ב-770 אסור לסמוך על הנס • טור נוקב

מנחם זיגלבוים

'הנחיתה' מתשרי הייתה מהירה, חדה וכואבת. מימים של רוממות הרוח שהרימה אותנו לגבהים עם תפילות ומחזורים, לולבים והושענות, היישר אל הבשורות העגומות שהגיעו במטח כואב מארץ הקודש.

באו אחרונות וכמעט השכיחו ראשונות.

להיות ב-770 זה להיות ב'בית חיינו'. יש משהו במקום הזה שעוטף אותך ברגש חם וקירוב הדעת והלב. לא פלא אפוא שכבר בחודש סיוון או תמוז, אלפי תלמידי התמימים כמו גם אלפי בנות התיכונים והסמינרים, מתחילים לדון בפרטי הנסיעה לרבי לחודש תשרי.

משנה לשנה הנסיעה הולכת וצוברת תאוצה. חב"ד הולכת וגדלה, והדורות הולכים ומתרחבים. אם פעם בכל 'שכבה' היו כמה עשרות בחורים ובחורות, הרי שכיום יש מאות, והמאות הללו נוסעים לרבי לתשרי. ב'קבוצה' שלי (תשנ"ג) היו כ-70 בחורים, היום ישנם 450 בלעה"ר.

רק פתי לא ישא את עיניו חמש, שש או עשר שנים קדימה (בתכנית הגלותית) ולא יראה כיצד 770 כבר לא יוכל להכיל את פנים אלפי הבאים. בעצם גם היום הוא כבר לא יכול.

לא, אי אפשר לוותר על המקום הזה ולהסתפק בתחליפים. "כי היא בית חיינו" ואל המקום הזה אנחנו מחנכים את בנינו ובנותינו. מספרים להם בערגה על תשרי'ס בעבר; "כאן עמד הרבי", "כאן התפלל", "כאן ישב והתוועד" ו"כאן ממש חילק דולרים".

זה לא קשור למשיחיסטים או לא משיחיסטים. כולם נוסעים, כולם רוצים לחנך את ילדיהם על ברכי הרבי על כל המשתמע מכך.

"את כל זה לא הייתי יכול להביא לך למלון", סיכם הרבי לשז"ר עת ביקר ב-770 ועשה לו סיור היכן התפלל ולמד חמיו, אדמו"ר הריי"צ נ"ע.

אבל 770 נשאר באותו מקום. הוא לא גדל, לא התפתח ולא התרחב. כמו לפני עשר שנים, עשרים ושלושים שנה. שיפוץ ההרחבה האחרון היה בשנת תשנ"ב, וגם זה היה שיפוץ מינורי ומזערי – הרבה פחות מכפי הנדרש והרצוי.

מי רוצה לקחת אחריות כלפי העתיד? אפשר לומר זאת בהרבה מילים "מכובסות", אבל עדיף לומר את הדברים במפורש: בדרך הטבע, המקום הפך לצר מהכיל את אלפי עולי הרגל, והוא מסוכן! אסור לסמוך על הנס! הגידול הטבעי עושה את שלו.

הרבי רוצה שיגדילו את 770 שיהיה מקום לאלפים. הרבי לא יצא להנחת אבן הפינה בשביל קומת שירותים (במחילה), אלא כדי שהמקום יהיה אבן שואבת לאלפי ורבבות חסידי חב"ד.

כחסידות הכי גדולה, או מהגדולות ביותר, ליובאוויטש זקוקה לבית מדרש גדול, ענק ועצום.

לכו וראו את בית המדרש הגדול של חסידות בעלז בירושלים או ויז'ניץ בבני ברק – חסידויות קטנות מאתנו בהרבה, שהבינו כי חייבים לתת מענה לגידול הטבעי והמבורך בע"ה. לא בושה ללמוד מהקטנים.

יש לנו לא מעט 'גבירים' שהיו שמחים לתת ולהיות שותפים בבניית 'בית המקדש' שלנו. גם יש אפשרויות, וכפי ששמעתי יש גם תכניות.

אז מה נשאר עוד?

רצון.

מה צריך לעשות כדי שהאחראים ירצו?