להיזהר מליצור 'רבי דמיוני' • הרב אבצן

הרב גרשון אבצן, ראש ישיבת 'תומכי תמימים' סינסינטי, אוהיו

מאז תחילת הטור הזה, התחייבתי לשתף מחשבות פתוחות וכנות בנושאים שונים המשפיעים על חיינו כחסידי הרבי. גם כאשר מובעות דעות נחרצות, זה לעולם לא נכתב בפן אישי או נגד אדם או מוסד ספציפי. אני אומר זאת מראש, כי בחרתי הפעם לגעת בנושא חשוב ורגיש. אני מניח שיש קוראים רבים שהנם בעלי דעות מוצקות, וכל אחד זכאי לדעתו. אני מבקש מכם לקרוא את המאמר במלואו ולהרהר בתוכן שלו.

בשבועות האחרונים עסקנו בטור זה – כהכנה לג' בתמוז – על החשיבות והצורך להחדיר בילדינו ובעצמנו (!) את ההבנה שיש לנו רבי גם היום, איתו אנחנו יכולים להתחבר ולקבל הדרכה בחיי היומיום שלנו.

השבוע, ברצוני להזהיר מפני טעות מסוכנת שעלולה לצערנו לנבוע מהטורים הקודמים, ולהתייחס אליה בפתיחות ובבהירות: לא לתת לדיבור ולהתרגשות מכך שיש לנו "רבי חי", להוביל אותנו לחשוב ולפעול כאילו יש לנו "רבי דמיוני" (חס ושלום).

ובהקדים: לפני שנים רבות, בהתוועדות בה השתתפתי עם הרב עקיבא וגנר ע"ה, שמעתי את הסיפור הבא:

היה פעם חסיד לא חב"די ששאל את חברו החב"די האם הוא סבור שלרבי יש רוח הקודש. החסיד החב"די השיב: "אין לי מושג מה יש לרבי ומה אין לו, אני יודע רק דבר אחד: הרבי הוא נשיא הדור, משה רבינו של דורנו. אם כדי להיות ולעשות את עבודתו של משה רבינו הוא זקוק לרוח הקודש, אז בוודאי יש לו!"…

זהו סיפור עמוק וניתן ללמוד ממנו לקחים רבים וברצוני להתמקד באחד מהם:

לא הפעולות שהרבי עושה הן שהופכות אותו לרבי, אלא העובדה שהוא בעל נשמה כללית של משה רבנו, כל משה בדורו. כל נשיא–דור מחליט (על פי השליחות של הדור וההוראה מלמעלה) כיצד ומתי עליו לבצע הנהגות מסוימות. העובדה שהנהגות מסוימות נעשו על ידי רבי אחד ולא על ידי אחר – או אם רבי אחד הפסיק לעשות הנהגה מסוימת – אינה ממעיטה מהיותו 'רבי' בשום צורה! אין פעולות שהרבי חייב לעשות כדי להיות 'רבי'.

כדאי להבהיר נקודה זו, ועל כן ארחיב מעט:

היסטורית, שתי הדרכים העיקריות בהן התבטאה קבלת הנשיאות לאורך הדורות, היו באמירת מאמרים ובקבלת אנשים ליחידות והדרכתם האישית בעבודת ה'. חסידים ידעו שכל מאמר הנאמר על ידי הרבי, הרי הוא בבחינת "דברי אלוקים חיים"; הדברים הגיעו ישירות מה', ושכינה מדברת מתוך גרונו. כך גם ההוראות שהרבי מעניק ביחידות, כל מילה היוצאת מפיו, זה דבר השם, והיא נועדה להשפיע על ה'יחידה' שבנפש. בשביל שני הדברים החיוניים הללו (שמיעת חסידות וכניסה ליחידות) חסיד היה נוסע חודשים – לעתים גם במסירות נפש – כדי להגיע לליובאוויטש.

אם היית אומר לחסיד מדור קודם שעוד יגיע היום בו הרבי יחליט שהוא כבר לא אומר מאמרים, או שהוא אינו מקבל אנשים ליחידות אישית, הוא לא היה מבין על מה אתה מדבר; הרי אלו הם המאפיינים את הרבי בהיותו רבי… ובכל זאת, העובדה שבשנים האחרונות הרבי הפסיק לומר מאמרי חסידות, או לקבל אנשים ליחידויות אישיות – האם מישהו חושב לרגע שהרבי הפך להיות 'פחות רבי'? חס ושלום! כי לא הפעולות שהרבי עושה יוצרות את קיומו כ'רבי', אלא הרבי הוא שמחליט אילו פעולות עליו לעשות – או לא לעשות – עבור השליחות שלו כנשיא הדור.

במילים פשוטות: אחרי ג' בתמוז תשנ"ד, הייתה חולשה בהבנה שעדיין יש לנו רבי חי גם היום. כבחור צעיר שנעשה בר–מצווה בשנת תשנ"ד, אני עדיין זוכר את הדיונים והוויכוחים הלוהטים שהתנהלו אז. בסופו של דבר אנשים החלו להפנים את המציאות שגם כיום יש לנו רבי!

היו כמה בחורים – וטבעם של צעירים הוא להיות "שחור או לבן" (ועל כך עוד חזון למועד) – שהחלו לתהות: איך אפשר לומר שיש לנו רבי חי אם אנחנו לא יכולים להראות לאנשים – או להשתתף בעצמנו – בפעילויות פיזיות שהרבי עושה? ואם זה המצב, אז המציאות מעידה כי הרבי לא חי (חס ושלום!).

כך גם מהקצה השני של קשת הדעות: במקום להפנים את הגישה שהוזכרה לעיל – שלא הפעילויות הן שעושות את הרבי למי שהוא – היו כאלה שיצרו "רבי דמיוני": רבי בלתי נראה שהם מחליטים מתי הוא עורך יחידות, מתי הוא נותן דולרים, מחלק כוס של ברכה וכו'.

לא רק שזה מוטעה וילדותי, זה מנוגד לחלוטין לבסיס של מושג ה'התקשרות': במקום שהרבי יחליט עבור החסידים איך עליהם להתנהג, החסידים מחליטים עבור הרבי איך הוא חייב להתנהג!

יש לכך גם השלכות חינוכיות הרסניות: ייתכן שאצל כמה בחורים צעירים יותר, סגנון התקשרות כזה לרבי עשוי לעורר בהם השראה ורוממות לאותה תקופה, אבל כאשר הם מתבגרים ומבינים שלא היה בסיס להתנהגות הדמיונית שלהם, התוצאות היו קשות (ואני עצמי עֵד למקרים כאלה). לא רק שהם דוחים את ההתנהגויות הדמיוניות, אלא הם דוחים את כל הרעיון של "רבי חי" והם מאבדים לחלוטין את האש וההתקשרות שלהם.

עלינו לזכור תמיד ש"משה אמת ותורתו אמת" וכאשר יש לנו אמונה ברבי ואנו הולכים בעקבות הוראותיו הברורות, אנו בדרך להתגלוּת. תיכף ומיד!

אנא הרגישו חופשי לשתף את מחשבותיכם על האמור לעיל על ידי שליחת דוא"ל אישי אלי: rabbiavtzon@gmail.com