מטפס על הקירות בישיבה ועדיין מגיע – מה מחזיק אותו שם?

הרב שניאור זלמן שניאורסאהן, שליח הרבי ברובנא, אוקראינה, מאמן ומטפל בכיר בשיטת itt, מפתח מודל גשר להצלחה – לתקשורת בין־אישית בונה להורים וצוותי חינוך

אני שואל את הבחור: "למה לא תלך ללמוד במסגרת אחרת? במקום שבו תלמד כל דבר אחר חוץ מגמרא והלכה. מקום שבו תוכל להכין את עצמך לחיי תכלית, כפי שאתה טוען".

שתיקתו העצובה לא מרפה.

בפגישה עם מטפלים ואנשי חינוך העליתי את נושא הנשירה הסמויה בישיבות – המצב שבו בחור יושב ומטפס על הקירות, ומחכה שהזמן יעבור.

הדעות היו חלוקות: האם הבחור רוצה להישאר ללמוד בישיבה, אבל לא מרגיש לגמרי שייך? או שמא הוא לא מרגיש שייך, ופשוט אין לו את האומץ לקום ולעזוב?

בפרשת שמות, אותה קראנו השבת, התורה מספרת על גלות מצרים התחלת עבודת הפרך, על העבודה הקשה בחומר ובלבנים, ועל תחילת תהליך הגאולה.

חז״ל מביאים ארבעה דברים שבזכותם נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, לשונם, לבושם, ולא דיברו לשון הרע.

לכאורה – מה מיוחד בשם, לשון ולבוש?

השם מבטא שייכות.

פגשתי ידיד ששינה את דרכו. כשקראתי לו בשמו, הוא אמר לי: "החלפתי את שמי".

החלפת שם – זו אמירה: אני אחר.

גם לשון וגם לבוש מבטאים שייכות. אפשר לזהות מהיכן מגיע הדובר לפי הסלנג שלו. כך גם לבוש – אפשר לזהות את החסידות או הקבוצה שאליה שייך אדם.

שייכות – טבע בנו בורא עולם כדי לשמור עלינו. החושים שלנו מובילים אותנו כדי לשרוד, ולהיות שייך זה חלק מהשרידות.

בחור שיושב בזאל הישיבה – זה לא משנה אם הוא עם הפנים פנימה או חוצה – הוא עדיין במחלקת שימור לקוחות.

הוא עדיין מחזיק "כרטיס מועדון" של תלמיד ישיבה.

יכול להיות שזה לא אומר לו יותר מדי, אבל אם הוא עדיין מחזיק את הכרטיס בארנק, הוא מופיע בזאל מידי פעם – יש סיבה אחת: שייכות.

יכול להיות שזו שייכות עדינה, יכול להיות שהיא שבירה, ויכול להיות שבחלל הריק יש לו שייכות גם למקומות אחרים.

אבל השם מורה על צורך בסיסי להיות שייך. הלשון והלבוש – גם הם.

נכון, זה דורש מאנשי החינוך והורים יותר מאמץ – להכניס תוכן ומשמעות לשייכות, כדי שכרטיסי מועדון אחרים לא ינצנצו הרבה יותר.

על מצב בני ישראל במצרים אמרו חז"ל: "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי…" ובכל זאת "לא שינו את שמם"?

לכאורה סתירה במדרשי חז"ל.

הרבי מיישב סתירה זו: "וודאי אמונתם היתה שלמה, ורק מצד סיטרא אחרא נפלו להם מחשבות זרות נגד האמונה בה'."

כלומר – למרות המחשבות, השייכות והאמונה היו בשלמות.

בספר היום יום בתאריך כ"ב טבת מביא הרבי בשם הרבי הרש"ב נ"ע: "כשם שהנחת תפילין בכל יום היא מצווה דאורייתא על כל יהודי, ללא חילוק בין גדול שבתורה לבין איש פשוט, כך הוא חוב גמור על כל יהודי לחשוב כל יום חצי שעה אודות חינוך הילדים, ולעשות הכל – מה שבכוחו לעשות ויותר מכפי כוחו – לראות לפעול אצל הילדים שילכו בדרך בהם מדריכים אותם."

כהורים – יש לנו את האחריות. וכמובן גם לצוות בישיבה: המשגיח, מגיד השיעור, המשפיע, ראש הישיבה – כל נושא תפקיד בישיבה – האחריות עלינו.

מודל "גשר להצלחה" נוגע בדיוק בנשירה הסמויה, ומציג את הדרך לתקשורת מכוונת בין הורים לצוות ההוראה, בניית זהות אישית לתלמיד והטמעת שייכות פנימית מלאת חיות.

אם הייתה לכם לאחרונה אסיפת הורים – נצלו את ההזדמנות לבנות קשר עם צוות ההוראה.

רוצים שינוי ? תנסו. תפעלו. תצליחו – באחריות.