יונה הנביא. תשפ"ה • טור מטלטל

הרב מנחם מענדל ששון, מגזין 'בית משיח'

המסר שייכתב בשורות הקרובות, יכול להיכתב גם ללא הסיפור על יונה הנביא, אך כגוף ללא נשמה. הדוגמא המופלאה מהסיפור המפעים הזה מכניסה עוצמה במסר, ומעוררת את רגש הלב להתכוונן למקום הנכון,  לדעת ולהפנים באיזו תקופה היסטורית אנו חיים ומה מצופה מאיתנו בעת הזאת.

*

יונה בן אמיתי, נביא האמת, מקבל שליחות מיוחדת מאת ה': "קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ, כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי". יונה מקבל ציווי והוראה נבואית לקום ממקומו בארץ ישראל ולעלות צפונה על עיר החטאים העיראקית, ולהודיע להם את נבואת השם על הפיכת העיר.

אכן, מדובר בשליחות לא קלה, ויונה מבין זאת היטב. עיר גדולה ללא יהודים שהעלו את רעתם לפני ה'. יתכן שהם בכלל לא יקבלו את דבריו, יתכן שירצו להורגו על דבריו, יתכן שיחזרו בתשובה בעקבות דבריו, ומתוך כך יחשבוהו לנביא שקר על שלא התקיימו דבריו לבסוף על הפיכת העיר; 

בנוסף, חומל יונה גם על בני ישראל; הרי אם הגויים הללו יחזרו בתשובה, הסיפור שנכתב בשליחותו תחת משמרתו, ישמש כקטגוריה גסה על עם ישראל – שהגויים חזרו בתשובה ואילו עם ישראל לא חזר לאביו שבשמים… 

החשש מוצדק, וההיסוס מורגש. יונה מחליט דבר אחד: לברוח! לברוח מהשליחות המורכבת שהוטלה על שכמו, להתחמק מהמסר הקיצוני שנמצא באמתחתו, להימלט מציווי ה' לקרוא בקול גדול את הבשורה הקשה: "וקרא עליה – את קריאתי" (רש"י), וללכת למקום נוח יותר, שקט יותר, הרחק כמטחווי קשת מהדרישה הנבואית בארץ הקודש.

יונה חשב שהוא 'משאיר' את שליחותו אי-שם בנמל יפו, אך מסתבר שהיא רדפה אותו גם בדרך לעיר החוף בתרשיש: הקב"ה לא מוותר ליונה, ויוצר מצב שיחייב אותו להביא את נבואתו לנינווה. אם לא בדרך הרגילה – בדרך הסוערת, אך דבר ה' חייב להגיע לנינווה על ידי נביא ה'. 

"וַה' הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם, וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם, וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר"; טלטלה איומה, סערה גדולה, רוח שבוקעת מתוך אדמת הים בדרך ניסית, רוח שאינה מורגשת לאוניות האחרות המפליגות לצידה, רוח סערה בעיצומו של הקיץ תחת השמש הקופחת, והכל לשם מטרה אחת: לנער את יונה הנביא, ולשדל אותו לבצע את שליחותו.

אך יונה עדיין לא מפנים את המסר האלוקי. תמורת ההכרה בחומרת הבריחה – הוא יורד באיטיות לירכתי הספינה לנום את שנתו בעיצומה של הסערה. רק צעקת רב החובל "מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ" [וכדיוק לשון רש"י: "מה לך להיות נרדם? אין עתה עת רדם!"], מנערת אותו להבין "בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה"… הכל מכוון מלמעלה בעקבותיי, הסערה הזו לא נבראה אלא לנער אותי לבצע את שליחותי, ולהביא את המסר ליעדו.

דרכו של יונה להביא את קריאת ה' אל נינווה – עדיין לא סלולה אך חדה וברורה. הקב"ה משקף ליונה בצורה בוטה שעליו לקיים את השליחות המורכבת הזו ויהי מה. גם כשיונה מושלך לים, מזמן הקב"ה את הלוויתן ששומר עליו שלושה ימים ושלושה לילות ומקיא אותו בבטיחות אל היבשה, וקורא לו שוב: "וַיְהִי דְבַר ה' אֶל יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר: קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, וִּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ".

כעת, יונה כבר מבין שאין מנוס. הקב"ה הסעיר עולמות כדי להנחיל את ההבנה הזו בליבו של יונה, ואכן הוא השתכנע; "וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֶה כִּדְבַר ה'". יונה ביצע את שליחותו במלואה, בישר את הבשורה הקשה לאנשי נינווה, הסתובב וכיתת את רגליו בכל "העיר הגדולה" הזו כדי להביא את קריאת ה' הנבואית בכל רחבי העיר. 

*

חסידים! 

גם אנו קיבלנו מהרבי מלך המשיח שליחות נבואית ברורה: "לפרסם לכל אנשי הדור" אודות הימצאות הנביא ונבואתו העיקרית "הנה זה משיח בא". להביא לכל יהודי בכל מקום את בשורת הגאולה העוצמתית הזו, שתכין אותו לרגע הנכסף בהתגלות הרבי כמלך המשיח. 

אך גם אנו מלאי תירוצים לחדול מהשליחות 'המורכבת' הזו, לעשות את מה שעשה יונה – "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ", להפליג הרחק מהמטרה הספציפית הזו למטרות אחרות קדושות ונעלות, העיקר לא 'להסתבך' עם בשורה נבואית מתקתקת שמעניקה לאנשינו שאלות ותהיות רבות, "מתי יקרה? איך יקרה? איפה הוא? כבר לפני 30 שנה אמרתם?!"… 

אבל הקב"ה והרבי לא מוותרים לחסידים של דור השביעי, ולא נותנים לנו מנוח ותעודת 'פטור' מהבאת הבשורה לכל אנשי הדור; ואם זה לא יבוא בדרך הרגילה – אז בדרך הסוערת… 

אז, מביא הקב"ה לעולם סערה גדולה – "וַה' הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם, וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם", סערת מגפת הקורונה, סערת שמחת תורה תשפ"ד על שלל זרועותיה, עד הסערה הגדולה האחרונה במלחמת ישראל-איראן; 

סערות עצומות, רוחות זלעפות, תמורות עולמיות, הכל בשביל דבר אחד: לנער אותנו מתרדמת הלילה השאננה בירכתי הספינה הגלותית שלנו, ולזעוק לתוך ליבנו – "מה לך נרדם"? – קומו וקראו את הקריאה הגדולה של נשיא הדור-משיח שבדור: "הנה זה משיח בא"! קבלו את פניו של הרבי מלך המשיח!

הקב"ה יוצר מצב בעולם שמאלץ אותנו כביכול לספק לכולם את מה שסתר ליבם זועק ומחפש: משיח! גאולה! בית המקדש! תחיית המתים! ניצחון אמיתי וסופי לעם ישראל! 

המלחמה אמנם מאחורינו, אך הגאולה לפנינו. כעת זה הזמן לתפוס בשתי ידיים את המומנטום ההיסטורי, את ההזדמנות האדירה של ההתעוררות הרוחנית העצומה שסחפה את כל שכבות העם, ולהביא באהבה ובחיבה לעם ישראל "את שאהבה נפשם" – את בשורת הגאולה של מלכנו משיחנו, ולא להחמיץ את שעת הכושר.

עלינו רק להפנים את מה שיונה הבין לבסוף: "בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה". כל הסערה הגדולה הזו נועדה להביא את עם ישראל לגאולה, ולעורר אותנו כשלוחי הקודש העומדים בחזית המערכה של נבואת ובשורת הגאולה – להתנער מהשאננות, לקום, לכתת רגליים, ולפרסם בעוז "אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ"!

יונה הנביא, תודה על הדוגמא המוצלחת!