הנסיון להפריד בין התקשרות למשיח מופרך מעיקרו • הרב קארף

הרב פיניע קארף ע״ה

כאשר אנו יוצאים מתוך נקודת ההנחה כי ״משה אמת ותורתו אמת״, דברי הרבי חייבים להיות אמיתיים ונצחיים, הרי מובן ופשוט שדבר לא יוכל להזיז אותנו מהאמת הברורה הזו.

לבד זאת יש לשים לב לכך שהרבי עצמו ציין לכמה עניינים בגאולה שכבר החלו, ומיום ליום אנו רואים שהם הולכים ומתפתחים יותר ויותר. מלבד זאת ישנם עוד סימני גאולה (עליהם לא הצביע הרבי בפירוש) שגם הם הולכים ומתממשים.

זאת אומרת שהתמיהה שלנו היא לא איחור הגאולה, כי-אם על האטת התהליך המוביל אליה, וממילא שעל עצם האמונה אי אפשר להיות העבה כלל.

חשוב להדגיש שגם בשורתו של הרבי הריי״צ לא נותרה סתם כך ללא השלכה לפועל. כמה וכמה ענייני הגאולה החלו כבר באותה תקופה, כידוע ממאמר הרבי מראש-השנה תשכ״ז (קונטרס ר״ה תשנ״ב), דיבור-המתחיל ״והיה ביום ההוא״, שם מציין הרבי שהעניין של תקיעת השופר גדול החל עוד בזמנו של הרבי הריי״צ. וכמו כן אצל הרבי בשורת הגאולה שלו כבר הושלמה בכמה וכמה פרטים ועניינים.

אך בזו שונה בשורת הרבי הריי״צ לבשורת הרבי מלך המשיח: בעוד שאצל הרבי הריי״צ התבטאה בשורת הגאולה (רק) בהתגלות עניינים רוחניים הקשורים לעניין הגאולה בכלל (אבל לא שהם חלק מהגאולה ממש), הרי שבשורת הרבי כללה התגלות ופעולה של כמה וכמה עניינים שהם חלק מהגאולה ממש, כמו העניין שיש מציאותו של משיח בהתגלות בעולם, ״בחזקת משיח״, התחלת היעוד של ״וכתתו חרבותם לאיתים״ על ידי מלך המשיח וכו'. מסיבה זאת לא שייך כאן לדמות זו לזו ולומר שכמו שאז לא הייתה הגאולה בפועל כך גם כאן, שכן כאמור, הפעם ענייני הגאולה כבר החלו.

עלינו לחשוב כל הזמן שגם עכשיו הרבי ודאי לא ״נח״ – חס וחלילה – ופועל מה שיותר על מנת להביא את הגאולה. אדרבה, ידוע שהרבי רימז על מצב זה בשיחת חיי-שרה ואמר שזהו העניין של פעולה אחרונה להבאת הגאולה. ידיעה זאת תמריץ אותנו כל הזמן לפעול גם אנחנו על מנת ״לסייע״ כביכול לרבי להביא את הגאולה בפועל ממש!

במשך כל השנים ההתקשרות שלנו עם הרבי התבטאה בזה שאנו חיים עמו יום-יום, הוא מתפלל איתנו, מתוועד עמנו, מזכה אותנו בחלוקת הדולרים, מדריך ומורה לנו את הדרך שעה-שעה. גם כאלו שלא היו סמוכים ממש לד׳ אמות כל מהלך ימי השנה, תמיד השתדלו להתעדכן מה שיותר באיזה פרור מידע שרק יכלו לשמוע: תקציר משיחה, עדכון על מאורעות מיוחדים וכו' וכו'. כיום, שאנו לא זוכים לראות את הרבי וכל הנזכר לעיל חסר לנו, ההתקשרות שלנו מתבטאת בעיקר בזה שאנו מאמינים – ועובדים על עצמינו להיות גם בטוחים בכך – שתיכף ומיד יהיה ״חדש ימינו כקדם״ וביתר-שאת.

הנסיון להפריד בין ״התקשרות״ ל״משיח״ מופרך מעיקרו: הרי העניין הראשוני בהתקשרות הוא להתמסר לעניין שאצל הרבי הוא ה״קאך״ [־העיסוק בלהט] העיקרי; ולכן, כאשר אצל הרבי ה״קאך״ הוא בנושא משיח, כך חייב להיות אצל מקושריו.

בהקשר לזה יש להעיר מסיפור מעניין: פעם התוועד הרבי הריי״צ ודיבר ב״קאך״ על חינוך תינוקות-של-בית-רבן, בניית חדרים וכר. בין המתוועדים נכח החסיד ר׳ איצ׳ה דער מתמיד שהיה ידוע בחסידותו ופרישותו. באמצע ההתוועדות פנה הרבי לר׳ איצ׳ה ואמר לו: ״אם תתעסקו בתשב״ר, הרי אתם ״שלי״, אבל אם לא, אתם יכולים להיות איצ׳ה (=משכיל ועובד וכר), אבל אלי אין לכם שייכות״. זאת אומרת, עניין התקשרות חייב להיות קשור ב״קאך״ בעניין בו לרבי יש ״קאך״ באותו זמן.

כך גם בנוגע לאמונה ברבי כמשיח. החילוק בין פעם והיום הוא ברור: פעם העניין שהרבי הוא מלך המשיח היה בגדר ״אמונה״. אמנם הייתה זאת אמונה ודאית, אבל סוף כל סוף, כיון שהרבי לא אמר זאת במפורש, הרי היה כאן חלוקה ברורה בין ״אדוננו מורנו ורבנו״ ואפילו ״נשיא דורנו״, ובין ״מלך המשיח״. אם כי, גם פעם היו כאלו שהיה להם ״קאך״ בעניין הזה והדבר היה אצלם בגדר מפורש, כמו: ר׳ אברהם פריז, ר׳ בערקה חן ועוד, והם אכן כבר אז היו כותבים מכתבים לרבי עם התואר ״מלך המשיח״. אולם מאז שהרבי החל לדבר על כך בגלוי, החל משמחת תורה תשמ״ו, ובעיקר בתקופה שלאחרי כ״ח ניסן, שהחל להתבטא פעמים רבות על ״משיח שבדור״, הרי כיוון שיצא ״מפורש״ מפי המלך, גם אנו משתמשים בביטוי הזה.