להתאמן לבקש עזרה • הרב שניאור זלמן שניאורסאהן

מאת הרב שניאור זלמן שניאורסאהן, שליח הרבי ברובנא אוקראינה, מאמן ומטפל בכיר בשיטת ITT

הורים יקרים, אם תקראו את השורות הבאות – אל תהיו מופתעים לשינוי שתחוו עם הילדים בבית ובישיבות.

מוחל טובות – היא אומרת. אותה דודה מבוגרת את הביטוי שירשה מהסבתא.

ובוודאי שהיא שמעה את הביטוי עוד בעיירה, בה היו צריכים לקחת את העוף לשוחט, ומהשוחט לרב כדי לבדוק אם כשר או חלילה…

אין לנו את המשך הסיפור, אבל אפשר לדמיין את האמא רצה לשוחט, וממנו לרב, וחזרה לבית השוקע חציו באדמה.

את ארוחת הערב עם מרק העוף המכובס – הילדה קיבלה בפנים חתומות, שהשרישו אצלה את ה"מוחל טובות" (מויחל טויוועס')  על כל המשתמע ומורגש מהצלחת בה שוחה רגל העוף.

גם הריח התקבע עמוק – אז לא קראו לזה "תת מודע". היה לזה שם אחר. אולי "עמוק בנפש הרכה של הילדה".

לא מדובשך ולא מעוקצך אנחנו מוצאים את עצמנו מנסים להסביר לילד קטן את משמעות הביטוי, ומלמדים אותו לא להזדקק לטובתו של האחר – תהיה עצמאי.

זו כבר רתימה של המשפט לכלים החינוכיים שלנו, כדי לעצב את אישיותו של הילד, את בטחונו העצמי. בעוד אנחנו הופכים אותו למנצל סדרתי – הרי כל טובה זה להיות נזקק ומנצל.

הרי אם יש מנוצל – אז מה ומי אני? פרשת ואתחנן אותה קראנו השבת "ואתחנן אל ה' – אומר משה רבנו.

רש"י מסביר: אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חינם. אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים – אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חינם.

משהו לא מובן. הרי תפילה למשה – היא תפילת עשיר. איך זה מסתדר עם תפילה בתחנונים – תן לי בחינם, כאילו נזקק מסכן?

תפילה היא ביטול יש ביטול של שקר – מסכנות שמעוררת רחמים. ויש ביטול של צניעות – הנמכת האגו.

זו לא בקשת חינם של ניצול, אלא צניעות שמאפשרת חיבור. שמאפשרת את קבלת האחר בלי לשפוט ובלי לבקר – לא את עצמי ולא את הזולת.

חיבור שרואה את מעלת הנותן והערכה אליו. חיבור שמאפשר לבקש בחינם – זה לא ניצול, אלא יותר מאשר בע"ב עושה עם העני, העני עושה עם בע"ב.  זו נתינה דו צדדית.

בשיחה עם ידיד הוא אומר לי: אותו יהודי במחלקה הסיעודית – עצם האפשרות שהוא נותן לי לעזור לו, להאכיל אותו, להלביש אותו – זו הנתינה שלו, שמשתווה ואף עולה על נתינתו של זה שמסייע לו.

פעמים רבות בעולם הישיבות והחינוך בכלל הקשר בין הצוות החינוכי להורים מתפרש כנותן ומקבל. מי שיוצר את הקשר – נדמה לפעמים שהוא הנזקק, או להפך.

הדעה הרווחת – שאם הכל טוב, אז הקשר מיותר. ואם נזקקים לקשר – הרי יש פה אינטרסים…

וכשאני נזקק וצריך לבקש טובה – חסד – ישר מתוך התת מודע עולה הזעקה: "מויחל טויוועס'".

אצבעות העוף השוחות בצלחת המרק, הפנים החתומות של האמא, שרצה ביום חם בין הבית בקצה העיירה לביתו של השוחט בקצה השני, ואחר כך לביתו של הרב הסמוך לבית הכנסת במרכז העיירה – וחוזר חלילה.

הכל צף בגובה החזה, קרוב לגרון. זה לא נעים.

וכל זה מונע מאיתנו לעשות את הטלפון שיעזור לבן שלנו להצליח בישיבה פי כמה וכמה.

איך אמרה הדודה? "מויחל טויוועס – נסתדר לבד".

הילד יבוא הביתה, נפנק אותו, ונתקן את הנזקים מהישיבה… תפסיקו את מסורת המויחל טויוועס תתחילו להתאמן לבקש עזרה.

תתאמנו ביצירת קשר עם מגיד השיעור, המשגיח או ראש הישיבה. תתחילו בנתינה – תודה והערכה לאיש הצוות.

ואל תהססו לבקש עזרה – אתם לא מנצלים או מנוצלים. אתם עושים את הכי נכון וטוב שמצופה מכם.

בעולם העסקים קוראים לזה – win-win.

תרצו לעשות שינוי? תנסו. תפעלו. תצליחו – באחריות.