אגרת בכתב סתרים מאת מזכירו של הרבי הריי"צ

שניאור זלמן ברגר, בית משיח

ימי האפלה הקשים ביותר, היו אותם ימים בהם רדפו הקומוניסטים בחמת זעם כל דבר שריח של יהדות ודת נדף ממנו. מוסדות תורה ותפילה נסגרו, 'כלי קודש' אוימו ואף נאסרו והוגלו לארצות גזירה כאשר חלקם לא שבו לעולם.

והרבי הריי"צ – בעל המאסר והגאולה – כמנהיג העומד בראש המערכה, מסייע לשמר את היהדות כמו גם לסייע באופן גשמי ליהודים בכלל ולחסידי חב"ד בפרט, בכל אתר ואתר הנאנקים תחת דיכוי קשה, ומהם הסובלים מחרפת רעב. הוא 'הופך עולמות' ומשיג תרומות להצלה מיידית של היהודים הנאנקים תחת העול הכבד. המצב היה בלתי אפשרי, אלמלא עבודתו רוויית מסירות הנפש של אדמו"ר הריי"צ.

על רקע זה נכתבה האגרת שלפנינו המתפרסמת כאן בפרסום ראשון. אגרת זו נכתבה ונחתמה על ידי "אדם", הלא הוא הרב אלחנן דב מרוזוב הי"ד, שכונה "אדם" כראשי התיבות של שמו. כינוי זה דבק בו עוד בתקופה בה שהה בחצר אדמו"ר הרש"ב בליובאוויטש ורבים כינוהו בכינוי זה.

באגרת מוצפנת זו, הכתובה על ניר מחברת פשוט וללא רמז כלשהו מאין יצא המכתב, חתם הרב מרוזוב בכינויו "אדם".

למרות חתימתו, הרי שעל פי התוכן, הסגנון וביטויים מסויימים השזורים במכתב זה, אפשר לשער כי אגרת קודש זו נוסחה על ידי אדמו"ר הריי"צ עצמו ורק נכתבה ונחתמה על ידי מזכירו הנאמן.

הנמען הוא אחד מרבני רוסיה שהצליח באותה תקופה לצאת מעמק הבכא ולעלות לארץ הקודש. מתברר כי אחד הרבנים קיבל מאדמו"ר הריי"צ סכומי כסף על מנת לחלקו בהתאם להוראות מסויימות, אך בפועל, הוא חילק את הכספים כראות עיניו.

על רקע זה באה אגרת זו שנכתבה בדם–לב, בכאב גדול, נוכח המכשול שנגרם לאותם יהודים שהיו אמורים לקבל את כספי התמיכה, בני תורה שסבלו חרפת רעב.

הרבי הריי"צ מתדפק על "דלתות הרחמים"

והרי כמה נקודות להבנת המכתב המוצפן, בטרם יובא במלואו:

סכומי הכסף מכונים במכתב בשם "קו"ח". לא ברור משמעות ראשי התיבות – ייתכן ומדובר על "קופת חולים", כלומר, קופה למען "חולים" כינוי לאסירים או לאנשים רעבים. בהמשך המכתב חוזרת ונשנית ההוראה להעניק כספים לבני תורה, כי אם לא יקבלו את הכסף, הם ישארו "חולים".

פירוש נוסף שאפשר להציע לראשי תיבות אלו: כיוון שהכספים חולקו מספר חודשים לפני חודש ניסן, יתכן אפוא שראשי התיבות "קו"ח" פירושן – קמח וחיטים.

פרשנות נוספת לראשי-התיבות "קו"ח", היא שהכוונה לשמות עיירות אליהם יש להעביר את התקציבים.

במהלך האגרת מסביר הכותב עד כמה קשה היה להשיג כספים אלו מתרומות שהגיעו מרחבי העולם. הכותב – כנראה הרבי הריי"צ – מוסיף ומבהיר עד כמה יגע להשגת התרומות, והתדפק על "דלתות הרחמים".

מאגרת אדמו"ר הריי"צ מחודש שבט תרפ"ה, וגם מאגרת שנכתבה מיד לאחר יציאתו מרוסיה, עולה כי לאחר שתדלנות בקרב אנשי ארגון הג'וינט, באמצעות פניות ישירות מאדמו"ר הריי"צ וגם באמצעות אגודת חסידי חב"ד בארצות הברית – ארגון הג'וינט נענה לפניות והעניק לועד הרבנים בראשות אדמו"ר הריי"צ, החל משבט תרפ"ה תקציב של 1,500 דולר לחודש – סכום גדול באותן שנים. סכום זה הוענק מידי חודש בשנת תרפ"ה, ובשנים הבאות הסכום הלך וגדל.

לפי זה מתבהרת התמונה: אדמו"ר הריי"צ הפעיל שתדלנות רבה כדי לקבל תקציב מהג'וינט עבור הרעבים (והאסירים). הוא התדפק על "דלתות" רבות כדי שהתקציב יאושר לו – ולהם התכוון הרבי במכתבו "דלתות רחמים".

"בזעת אפי
ובלשד עצמותי השגתיה
עבור לומדי תורה"

למרות כל ההקדמה האמורה, עדיין חסרים פרטים מסוימים כדי להבין את האיגרת כולה, והפיענוח דלהלן הוא ניסיון בדרך אפשר. במקומות בהם נדרש, שולבו הבהרות בסוגריים מרובעות.

הנה לשון האגרת:

ב"ה. י"ד תמוז תרפ"ה

כבוד ידיד נכבד ונעלה מפורסם לשם ולתהלה וו"ח אי"א כו' […]

אחדשה"ט [אחר דרישת שלומו הטוב].

במענה על מכתב כבודו הראשון והשני. בראשון נאמר פקודה באופן חלוקת הסך מאה ארבעים ושמונה בערך השייכים לקו"ח, ובשני נאמר הדבר עוד הפעם באופני החלוקה. אך דבר אחד קטן שכח כבודו: כבודו לא אמר כי מצדם ימסרו את הסכום ברשותי, ואשר אז יכולתי למלאות את דרישתו.

בימים הראשונים למסעו קבלתי תלונה רבה מאת הסובלים, כי לא קבלו כל מאום, וכאשר הודעתים כי שלחתי להם ביחוד עבורם עשרה, ואשר לפי החשבון היה צריך להיות עבורם בחודש ניסן כשישים לכל הפחות, ענו ואמרו כי לא קיבלו מאומה.

אחר כך בא הרא"א שי' וקיבל עבור קו"ח; כמה לא אדע אבל קבל, ולא ידעתי אם שלח לק'[קרמנצוג] וכמה; רק זאת הנני יודע, שכאשר על פי המדובר היה צריך הוא לתן לקרעמנצוג וראמען, והודעתי להם ויפנו אליו, והשיב פניהם ריקם.

ועתה לכו חזו מפעלות הרכילות, והלשון הרע האוכלת בכל פה כל חלקה טובה. תסמרנה שערות הראש על מחזה נוראה כזו. הטפה המרה אשר בזעת אפי ובלשד עצמותי השגתיה עבור לומדי תורה, ועבור סובלי יסורי גוף ונפש – גם את זאת שודדים ולוקחים ונותנים שלא במקומם.

מה אומר ומה אדבר, סובלים אנחנו מאת שונאינו ומנדינו וסובלים אנחנו גם מאחינו אוהבינו, בעבור מה? לא אדע! ולבי יכאב עלי במאד מאד, ואסלח לא אוכל, אנכי עבדתי בקשתי וחננתי, והכל רק בשביל לומדי תורה, וסוף דבר הכל הולך הצידה. אינני אומר דבר גם הענינים העירונים צריכים עזר ותמיכה, אבל האפשר הדבר כי יקחו אוכל מפי לומדי התורה אשר בגללם השלכתי נפשי מנגד לדפוק על דלתות הרחמים.

על פי הידיעה האחרונה, נודע כי באו היו"ר דפאדאל וחבירו וקיבלו סכום נכון, והחולים [הרבנים והמלמדים] הסובלים ר"ל ישארו כך. ומי האשם בכל זה, לא אדע, אך הביטו וראו את אשר יעשה הרכילות והלשון הרע, אשר מהסכומים הגדולים שהתקבלו לא באו למטרתם אף מספר קטן.

על כבודו החובה לתקן מהרה את המעוות ולהודיע במכתב ישר אל המנדב [אל ארגון הג'וינט], בסדר אשר יגיעו אל המטרה, וזכרו כי התמיכה בעיקרה אינה אלא לבני תורה, הסובלים רעב מחסור ויסורי הגוף. ואכפול להזכירו גודל האחריות הרוחני שבזה.

*

כאמור, באותה תקופה הרב שקיבל את המכתב, כבר הספיק לצאת מרוסיה ולעלות לארץ הקודש. בהמשך מכתבו מביע אדמו"ר הריי"צ את פליאתו הגדולה, כיצד זה שכח את אחיו הסובלים ברוסיה, תחת הדיכוי הקומוניסטי:

כנראה כבר שקטה התרגשות לב כבודו אשר מתעורר לעשות בשביל אחיו הסובלים, והנהו כשאר אחיו שי' הנוסעים הטובעים בים החיים המרעישים ושוכחים את אחיהם לעד ולנצח נצחים. מה מר גורל אחים נדכאים ונשברים שיש להם אחים חורגים, באמור אליהם כל היום איה אחיכם, איה אוהביכם, אבל ידבק הלשון אל החיך לאמר, כי רק אחים חורגים לנו, אנא ה' הושיעא נא.

היו שלום כאוו"נ [כאוות נפשו] ונפש דו"ש תכה"י [דורש שלומו, תמיד כל הימים]

אדם.

מקורות: הספריה הלאומית – ירושלים, אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית, תולדות חב"ד בפטרבורג, יהודי לנינגרד ועוד.

תודתי להרה"ח ר' שלום יעקב חזן על עזרתו בפענוח המכתב.