מסע בעקבות שני האחים הראשונים בעולם • שניאור גנדל

שניאור גנדל

תחנה ראשונה: מוות המוני בימות המשיח?!

הייתי עייף נורא באותה שבת משפטים תשפ"ה, ביום שישי עבדתי קת יותר קשה מהרגיל, זה היה השבוע האחרון של התקופה הקשה הנקראת בפי כל 'החופש הגדול' על שם כאב הראש הגדול שהוא מסב להורים המרוטים בניסיון למצוא עוד מסגרת חלופית למסגרת החלופית שמחליפה את המסגרת שגם ככה מחליפה כל כך הרבה עקרונות משנה לשנה… רגע לפני שצנחתי על המיטה אספתי איתי את גיליון 'בית משיח' שהיה מונח בקצה השולחן.

אני משונה, מודה באשמה ולוקח עליה אחריות. שלא כמו רבים, אני קורא את המגזין מהסוף להתחלה. בשלה הראשון את ההגשה המדהימה של הרב לגזיאל את דברי הרבי תחת הכותרת 'משיח בפרשה' לאחמ"כ קורא את הטורים הנפלאים והמעוררים, בין לבין מחפש את הכתבה ש'תתפוס אותי' ובסוף מקנח בוורטים החסידיים על הפרשה והרמב"ם השבועי.

אך הפעם, הייתי באמת עייף. הדפדוף היה מהיר מהרגיל, רק רציתי לתכנן מה לקרוא מחר, כשלפתע דווקא מה שתפס את עיניי היה השיחה של הרבי. את חטאיי אני מזכיר היום, פעמים בודדות בלבד יצא לי ללמוד את השיחה של הרבי המובאת מיד לאחר תוכן העניינים. יש לי את הסדרים הלימודיים שלי, מה גם שבד"כ אני לומד 2-3 שיחות במהלך השבוע, כך שלא דחוף לי ללמוד עוד שיחה בטח לא כחלק מה-'פנאי החסידי' שלי באמצעות העיתון.

אבל הפעם הכותרת תפסה אותי והעירה אותי בבת אחת "מדוע צריכים ערי מקלט לעתיד לבוא"?

איך אומרים באידיש? זה 'וואחאד' שאלה!

האמת שאני זוכר משהו. למדתי פעם על העניין ואני זוכר שהרבי מתרץ את זה באופן מיוחד, אבל באותם רגעים לא זכרתי את התירוץ ואני לא אוהב להירדם עם קושיות קשות בראש. למדתי את השיחה והופתעתי – התירוץ אותו אני זוכר אינו התירוץ אותו מביא הרבי בשיחה הנוכחית, יותר מזה -הרבי פותח ערוץ חדש שלא הכרתי, מותך דברי האריז"ל בשער המצוות ואלו הם דברי קודשו: "למה נצטווינו לעתיד לבוא להוסיף עוד ג' ערים (הרי מקלט) אחרות, כנראה שאז ירבו הרוצחים? ומבאר … כי כשחטא הבל … נתחייב הוא מיתה וכל זרעיותיו … ולכן נהרג ע"י קין אחיו … אין זרעו של הבל נתקן אלא ע"י הריגה … וכל הנהרגים אז רובם הם מזרעו של הבל"

כאב ראש חד ומהיר מפלח לי את הראש. מה? איזה חטא היה להבל? הבל הוא לא הצדיק בין האחים? ומה הכוונה 'הנהרגים מזרעו של הבל'? הרי להבל אין זרע כלל וכלל! כאב הראש נרגע מעט ואני ממשיך בביאורו של הרבי:

אם תגיע הגאולה באופן ד'בעתה' סימן הוא שזרעו של הבל תוקן ע"י מיתה. אך אם תגיע באופן ד'אחישנה' משמע שזרעו של הבל עדיין לא תוקן כולו ולכן יהיו מקרים רבים של מוות בשוגג, על מנת לתקן את זרעו של הבל הכי מהר שאפשר, ולכן צריכים ג' הרי מקלט נוספות לקליטת הרוצחים המרובים.

כאב הראש חוזר מעט… מה בעצם הרבי אומר? שבימות המשיח יהיה מוות המוני? מאות ואולי אלפים, ומי יודע אולי זרעו של הבל הוא מיליונים גם מבני דודינו?

השעה מתאחרת. הראש מסובב. נפרדתי מהגיליון המפתיע בהבטחה שמחר אברר את העניין.

תחנה שניה: מי אתה 'הבל'?

שבת בבוקר זה זמן קסום. מיד לאחר ברכות השחר לוקחים כוס תה ועוגה טובה ויושבים בנחת לקרוא את ה'בית משיח' השבועי. בשבתות כתיקונם אני פותח במדור האהוב עלי – הסיפור במוסף 'במחנה צבאות השם', אך השבת הזו אינה כתיקונה, השבת נפל דבר בישראל! הבל חטא ואני חייב להבין במה מדובר!

פתחתי שוב את המדור 'דבר מלכות' וחזרתי שוב על השיחה. בדקתי מה המקור ופתחתי את הספר המקורי – תורת מנחם תשמ"ו חלק רביעי שיחת ליל א' דר"ח אלול. מציץ במקורות ומחפש משהו שיכול להאיר את עיניי. את שער המצוות להאריז"ל אין לי בספריה, אבל את לקוטי שיחות חלק כ"ד יש לי. אני פותח את השיחה ומגלה ביאור חדש ומפליא בסיבת ג' הרי מקלט הנוספות בימות המשיח (במילה וחצי: בגאולה נקיים את כל התורה כולה, וממילא מצוות 'גואל הדם' תהיה חובה על אחיו וקרוביו של מי שמת בזמן הגלות ולכן יצטרכו את ג' הרי המקלט לנוס אליהן) אך אין זכר לחטאו של הבל.

מיהרתי לבית הכנסת, שם בספרייה העשירה וודאי אמצא תשובות לשאלות, מה הוא זרעו של הבל? מה הוא החטא בגינו הוא וזרעו נתחייבו מיתה?

שלוש דקות של הליכה מהירה, והנה אני עומד מול ארון הספרים. אני שולף את חומש 'עוז והדר' על פרשת בראשית בו מופיעים מפרשים רבים, מדפדף בזריזות לפרשת קין והבל ונעצר בפרק ד' פסוק י' "וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ ק֚וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹעֲקִ֥ים אֵלַ֖י מִן־הָֽאֲדָמָֽה" האבן עזרא מפרש: "והמתרגם אמר, על בניו שהיה בכחו להולידם" רגע רגע…

אז אין זרע להבל! הוא יכל להוליד ילדים, אבל לא הוליד. אז איך מסביר האריז"ל כי אלו שמתים בשוגג הם מזרעו של הבל? בעצם, למה אני יוצא מתוך נקודת הנחה שלהבל אין זרע? אולי באותו זמן היו לו ילדים – והם אלו שנתחייבו מיתה בעקבות החטא הלא ברור שחטא הבל?

הגיע הרד"ק וסילק את הספק:

ודעת המתרגם , כי אמר בלשון רבים על בניו העתידים לצאת ממנו,  שתרגם: "קול דם זרעית דעתידין למיפק מן אחוך" (ת"א). והבל לא הוליד עדין; אולי לא ידע את אשתו , כמו קין , שלא ידע את אשתו עד אחר המעשה הזה. או ידעה ולא ילדה.

אוקי. אז סופית אין להבל המשכיות כי לא היו לא ילדים. אבל רגע, בזווית העין אני רואה את ה'כלי יקר' בפסוק ד, זה נראה מעניין. יש מצב שעליתי על החטא של הבל?

ומ"ש והבל הביא גם הוא. מהו גם, וראיתי בספר צרור המור שמאשים קצת את הבל שלא נתעורר מעצמו על הקרבן כי לא הביאו עד אחר שראה את קין הולך ומקריב וע"כ נאמר והבל הביא גם הוא במלת גם רמז שאיחר קרבנו והביא מצד הקנאה באחיו.

מעניין. בהמשך מסביר ה'כלי יקר' שקין הוכיח את הבל, שאם לא הביא מעצמו קרבן אלא רק בגלל שראה את אחיו, מה יעשה כשיהיה בשדה ואיש לא יראה אותו? בוודאי לא יקריב קרבן! ולכן, הבין שאין צורך בהבל והרגו!

זה מעניין. אבל זה מעורר תמיהה רבה – על כזה דבר נתחייב הבל וכל זרעו מיתה? 

ומה יהיה בכלל עם ה'זרעו' זה? איזה זרע בכלל יש להבל? 

טוב, המבטים פה של חבריי לשולחן לא מיטיבים איתי, הם מסתכלים עלי במבט של 'למה אתה עם חומש בראשית כשאנחנו בחומש דברים'? נמשיך אחרי התפילה…

תחנה שלישית: מרדף אחרי ניצוצות שבורים

מה עושים כשרוצים להבין עניין לעומק אבל לא יודעים היכן לחפש אותו? נכון נכון. פותחים את 'ספר הליקוטים' של הרבי הצמח צדק. אין נושא בחסידות שאינו מבואר שם בצורה יוצאת מן הכלל!

אחרי התוועדות טובה והחלטות טובות אני חוזר אל הבית והמשפחה, הם מרגישים כבר מהרגע הראשון שאבא קצר-רוח אבל 'בקטע טוב'…

קידוש. המוציא. דגים. ו… ספר הליקוטים. סיימנו את סעודת השבת מהר מהרגיל כשאני מסביר לבנותיי שאבא חייב להבין משהו חשוב בחסידות. וכשאבא יבין הוא מבטיח לספר לכם. הנהון קל של הבנה שמשהו עובר על אבא וניגשתי אל המדף המיוחל.

אכן, ספר הליקוטים מספק את העבודה, ערך 'קין והבל' מלא וגדוש בהסברים מופלאים (מומלץ לעיין בפנים!) אבל תשובות לשאלות אותן אני מחפש – אין. 

במה חטא הבל? ומה הוא זרעו אם אין לו זרע?

אבל – גולת הכותרת של 'ספר הליקוטים' זה צמד המילים 'עיין עוד:' ולאחריהם שורה ארוכה של מקורות לעיון בכל תורת חסידות חב"ד. שם ישנה הפניה לספר 'תורת חיים' של הרבי האמצעי. עברתי לעמודה הבאה בארון ושלפתי את הספר.

מעניין, המקור ב'תורת חיים' המופיע ב'ספר הליקוטים' הוא החלק המבאר את חומש שמות, בעוד קין והבל מופיעים בספר בראשית. אלא שבסוף הדרוש על פרשת יתרו מסביר הרבי האמצעי על פי דברי האריז"ל כי צפורה היתה תאומה של הבל, ומשה רבינו הוא נשמתו של הבל (רמז בר"ת מש"ה – משה, שת, הבל) ולכן לקחה לו לאשה, כי קין נתקנא בה, ולכן בנישואיהן תקן משה רבינו את נשמת הבל ותאומתו.

וממילא, על מנת לבאר לעומק את ענין קין והבל מביא דרוש שאמר אדה"ז בשבת פרשת 'תבא' תקס"ה בה מבאר את שרשם של קין והבל: קין הוא מבחינת הגבורות, ולכן הוא היה עובד אדמה, שמהאדמה יוצאים ריבוי מיני צומח בגלל הגבורה שהיא בחינת פירוד, לעומת זאת הבל היה משורש החסדים שלפני הצמצום ולכן היה רועה צאן שמאחד את כל הפרטים לדרך אחת.

מוסיף ומבאר הרבי האמצעי שקין הוא בחינת רצוא, והבל הוא שוב. הבל הוא על שם הבל הפה, שבכל מוצאות הפה ההבל הוא אחיד, על אף ריבוי מילים ואותיות – ההבל הוא אותו הבל שמאחד את כל האותיות, ולכן 'אין העולם מתקיים אלא בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן' כי ההבל הוא מאחד את העולם בבחינת 'שוב'.

קין לעומת זאת הוא בחינת 'רצוא' וזה מתבטא בשמו, גימטרייה 'קין' הוא חצי מתוך ש"כ ניצוצות שהיו בעולם התוהו ונפלו בשבירת הכלים (למעמיקים: 8 מלכים מלכו בעולם הנקודים, כפי שמוסבר על הפסוק בפרשת וישלח "וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל . . וַיָּמָת . . וַיִּמְלֹךְ" וכל אחד מהמלכים היה כלול מארבעה פרצופים חכמה, בינה, תפארת, מלכות כשהם כלולים כ"א מעשר ספירות, 8 x 40 יוצא סה"כ 320 = ש"כ ניצוצות) וממילא שמו מבטא את החילוק והפירוד שנגרם כתוצאה מהגבורות, ולכן הנהגתו הייתה בקו של 'רצוא' ורצון להתכללות.

אחרי הסברים ארוכים ומופלאים (ומומלצים מאוד ללימוד מתוך המקור – תורת חיים שמות חלק ב' עמ' ערה) מסכם האדמו"ר האמצעי וזה לשונו הק': וחטא הבל עד שיכלה זרעו עמוק עמוק הוא ומובן ליודעי חן'

שוב חזרנו לאותו המקום. אמנם זכיתי להבין לראשונה את מהות היחסים בין האחים הקדושים, אך שלושה דברים נותרו לי ביד: מה חטאו של הבל? מה הוא זרעו של הבל? ועוד ש"כ ניצוצות לברר…

תחנה רביעית: יוצאים למילואים!

אתם מכירים את הפתגם 'אין שום ייאוש בעולם כלל וכלל'? ובכן, השאלתי את המשפט מידידינו חסידי ברסלב וחזרתי שוב לארון הספרים. ניגשתי לסט 'ספר הליקוטים' והפעם חקרתי מכל הבא ליד. הערכים 'עיר מקלט, ניצוצות, מוות, אדם הראשון, חטא' – נסרקו מילה במילה בניסיון למצוא תשובות לשאלות. אך תשובות אין.

אבל ייאוש אין, וכרך בשם 'מילואים' דווקא יש! דפדפתי בתפילה שפה אמצא את שאהבה נפשי, ואכן, בערך 'הבל' בכרך המילואים נמצא פתרון החידה:

"ותקרא את שמו שת כו' תחת הבל כי הרגו קין מחטייא של הבל נהרג קין … והוא מבואר לחכמי האמת דהבל נתחייב מיתה מן הדין בחטאו ע"י מה שהציץ בשכינה בשעת קבלת הקרבן וקצץ בנטיעות ונתגלגל לו חובה על ידי חייב הוא קין ולכן לא הצילו ה' מידו'

הופה!

הבל קיצץ בנטיעות?! 

מה הכוונה?

ממשיך הרבי הצמח צדק ומסביר שחטאו של הבל היה שרצה להמשיך את השפע מדרגת עתיק יומין (שבה אין גבורות, כמאמר הזוהר 'לית שמאלא בעתיקא קדישא') ששם כול והטוב והמטיב, ולא כפי שהמשיך הקב"ה לעולמות מבחינת ז"א ששם יש גבורה וצמצום, כפי שמסביר הרבי האמצעי ששיטתו של הבל הייתה בקו החסדים שלפני הצמצום.

ולכן, התקיים בהבל מאמר הגמרא במסכת בבא קמא דף נ' עמ' א: "אמר רב חנינא כל האומר הקב"ה וותרן (לוותר על כל פשעם) יוותרו חייו (יופקרו חייו וגופו, שמורה אל הבריות לחטוא)" ולכן נהרג הבל על ידי קין, ולכן גם התחייבו מיתה כל צאצאיו – כי הבל עצמו ביקש שלא יקבלו ממידת הדין שעל פי סדר השתלשלות!

ואולי, אולי זה בכלל לא עונש. אלא פשוט תוצאה של בקשתו של הבל.

וואו! זה לא פחות ממהפכני!

אבל רגע…

בשיחה של הרבי המדוברת משנת תשמ"ו הרבי מסביר שזרעו של הבל ייאלץ למות בשגגה בבוא הגאולה באופן ד'אחישנה', אז את חטאו של הבל אנחנו מבינים – קיצץ בנטיעות. אבל מה הוא זרעו של הבל? הרי ה'כלי יקר' כי כלל לא היו לו ילדים?!

עוד קצת חיפוש במפרשים העלה בחכתו את פירוש רבינו בחיי על המילים 'דמי אחיך': "דרשו רז"ל דמו ודם זרעיותיו. והמדרש הזה רומז לתחיית המתים, שכיון שמת לא היו התולדות בכחו והיכן הוא דם זרעיותיו, אבל הענין רומז לתחיית המתים בסוף. או ירמוז דם זרעיותיו אל הענין הנודע בקבלה אשר עליו אמר הכתוב בשת תחת הבל. והנה ענשו של קין מדה כנגד מדה הוא חשב להכרית זרע אחיו ונכרת הוא וזרעו במבול" 

מובן שהבן השלישי של אדם וחווה, שת, הוא בעצם תחליף להבל. וכל אלו שימותו בשוגג הם בעצם צאצאי הבל – דרך שת.

אחחח

איזו הקלה.

תחנה חמישית: תחליף למוות!

אנו נמצאים בדור בו לכל דבר יש תחליף. תחליפי חלב, תחליפי בשר, מזל שלפרווה לא צריך תחליף…

אך מסתבר שגם לעניינים רוחניים מצאה תורת החסידות תחליפים!

ובענייניו: ישנו תחליף לתיקון זרעו של הבל על ידי מיתה, וכך מופיע בכתבי הרח"א ביחובסקי (המדפיס של ספרי הרבי הצ"צ, והרבי הורה להדפיס את כתביו):

"ונוכל לומר שתיקון יותר קל חידשו רבותינו הקדושים הבעש"ט והמגיד ואדמו"ר הזקן שחידשו ענין אתכפייא ורוממוה מאד, שיש בה מעלה יותר מאתהפכא על
סמך גמרא מה לי קטלא כולא מה לי קטלא פלגא, וביאורם שכל תוקף ענין החסידות הוא ביטול היש הכל נתקן בשביל להחליף ענין ההריגה."

מעריך ומסביר שם שחידשו האריז"ל והבעש"ט שבדורינו אין צורך במיתה כפשוטה, אלא באמצעות 'אתכפיא' שהיא להמית את נפשו הבהמית – מחליף את הצורך במות הגוף.

לא נשאר לנו אלא להתפלל ולהקריב את נפשינו הבהמית, ובתור 'זרע הבל' להקריב את 'המובחר' שבנפש – על מזבח רצון הרבי נשיא דורינו, ונזכה תיכף ומיד להתגלותו בגאולה האמתית והשלימה!