סוד התשובה: סקירה אודות ספר 'דרך חיים' – והקשר לאלול

ספר התשובה של תורת החסידות: מסע מעמיק במעבי סוד התשובה ועבודת הלב

בין עשרות יצירות המופת שהותיר אחריו הרבי האמצעי, הנשיא השני של חסידות חב"ד, בולט חיבור יחיד במינו התופס מקום של כבוד בכותל המזרח של ספרות החסידות. זהו הספר 'דרך חיים ותוכחת מוסר השכל', המוכר בפי כל בכינויו המקוצר 'דרך חיים'. הספר, המהווה את חלקו השלישי של חיבורו המקיף 'שערי תשובה', אינו עוד ספר עיוני; זהו מדריך נוקב, חודר כליות ולב, המבאר את ענייני התשובה, חומרת פריקת העול וחשבון הנפש הנדרש מכל אדם המבקש להתקרב לקונו.

ממאמרים שבעל-פה לכתב היד: הולדת הכתב והדפוסים הראשונים

בשונה מרבים מספריו האחרים של אדמו"ר האמצעי, כדוגמת 'עטרת ראש' או 'שערי אורה', את הספר 'דרך חיים' לא אמר הרבי כדרוש חסידות ברבים, אלא מסרו בכתב ידו. עם זאת, מסורות חסידיות מלמדים כי שורשיו של הספר יונקים ממאמרים עמוקים שאותם חזר הרבי בהזדמנויות שונות. עשרת הפרקים הראשונים, למשל, מושתתים על המאמר 'יפה שעה אחת', ואילו פרקים ד' ו-ה' נסמכים על המאמר 'חומת בת ציון'. ויש עוד דוגמתם.

בדורנו אנו, זכה הספר לעדנה מיוחדת: בשנת תשט"ו, לרגל חודש אלול, הדפיס הרבי את הספר מחדש בתוספת מפתחות, הערות וציונים שערך בעצמו. בהמשך, בשנת תשס"ב, הודפסה מהדורה מורחבת הכוללת קיצורים מאת הרבי הריי"צ, ביאור מר' הלל מפאריטש על ההקדמה, וליקוט שיחות מרבותינו נשיאינו. ובשנים האחרונות יצאו מהדורות חדשות ומאירות עיניים. [קונטרס 'פוקח עורים' של הרבי האמצעי, הוא (בעיקרו) ליקוט קטעים נוקבים מתוך הספר 'דרך חיים'].

בכיות עד לב שמיים: הסיפורים המרטיטים על חסידי קדמאים

עוצמתו של הספר 'דרך חיים' טמונה בניתוח הנפשי-רוחני החריף שהוא מעביר את לומדיו. הספר מתאר באופן בלתי מתפשר את חומרת הירידה הרוחנית שאליה עלול להתדרדר האדם בעקבות החטא והסרת העול. השפעתו על חסידי חב"ד הייתה אדירה, עד כי היו שהתקשו לשאת את שברון הלב והמרירות העמוקה שהלימוד בו עורר בנפשם.

סיפורים חסידיים רבים מתארים את הטלטלה הנפשית של הלומדים בספר. המשפיע ה'משכיל' ר' שמואל גרונם אסתרמן ע"ה, בהיותו מלמד בכפר, למד בספר זה שוב ושוב בבכי תמרורים. שברון לבו היה כה עמוק, עד שהרבי הרש"ב נאלץ לאסור עליו את הלימוד בספר. ר' שמואל גרונם הניח את החיבור מאחורי ספרים אחרים בארון, וכאשר נתקל באקראי בכריכתו הבולטת ושוב פרץ בבכי, נאלץ להחליף את הכריכה לכריכה פשוטה ובלתי מורגשת.

מקרה דומה אירע עם החסיד ר' אלחנן דוב (חוניע) מרוזוב הי"ד, שהיה לומד בספר בלב נשבר ובבכיות עצומות. המשפיע ה'עובד' ר' מיכאל בלינער ע"ה ביקש מהרבי הרש"ב לאסור עליו את הלימוד כיוון שלא יכל לסבול עוד את הבכיות המרעידות. בעקבות זאת, קרא הרבי הרש"ב לר' חוניע ואמר לו מילים נוראות: 'האמן לי, כי את אשר אומר לך, הרי זה כאילו הנך שומע מפי הגבורה. דע לך כי הוי' העביר חטאתך'.

רק לאחר גילוי זה הורה לו הרבי להפסיק את הלימוד. גם על החסיד ר' יעקב זכריה מסקאליק ע"ה מסופר, כשהיה חוזר מסיבובים בחתונות יהודיות לאחר שפעל על חתן וכלה להינשא כדת וכדין, היה נכנס לביתו בשמחה גדולה, מתיישב ליד השולחן, פותח 'דרך חיים' ופורץ בבכי נסער.

מפתח לתיקון לבושי הנפש: חשיבות החיבור בראיית נשיאי חב"ד

חשיבותו היסודית של הספר בעבודת הנפש מודגשת בדברי רבותינו נשיאינו. הרבי המהר"ש אמר לבנו, אדמו"ר הרש"ב, גילוי יסודי על מהותו של החיבור [כפי שהובא בספר 'אגרות קודש' הרבי הריי"צ כרך ג', עמוד תפו]: 'כדי להתיר את הסבך של לבושי הנפש מחשבה, דיבור ומעשה, לדעת חסרונות ומעלות עצמו, צריכים ללמוד את 'דרך החיים' של הסבא [הרבי האמצעי], וללמוד במתינות.. לדעת מה הם לבושי הנפש – מחשבה, דיבור ומעשה – יכולים מהרבה מקומות במאמרי חסידות.

אך לדעת כיצד על מחשבה, דיבור ומעשה להיות, את מעלותיהם וחסרונותיהם וכיצד לתקן את החסרונות – לשם כך מוכרחים ללמוד את 'דרך החיים'. כל סוגי המציאות של מחשבה, דיבור ומעשה, על פעולותיהם, אחד על השני – הן לטוב והן לרע – הסביר שם הסבא. בהשקפה ראשונה נדמה שהסבא מאריך בלשונו, אך כשלומדים בעיון הראוי, רואים שכל מילה מבהירה את הענין שהוא עוסק בו בבהירות ובדייקנות'.

גם הרבי הריי"צ הגדיר את מקומו הייחודי של הספר במפת הלמידה החסידית [בספר השיחות תש"ה, עמוד 52]: 'אדמו"ר הזקן התכוין לעבודת המוח, והאדמו"ר האמצעי התכווין לעבודת הלב. עבודת המוח פירושה מוח עם מוח, ועבודת הלב פירושה לב עם לב. בכדי לדעת מה היא עבודת הלב צריך ללמוד 'שערי תשובה' ו'דרך חיים'. בכדי לדעת מה היא עבודת המוח צריך ללמוד את ה'סידור' עם 'אמרי בינה".

וכן בספר השיחות תש"ב (עמוד 89) הוסיף: 'ל'עבודה' זקוקים לענין המרירות, שיכולים להגיע לכך על ידי לימוד 'דרך חיים' של הרבי האמצעי. כך שמעתי ב'יחידות' מאבי [הרבי הרש"ב], אך אין זה ענין של יחידות פרטית, אלא שייך לכל אחד ואחד'.

מתי לומדים ואימתי נזהרים? הזמנים המיוחדים לשינון הספר

הזמן המומלץ והמסורתי ביותר ללימוד הספר הוא חודש אלול, כחלק ממתכונת עבודת התשובה והכנת הנפש לימים הנוראים, כפי שהמליץ הרבי פעמים רבות [כגון בספר 'ליקוטי שיחות' חלק ב' עמוד 632, ועוד רבות (חלקם מובאים בסוף הכתבה)].

כמו כן, במקרים מסוימים הורה הרבי על לימוד הספר כחלק מתיקוני תשובה וכפרה. במכתב חריף לבחורי ישיבה שלא שמרו על הסדרים כראוי [בספר 'אגרות קודש' כרך י"ד (אגרת ד'תתקעו)], כתב הרבי: 'קשה להאריך בדבר המבהיל כל כך, ובפרט שכבר נתבאר ענין הפריקת עול בספר 'דרך חיים' בתחילתו, אשר כל השומע (וכידוע דיוק כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר, 'דער הערין' [= להפנים]) האמור שם, תסמרנה שערות ראשו'.

חשיבות הלימוד בספר 'דרך חיים' – וחשיבות ההדרכה

הקביעות בלימוד 'דרך חיים' דווקא בימי אלול מודגשת שוב ושוב במכתבי הרבי. הרבי הבהיר כי לצד החשיבות העליונה של הלימוד בספר יסוד זה בכדי להתעסק בעבודת התשובה, יש צורך חיוני בליווי של משפיע אישי, כיוון שכל נפש מתעוררת לתשובה באופן שונה.

לאחד ששאל אודות אופני העבודה המיוחדים לחודש אלול, משיב הרבי ומפנה אותו במפורש ללימוד בספר 'דרך חיים', תוך שימת דגש על הדרכה מהמשפיעים [ספר 'אגרות קודש' כרך י"א (אגרת ג'תשפב)]: 'במענה על מכתבו מיו"ד לחודש הרחמים, בו שואל: אופני העבודה המיוחדים לימים אלו. והנה מובן אשר עבודה בכלל ועבודת התשובה בפרט היא לפי מהותו ואופיו של כל אחד ואחד, ואין שייך לקבוע בזה כללים כמסמרות.

ובכלל – הנה ישתדל להפגש איזה פעמים עם המשפיעים דא"ח בארץ הקודש תבנה ותכונן, והם יורוהו על פי הניסיון שלהם במאות תלמידים ואברכים, נוסף על המסורה שבידם מהמשפיעים שלהם. ומספרי החסידות מתאימים לזמן זה ביחוד – הוא כידוע ספר 'דרך החיים' לאדמו"ר האמצעי אף שכנזכר לעיל, ובלשון רבינו הזקן בהקדמתו לספר ה'תניא', 'הנה ראיה וקריאה בספרים אינו דומה לשמיעה מפנים אל פנים – כי אין שכל אדם זה מתפעל ומתעורר ממה שמתפעל ומתעורר שכל חבירו', עיין שם. וכבר ידוע מאמר רז"ל, וקנה לך חבר'.

הדרכת הרבי לימי הרחמים והסליחות

במכתב נוסף מאותה התקופה [מובא בספר 'אגרות קודש' כרך יט (אגרת ז'תכט)], מתווה הרבי את סדר העבודה הכולל של חודש אלול – חודש הרחמים – ומציב את 'דרך חיים' כנכס צאן ברזל של לימוד החסידות המיועד במיוחד לימים אלו, לצד הגברת עבודת התפילה באריכות יותר רבה יותר מתמיד: 'במענה למכתבו מו' לחדש אלול, חודש הרחמים, בו כותב אודות סדר בימי הרחמים האלו. והנה אף כי בדברי רבינו הזקן, 'המלך נמצא בשדה ומקבל את כולם בסבר פנים יפות' וכו' (ליקוטי תורה פרשת 'ראה', דיבור המתחיל 'אני לדודי') מובן וגם פשוט שצריך להרבות בעניני תפילה תורה ומצות, וכסדר הכתוב 'אני לדודי (בתחילה) ודודי לי', ראשי תיבות אלול.

וכמבואר בספרי קבלה מוסר וחסידות, והסדר בזה בכלל וכמובא באחרונים, שמרבים בתפילה ובתחנונים בערך שאר השנה (עיין ברכי יוסף, הובא במטה אפרים סימן תקפ"א סעיף יא). וכן בלימוד התורה, מרבים בחלק השייך לעבודת השם יתברך ולהדר בקיום מצותיה, ובספרי חב"ד הרי מיוחד לזה: 'אגרת התשובה' (חלק ג' מספר ה'תניא') 'דרך החיים' (לבנו אדמו"ר האמצעי) וכו'. ויהי רצון שיעשה בכל האמור, יעשה לשון מעשין על הצדקה, כפיה יותר מרגילות, ויותר מאשר שכלו מורה לו, והרי נצטווינו 'בטל רצונך מפני רצונו' וכו'. בברכה לתלמוד תורה ביראת שמים ולכתיבה וחתימה טובה'.

ספר 'דרך חיים ותוכחת מוסר השכל' נותר אפוא מגדלור של אמת חסידית נוקבת. הוא מציע ללומד מפתח יחיד במינו להבנת לבושי הנפש, ומעניק לו את הכלים הנדרשים לעבור מסלול של זיכוך, תיקון והתעלות רוחנית אמיתית מתוך התקשרות איתנה לבורא עולם.