שליח? מגיע לך דו"ח • הצעה פרקטית

הרב מנחם ששון, שליח ורב בית הכנסת הגדול-770, ראשון לציון 

הצעה פרקטית 

כינוס השלוחים. הנאה להם והנאה לעולם. בימים אלו, העולם כולו מפנה את מבטו אל עבר ההתכנסות העוצמתית של אלפי שלוחי המלך שהגיעו מכל קצוות תבל להתחזק, להתעצם, לתדלק ולהתייעל על מנת להגשים את מטרת השליחות העיקרית – קבלת פני הרבי משיח צדקנו.  

כל שנה מחדש מקיימים השלוחים את הוראת המשלח "להתדבר ביחד ולצאת בהחלטות טובות על מנת לקיימן בפועל כיצד לבצע את השליחות המיוחדת של זמננו זה: קבלת פני משיח צדקנו", כאשר בזה אחר זה עולים ויורדים בסולם ההצעות רעיונות מקוריים ודרכים מגוונות החותרים לכיוון היעד הסופי.

זה לא סוד, שמאז הודעת המשלח בשנת תשנ"ב אודות סיומה של עבודת השליחות והכרח ההתעסקות כעת ב"דבר היחיד שנותר בעבודת השליחות", עסוקים השלוחים בימי הכינוס סביב הנגשת המסר העיקרי, ואודות אופני יישום השליחות העיקרית, כרצונו הקדוש של המשלח המשווע לסיומה של עבודה זו כל כך הרבה שנים. 

רוב השלוחים חוזרים למקום שליחותם, טעונים ומתודלקים היטב סביב העברת לפיד האש של מסרי השליחות היחידה שנותרה ורצון עז להתעסק בה בכל עת "קור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה – לא ישבותו"; 

אך דא עקא, שהזמן עשוה את שלו, הנחיתה בקרקע פועלת את פעולתה, והשכחה והשחיקה משמשים בערבוביא בעבודת צוות "נפלאה" במוחו וליבו של השליח; הזמן חולף ופתאום השליח הנמרץ מוצא את עצמו עייף ויגע מעומס המטלות וריבוי הפרויקטים הסדירים התופסים את סדר יומו, ומדחיקים ללא כוונה את 'השליחות היחידה' לשוליים הצרים של מסלול האוטוסטרדה השליחותי. 

אז מה עושים? איך משמרים את הלהט העיקבי סביב השליחות היחידה שנותרה? 

עושים מה שעושים שנתקעים בשוליים: מדווחים! 

יש דרך אמיתית ומוכחת, יישומית וריאלית, להעלות שוב ושוב על הכביש את העיסוק סביב השליחות היחידה באופן סדיר ללא הפסקה: פשוט לדווח! להתחייב (בלי נדר) לדווח מידי שבוע למשלח בדו"ח מסודר וכנה אודות העיסוק והפעילות בשטח השליחות, סביב יישום השליחות היחידה – קבלת פני משיח. 

לא רק דיווח שמתאים לשליחות בשנות המ"מים, שיכול להסתכם בכתיבת הפעולות בהפצת היהדות באופן כללי; דיווח עדכני ומסודר שתואם את דרישת שיחת כינוס השלוחים תשנ"ב ואת הלך הרוח של כינוס השלוחים תשנ"ג בראיית עידודיו הנמרצים לקבלת פניו! 

דיווח אודות שיעורי גאולה ומשיח, דיווח אודות פרסום בשורת הגאולה, דיווח אודות קבלת מלכותו של המשלח – מלך המשיח, דיווח אודות חיבור יהודים למהות דרישת שיחות סף הגאולה, דיווח אודות הפצת יהדות עם דגש על המטרה לקבלת פניו, דיווח אודות עשרת המבצעים עם זרקור אור עוצמתי על השער שדרכו הם עוברים, ודיווח אודות כל פעולה ופעולה שעשה השליח המוקדשת למען הבאת הגאולה בפועל ממש!

הדיווח לרבי הינו אקט מוכח למחויבות, לרצינות, לעקביות ולהיצמדות. הוא לא מאפשר לך 'להיאבד' באינסוף הפרטים המוטלים של שכמיך כשליח נמרץ, כי בסופו של יום, שבוע, חודש, אתה תצטרך לפגוש את הדף והעט, לחגור את הגארטל, להביט בדמות פניו הקדושות, ולכתוב: מה פעלתי בשליחות היחידה שהטיל עלי המשלח?!.. 

זה לא רגע של בושה כמו שזה רגע חשבון נפש. כי הבושה היא הדרך וחשבון הנפש הוא המטרה.

יש ממי ללמוד!

תוכן הדברים הללו נטועים היטב בשורשי תורתו של מלכנו משיחנו, ובקצירת היריעה נביא את חלקם:  

וכך כותב הרבי מלך המשיח לאחד מהפעילים בצא"ח (אג"ק חח"י ע' שסח): "רואים, שהידיעה שבמשך הזמן יכתבו על דבר הפעולות לפלוני – מביאה זה הוספה בפעולות אם בכמות או באיכות, או בשניהם גם יחד".

וכן באגרת נוספת (אג"ק חי"ד ע' לב): "כל יומא ויומא צריך להיות עביד עבידתיה, וכשיודעים שצריכים להודיע למי על דבר זה – הרי זה מוסיף מרץ וכח להגדלת הפעולות". 

ובאגרת מתאריך כ"ד אלול תשט"ז (לקו"ש ח"כ ע' 617), כותב הרבי את הרעיון המדובר עם תוספת דוגמא מסיפורי התורה: "אף שמובן שאין הכתיבה על דבר הפעולות עיקר אלא טפל דטפל, אבל במוחש רואים, שכאשר יודעים שבזמן פלוני צריכים לכתוב למי שהוא או לספר למי שהוא על דבר הפעולות הרי זה מעורר לתוספת מרץ ואומץ",

ומוסיף הרבי: "ומי לנו גדול מבכור ישראל – ראובן, ואמרו רז"ל "אילו היה יודע" וכו', ואין הדבר יוצא מידי פשוטו". 

הוספת הדוגמא הזו שופכת אור מיוחד על חשיבות הכתיבה: מקור הדברים הינו מהמדרש (רות רבה, ה, ו) העוסק בסיפורו של ראובן שהציל את יוסף מזממת האחים להורגו. ראובן לא הצליח להציל את יוסף באופן מושלם כפי שאכן רצה, ובעקבות התמהמהותו והליכתו לבית אביו, מכרו אותו שאר אחיו לאורחת הישמעאלים. אך התורה ציינה את מעשה ראובן לשבח במילים "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם", כמעשה שהציל את חיי יוסף ואת כל הדורות הבאים אחריו. 

על כך אומר המדרש: "אִלּוּ הָיָה רְאוּבֵן יוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְתִּיב עָלָיו "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּילֵהוּ מִיָּדָם", בִּכְתֵפוֹ הָיָה מוֹלִיכוֹ אֵצֶל אָבִיו". במילים פשוטות: אם ראובן היה יודע שהקב"ה יכתוב את המעשה שלו לדורות – היה ראובן לוקח מיד את יוסף ומביא אותו לבית אביו, ולא רק מצילו ממיתה תמורת הזריקה לבור. 

ומכך לומד הרבי את חשיבות הדיווח והכתיבה למשלח: אם נזכור, שהמעשים שלנו אינם מתאדים באוויר וחולפים כלא היו, אלא מגיעים בסופו של דבר לשולחנו האישי של מלך המשיח, המביט ומתבונן בכל דיווח וידיעה שלנו בדבר ההתקדמות בשליחות, ברור ללא ספק שהידיעה הזו תעורר בנו מרץ וחיות להוסיף בכמות הפעולות ובאיכות הפעולות לאין ערוך!

ומי שעדיין מחפש עוד קוויט'ש להשלמת התמונה, שיקרא את סוף דברי המדרש המרמזים על הכתיבה לרבי מלך המשיח: "לְשֶׁעָבַר הָיָה אָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה וְהַנָּבִיא כּוֹתְבָהּ, וְעַכְשָׁיו כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה מִי כּוֹתְבָהּ? אֵלִיָּהוּ כּוֹתְבָהּ, וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹתֵם עַל יְדֵיהֶם". 

לחיים שלוחים!