מה הסוד להשפעתו העולמית של הרב ווילשאנסקי?

הרב שימעלה פיזם

במוצאי שבת קודש עם היוודע הבשורה המרה, הקשה והשורפת, בתוך כל ההכנות וההתארגנות ללוויה… המחשבות בראש חוזרות לאחור, אלפי רגעים צפים בזיכרון. כ-28 שנים של היכרות שהלכה והתחזקה והתפתחה במהלך השנים עם אישיות מרתקת, יוצאת דופן בכל קנה מידה, חולפים מול עיניי כמו פסיפס של חיים שלמים… מלאים ספוגים וגדושים.

הקשר עם הרב ווילשאנסקי התחיל עוד בישיבה קטנה בצפת, המשיך כתלמיד מהרגע של המבחן להתקבל לישיבה, בפעולות ולימודים בתוככי הישיבה, בהתלבטויות והתמודדויות שונות, בהתוועדויות ושיעורים, בהתייעצויות פרטיות ובעניני כלליים, בקעמפים, בקבוצה, בועד חיילי בית דוד 770, באת"ה העולמי 770, בישיבת קיץ, ובהמשך באגו"ח, בשליחות בישיבה כאיש צוות, בהתאחדות ובמה לא.

כמעט בכל מפגש, כל שיחה, כל מבט – היו בו שיעור לחיים. זכיתי לקשר נדיר עם אישיות שכמותה מסוג כזה יש בעולם – כנראה אחת לכמה דורות. אישיות שכולה עומק, רוחב וגובה של נשמה מיוחדת חסידית אצילית. רואים פה בן-אדם, נשמה בגוף, עם עוצמות ועם פנימיות, עם עומק ואורך ורוחב, וגובה, משהו שהוא פשוט לא ייאמן שקיים.

לא פשוט להכניס למילים את מה שהלב מרגיש. את מה שהיה הרב וילשאנסקי עבורי. כל כך הרבה תלמידים אנשים סיפרו עליו שהוא היה עבורם כמו אבא. בשבילי, הרב וילשאנסקי היה משהו שונה. תודה להשם זכיתי לאבא נפלא ומיוחד השליח ואיש החינוך הרב יגאל פיזם ע"ה, ותודה עצומה לה' על כך. הרב ווילשאנסקי היה המחנך, המלמד, מורה הדרך. המצפן והמכוון כמעט בכל צעד ושעל, לנקודה אחת ויחידה: מה הרבי רוצה עכשיו.

הרב ווילשאנסקי לא רק לימד איך ללמוד תורה, איך ניגשים לסוגיה, ואיך לקלוט מהי שליחות והתקשרות לרבי. – הוא היה התורה, השליחות, הוא היה ההתקשרות. שילוב נדיר כל כך, אולי חד פעמי, בפן החסידי, התורני, השליחותי, עסקני, כזה שילוב מופלא ומפעים של ניגודים לכאורה שפשוט קשה למצות במילים. הוא היה תופעה. אין לזה הסבר איך גאון שכלי עצום שכזה כל כך "יורד" לזוטות וענינים כל כך שטותיים של ילד בן 14 רק כדי להרגיע אותו ולייצב את התחושה שהוא לא לבד.

הרב וילשאנסקי הוא דוגמה חיה למה שהתקשרות אמיתית לרבי יכולה לחולל בנפש האדם. כשמתבוננים באישיות שלו ומה שהוא גילם בתוכו, אתה מבין קצת מה זה הרבי! זה מה שאתה רואה מזה. אתה לומד מזה, אתה מבין מזה, אתה קולט מזה, מה זה הרבי. איך בעצם החינוך מהרבי יצר כזו יצירת פאר.

הרב לא היה רק תלמיד חכם וגאון בקנה מידה מטורף, פנומנלי – הוא היה חסיד שכל כולו השתקפות טהורה של הרבי. הוא התמסר לחלוטין למטרה האחת שחונך אליה: יש משה רבינו. אנחנו אנשי משה ועלי להביא לידי ביטוי את מה שהרבי המשה רבנו שבדור מצפה ממני.

על זה הוא לחם כל הזמן, לא לאבד את הנקודה הזאת. ולא עניין אותו, שום דבר אחר, חוץ מזה. כל דבר שעשה, כל החלטה שקיבל, כמעט כל משפט שיצא מפיו – כולם היו מונְחים על פי מצפן אחד ברור, שלא נתן לו לסטות ימין או שמאל, מה הרבי המשלח הנשיא רוצה ממני כעת. פעם אחר פעם עמדתי נפעם מול העומק והעוצמה של הנפש שלו. של הוויתור באהבת ישראל. של איכפתיות. ההחלטה מה יותר חשוב כרגע: ענין כללי או צורך אישי של יהודי תלמיד, בוגר, איש קהילה שעומד מולו או מתקשר עכשיו. מול הכוח הזה, שלא רק הבין והשיג את הרצון של הרבי ברמה השכלית, אלא גם פעל ותיקן את עצמו שוב ושוב.

יכולת לראות איך שכמעט כל תנועה שלו מדודה, כל מעשה מחושב, וכל מילה ספוגה בתפיסה בעין פנימית-התקשרותית זכה.

בעולם הגדול, דמותו, שאני בטוח בכך שכמותה יורדת לעולם אחת לדור, הייתה יכולה להיות דמות של מנהיג בקנה מידה עולמי. אבל הוא בחר בהנהגה מסוג אחר, הנהגה של ביטול והתמסרות מוחלטת למשה שבדור המשלח ולשליחות היחידה: "קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש!". הוא הניח את עצמו לגמרי, השקיע את כל כוחותיו להיות ולהיות דוגמא חיה לכולם מהו איש של תורה. מהי התקשרות לרבי! מהי המשמעות של להיות "שליח"!

היום, כשאנו עומדים מול החלל הגדול שנותר כביכול, קשה לעכל את האבידה. יחד עם זאת, גודל הזכות שהייתה לנו – להיות קרובים לאדם כזה, ללמוד ממנו, לקבל ממנו… צריכה לא רק להותיר בכולנו חותם עמוק אלא מחייבת אותנו לחיות בדרך שבה הוא הדריך אותנו ולעורר בנו את הרצון להתקרב יותר לרבי, להידבק בדרכיו ולקיים את הוראותיו. להיות "ההשתקפות של מה שהרבי מלך המשיח שליט"א מצפה מאיתנו בעבודה הקדושה של החדרת האמונה בקב"ה ובתורתו הק' בכל כוחותינו כהכנה מיידית לגילוי העצום והיה השם למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד".

ונקודת המבחן של הכל ובפרט מג' תמוז תשנ"ד – "יחי המלך דוד מלכא משיחא"! מבחינתו זה היה המבחן להתקשרות ולפנימיות. אתה מתקדם עם הרבי לשלב הסופי לקראת ההתגלות בפועל או שאתה נתקעת מאחור. שוב ושוב ושוב – השכל מתפוצץ על סלע האמונה!!!!

שנזכה כבר מיד בפועל ממש לראות איך שהמאורע דמת בערב שבת, ערב הגאולה, הוא סימן יפה לא רק שנסתיימה עבודת השליחות של הבירור והזיכוך והכל מוכן לסעודת הגאולה, אלא את השבועה שנשבע הקב"ה לנו שבלע המוות לנצח ומחה הוי' אלוקים דמעה מעל כל פנים והרב ווילשאנסקי יקיץ וירנן יחד עם כל החסידים והמקושרים בתוך כלל ישראל ונרוץ בריקוד לתוך בית המקדש השלישי מחובר ל770 נאו ממש,

ואז שירת האמונה והבטחון "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" תהדהד בשני קולות ובשמחה נצחית ובלתי פוסקת "אינו זז לעולם"…