אנו רצים והם רצים • שונה הלכות

בבוקר בהיר אחד, הניע אלימלך את רכבו העמוס בציוד, ועלה במעלות הרי יהודה על מנת לעסוק בעבודתו כ'אינסטלטור' בתיקון סתימה בבית משפחת נ', בירושלים. לאחר שקיבל אישור מחברת 'הגיחון' הוא פתח את מכסה הביוב ברחוב שמתחת לבניין בו התגוררה המשפחה, בכדי לפתוח את הסתימה בביוב.

קבוצת מטיילים עצרה במקום ועל כן הוא הפסיק לעבוד, סגר את רוב הפתח למעט חלק קטן שנותר פתוח עקב מקל ברזל ארוך שבלט מהבור, מקל בו הוא השתמש לצורך פתיחת הסתימה, ועמד ליד הבור לשמור שלא יפלו לתוכו.

נועם, אדם שהזדמן לרחוב זה לרגע, עבר במהירות בין קבוצת המטיילים שעמדה מולו, בדרך לסופר השכונתי. בעודו הולך בין המטיילים, נתקעה רגלו בחלק הפתוח של פתח הביוב והוא נפל.

עקב הנפילה נפגעה ידו של נועם מהרצפה עליה נחבט בחוזקה, ואלימלך שעמד שם הזמין לו אמבולנס לבית הרפואה, שם אמרו הרופאים שהוא נזקק לניתוח. היות ואין לו ביטוח רפואי (ובאותה עת גם לא היה אזרח ישראלי), נאלץ נועם לשלם את הניתוח מכיסו הפרטי בסכום של למעלה מ-25,000 ₪.

לאחר שלא הצליחו נועם ואלימלך להגיע לפשרה – באו השניים לבית הדין.

נועם שנפגע ממכסה הביוב טוען שהיות והבור היה פתוח, האחריות על פתיחת הבור מוטלת על אלימלך שפתחו, וממילא הנפילה והנזק שנגרמו לו הן באחריותו ועליו לשלם את הוצאות הריפוי.

לדבריו הוא מיהר לעבור בין המטיילים מכיוון שראה מכונית מתקרבת וחשב לעבור לפניה. בתוך כדי המעבר בין מטיילים הוא לפתע נפל ונחבל והאחריות על כך מוטלת על הנתבע.

אלא שאלימלך האינסטלטור טען כך:

ראשית, קיבלתי אישור מחברת 'הגיחון' לפתיחת הביוב שבקצה הכביש, לכן אין לי אחריות על הנזק, אלא עליהם.

שנית, עבדתי אצל משפחת נ', להם יש אחריות על הנזק.

ועוד והוא העיקר – הרי עמדתי והשגחתי בעצמי על הבור, כשמסביב עמדו לפתע אנשים בצפיפות באופן שלא איפשר מעבר, וגם חסם את הראות שלי, ולמרות זאת הגיח לפתע האיש בפתאומיות ונפל, ונוסף לכך – כתוצאה מהנפילה הפתאומית גם אני נחבלתי, שכן המכסה של הבור נפל על הרגל שלי, ואולי בכלל נועם שרץ מהר וללא זהירות חייב לפצות אותי על כך?

ונשאלת השאלה עם מי הצדק: האם על אלימלך לקבל את האחריות לבור הביוב שפתח ולשלם על כל נזק שיגרם מכך, או שמא מכיון ששמר ליד הבור – פטור הוא מלשלם?

תשובה בקצרה: יש לפטור את אלימלך מכל תשלום, הן מצד שמירתו, והן מצד שנועם לא נפגע מהבור עצמו אלא ממכסה הבור הבולט, כאשר יבואר לקמן.

תשובה בהרחבה: במקרה שלפנינו מדובר בנזקי בור, שהרי התובע נפל כתוצאה ממכשול בקרקע שנגרם על ידי הנתבע. יש לדון אפוא בנסיבות המקרה דנן, ובתנאים לחיוב בנזקי בור. [יש לציין שישנה מחלוקת הפוסקים האם דנים דני בו בזמן הזה או שלא, ולהרכעת רוב הפוסקים – אכן דנים].

הגדרתו של בור הוא תקלה שמהווה מכשול לעוברים ושבים, וכך נאמר בשולחן ערוך: "בור הוא מאבות נזיקין, דכתיב: כי יכרה איש בור (שמות כא, לג); שמאחר שחפר נתחייב בנזקיו, כיון שעשה דבר המזיק; וזהו ממונו שמזיק במקום שעשאו, שאינו זז ממקומו אלא עומד במקומו והעובר עליו ניזוק. לפיכך כל הדומה לו, שהוא ממונו ומונח במקומו ומזיק, אפילו שפך מים ברשות הרבים והוחלק בהם אחר, חייב. אחד הכורה בור, ואחד הפותח בור שכרהו אחר וכסהו כראוי ובא זה וגילהו, חייב".

והנה, אין לומר שעצם קבלת הרשות מחברת הגיחון (או ממשפחת נ') משליכה עליהם את האחריות לנעשה, כי למעשה, ברור שעצם ההיתר לפתיחת בור הביוב, אינו פוטר מאחריות, שכן ברור שחובת הפותח את הביוב, לעשות זאת בדרך שתמנע כל נזק מן הרבים. דהיינו, הותרה פתיחת הבור, אך אין ספק שהוטלה על הנתבע האחריות לשמור את הבור מלהזיק את הרבים. כמו כן, גם רשות לחפור אינה מתירה יצירת נזק לרבים, וממילא ברור שאם נגרם נזק – האחריות היא על החופר.

אלא שבמקרה זה, הנזק אירע כתוצאה מפגיעה בקרקע שאינה קרקע הבור אלא סמוכה לבור, שהרי הנופל נפל ונחבט בעיקר כתוצאה מהפגיעה של ידו ברצפה. משכך, יהיה כורה הבור פטור על הנזק הנגרם לנופל, משום שהנזק נגרם כתוצאה מהמכה ב'קרקע עולם' (ברצפה), בעוד שחיוב בור אינו אלא כאשר הניזוק נפגע בתוך הבור עצמו (או בחפץ אחר, מחמת החפץ עצמו). אלא שפטור זה נתון למחלוקת הראשונים, ומשכך יש למצוא הסבר נוסף לפטור.

אלא שעדיין נראה לפוטרו מכמה סיבות (נוסף להנ"ל):

ראשית, בנדון דידן אין ספק, שהבור לא היה מכוסה כולו, ועל כן הוא מהווה גורם נזק. אלא, שלטענת אלימלך הוא שמר על הבור ונועם הגיח באופן פתאומי. אין חולק מן הבחינה העובדתית, שאלימלך עמד סמוך לבור וגם כיסה את רובו. אלא שיש לטעון שהיה עליו לכסות את הבור באופן מלא, או שמעצם העובדה שנועם נפל לתוך הבור – מוכח שלא שמר כראוי שהרי לא הספיק להזהיר אותו מפני הנפילה.

מצד שני, עובדה אחרת שאינה במחלוקת היא שהתובע נדחף בין המטיילים העומדים כיוון שמיהר. כפי שהעיד בבית הדין, הוא מיהר כיוון שרצה להספיק להשלים את המעבר ברחוב, לפני מעבר המכונית.

לאור שילוב העובדות – שמצד אחד אין ספק שאלימלך כיסה את הבור באופן חלקי ועמד צמוד לבור כאשר קבוצה של אנשים עומדים ליד הבור, ומנגד אין חולק שנועם נדחף בין אנשים במהירות, יש לומר שאלימלך קיים את חובתו (לשמור על הבור) כראוי.

שנית, גם במקרה שבעל הבור לא הוכיח באופן מלא ששמר כראוי, אלא שהוא עורר ספק משמעותי מכוחו יש בסיס לומר ששמר כראוי, או שהניזק שינה מהנהוג ברשות הרבים – נטל הראיה מוטל על התובע ולא על הנתבע.

נוסף לכך, בנדון דידן, יש בפנינו יותר מספק של ממש, שהרי אנו יודעים שהנתבע עמד סמוך לבורו ושמר עליו, ואנו יודעים גם שהתובע נהג בפזיזות. הלכך נראה לפטור את אלימלך מכל אשמה.

מקורות: דנים בור בזה"ז: ב"ק (פד.- פד:), טושו"ע חו"מ סימן א,א ובנו"כ שם, פת"ש (שם א,ב), קצוה"ח שם, וראה בשו"ת שבות יעקב (א,קלו) ובתשובת חות יאיר סי' קס"ט. גדר בור ודיניו: שו"ע חו"מ סימן תי ס"א-ב, תיא,א, ובנו"כ שם, וראה עוד בשו"ע סימן שפד,ג וברמ"א סימן שו,ב ובנו"כ שם, שעורי מנחת שלמה, בבא קמא סימן א' אות ו'.

נ.ב. אין במדור זה משום פסיקה הלכתית ויש לפנות לרב או לבית ההוראה בכל מקרה לגופו. נכתב ע”י הרב יצחק איתן מזרחי, עורך סדרת הספרים 'הלכה למעשה' וחבר מכון הלכה חב"ד. לתגובות: publish@smslarav.co.il