הרבי שורק ואתה מתבייש? • טור דעה

הזעם היה בלתי נשלט. כל חסיד שהחשיב עצמו כחרד לכבוד ליובאוויטש והעומד בראשה, חש נפגע ומושפל עד עפר. א‘ מהמקושרים האמיתיים, מאלו שחשובה היתה להם תדמיתו של הרבי כאדם מחושב ואינטליגנט, העז אף לכתוב מכתב מחאה, זועם וחריף.

”כל עיתון כותב כתבות ומאמרים שאינם מוסכמות על כולם, ופעמים רבות זה מעורר את רוגזם של אנשים – זהו עיתון. אבל הפעם עברתם כל גבול מוסרי. אתם ביישתם עשרות אלפי חסידי ליובאוויטש בהדפסת התמונה בה רואים את הרבי שליט“א שורק. עם מי שאני רק מדבר – כולם רותחים ורוגזים. מותר לכם להתחשב קצת עם דעת הקהל“.

מכתב זה התנוסס בפינת תגובות הקוראים, של עיתון ’אלגעמינער זשורנאל‘ גליון 198. כל קורא שנתקל בתגובה זו, נזכר מיד בכתבה המרגשת, מבין סדרת הכתבות שסיקרו את חודש תשרי במחיצת כ“ק אדמו“ר שליט“א, והופיעו בגליון שלפני הקודם. זו היתה סקירה מיוחדת על התוועדות ’צאתכם לשלום‘ שערך הרבי לאורחים הרבים בסיומו של חודש תשרי.

תורף הכתבה עסק ברגע השיא של האירוע – לדידו של הכותב המוכשר, הרב גרשון ג‘ייקובסון ע“ה – עת הניף הרבי שליט“א מלך המשיח את ידיו הקדושות לעידוד השירה, ומיד החווה באצבעותיו כלפי פיהו, כשורק. הסימן לקהל המפזז בעוז היה ברור, והשריקות החלו…

באותה העת לא הורגלו ”גדולי החסידים“, שחרדו לכבודו של הרבי ולתדמיתו, במראות שכאלו. עיווי פרצופם היה כמעט אוטומטי. הכתבה הנרגשת שהופיע מספר ימים לאחר מכן, כאשר במרכזה התנוססה תמונת נשיא הדור מסמן בידו לשרוק, עוררה את התרגשות מרבית הקוראים ו“פשוטי“ החסידים, אך יחד עם זאת, גם את קצפם של ה“מבינים“, החסידים הרציניים…

בהגיון חסידי, הירא לכבוד ליובאוויטש ונשיאה, החליטו להרים קול מחאה, שהחל כתגובה בעיתון, והתמשך אל תחזוק שיח אובססיבי בין קהל אנ“ש – מה שייך לפרסם ומה נדרש להסתיר, מבין מעשיו של רבינו…

אך המציאות טפחה על פניהם בסיומה של תקופה זו. פארבריינגען פורים עם הרבי מלך המשיח, מוכר כאירוע בלתי שגרתי במעגל השנה החב“די. אך כאן התייחס הרבי באופן ממוקד, לפרשיה בה עסקו אותם חסידים בחודשים האחרונים, וכלשונו הקדוש: ”אַ מעשה מיט‘ן פייפען“…

”מהרסיך ומחריבייך ממך יצאו“… ”מי כשהתפשטה השמועה ע“ד השריקות – הסתובבו אובדי-עצות והחלו להתלחש זה עם זה: איי! מה עושים? הי‘ כאן כשלון… הורו לשרוק“ מילים אלו לא נאמרו על-ידי פובלציסט מתלהם או משפיע שתוי… להבדיל אלף-אלפי הבדלות, יצאו מילים אלו מקירות ליבו של נשיא הדור ומנהיגו – הרבי שליט“א מלך המשיח.

הרבי קובל בכאב על התנועה של חסיד ”לסנן“ את רבו, להתאים את הרבי לחסידיו, לעולם, במקום להתאים את העולם לרבי, לאלוקות.

”כאשר שואלים אצלו כיצד יתכן ששרקו בהתוועדות – מיד מאדימים פניו, ונשמט ובורח… אשר, בתגובתו זו, הריהו מראה לשואל שבעצם גם הוא סבור כמותו, אבל מה בידו לעשות בשעה שהלה אינו מתייעץ עם אף אחד, ועושה כפי העולה על רוחו, ומוכרחים לסבול… אמנם – לא נעים לא לענות במפורש שאירעה טעות, והוא נאלץ להחניק זאת בקרבו פנימה“…

הקשיבו, חסידים יקרים – מאריך הרבי בשיחה מופלאה זו – תפקידו של חסיד הוא להצטרף לענין, מכם נדרש היה למצוא מקור להנהגה. לא ללבות את הספק כלפי המאורע, לא לנסות לתהות האם מנהג שכזה ’מתאים לי‘ אם לאו.

הרבי צריך להתאים לך! פעולותיו, דרישותיו ועניניו, הם אינם מחויבים לתפוס אותך מוכן, מבין ונלהב. עניניו של הרבי – עניניו של חסיד, יוכרעו על-ידי הרבי. בין אם הדבר נשמע\נראה לך טוב, בין אם לא.

גם אם כרגע מחובר הנך לנימים חשובים, מעניינים ונוצצים המרכיבים את חבל ההתקשרות, לפרטים מרכזיים, יסודיים ומינימלים במהלך השליחות, לא אתה הוא זה שיבחר במה להתעסק כעת. אם הרבי שליט“א הבהיר שכעת ’משיח‘ הוא הענין העיקרי, אין כבר מקום להתאים את הרבי אלינו, אל מאוויינו, כעת אנחנו צריכים להיכנס לענין.

הרבי לא צריך להתאים לנו, אנחנו צריכים להתאים לרבי!

(גליון 'קודש לנשיא הדור')