הכוח ל'עבודת התפילה': התוועדות עם הרב אופן

התוועדות הגאון החסיד הרב יוסף יצחק אופן – משפיע ראשי ישיבות 'חסידי חב"ד ליובאוויטש' צפת ו'תורת אמת' ירושלים

כאשר נמצאים ביום כה מיוחד כמו י"ט כסלו, שהוא 'ראש השנה לחסידות' ו'חג החגים', במיוחד כאשר הוא יוצא בשנת המאה ועשרים להולדת הרבי מלך המשיח, זהו זמן מתאים לעצור רגע ולחשוב. לנסות לברר מהי מהותה וחידושה של תורת החסידות בכלל וחסידות חב"ד ליובאוויטש בפרט. שנדע מה המשמעות המעשית של היום טוב החגיגי עבורנו, בהוספה בלימוד החסידות ודרכי החסידות, יחד עם התקשרות איתנה ואמיתית לרבי, בחיי היום יום האפרוריים. י"ט כסלו זהו הזמן הטוב ביותר, לנצל את הכוחות שניתנים לנו ולהשתנות. להתעלות. להתמסר לרצונו של הרבי.

כדי לתת רקע בהיר לדברים נקדים, שתורת החסידות לא הגיעה בכדי 'לחדש' חלילה כלום. החסידות באה בכדי 'להאיר' ולהחיות את התורה והמצוות. לגלות את הנשמה והפנימיות שבכל דבר.

עבודת התפילה – מרכז החסידות

אחד הנושאים הכי מרכזיים עליהם נעמדת החסידות, היא 'עבודת התפילה'. החסידות ממשילה את התפילה ל'עמוד השדרה' וקובעת שהתפילה היא היסוד והתשתית של כל הקשר של יהודי עם קונו. עד כדי כך שכל מטרת ירידת הנשמה של היהודי, יכולה להתבצע דווקא על ידי עבודת התפילה. משום שדווקא על ידי התפילה, היהודי יכול להתרומם מהגשמיות ולהכיר את הרוחניות. אז הוא יכול לתקן את מידותיו, ללמוד תורה ולעסוק ב'הפצת המעיינות' בביטול, ושכל היום שלו יסבוב סביב דבר אחד ויחיד – הקדוש ברוך הוא.

עד התגלות תורת החסידות, היו כאלו שחשבו שהעיקר הוא לימוד התורה. לכן הם החשיבו רק את הלמדנים. הגיעה החסידות והרימה חזרה את קרנה של התפילה.

שוב ושוב חוזרים ומדגישים ללא הרף רבותינו נשיאנו, את העובדה שהתפילה היא המרכז ונקודת הכובד של כל היהדות והחסידות. סביבה הכל סובב. היא היסוד וממנה מתחילים.

אחרי שמבינים את החשיבות של התפילה, הביטויים החריפים של רבותינו נשיאנו אודות החשיבות והקריטיות של 'עבודת התפילה' מצד אחד ועל השלילה המוחלטת של לימוד החסידות ללא עבודת התפילה מצד שני, מקבלים משמעות עמוקה יותר. הרבי מלך המשיח כותב בספר 'היום יום': 'ראשית הירידה הוא ההעדר בעבודת התפילה'. אדמו"ר האמצעי כותב ש'מי שעוסק בהשכלה [=לימוד החסידות] ואינו עוסק בעבודת התפילה – דומה לעשיר שפורט את רכושו למטבעות מזוייפים' ומוסיף אדמו"ר הריי"צ שלימוד החסידות שלו מבוזבז.. וישנם עוד ביטויים רבים.

כל אחד צריך להתפלל באריכות

ישנם כאלו שחושבים שעבודת התפילה באריכות ובהתבוננות, שייכת רק לזקני החסידים.. אך האמת שהרבי שליט"א קובע ברורות, שכל אחד ואחד שייך וצריך להתפלל באריכות! אפילו מי שאינו מבין היטב את החסידות ו'לא ידע מאי קאמר'. ואדרבה, במאמר 'מים רבים' תשכ"ה (מומלץ לכל אחד ללמוד אותו היטב) מסביר הרבי שדווקא הבעלי עסקים צריכים להתפלל באריכות יותר מאשר הלמדנים. מכיוון ש'יתרון האור מתוך החושך'. דווקא כשיותר רחוקים מגיעים לפנימיות יותר.

לכן כתוב שתפילה היא כמו 'סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה', ומבאר הרבי הריי"צ שגם כשיהודי נמצא הכי רחוק, עמוק בתוך הבוץ של הארץ, על ידי עבודת התפילה הוא יכול להגיע לדרגות הכי גבוהות עד לעצמות ממש, הפנימיות של השמיים.

הרבי מלך המשיח מספר בהתוועדות, שהיה חסיד פשוט בזמן אדמו"ר הזקן שלא ידע אפילו את פירוש המלות במקומות הקשים בתפילה, אך התפלל בכל יום את שלושת התפילות באריכות רבה והיה ניכר שהוא 'מתפלל' ובמיצוי הנפש. התפלאו החסידים ושאלו אותו לפשר הדבר. השיב החסיד שפעם שמע 'ווארט' חסידי שהפירוש הפנימי של 'זכור ושמור בדיבור אחד' הוא, שבכל דיבור ודיבור צריך לזכור את ה'אחד', את העובדה ש'אין עוד מלבדו'. ועם זה הוא התפלל ברציפות ארבעים שנה! מסיק הרבי שסיפור זה הוא 'מופת חותך' והוראה שכל אחד יכול וצריך להתפלל אף הוא באריכות והתבוננות, גם אם אינו 'משכיל' גדול ומבין הרבה חסידות.

איך 'מתפללים'?

התפילה מתחילה מההכנות שלפניה. החל מ'קריאת שמע שעל המיטה' וחשבון נפש בלילה שעבר, ממשיך בטבילה במקווה ולימוד חסידות רציני אליבא דנפשי'ה וכלה בנתינת צדקה. גם יש להישמר ככל הניתן מלהתעסק בדברים אחרים קודם התפילה. ממש קודם התפילה, יש לחשוב על עניין שמבואר בחסידות באופן קבוע. פרק תניא או מאמר חסידות ש'נגע' לי והתחבר איתי. לסכם את הנקודה שיוצאת ממנו ולנסות להתעצם עמה. לאחר תקופה ש'חושבים' ומתרכזים באותה נקודה, זה מאיר את התפילה בצורה אחרת לגמרי.

כשמתחילים את התפילה ממש, יש לזכור לפני מי עומדים ומדברים. הרבי שליט"א כותב על כך ש'חסידות מעמידה חסיד פנים אל פנים עם עצמות אור אין סוף'. ללמוד ולדעת את פירוש המילים הפשוט ולנסות להתחבר למילים. הרבי מציע למתחילים, לחשוב קטע אחד או שניים ולהתחבר אליו במשך זמן מסויים ולאחר מכן להחליף לקטעים נוספים. כך שבמשך זמן ניתן לעבור על כל התפילה בימות החול. וכמובן שבשבת קודש זהו הזמן המתאים לנסות להאריך ככל הניתן. ואם יודעים גם את הפירוש החסידי של קטעים התפילה, כמובן שיש לחשוב אותם.

חיים של גאולה

אחרי שמתמידים ומשקיעים בזה, בכל יום ובכל שבת, החיים בגשמיות וברוחניות משתנים. מתעלים. התפילה נותנת חיות מחודשת להתמסר לאלוקות. להתקשר לרבי מלך המשיח. הלב והמוח נפתחים לקדושה. כל רגע נוסף שמתפלל באריכות 'קונה חיים לנפשו'.. חיים שמענגים ומרוממים כאחת. מרגישים מהו כיף וטוב אמיתי.

אדמו"ר המהר"ש התבטא שאם כל בעלי התאוות הכי גדולים, היו חשים פעם אחת מהי התאווה להתפלל, הם היו עוזבים את כל התאוות ורצים להתפלל..

זו הרגשה של ימות המשיח. בחסידות כתוב שהתפילה זה 'גאולה פרטית'. אחרי תפילה טובה, אוהבים כל יהודי באמת. פוגשים את ההשגחה הפרטית על כל צעד ושעל. האמונה והביטחון בהתגלות הקרובה מתעצמים. מתבוננים בתקופה שמיוחדת לה זכינו ופשוט שמחים ומאושרים בפנימיות. כך חיים משיח.

'חג החגים' – כוח לתפילה באריכות

בחסידות מוסבר מה הפירוש 'ימי שנותינו בהם שבעים שנה'. האם בני אדם חיים רק שבעים שנה? ומבואר ש'שבעים שנה' מבטא את תכלית ירידת האדם לעולם הזה, בכדי לתקן את מידותיו. לכן זה מתבטא במסר 'שבעים', שרומז על שבעת המידות כפי שכלולות מעשר.

הרבי הריי"צ כותב שניתן לתקן את המידות רק על ידי עבודת התפילה. לכן עבודת התפילה נחשבת בתורת החסידות כ'גאולה פרטית', משום שאז מגיעה מטרת ירידתו לעולם הזה. אז כאשר נמצאים בחודש כסלו, שנקרא גם 'חודש הגאולה', זהו הזמן המתאים ביותר ל'גאולה פרטית'. זהו חודש נעלה שנותן לנו כוחות נפלאים ועצומים להתגבר על הנפש הבהמית ולתקן את המידות. כעת ניתן שיא הכוח לתקנם. זהו הזמן לכל אחד להצטרף לעולם המופלא של 'עבודת התפילה'. להשקיע בו כוחות וזמן כמה שיותר.

לא לדמיין. זה לא מתחיל בקלות. אבל צריך לדעת שבזה הכל תלוי. צריך לנצל את הכוחות ולהתחיל 'להתפלל'. אדמו"ר הריי"צ כותב שאין צורך להתבייש ו'מותר' לבכות בציבור בזמן התפילה.. אך כמובן שהדגש העיקרי בדורנו בעבודת התפילה הוא מתוך שמחה ודביקות בקדוש ברוך הוא, כפי שאומר הרבי בשיחת 'בשלח' תשנ"ב.

כאשר מגיע י"ט כסלו שהוא 'ראש השנה לחסידות', זהו הזמן הטוב ביותר להיכנס לפנימיות של חסידות, למהות של חסידות – שזוהי 'עבודת התפילה'. לקחת החלטה רצינית להתחזק ולהוסיף בהשקעה ובקביעות בזה. ועל ידי ה'גאולה הפרטית' שלנו בתפילה, נזכה תיכף ומיד ל'גאולה הכללית' בהתגלותו המושלמת של הרבי מלך המשיח והכרזת הקודש תתפרץ מעומק ליבנו בכוונה:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!