העם (שוב) אמר את דברו

שניאור חביב, בית משיח

1.

מעולם לא נתקלתי בדיסוננס כה משמעותי בין הרגע שבו נכתב הטור, לבין הרגע שבוא הוא יקרא על ידי הקוראים. למרות שתמיד הטור נכתב בתחילת השבוע, והוא נקרא בסופו, ובאזור נפיץ כשלנו כל דבר יכול לקרות בטווח שבין יום שני לשבת, בדרך כלל יש הלימה מסוימת בין תחילת השבוע לסופו, או לכל הפחות זיכרון נוסטלגי שמבליח ומעורר רגש של הזדהות עם האווירה והתחושות של ראשית השבוע.

אבל השבוע המשימה הזו הולכת להיות מאתגרת במיוחד. לא פשוט לכתוב בין הר אדיר של פרטי לבוש למיון, לבין דלי עם סמרטוטים ומגוון חומרים כימיים. שכן זה ממש לא משנה אם אתם מהדרין מן המהדרין ותחילתה של מצוות ביעור חמץ, אבק, בגדים ישנים, ושאר מיטלטלין שאין בהם חפץ, קשורה אצלכם ליום עלותו של הרבי שליט"א על כס הנשיאות, או שאתם מתעקשים להמתין עם תחילת העבודות דווקא ליום הולדתו של הרבי, משום שאז מזלכם גובר וזו סגולה בדוקה להספיק 'אלף פעמים ככה', שהרי מן המפורסמות היא, שהמתחילים לנקות בשבוע של פסח מספיקים בחמשה ימים את מה שהספיקו המקדימים בחודשיים תמימים של עבודה מאומצת

מעבר לכך יש השבוע גם בין חלוקת מצות ומכירת חמץ, הקהל אחדות והקהל מחלוקת ודיונים לאין קץ ובעיקר לאין תכלית ולחשוב שכאשר תקראו את השורות, כל זה יהיה חלום רחוק ומעורפל והדבר היחיד שיטריד אתכם יהיה היכן לצאת עם הילדים בחול המועד הארוך.

2.

אבל יש רגעים שנחרטים בזיכרון, נצרבים בנשמה. יש חוויות שלא ישכחו. בדיוק כמו מעמד הקהל בבית המקדש שכל מטרתו הייתה להרשים. להרשים את כל המשתתפים – אנשים נשים וטף שהטקס הזה ייחרט בזיכרונם וישפיע עליהם לשבע השנים הבאות.

ומה שהיה ביום ראשון האחרון בהיכל מנורה מבטחים בתל-אביב, היה ללא ספק אחד מן האירועים הללו. העוצמה, הקהל, השמחה, התכנית, הנאומים, ושולחן הכבוד המפואר ובעיקר הקהל – עשרים אלף אנשים נשים וטף שגדשו את היכל הספורט בשני כינוסים, כינוס חיילי צבאות ה' בבוקר וכינוס לאנ"ש חסידי חב"ד בערב, זה לא רק כינוס, זה לא רק הקהל, אלא זו אמירה משמעותית ביותר.

3.

"כמה ימים לפני הכינוס הייתי חלק מדיון סוער שהתרחש באיזהו מקומן. בין משתתפי הדיון היו, נאמר זאת כך, דמויות בולטות בציבור החב"די. זר כי היה נקלע לאותו דיון, היה ודאי חושב כי המארגנים יצטרכו לצאת לרחוב הראשי כדי למצוא מניין לכנס.

בכניסה לכינוס, פגשתי באחד ממשתתפי אותו דיון, שהשתדל שלא לנקוט עמדה. באמצע הכינוס הוא ניגש אלי ולחש לי באוזן. טוב, הוא לא ממש לחש, יותר נכון הוא צעק, אבל זה נשמע כמו לחישה.

'אתה רואה', הוא אמר לי, 'העם אמר את דברו'".

אם יורשה לי לצטט את עצמי, הקטע לעיל היה הפסקה האחרונה בטור שכתבתי אשתקד, אחרי הכינוס של י"א ניסן. השנה, פגשתי אותו שוב ברחבה הגדולה שליד היכל מנורה מבטחים. "לא יעזור להם, הוא אמר לי העם שוב אמר את דברו".

4.

עשרים אלף איש שמילאו את האולם אמרו כן לאמונה הבלתי מתפשרת שהרבי מלך המשיח חי וקים והוא יגאלנו תכף ומיד ממש.

עשרים אלף איש אמרו כן לאמונה שדברי הרבי קיימים לעד ולעולמי עולמים ללא שום שינוי והפסק.

עשרים אלף איש אמרו כן לאמונה בדברי הרבי שהשליחות היחידה שנותרה היא לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש

עשרים אלף איש אמרו כן לרצון הפשוט והבסיסי של החסידים להתאחד לקראת יום ההולדת של הרבי ולהביע את אהבתם לרבי

עשרים אלף איש באו לומר את דברם – יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

לתגובות: shneorc@gmail.com