הנהגות והוראות בל"ג בעומר והעליה למירון

להשתדל שבכל מקום תתקיים תהלוכה

"כנהוג בשנים האחרונות – ישתדלו שבכל מקום ומקום תתקיים בל"ג בעומר "תהלוכה". ותוכן הענין – על פי המבואר בדרושי חסידות (מיוסד גם על נגלה דתורה) שתכלית ירידת הנשמה למטה לבוא מבחינת עמידה, "עומדים", לבחינת הליכה "מהלכים". וענין זה בא לידי ביטוי בין השאר גם בתהלוכה כפשוטה – שמזמן לזמן (ב"עת רצון") מתאספים והולכים כולם יחדיו (כל הציבור כולו, "אל תפרוש מן הציבור"), להדגיש ולהראות באופן גלוי לעין-כל, גם לעיני עמי הארץ, שיהודים הולכים לקיים רצון קונם. (משיחות בה"ב ח', י"א, ט"ו באייר תשמ"ח).

השתתפות האנשים והנשים בתכלית הצניעות 

"יש להשתדל של"ג בעומר, יום שמחתו של רשב"י יהיה "יום שמחתנו" דכל בני ישראל בכל מקום שהם (בחוץ לארץ ועל אחת כמה וכמה בארץ ישראל) – על ידי עריכת חגיגות ותהלוכות וכו', שבהם ישתתפו האנשים והנשים (בנפרד, בתכלית הצניעות, כמובן) והטף". (משיחות בה"ב ח', י"א, ט"ו באייר תשמ"ח, סעיף י"ג).

בדף לקט "הוראה לפועל לל"ג בעומר" (כנראה משיחות בה"ב ח', י"א, ט"ו באייר תשמ"ח) שהוכנס לרבי להגהה, היה כתוב: "ולסדר תהלוכות בכל מקום, ובהשתתפות אנשים נשים וטף". הרבי הוסיף בכתב יד קדשו: "כפשוט בצניעות המתאימה".

גם על המבוגרים להצטרף לתהלוכות

"והדגשה מיוחדת בנוגע לילדים ובאופן שגם המבוגרים (ההורים והזקנים כו') מצטרפים אליהם, על דרך מה שכתוב "והשיב לב אבות על בנים", "על ידי בנים"] (משיחת ש"פ בהר, ט"ו באייר תשמ"ט).

לנצל את הבאת הילדים למירון להשפעה בחינוך 

במכתב לצעירי אגודת חב"ד מי"ז סיון תשי"ג מתייחס הרבי להבאת ילדים בל"ג בעומר למירון לתספורת מצווה: "לפלא שבל"ג בעומר למירון, מביאים הרבה ילדים לתספורת מצוה, והם אינם מזכירים דבר אודות נצול ענין זה להשפעה בחינוך והוא על ידי שמחלקים חוברות או אל"ף בי"ת, ושמצד השני נמצאת הכתבת שלהם ואיזה סיסמאות דשייך גם לההורים." (אג"ק ז' עדר')

נוהגים להתאסף בצפת ומשם היו עולים למירון

בשנת תש"נ  הרב אהרן אליעזר צייטלין ע"ה הביא לבית חיינו קבוצת אורחים מצפת. בשיחת שבת-קודש פרשת אמור שהיה ערב ל"ג בעומר התייחס הרבי בשיחה מיוחדת לאורחים ואף הגיה את השיחה באופן מיוחד לכבוד האורחים.

"ידוע שגם בדורות שלפנינו ובוודאי נוהגים כן עד היום הזה, נהגו ודייקו יהודי צפת עיה"ק – הדרים בסמיכות מקום למירון, נוסף על אלה הבאים ממקומות יישוב רחוקים, וגם הם היו נוהגים להתאסף בצפת ומשם היו עולים כולם יחדיו למירון – לעלות ולהשתטח על ציונו של רשב"י ביום ל"ג בעומר, ומתחיל מליל ל"ג בעומר שבו נוהגים להדליק מדורות של אש, בזמן שניכר האור דמדורת האש – בלילה דווקא לכבודו של רשב"י, שהאיר את העולם על-ידי הגילוי אור דפנימיות התורה

"ויתירה מזה, שכאשר ל"ג בעומר חל ביום ראשון בשבוע מקדימים לעלות למירון מערב שבת, הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם,  ושוחטים כבשים בשביל סעודות השבת, שכל שבת מצווה לענגו בבשר שמן, ועל דרך זה בנוגע לשאר צורכי השבת – כך, שחוגגים את יום השבת-קודש עצמו מתוך שמחה יתירה הקשורה עם שמחת ההילולא של רשב"י, נוסף על הסעודות של שמחה שעושים בל"ג בעומר מצד עצמו.. (תורת מנחם תש"נ ג' )

שיגדל להיות חסיד של רשב"י 

בל"ג בעומר תשט"ו נערכה תספורת לבנו של ר' שלום לברטוב. תחילה כיבדו את הרבי ב"ראשית הגז", ואחר-כך אמר "בארץ ישראל נוהגים לערוך את גזיזת השערות הראשונות לילדים בני שלוש שנים – בל"ג בעומר, יום ההילולא דרשב"י, על הציון שלו במירון, וקוראים לילדים אלה "חתנים דרשב"י".

אחרי שאיחל לילד שיגדל להיות חסיד של רשב"י, חסיד ירא-שמים ולמדן בהתאם לעניינו של רשב"י, שגילה נסתר התורה וגם קישר נסתר דתורה עם נגלה דתורה – אמר: בארץ-ישראל נוהגים שלאחרי גזיזת השערות, יוצאים בריקוד עם הילד. [וסיים:] אמרו ניגון וצאו בריקוד. (תורת-מנחם חלק י"ד)

ניצול יום הל"ג בעומר לנסיעה למירון

באגרת  לצעירי חב"ד בירושלים כותב הרבי: " ולפלא שאין נזכר על דבר הכנות לניצול יום הל"ג בעומר, הן בהנוגע לביקור בכפר מירון והעיקר לפעולות על אתר בירושלים ת"ו ככל האפשרי. וכותב הנני "ובעיקר", אף שאמרו "אל תהי יושב ושוקל מצותיה של תורה" – כיוון שמספר הנשארים בירושלים ת"ו רב יותר מאלה הנוסעים למירון, ובטח ימלאו במכתבם הבא." (ח' אייר תשט"ז)

להזהר שלא ייגרם חילול שבת מחגיגות ל"ג בעומר

בשנת תשל"ד כשל"ג בעומר חל בערב שבת-קודש. נתקבלה הוראת הרבי:  "בל"ג בעומר יעשו את כל הפעולות כרגיל, במירון, ואצל קברו של רבי שמעון הצדיק, וכן ישתדלו לעשות פעולות בקרב חיילי צה"ל, ויזהרו מאוד שלא לגרום חס ושלום לחילול שבת." (מקדש מלך חלק ג' )

בוודאי ישתתפו אנשי הכפר בנסיעה למירון

במכתב מי"ד אייר תשט"ז כותב הרבי: "בוודאי ישתתפו גם אנשי הכפר המתאימים לזה בנסיעה למירון ביום ל"ג בעומר הבע"ל. ואלו הנשארים בכפר (או בשבת שלפני ל"ג בעומר – גם הנ"ל שכן נוסעים למירון – ובסמיכות לל"ג בעומר) ימשיכו גם-כן שמחה זו בכפר-חב"ד על-ידי התוועדויות בדברי חסידות ובדברי התעוררות ומהם התוועדות גם נשי ובנות חב"ד, ד' עליהן תחיינה"

אשתתף בהוצאות הכרוכות לנסיעה למירון

במכתבו לצעירי חב"ד בירושלים מי"א באייר תשט"ז במענה לשאלתם האם לארגן נסיעות למירון הרבי עונה: " ומזה מובן גם כן המענה על שאלתם בהנוגע לל"ג בעומר, אשר פשוט ופשיטא שהשייכים לזה צריכים לסדר נסיעה למירון, ובלי נדר אשתתף במדה מסוימת בהוצאות הכרוכות בהענין, ואלו שמאיזה סיבות נכונות לא יוכלו לנסוע, בודאי יארגנו דבר המתאים והתוועדות בירושלים ת"ו, ויתאימו הפעולות עם כל הסניפים והחברים ותהיה בהצלחה. ואחכה לבשורות טובות ומפורטות בכל האמור (אג"ק יג' נ')

"הנסיעה למירון בבחינת עת לעשות לה' הפרו תורתיך"

במכתב להרה"ח הרב שמואל אלעזר הלפרין ע"ה  מכ"ו אייר תשי"ז בקשר להודעתו שנתנו לתמימים בירושלים לנסוע למירון בל"ג בעומר כותב הרבי: "מובן שנכון עשו במה שהרשו לתלמידים לנסוע למירון ביום הבהיר ל"ג בעומר, ומכמה טעמים, וגם על כגון דא נאמר עת לעשות לה' וגו'. בטח למותר לעוררו לעמוד בקישור עם החדשים שפגש בהיותו במירון ועורר אותם למצות, שהרי כל כגון דא דורש חיזוק מזמן לזמן על כל פנים בכתב אם אי אפשר להתראות פנים בפנים, וקל להבין. (אג"ק טו' קעב') במכתב מג' סיון תשי"ב להנהלת ישיבת תומכי-תמימים בלוד כתב כותב הרבי: "שמחתי במאוד למה שמודיעים במקצת על-כל-פנים בעניין הנסיעה למירון בל"ג בעומר, ובטח ימלאו הנוסעים במכתבים מפורטים."

לא כדאי לבטל את הנסיעה למירון 

בשנת תשט"ו העלה המשפיע הגה"ח הרב שלמה חיים קסלמן בפני הרבי שאלה בקשר לנסיעה למירון של כל הישיבה בתומכי תמימים לוד ביחד,   "שכיון של"ג בעומר חל באמצע השבוע, הרי יחד עם ההכנות לנסיעה והמנוחה מהנסיעה, יתבטל על ידי זה הלימוד בישיבה במשך שבוע שלם."

על שאלה זו ענה הרבי בד' אייר תשט"ו "… בהנוגע לשאלת הנסיעה למירון בל"ג בעומר, הנה כיון שנהגו בכגון דא בשנים שעברו, אין כדאי לבטל הענין ולתת מקום ללמוד פירושים בזה, ומהם פירושים שאינם רצויים, אבל לאידך גיסא, אין מההכרח שתסע כל הישיבה וכל הר"מ והר"י וכו'. פלא שכותב שיבטלו שבוע שלם מן כל הלימודים כי הרי בכגון דא לא הכמות עיקר אלא האיכות." (אג"ק יא' סא')

אמרו לי שהשתתף בשמחתו של רשב"י במירון

במכתב להרה"ח ר' חיים יהודה פלדי מי שכיהן כיו"ר הוועד למען שלמות העם מתאריך "למחרת ל"ג בעומר, ה'תש"ל" כותב לו הרבי  "בקשתי, כשמסרתי כמה דברים על ידי הטלפון, לברר גם אודות מר ושלומו, ועל אתר אמרו לי שהשתתף בשמחתו של הרשב"י ביום שמחתו במירון, ולאחר זה גם שדברו עמו וכו'. ותשואות חן על הבשורה הטובה. ויהי רצון שבעצמו יבשר טוב, וכמדובר כמה פעמים, באופן דמוסיף והולך. (אג"ק כו' שצו')

נתפשט המנהג לעשות תספורת לילדים במירון

"בנוגע לתספורת דשלוש שנים כשיום הולדת הוא בראש-השנה, על-פי מה ששמענו מכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל, משמע שאין לגזוז השערות קודם מלאת שלוש שנים, ולכן יש לעשות הנ"ל לאחרי ראש-השנה ובסמיכות לראש-השנה. ומובן שבארץ-הקודש ת"ו שנתפשט המנהג לעשות התספורת במירון – באם אפשר גם בהנ"ל יש לעשות כן. (אגרות קודש כב  שיא)

פיוטים בל"ג בעומר בשבחו של רשב"י 

"ידוע המנהג בכמה קהילות בישראל, ובמיוחד אצל אחינו הספרדים, שבל״ג בעומר אומרים פיוטים מיוחדים שתוכנם על דבר  שבחו של רשב״י –  ״בר יוחאי . . אשריך״, כלומר, אמירת שירות ותשבחות, ומבואר בדרושי חסידות שענין זה הוא על דרך וכדוגמת ״שבחו של מקום״. ולהעיר, שאף שלא ראינו אצל רבותינו נשיאינו שיאמרו פיוטים בשבחו של רשב״י –  הרי, מכיון שבודאי ידעו מזה, קרוב לומר שהיה אצלם במחשבה, ולא בדיבור בפה מאיזה טעם שיהיה. (תורת מנחם תשמ"ז ג').

תספורת בימי הספירה בל"ג בעומר במירון

בכ"א באייר תשי"ד במכתב להגה"ח הרב יוסף גולדברג, ראש ישיבת תומכי-תמימים בברינואה צרפת כותב הרבי בקשר לתספורת בימי הספירה: "במה שכותב אודות עשיית התספורת, הנה כבר כתבתי דעתי בזה שאף שעל-פי תורת הנגלה יש להתיר, ועוד יותר על-פי המבואר בשערי-תשובה לאו"ח סי' תקל"א. הנה בכל זאת נשען על מנהג ישראל לעשות במירון תספורת תינוקות בל"ג בעומר.. והרי פשיטא שכל אלו שמסתפרים אז לא כולם נולדו ביום זה במכון, ובכל זאת מגלגלין עניין זה ליום זכאי.. לכן נראה לי שהתספורת תעשה בל"ג בעומר ויהיה בשעה טובה ומוצלחת. (אג"ק ט' נח')

ובמכתב מכ"ט באדר שני תשי"ט "בהנוגע לזמן גזיזת השערות, הנה כיוון שיום ההולדת חל בתחילת ימי הספירה. יש לעשות התספורת ביום הילולא דרשב"י במירון, כמשאלות לבבו לטובה בזה." (שולחן מנחם ג' לו')

זכורני שבבית אבא נוהגים לאכול חרובים

מסופר בגמרא ( שבת ל ג, ב) ובמדרשי חז״ל שכאשר רשב״י ורבי אלעזר בנו התחבאו במערה במשך י״ב  שנה ולאחרי זה גם שנת הי״ג, ״איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועיגא דמיא״ (נברא להם עץ של חרובים ומעין מים), ומזה ניזונו במשך זמן היותם במערה ולכן נוהגים לאכול חרובים בל״ג בעומר – לזכר החרובים שמהם ניזונו רשב״י ורבי אלעזר בנו במשך זמן היותם במערה. זכורני שבבית אבא היו נוהגים לאכול חרובים בל״ג בעומר. פרי זה היה יקר ונדיר, ורק בל״ג בעומר היו אוכלים אותו. (תורת מנחם תשמ"ב ג'  ב' דר"ח אייר).

לתת צדקה כמספר ח"י ומזמור ל"ג בתהילים

"הנני לעורר על דבר הצעת רבים והחלטתם לעשות כן במעשה בפועל, והמעשה הוא העיקר,

להוסיף בתורה עבודה וגמ"ח – עליהם העולם עומד והרי רשב"י עליו נאמר וצדיק יסוד עולם

נתינה לצדקה במספר ח"י – והרי ל"ג בעומר הוא ח"י באייר

בעבודה – מזמור ל"ג בתהלים, ספר תפילות דוד בן ישי בתור נעים זמירות כל בני ישראל

בתורה – בפרשת השבוע, ובפרט בחלקו המיוחד ליום זה.. (מתוך מכתב כללי לבני ובנות ישראל תשמ"ט)

הקשת רומז לביאת המשיח

במענה למנהלת 'בית רבקה' בשכונת הרבי, שהודיעה שהתלמידות תי' יוצאות לשדה בל"ג בעומר, וישחקו עם קשת כנהוג, ענה הרבי: "הרומז גם-כן לקשת, שהוא סימן לביאת משיח (זח"א עב, ב. והחרים [='המשך' מאמרי חסידות לאדמו"ר מהר"ש משנת תרל"א] עמ' סט), ותשואות-חן על הבשורות טובות, וגדול הזכות וכו'". (התקשרות גיליון 1034).

לרכישת הספר באתר הקניות החב"די – חב"ד שופ