הרב יהודה גינזבורג
אין מי שהלב שלו לא נמס השבוע, באיחוד המרגש בין החטופות למשפחותיהן לאחר שנה ורבע של גלות ושבי.
ההפתעה לראותן בחיים, הציפה את הלבבות ברגשות חדשים של אחדות ותקווה.
*
אז למה הגלות ארוכה כל כך? ב'פרשה החסידית' לפרשת השבוע 'וארא' מבאר אדמו"ר הזקן, שהיום – כ"ד בטבת – הוא יום ההילולא שלו: משה פונה לה' ושואל אותו:
'למה הרעותה לעם הזה והצל לא הצלת את עמך'? ומה עונה לו הקב"ה: 'וארא אל אברהם יצחק ויעקב ושמי ה' לא נודעתי להם, לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אותם מתחת סבלות מצרים'…
ותמוה – היכן התשובה לשאלה? על פי תורת החסידות מובן, העולם, וגם הזמן שממנו הוא מורכב, בנוי מ'רצוא' (- כמיהה למעלה, יציאה מהגבלות והעולם) ו'שוב' (- חזרה למגבלות הטבע והעולם): המלאכים – מצד אחד רוצים להתבטל אל הבורא ואומרים 'קדוש' ומצד שני שבים אל עבודתם.
גם אצל הקב"ה כביכול קיימת התנועה של 'מטי ולא מטי' (נוגע ולא נוגע/מתפשט ולא מתפשט): הוא מתפשט ומאיר לעולם וביחד עם זה גם מצמצם את עצמו (כביכול) כדי שהעולם יוכל לקבל את השפע.
וזה גורם למציאות של 'זמן' – מכך שיש 'רצוא' ויש 'שוב', זה מביא למציאות של 'לפני ואחרי'.
ובמילים אחרות: החושך הוא חלק מתהליך של אור, כדי להאיר בגלוי עוד יותר.
לכן – כדי שיאיר לבני ישראל האור הגדול של שם ה' ונתינת תורה, צריך היה להיות צמצום המאפשר גלות, נתינת מקום לשליטה של מצרים על בני ישראל.
והצמצום הזה מטרתו להביא אחר כך לידי גילוי נעלה יותר – נתינת התורה.
זו תשובתו של ה' למשה – כדי שיוכלו לקבל את התורה מוכרח היה להיות (כביכול) 'הרעותה לעם הזה' – העלם וחושך, שיביא אחר כך גילוי נעלה עוד יותר.
ומסיים הרבי – שבכדי לקבל את הגילוי הנעלה ביותר שזו הגאולה השלימה, מוכרח היה להיות צמצום וחושך של גלות ארוכה כל כך, הגלות הארוכה ביותר, כי זו הדרך וטבע הבריאה שאחרי חושך יהיה אור כנאמר 'ויהי ערב (ואחרי זה) ויהי בוקר'.
דווקא אחרי המכה הקשה שקיבלנו בשמחת תורה בשנה שעברה והמלחמה הנוכחית, נראה את האור הגדול עוד יותר ממה שהיה קודם, וכפי שראינו בתחילת השבוע, 'ושבו בנים לגבולם' ובעזרת השם עם כל החטופים והשבויים וכל בני ישראל שיגיעו לארץ הקודש בגאולה השלימה בקרוב ממש.
אז אם אתם נתקלים בקושי מסוים או באתגר, תדעו שזו הדרך הנכונה, צמצום בשביל גילוי, חושך בשביל אור – גבוה עוד יותר.
שבת שלום ומבורך, שבת שבה מברכים את חודש שבט, ש'נשמע ב'שורות ט'ובות, עוד היום.