"ראשון" עלום: גילוי מעניין לכ"ד טבת ופרק קצר בדברי ימי ישראל

מאת הרב איסר שפרינגר

בלקו"ש חלק ל שיחה א לפרשת ויחי הערה 33, כותב הרבי: "וכ"כ בציוני (תולדות כו ה) ש"יש מרבותינו אומרים כי אדרבא רחל היתה נשאת לו בהיתר בשכר עבודת שבע שנים שקבל בה קדושין".

ונתקשינו: יש פה ספר "צִיוֹנִי", או הפניה ל"צִיוּנֵי" מאן דהוא לפרשת תולדות?

בדיקה העלתה, שמדובר על אחד מרבותינו הראשונים, ר' מנחם ציון, שכתב פירוש לתורה "ע"ד האמת" (לשון דף השער) בשם "צִיוֹנִי". "ראשון" זה הינו די עלום, וניתן להלן סקירה קצרה מתולדות חייו (שלא ידוע אודותם הרבה).

ר' מנחם חי באשכנז בערך בשנים ה'ק-קע. ר' מנחם מסביר ששמו של הספר "ציוני" ניתן מאחר ו"בהר ציון למדוני חסידים", היינו שר' מנחם עלה לארץ ולמד שם תורה, ולאחמ"כ חזר לאשכנז. ובפשטות מכאן נגזר גם כינויו "ציון", וע"ד שהבאים מאשכנז נקראים "אשכנזי" וכיו"ב, והוא שהגיע מירושלים נקרא "ציון" (גם צאצאיו אחריו נקראו בכינוי "ציון").

בנוסף לפירושו לתורה "ציוני", חיבר גם ספר בקבלה "צפוני הציוני", ואף פיוטים רבים (עיין ברשימה שבספר "אוצר השירה והפיוט" של דוידזון).

דבריו הובאו בכו"כ מרבותינו, ונציין במיוחד את השל"ה שמביא ממנו עשרות פעמים, ה"מגלה עמוקות", ועוד (ועיין בקובץ "מוריה" גליון סו עמ' ט ואילך, ובהקדמה ל"צפוני הציוני" – אודות תולדותיו, וש"נ למחברים נוספים שהשתמשו בדבריו).

והקרוב אלינו: בדברי רבותינו נשיאינו צויין לדברי ה"ציוני" עשרות פעמים. תוכנת "אוצר החכמה" מצאה מס' הפניות בדברי אדה"ז, הפניה אחת בדברי אדמו"ר הרש"ב, ובדברי הרבי ישנה הפניה נוספת על ההפניה שצויינה לעיל, ובעיקר בדברי ה"צמח צדק", שם ישנם למעלה מחמש עשרה הפניות שהתוכנה הנ"ל הצליחה לאתר. וכן אצל עוד מגדולי החסידות (ולדוגמא "אגרא דכלה" לר' צבי אלימלך מדינוב, עמ' עו במהדורת תשס"ו).

[הרשיתי לעצמי לקרוא לר' מנחם "ראשון עלום", מאחר ומצינו לאחד מגדולי פוסקי זמננו, ר' משה פיינשטיין, שכאשר מצא בדברי ר' מנחם ציון דבר שלא היה נראה מתאים, הוא כתב ש"לא ידוע לנו בבירור מי הוא ר' מנחם ציוני . . ואני הייתי אומר שאסור למכור ולקנות ספר ציוני מאחר שנמצא דבר כפירה זו, וטוב לכתוב זה לגדולי א"י" (שו"ת "אגרות משה" ח"ו עמ' שנט). וכנראה לא ידע שרבים מגדולי ישראל השתמשו בדבריו והתייחסו אליו כאחד המקובלים הראשונים]

***

ואגב כך, זכינו בזכיה מיוחדת ערב כ"ד טבת: הרבי סיפר כו"כ פעמים [ומהם: לקו"ש ח"ו שיחה לכ"ד טבת הערה 17, ש"פ שמות מ"ז הערה 25. ועוד], שהיה אחד שלאביו קראו מאיר ולאבי אשתו קראו אורי, ועל שם שניהם קרא לבנו שניאור. בסיפור זה הרבי משתמש על מנת לבאר שהשם "שניאור" הינו שני אורות, ובנוגע לאדה"ז – נגלה וחסידות.

מיהו אותו אחד שקרא לבנו "שניאור" ע"ש הסבא משני הצדדים?

מקור הדברים הוא במהרש"ל ("ים של שלמה" לגיטין פ"ד סימן כו) הכותב "הר"ר מנחם ציון היה לו בן, ושם אביו מהר"ר מאיר, ושם חמיו מהר"ר אורי. והיו מחולקים בקריאת הבן וקראוהו שניאור, כלומר שני אור. מאיר הוא אור. ואוּרי אור". בעל ה"צִיוֹנִי" הוא חיבר את שני האורות לשם אחד – "שניאור"…

[ושני פרטים מעניינים:

א. מקור העניין ש"שניאור" כולל שני אורות, הוא מר' "מנחם"…

[אך עצם השם "שניאור" היה עוד לפני כן, כמבואר ב"שם הגדולים" מערכת שמות סוף אות ש. ועוד. ואכ"מ]

ב. המהרש"ל כותב שהיו מחולקים בקריאת השם. אך כשהרבי מספר את הסיפור, הוא לא מביא פרט זה של מחלוקת, אלא רק "את והב בסופה", זה שהיה פתרון למחלוקת – קראו לו "שניאור" לשם שלום]

***

ומדאתינן להכי, נראה מידע מעניין שהפיקו רבותינו מהסיפור על ר' שניאור בנו של ר' מנחם ציון:

כתב ה"נודע ביהודה" (מהדו"ת או"ח סימן קיג): "ואני לחולשת זכרוני, אינני זוכר בשום מקום בש"ס שום תנא או אמורא שהיה נזכר בשני שמות . . ואף במקרא לא היו רגילים כל כך בשני שמות".

ה"חתם סופר" (אה"ע ח"ב סימן יח) מביא מקור מעניין לכך שלא נהגו לתת שני שמות, ואפילו בתקופת הראשונים: בסיפור הנ"ל ראינו, שכאשר הייתה התלבטות איזה שם לתת לילד – מאיר או אורי, לא נתנו גם וגם, אלא חיפשו שם המשלב את שני השמות. ומכאן, שאף בזמנם זה לא היה נפוץ כל כך. ואכן, המעיין בדברי הראשונים, לא ימצא כל כך בעלי שני שמות, לבד מִבּוֹדְדִים ממש.

[בספר "זיו השמות" (להרי"ז וילהלם) פי"א הערה 3 הקשה על דברי החת"ס הנ"ל, שהרי לאביו של הילד כן קראו בשני שמות: "מנחם ציון", ומכאן שכן היה נהוג בזמנם לתת שני שמות לאדם אחד.

אך כפי שראינו לעיל, השם "ציון" אינו שם פרטי, אלא כינוי על שום כך שהוא חזר מארץ ישראל, ואין מקום לקושיא]

לתגובות: eiser770@gmail.com