מה לעשות עם עזה לאחר הניצחון?

הרב שלום דובער הלוי וולפא

רבים שואלים כעת: מה עושים עם עזה לאחר שתסתיים המלחמה?  איך ננהל יותר משני מיליון פליטים? והרי יש לדאוג להם לדיור, ולחלוקה של מזון, מים, בריאות וכו'.

ראש הממשלה מר נתניהו הצהיר השבוע כי מבחינה בטחונית צה"ל הוא זה שישלוט בעזה, בעוד שמבחינה אזרחית, עדיין לא ברור. עם זאת, שלל הצעות להעביר את השלטון לידי הרשות הפלשתינית.

מובן מאליו שיש אכן לשלול בנחרצות את העברת השלטון לידי ראש הרשות הפלשתינית שכתב דוקטורט בנושא 'הכחשת השואה'. בנוסף לכך, הוא משלם משכורות חודשיות לכל משפחת ערבי שרצח או פצע יהודים.

יותר מכך, אם כל ערבי מיו"ש המעודד רצח של יהודים, או משתתף בהפגנה למען החמאס, נעצר, נשפט ויושב בבית האסורים, פשוט שגם הטרוריסט אבו-מאזן צריך לשבת במאסר על עידוד המחבלים.

אנו עוד זוכרים את הטילים ששלחה הרשות הפלסטינית, על העיר שדרות וישובי העוטף, בשעה שהם עדיין שלטו בעזה בטרם נכבשה על ידי החמאס. ואת זה מן הסתם יעשו כאשר יחזרו לשלוט ברצועה.

*

אמירתו של ראש הממשלה כי יש לעשות 'הפרד ומשול', כאשר הבטחון בידינו והאוטונומיה האזרחית בידי הפלסטינים, מעוררת השתאות, בלשון המעטה, שכן מר נתניהו עומד לחזור עכשיו בדיוק על אותה הטעות שעשו בהסכמי אוסלו. לא יאומן כיצד ראש הממשלה עתיר הנסיון, אינו מבין את מה שהמציאות הוכיחה כמה פעמים בעבר, שבלי שלטון אזרחי אין שלטון צבאי. האם הוא שכח את כל האזהרות של הרבי מלך המשיח, שאצל הערבים אוטונומיה אזרחית הופכת מיד לשליטה בטחונית?!

רק לפני כמה ימים אמר מר נתניהו במילים מפורשות: "אין לנו ענין לשלוט על חבל עזה". בפתגם אומלל זה יש משום התרסה כנגד בורא העולם ומנהיגו, שנתן את ארץ הקודש בשלימותה לעם ישראל, ואנו החצופים חוזרים ואומרים לו כביכול, שאיננו מעוניינים במתנה זו.

יש כאן גם זלזול באלו שבהירצחם בשמחת תורה, ובימים שלאחר מכן, ציוו לנו את החיים. מאות בני ישראל נלקחו לעקידה על מזבח השיטה המופקרת, שיש לסמוך על אויבינו ולתת להם אוטונומיה אזרחית בשטחים השייכים לארץ הקודש, למרות שיש בהם פגיעה בפיקוח נפש של יהודים, היפך המבואר בשו"ע (או"ח סימן שכט), שבמקומות הסמוכים לספר (לגבול), אין לתת רשות לגוי להיכנס לשם, אפילו בשביל לקחת קש ותבן, ואפילו אם מדובר בנכרים שאנו מכירים אותם וסומכים עליהם. קל וחומר שאין לתת את השטחים האלו בידים לגוים.

בהצעה זו, אם תיושם חלילה, יש גם משום 'בגידה' בהבטחות שניתנו על ידי חברי הממשלה לחיילים שחרפו את נפשם במלחמה. שוב ושוב הבטיחו להם ש'הפעם הולכים עד הסוף', באופן שרצועת עזה תהיה נקיה לגמרי ממחבלים.

האם הרוצחים בחווארה אינם מחבלים? והאם חיות הטרף מג'נין אינם מחבלים? בשביל זה נלחמנו במסירות נפש רק כדי להחליף את מחבלי עזה במחבלי יהודה ושומרון?

כל ילד מבין, כי אם יתנו לערבים אחיזה כלשהי בעזה, ולו אפילו באופן של 'אוטונומיה' לעניני חינוך ותרבות, בניה ופיתוח, ובריאות, הרי תוך זמן לא רב, יהפוך כל איש 'פתח' בעזה, לרוצח חמאסי. זה בדיוק  מה שקרה לערביי יו"ש אחרי 'הסכמי אוסלו' הארורים. גם אז הזהרנו בשם הרבי, כי אצל הערבים, 'אוטונומיה' פירושה שילטון צבאי. אולם כל אזהרותינו באותם ימים נפלו על אזנים ערלות.

מה ימנע משר החינוך שלהם, להכניס בתכנית הלימודים של זרע עמלק העזתי, את פרשת חורבן עזה (יום הנכבא החדש) שרק עתה חוו? מה ימנע ממנו מלחזור שוב ושוב על פרשיות שנאת היהודים שילדי הרש"פ מתחנכים עליהם מינקותם? והרי כבר היום ספרי הלימוד של משרד החינוך הפלסטיני מלאים בתכני הסתה נגד היהודים, ואין בכוחו של צה"ל, האמור לשלוט שם מבחינה צבאית, למחוק את הקטעים הללו.

אמנם מר נתניהו הצהיר, כי לא יתן בשום אופן שילדי הפלסטינים יקבלו חינוך שכזה. אבל איך יוכל למנוע זאת, כאשר אפילו בירושלים (מטרים ספורים מהכנסת) הנשלטת על ידינו לחלוטין, אין הוא יכול לשנות את ספרי הלימוד המסיתים ומדיחים?!

הנסיון הוכיח, כי כאשר יערכו בחירות 'דמוקרטיות' בעזה, כל הנבחרים לא יהיו אלא נציגי חמאס ואנשי הג'יהאד האיסלמי. והם יעמדו ויתגלגלו מצחוק; לא יאמינו עד כמה טיפשים הם היהודים שנופלים כל פעם באותו פח, ונותנים להם בפעם המי יודע כמה, את המלוכה והממשלה כפרי בשל, מבלי לדרוש מהם דבר.

*

בין מיליון וחצי הפליטים המצטברים בדרום חבל עזה, יש לא רק נשים וטף, אלא אלפי מחבלי חמאס שבחרו להציל את עצמם בדרך זו. אם ח"ו ההנהגה הביטחונית והאזרחית לא תהיה של צה"ל, יתחברו מחבלים אלו אל בעלי הבית החדשים, ובבת אחת תקום שוב אימפריה של טרור ברצועה, בדיוק כמו שקרה ביו"ש.

גם היום, כאשר המחבלים מובסים בחסדי ה' על ידי צה"ל, עדיין סכנה עצומה ליהודים לנסוע בכבישי יו"ש ובנימין, ללכת להתפלל בכותל המערבי, להגיע לקבר יוסף וכו'. בכל יום ישנם פיגועי דקירה, פיגועי ירי, דריסה, ושאר מרעין בישין. אם וכאשר המלוכה תנתן לטרוריסט מרמאללה ומחבליו – היו לא תהיה – הרי תגדל חוצפתם של ערבי יו"ש, והסכנות יוחרפו פי כמה!

אנו חסידי חב"ד, גדלנו על אזהרות כ"ק אדמו"ר מה"מ, שמסירת אדמה, אפילו שעל, מארץ הקודש, היא פיקוח נפש ממש, ואפילו אם זה "רק" באופן של אוטונומיה.

כאשר פרצה המלחמה, זעקנו ושאלנו למה לא הקשבתם אז לדבריו הקדושים של הרבי?! ואיך הם מעלים בדעתם עתה לחזור שוב על אותה טעות?!

ובמה יוכלו להתנצל ראש הממשלה או שר הבטחון, כשמחבלי החמאס-פתאח יזחלו שוב מתוך המחילות החדשות ש'לא נודע קיצן', ואנו נהיה מוכרחים לצאת שוב למלחמה, כש'מנהיגים' אלו מנסים להלהיב אותנו שוב ושוב עם אותה סיסמא נדושה, ש'הפעם נלחמים על הבית', וזה 'או הם או אנחנו'. האם אתם בטוחים כל כך שגם אז הנסים יחזרו על עצמם? האם מאות אלפי חיילי המילואים יסכימו שוב לצאת בצו-8 ולהושיע את ישראל בשדה הקרב כשהם יודעים שהם מרומים?

אך לפועל – האם יש למישהו תכנית אחרת? הרי הכל מודים שחייבים לפתור את הבעיה של כשני מיליון פליטים שאילצנו אותם לנוע דרומה כדי שלא להיהרג בעזה הבוערת.

אז מה עושים? והפתרון לזה הוא, שכאשר עם ישראל בעצמו ישתלט על כל הרצועה, אז כל הבעיות הנ"ל יפתרו, וכדלקמן:

*

ראש הממשלה והשרים מכריזים כי יש 'להשמיד את החמאס'. מתי אכן נדע כי שלטונו של החמאס בעזה נמחק מעל פני האדמה? זה הרי לא נמדד לפי מספר ההרוגים שלהם, או לפי מספר הבניינים שהרסנו…

התשובה לזה פשוטה: שילטון החמאס יסתיים ברגע שנסיים את כיבוש כל הרצועה ונספח את חבל עזה באופן רשמי. בכך, לא רק שנסיר את העוול שנעשה בפשע ההתנתקות, אלא גם נכריז בפני כל עמי הארץ, שארץ ישראל כולה שייכת לעם ישראל לנצח. זו הדרך היחידה שבה נוכל להכריז בלב שם: 'גמרנו עם החמאס'. ואז נוכל אנו בעצמנו לנהל גם את בעיית הפליטים.

*

לאור זאת, דרך הטיפול בעזה צריך להיות לפי 'עשרת הדברות' דלקמן:

1. לסיים את כיבוש כל רצועת עזה, ולנקות אותה באופן מוחלט ממחבלים.
2. רק ישראל תשלוט על כל חבל עזה, בלי עזרת שונאי ישראל למיניהם.
3. השליטה תהיה לא רק בענייני ביטחון, אלא גם בחינוך ובריאות וכיו"ב.
4. שום גורם זר לא יקבל שליטה בעזה, גם לא באופן של אוטונומיה.
5. כל טרוריסט שיפריע לזה, דמו בראשו כאחיו החמאסים.
6. להקים ברצועה מקומות ישוב עראיים לפליטים, ולמנות מי שינהל אותם.
7. זה ייעשה במימון של אומות העולם, אשר גם יקלטו חלק מהפליטים.
8. להתחיל מיד לבנות את כל 23 הישובים שנעקרו בחורבן גוש קטיף.
9. לבנות מחדש את ישובי 'עוטף עזה' שנחרבו בתחילת המלחמה.
10. באתר הבינוי עבור הפליטים, אפשר להשתמש בפועלים ומנהלי עבודה מביניהם. אבל בישובי גוש קטיף, ייעשה מאמץ להעסיק רק פועלים עבריים.

אינני משלה את עצמי, ובוודאי יהיו בממשלה כאלה שיתנגדו לכך, אבל אם ראש הממשלה ירצה להעביר חוק זה, יש לו את הרוב הקבוע של הקואליציה. ולכל מי שיתנגד לזה, נזכיר מה נשאר מהקונספציה הקודמת שלהם שקרסה רק לפני כמה שבועות.

גם אין להתחשב כלל בהתנגדות של מדינות העולם. הרבי מה"מ הבטיח, כי ארה"ב תמשיך לתת את כל הסיוע. והגם שלפעמים הם מביעים דעה אחרת, הרי זה רק לצרכי פנים של בחירות ולחצים וכו', אבל למעשה הם עצמם רוצים שלא יענו לבקשתם, ובודאי שלא יעמדו על דעתם בזה.

על ממשלת ישראל להבהיר להם, כי מדובר כאן בפיקוח נפשות, ואם הם רוצים לתמוך בנו, הרי טוב, ואם לאו יסתדרו הענינים באופן אחר.

*

ולסיום: יש המביעים תהייה, מדוע כותבים על זה כעת, בעוד שאנו עדיין באמצע המלחמה? הנושא 'מה לעשות עם עזה' יהיה רלוונטי רק בעוד כמה חדשים, ולמה לעורר חילוקי דעות כבר עכשיו?

התשובה לזה פשוטה:

ההכרזה שאנו בדרך לסיום הכיבוש של עזה והפיכתה לישובים פורחים (בהם ינציחו את שמם של הרוגי שמחת תורה), זה עצמו יוסיף בהתלהבות הקדושה של החיילים, הנמצאים בחזית כדי להשמיד להרוג ולאבד את מחבלי החמאס והג'יהאד.

כיוון שכלי התקשורת כבר דנים בזה, הרי אם יהיה אצל החיילים אפילו ספק קל שמא בעתיד ישלוט בעזה צבא של טרוריסטים, באותם מקומות שהם מוסרים כעת את נפשם לכובשם, הרי כל המוראל של החיילים ירד, והם יאבדו את האימון שהיה להם במפקדים ובמקבלי ההחלטות.

ולהעיר עוד הערה חשובה: לאחר שהממשלה תכיר בכל רצועת עזה, כחלק ממדינת ישראל, ותכריז על בינוי מחדש של הישובים, תוכל הממשלה לגייס משקיעים מחו"ל, שירצו להיות שותפים בפלא העצום של הפיכת החושך לאור. והממשלה מצדה תעניק את הקרקעות במחיר סמלי, ואז יזרמו כספים לפרויקט זה, בין באופן של השקעה ובין באופן של תרומה.

כל זה יביא גם להתעוררות גדולה בין קבלני העפר המתעסקים בבניית כבישים, ובין קבלני הבנייה שירצו לבנות את הישובים, ויהיה מצב של פריחה כלכלית עצומה, והכל בכסף שיזרום מחו"ל כנ"ל.

ופשוט שבכדי שכל הנ"ל יוכל להתבצע, יש להטיל כבר עכשיו על צוות של מהנדסים, לתכנן את הבינוי מחדש של כל הרצועה, בכדי שמיד אחרי הנצחון הגמור יוכלו להתחיל לבנות בפועל ממש.