד קודם את פירוש המילים ולהגיע לתפילה כאשר יודעים את פירוש המילות טוב].

בהמשך הרבי הרש"ב מדריך, שפירוש המילות צריך להיות בצורה כזאת 'שהמילים יהיו חיים ומאירים'. דהיינו: אפשר לומר 'אשרי יושבי ביתך' ולהבין את פשט המילים, ואפשר להרגיש את המילים, כמה כיף למי שיש לו אלוקות ויש לו חסידות. זאת אומרת שהפירוש נשאר פירוש פשוט, אבל זו לא אמירה, זו הרגשה. זה הפירוש שהמילים 'חיים ומאירים'. אז יש כאלו שאומרים שהם אומרים את המילים ולא מרגישים, אז מה הם צריכים לעשות?

אז כמובן שכל מי שמונח יותר בחסידות ועניינים חסידיים, הוא יכול להרגיש יותר בקלות. אבל גם מי שלא מונח וכו', צריך פשוט לחשוב על פירוש המילים בלי הרגשה. לא צריך לרדוף אחרי הרגש. צריך להשקיע במחשבה של פירוש המילים, במתינות ובלי לחץ של זמן. בטוח שהרגש יגיע. אין בזה ספק. צריך רק לחשוב יום אחרי יום את הפירוש, ואז לב האבן יישחק.

כמה זמן צריך להשקיע בזה בתפילה? התשובה היא כמה שאפשר יותר. כל אחד וכמה שהוא יכול יותר. אחד זה להתפלל כמה שעות, ואצל השני זה אפילו חמש דקות. אבל בחמש דקות האלו, צריכים לשכוח מהכל. מכל ענייני העולם לגמרי. להתרכז לגמרי בתוך המילים. כל אחד בזמן המינימלי שהוא מקציב לעצמו, שבזמן הזה הוא יהיה מונח לגמרי בתפילה. כמובן שלאט לאט הוא יוסיף עוד זמן וכו', ובשבת כל אחד יכול וצריך להתפלל באריכות הרבה יותר מבכל יום, אבל צריכים להיות מונחים בעניין לגמרי.

להפנים את ה'דבר מלכות'

פעם הייתי בהתוועדות של אחד המשפיעים, שהתוועד לילה שלם על אהבה וגעגועים לרבי. בסיום ההתוועדות, הוא פלט משפט חד: תמימים, בשביל לאהוב את הרבי – חייבים להתעסק ב'עבודת התפילה'. בהתחלה לא הבנתי. מה הקשר? עד שהבנתי. רבי, זה אלוקות. 770, זה אלוקות, משיח, זה אלוקות. את מי מעניין אלוקות?

בשביל שאלוקות תעניין אותנו, חייבים להתעסק ב'עבודת התפילה'. להתפלל באריכות כמה שיותר. לא להתייאש אם לא מרגישים. לאט לאט זה חודר, ויום אחד המושג 'עצמות ומהות' יהיה מעניין ומושך אותנו. בשיחות ה'דבר מלכות' מהשנים תשנ"א-תשנ"ב, הרבי דורש מכל אחד את גילוי 'עצמות ומהות', את החיבור של 'עשר' ואחד עשר' וכו'. את מי זה מעניין בכלל? זה נוגע לנו?

אם רוצים שהשיחות של ה'דבר מלכות' ידברו אלינו, שנתחבר אליהם, שנרצה ליישם אותם – צריכים להתעסק ב'עבודת התפילה'. ומוכרחים להתבונן בשיחות ה'דבר מלכות' בתפילה. ככה אפשר להפנים וליישם אלינו לחיים, את הדרך הגאולתית שהרבי מחנך אותנו בשיחות האלו, בכדי 'לחיות משיח'. שנצא מלימוד השחות הללו עם החלטה אמיתית, שאנחנו מוכנים ורוצים לגלות את ה'עצם' אצלנו ובעולם וכו'.

בלי 'עבודת התפילה', זה נשמע סיסמא.. 'גילוי העצם' 'עצמות'.. אבל אחרי שמתעסקים 'בעבודת התפילה' בקביעות וברצינות, אז שיחות ה'דבר מלכות' מקבלות אצלנו מקום אמיתי. אז כל הוראה שהרבי דורש שם, נהיית רלוונטית ומעשית עבורנו בחיים שלנו.

על ידי התפילה 'חיים' את הכרזת 'יחי'

יותר מזה: בשנים תשנ"ג-תשנ"ד, הרבי רומם את כל החסידים ל'גילוי העצם'. ברגעים האלה בהם הרבי עודד ללא הרף את הכרזת הקודש 'יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד', עצם הנפש של כל חסיד, לא משנה מהי דרגתו, התפרצה בשירת 'יחי'.

זה היה 'גילוי העצם', אבל זה היה מצד למעלה. הרבי רומם את כולם. אבל הרבי מלך המשיח מצפה מאיתנו שאנחנו כעת נגלה את 'העצם', שנעמוד עכשיו באותה התקשרות עצמית לרבי מלך המשיח, וזעקה פנימית של 'יחי אדוננו' כמו שהייתה בתשנ"ג. אבל עכשיו זה מצידנו. לא מצד למעלה. עכשיו לא נפתח ה'וילון'.

הרבי מצפה מאיתנו שזה יגיע בכוחות שלנו. וזה לא שייך בלי 'עבודת התפילה'. איך שייך שאתה באמת תחיה 'יחי אדוננו'? את 'עצם הנפש'? מעניין אותנו 'גילוי עצמות'? 'מלך המשיח'? בשיחות ה'דבר מלכות' הרבי מחנך אותנו איך לחיות את ימות המשיח. איך אנחנו דבר אחד עם 'עצמות'. הכל הרבי מסביר בשיחות האחרונות, אבל השאלה האם זה מדבר אלינו?

לכן חייבים להתעסק ב'עבודת התפילה'. שאלוקות תהיה חיה בחיים שלנו. שאלוקות תדבר אלינו. ואז כאשר לומדים את שיחות ה'דבר מלכות' ומתבוננים בהם קודם התפילה ובתפילה, אז המילים של הרבי 'מדברות' אלינו ומפנימים אותם. כתוצאה מזה, גם הכרזת 'יחי אדוננו' לא נאמרת סתם, אלא עצם הנפש שלנו מכריז 'יחי', ובאמת כל ליבנו ונפשנו דורש את גילוי ה'עצמות' בגאולה האמיתית והשלימה. לכן מוכרחים להתפלל באריכות כמה שיותר. זה פשוט נחוץ וקריטי. שאלוקות תבער בנו.