איך עושים שלום בעולם? משיח בפרשה לפרשת שמיני

להורדת הדרשה בעברית

להורדת הדרשה באנגלית

***

איזה ברכה בירך אהרון הכהן את בני ישראל? ואיך עושים שלום בעולם?

מספרים על הרש’לה, שפעם אחת נסע אל קרובי משפחתו בעיר הגדולה. הם אירחו אותו בשמחה, והוא נהנה מהשהייה בביתם. עובר יום ועוד יום והאורח אינו מראה סימנים שהוא מתכוון לעזוב.

החליטו בני הזוג לביים ויכוח ביניהם בארוחת הערב, ואז כשהרש’לה יצדד באחד מהם, יאמר השני שהתנהגותו זו פגעה בו, ולכן עליו לעזוב את הבית.

הוויכוח פרץ, אבל הרש’לה היה שקוע באוכל ולא התערב בדיון.

בשלב מסוים לא יכלו בני הזוג להתאפק ושאלו אותו: “נו, מה אתה אומר?”

השיב הרש’לה: “אני, למדתי ממשלת ישראל, לא מתערב בוויכוחים”…

פרשת השבוע, פרשת שמיני, מספרת על מאורעות היום השמיני למילואים, ר"ח ניסן, היום בו הוכתרו אהרון ובניו, על כל דורותיהם, ככהנים לנצח נצחים. התורה מתארת לנו את עבודתו של אהרון באותו יום נכסף, שגולת הכותרת באותה עבודה היתה, ללא ספק, הברכה המיוחדת אותה בירך אהרון הכהן את בני ישראל, ברכה שהביאה בסופה לירידת השכינה, בצורת אש אלוקית שליחכה ו"אכלה" את קורבנות הציבור שהוקרבו באותו יום.

קריאה מהירה של אותם פסוקים מגלה לנו קושי דקדוקי מעניין שיכול ללמד אותנו דבר או שתיים בעת ימים קשים אלו. [בעת כתיבת שורות אלו, העולם ניצב בפני סכנה אמיתית של מלחמה כלל עולמית העלולה לשנות את חיינו].

"וישא אהרן את ידו [ידיו] אל העם ויברכם" (ויקרא ט,כב) – התורה מספרת לנו שאהרון הכהן בירך את בני ישראל תוך כדי הרמת ידיים. המילה "יד(י)ו" בפסוק כתובה בכתיב חסר ("ידו") ומכך משתמע שאהרון הרים רק יד אחת, הקרי והניקוד של המילה ("ידיו") מלמדים אותנו שבעצם אהרון הרים את שתי ידיו. אז למה התורה מבלבלת אותנו עם כתיב חסר?! מה זה אמור להיות, בחינה לבעל קורא לראות אם הוא הכין את הפרשה?! ובכלל, איזו ברכה דורשת הרמת ידיים?! אחרי הכל, בלקסיקון ובעולם המושגים שלנו, הרמת ידיים היא דבר שלילי..

רש"י (על האתר) מפרש שהכוונה לברכת כהנים המסורתית, הברכה בה הכהנים נושאים את כפיהם. ואם כן, השאלה רק מתחזקת, כולם הרי יודעים שבעת נשיאת כפיים הכהנים מרימים את שתי הידיים ולא רק יד אחת?!

במאמר חסידות עמוק, המבוסס על דברי הצמח צדק, מסביר הרבי מלך המשיח את הדברים. זה הרי היה ביום השמיני, היום המיוחל לירידת והשראת השכינה. במשך שבעת הימים האחרונים שימש משה רבינו בתור כהן, ואילו היום, ביום השמיני, העבודה עוברת, לאהרון הכהן, אחת ולתמיד. כי אחרי הכל, דווקא אהרון הכהן יכול וצריך להוריד את השכינה למטה בארץ. משה רבינו הביא לגילוי השכינה בעת מתן תורה, זה היה אמנם גילוי מרהיב ומרשים שלא היה בהיסטוריה כדוגמתו, אבל זה היה חד פעמי וזמני. הגילוי לא נמשך, הוא דעך והפסיק. המטרה של היום השמיני היתה להביא לגילוי קבוע של השכינה עלי אדמות, ובשביל זה צריך דווקא את אהרון!

למה אהרון?! ואיך הוא עושה את זה בדיוק?!

אהרון מסמל את השלום, אהרון חי את השלום, אהרון מביא את השלום! אהרון הכהן, "אוהב שלום ורודף שלום", מברך את בני ישראל בברכת הכהנים המסורתית. מהי גולת הכותרת של הברכה? מהו ה"פונטש ליין" של נשיאת הכפיים?!

הפסוק השלישי והאחרון של ברכת כהנים מסיים במילים:"וישם לך שלום", כי ברכת כהנים  במהותה, כמו אהרון הכהן בעצמו, מסמלת את השלום האמיתי, השלום התורני. ואת השלום הזה אפשר להביא לעולם רק על ידי "הרמת ידיים", הרמת שתי ידיים שנראית כמו הרמת יד אחת!

מה הכוונה?

אהרון אכן הרים את שתי ידיו, את הימנית ואת השמאלית, אבל כל מי שהתבונן במעשיו ראה רק יד אחת. הוא ראה רק את יד ימין, רק את הימין המקרבת והאוהבת, את הימין המחבקת והנוצרת! אמנם, היתה שם גם יד שמאל וגם היא התרוממה, אבל גם השמאל נהפכה לימין, וזה היה נראה כמו יד אחת ויחידה!

במילים פשוטות, לכל אחד מאיתנו יש שתי ידיים. היד הימנית מייצגת את הקירוב, את המילים הרכות, את החיוך הכנה, את ההבנה ואת ההתחשבות. בעוד יד שמאל מייצגת את הריחוק, המילים הקשות (והלפעמים פוגעות..), את המבט הנחוש, את ההתעלמות מהזולת ואת העדר ההבנה לצרכיו. ישנם אחדים מאיתנו שחושבים שהדרך הנכונה היא רק "ימין", אחרים יטענו שצריך מידי פעם "שמאל", אולי אפילו יהיו כאלו שיחשבו שצריך להשתמש אך ורק ב"שמאל". אבל, האמת התורנית של פרשת שמיני, מלמדת אותנו שצריך להשתמש בשתיהם, ויחד עם זאת, שזה יראה כמו רק יד אחת-ימין!

צריך להבין את הזולת ולהתחשב בו, צריך להרגיש את השני ולאהוב אותו, יחד עם זאת, צריך לשמור על ערכים נאותים, על נחישות ודביקות במטרה. ועיקר העיקרים הוא, שהשני יראה ויקבל את זה בתור…."ימין"!

צריך שהוא ירגיש שהנחישות והדביקות במטרה הם בעצם לטובתו, צריך שהוא יפנים ויבין שאנחנו לא כועסים או עצבניים עליו, כי אם בדיוק להיפך, הדרישות שלנו ממנו הם לטובתו האישית והאמיתית. אנחנו חרדים לשלומו ולכן אנחנו מנסים לעזור לו. ואז, הכעס והתסכול נעשים לרגש של שלום והבנה הדדית!

ישנה אימרה ידועה בזהר הקדוש (חלק ג, קכט,א) האומרת ש"לית שמאלא בהאי עתיקא". במדריגת "הכתר" האלוקית, בדרגא הגבוהה ביותר בסדר ההשתלשלות, דרגא המייצגת את הבורא בעצמו, אין שמאל, אין שלילה, אין נגד. תורת החסידות מסבירה שבעצם מצד שלימות הבורא יש בו את הכל:את החיובי ואת השלילי, את הגבול ואת הבלי גבול. ולכן, גם במדריגת הכתר, יש "שמאל" אבל זה שמאל אחר לגמרי, זה שמאל שהוא ימין. לא שלילה או ניגודיות כי אם הבנה עמוקה של מה שנצרך באמת, במדריגה הגבוהה הזאת, במדרגה הקדושה הזאת גם השלילי נהפך לחיובי, וגם השמאל נהפך לימין.

וזה בדיוק מה שקרה בפרשת שמיני וביום השמיני. באותו יום נפלא, אהרון הכהן המשיך בעולם את השלום האמיתי, את השלום של ברכת הכהנים. שלום עליו נאמר במקורות (משלי טז,ז):"גם אויביו ישלים איתו", שגם האויב נהפך לאוהב, וגם השמאל נהפך לימין. זהו שלום ללא קרבות, שלום ללא משא ומתן, שלום ללא התערבות האומות המאוחדות או נאט"ו. זהו שלום בו המנגד נהפך לחבר הכי טוב שלך לנצח!

זהו השלום של ימות המשיח, וזהו השלום לו כולנו מצפים. וכזה שלום הביא ויביא את התגלות השכינה עלי אדמות באופן קבוע ונצחי!

אז אהרון הרים את שתי ידיו, הוא הפך את יד שמאל ליד ימין, וככה הוא בירך את בני ישראל ובכך הוא הביא להשראת השכינה.

במילים פשוטות ובחיי היום יום, בעיקר לאור המתרחש בעולם כעת. לפעמים אנחנו משתמשים ב"יד שמאל" בשביל להשיג מטרה מסוימת. אנחנו חושבים, מדברים ומתנהגים באופן שלילי. אנחנו שוללים את הזולת, ובכך אנחנו מצדיקים את דרכנו. אנחנו "פולשים" לחיים של אנשים אחרים, שלדעתינו שייכים לנו. אנחנו משתמשים בכח מפורז, שיכול להתבטא כמילים קשות או צורמות, התנהגות אגרסיבית בלתי נסבלת, או מעשים שלילים שלא ראויים בתיאור (והמבין יבין….)

אבל עם "שמאל" (תרתי משמע…) לא מגיעים לשום שלום!

צריך להפוך את ה"שמאל" ל"ימין", ורק אז נגיע לשלום של ימות המשיח, שלום נצחי, ללא מלחמות וללא קרבות!

ונסיים בסיפור כיצד ימין מקרבת אפילו לגוי מביאה ,(רק) לתוצאות חיוביות.

גבאי של בית הכנסת מסוים בפריז סיים לנעול את שערי בית הכנסת, והוא התחיל ללכת לכיון הרכב שלו שחנה בקרבת מקום. לפתע התקיפו אותו שני גברתנים כהי עור, והם דרשו את כל כספו. הגבאי פתח את הארנק וגילה שאין לו מזומן בכלל..

השודדים כעסו עד זעם והתחילו להכות אותו במכות נמרצות. בשביל להרגיע אותם, ולהציל את חייו, הוא הציע להם לנסוע יחד לכספומט הקרוב, שם הוא ימשוך מזומנים ויתן להם. הם הסכימו.

לאחר שהם הגיעו ליעד, ואחד מהשודדים יצא עם כרטיס האשראי של הגבאי לבנק, נפל הקסקט של הגבאי והתגלתה הכיפה שעל ראשו. למרבה הפלא, השודד החל להתנצל:"לא ידעתי שאתה יהודי..בחיים לא הייתי עושה זאת ליהודי!"

מסתבר שהם השתחררו לפני זמן לא רב מהכלא, שם היה איתם אסיר יהודי, שהיה זוכה לביקורים תכופים של אחד משלוחי הרבי. הרב החבד"י היה מביא איתו חבילות מזון בשביל האסיר היהודי, והלה היה מתחלק במזון יחד עם "חבריו" לתא. שנודע לרב החבד"י על כך, הוא היה מביא כמויות גדולות יותר של אוכל והיה מחלק ישירות גם לאותם אסירים.

"אז החלטנו שלעולם לא נפגע בשום יהודי!" אמר השודד, וכך הווה.

שבת שלום!

_________________

מבוסס על מאמר ד"ה ויהי ביום השמיני תשמ"ז