לָמָה אַתֶּם מַחֲרִשִׁים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ? • טור דעה

הרב מנחם ששון, באדיבות מגזין בית משיח

על מלכות בית דוד משיחך

לא צריך לחדור למאחורי הקלעים, ולא צריך לנבור במסמכים החסויים, כדי להבין שמהות הקטרוג של ה' טבת מכוונת במיקוד מדוייק נגד כסאו של הנשיא השביעי, במטרה לחתור תחת כס מלכותו של הרבי מלך המשיח. 

וכפי הביטוי המרעיד של הרבי עצמו ביחידות לחברי אגו"ח בתחילת פרשיית הספרים (ראש חודש תמוז תשמ"ה): "הוא מתכוון לכיסא!".

מהקטרוג הנורא הזה ששיבש מערכות שמיים בתקופת פרשיית הספרים, עלינו ללמוד דבר ושתיים לא רק על גניבת הספרים והשבתם, אלא על המטרה העמוקה והקשה השזורה בעובי הקטרוג העצום הזה: קיומה של מלכות הדור השביעי, הרבי מלך המשיח.

ערעור? נאמנות!

בכל הזמנים והתקופות בשרשרת ההיסטוריה של העם היהודי, זמן של מרד במלכות היה גם עיתוי לנאמנות. בכל עת בה התקבצו המורדים במלכות – היה זה שעת מבחן לגוש המרכזי של העם להיכן פניהם מועדות? "הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ"? האם אתם בוחרים במלך או שמא הריפוד האדום המבריק והמבהיק של הכיסא השני שובה את ליבכם?

קצרה היריעה מלהביא במסגרת זו סקירה על שרשרת מורדי מלכות בית דוד והשלכותיהם לדורות הבאים, אך בנגיעה קלה ניתן להביא כדוגמא את המרד הסוער והעוצמתי ביותר בחייו של דוד המלך, על מנת לקבל נקודת אור לזמננו אנו: 

מרד אבשלום נגע עמוקות במלכות דוד. לא רק בשל קרבתו של אבשלום כבנו של דוד, אלא בעיקר מפני סחף האוהדים הגדול שהצליח לצבור אבשלום בקרב השורות הגבוהות בעם ישראל. המרד היה בוטה וברור, ללא אמירות מתחת לשפם, וללא התנצלויות מיותרות, כאשר המלך דוד – אשר בו בחר ה' – נאלץ לברוח מירושלים מפני להט החרב המתהפכת. 

שם, ברגעים הקשים בהם דוד בורח על נפשו ואבשלום צובר על חשבונו עוד ועוד קופלימנטים מנכבדי העדה והעם שבשדות, עומדים בפרץ נאמני דוד. אלו שלא יטשטשו אותם אף פעם, ואלו שמוכנים לוותר על הכל, הכל, למען המלך, למען האמת, למען מלכות ה' האמיתית. 

גם כאשר המצב הקשה מחמיר, והמורדים מצליחים להטות את לב העם – "וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּץ וְהָעָם הוֹלֵךְ וָרָב אֶת אַבְשָׁלוֹם", נאמני דוד אומרים למלכם האמיתי – "כְּכֹל אֲשֶׁר יִבְחַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ – הִנֵּה עֲבָדֶיךָ"; אנחנו כאן, כעבדים, באש ובמים, נאמנים בכל מחיר. 

מבין נאמני דוד ניצב איתי הגיתי, ואומר את המשפט העוצמתי ביותר. משפט שכל כולו התקשרות, מלא וגדוש באהבה לדוד, ורצוף במוכנות אמיתית למסור הכל למען המלך: "חַי ה' וְחֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ – אִם לְמָוֶת אִם לְחַיִּים – כִּי שָׁם יִהְיֶה עַבְדֶּךָ"!

איתי הגיתי לא היה חייב להיכנס לכל הקלחת הזו. דוד אף הציע לו להישאר בביתו בגת, ולא להתלוות למסע האימה העומד בפניו – בדרך הקרבות העזות אל הבלתי נודע. אך איתי בוחר מיוזמתו בהתקשרות, בהתמסרות, ובהתחברות לדוד המלך – דווקא בזמן המרד, דווקא בזמן בו מתחיל הערעור על כסאו של דוד, כי שם הוא רגע המבחן האמיתי. 

ומסע ההתקשרות הזה לא תם. לאחר סיום המרד במות אבשלום במלחמה, העם מבין מהו השלב הבא שצריך להתבצע: להחזיר את דוד לכס מלכותו. ובמילות הפסוק (שמואל-ב, יט, יא) – "וְעַתָּה לָמָה אַתֶּם מַחֲרִשִׁים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ"?… זהו. הסתיים המרד. כולם כעת מבינים שה' עם דוד, כעת הגיע הזמן להחזיר את דוד, להעלותו על כסאו בירושלים ולקבל את מלכותו, אם כן – "לָמָה אַתֶּם מַחֲרִשִׁים", מדוע יש עדיין פקפוקים בהמלכת המלך?… 

ואכן, דוד שומע את קולות העם החיוביים להמלכתו מחדש, ומנווט את אנשי יהודה לנקוט בקו הזה: "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁלַח אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר: "דַּבְּרוּ אֶל זִקְנֵי יְהוּדָה לֵאמֹר 'לָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ?', וּדְבַר כָּל יִשְׂרָאֵל בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ. אַחַי אַתֶּם, עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתֶּם, וְלָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ?"…

כעת זה הזמן: דווקא לאחר ערעור כס המלכות – זהו הטיימינג לחבור לכס המלכות מחדש ולהביע את רגשי ההתקשרות העזים ביותר למלכות המלך שאינה ניתנת לערעור עוד. 

ה' טבת – מלכות משיח

הדימויים רבים, אך הנקודה הפנימית אחת היא: לחבור למלך ולקבל את מלכותו באופן פנימי!

ה' טבת מחייב אותנו להתבונן מעט ב-2 הנקודות העיקריות העולות מסיפור הנאמנות לדוד: 

א. כאשר יש מרד שיוצר ערפול על כסאו של המלך (ערעור שמגיע מתוך המשפחה…) מגיע לצידו רגע של מבחן הנאמנות, ודרישה להתקשרות עוצמתית יותר: 'לתפוס צד', לדבוק יותר ברבי, לקבל באופן פנימי יותר את מלכותו, ולשכנע גם את 'הבהמה' שבתוכנו שהרבי האו המלך ובעלדיו לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ המיצרים של חיינו ונפשנו, כי לו המלוכה. 

ב. דווקא לאחר ערעור המלכות – המלכות מתחדשת ביתר תוקף. דווקא לאחר שהוכח שה' עם דוד המלך, ו"דידן נצח" לעיני כל העמים גם בבית המשפט הפדרלי, נדרש כעת מהעם לחזק את מלכות המלך ולהרים את קרנה ביתר שאת וביתר עז מכפי שהיה עד עתה.  

וכפי שאמר הרבי מלך המשיח בצורה מפורשת בשבת שלאחר הנצחון הגדול (ש"פ ויגש תשמ"ז): "יש להכריז ולפרסם שבימינו אלה נמצאים אנו בזמן (ומקום) מיוחד, אשר, לא נותר בו אלא ענין אחד ויחיד – וחייב אדם לומר בלשון רבו, בלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר: עמדו הכן כולכם, לבנין ביהמ"ק העתיד בביאת דוד מלכא משיחא!". 

כיון שדווקא כעת, לאחר הנצחון, ולאחר נסיון ערעור כסאו של המלך המשיח, מגיעה תקופה חדשה של מלכות נשיא דור השביעי בדרך לגאולה. ואם כן, השאלה של העם בזמנו של דוד מכוונת כעת לכיווננו – – "וְעַתָּה לָמָה אַתֶּם מַחֲרִשִׁים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ"?… 

כיצד אנחנו שותקים? כיצד אנחנו מעבירים את ה' טבת ללא קול רעש לחידוש מלכותו של הרבי מלך המשיח? 

יחד בעוצמה פנימית ובאופן המתקבל – נגביה את משפחתנו, שכנינו, תלמידנו, קהילתנו ומכרינו להתקשר למלכותו של מלכנו הנצחי לעולם ועד. 

דידן נצח.