ספינת חב"ד מתנועעת – מי לוקח אחריות? • הרבי הריי"צ

'אגרות קודש' הרבי הריי"צ, חלק א' עמוד תס"ד

ברוך השם, א' כ"ב סיון תרפ"ה

כבוד ידידי הרב הנכבד וותיק וחסיד וירא אלוקים מורנו הרב שלמה זלמן שי' האוולין, שלום וברכה.

תמול הגיעני מכתבו הארוך מא' לחודש זה, את אשר כתב לו ראד"מ שי' בשמי כן הוא, כי לבבי נשברה ונדכאה מרוב יסורי, בהביטי נחלת אבות עזובה, אין דורש ומבקש האמת באשר הוא, אין משים אל ליבו לבנות כל התעסקותו על יסודות אמיתיים אשר הנחילונו כבוד קדושת אבותינו רבותינו הקדושים, כי אם סובב הולך באשר ישאנו הרוח רוחו של עולם, הנקרא בכתבי הוד כבוד קדושת אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע [= הרבי הרש"ב] בשם הנחות העולם 'ועלטיקי הנחות און וועלטיקע גישמאקין' [= הנחות העולם ותאוות העולם].

כל אחד שוכח כי חודש לחודש ושנה לשנה יביע אומר, ועוד מעט ועליו יאמר כי הוא מזקני אנ"ש, והוא עודנו עומד בנערותו ובבערותו, חושב מחשבות של ילדות וחולם חלומות של בערות, שוכח הוא מעמדו ומצבו באשר היה צריך לראות, אוזניו אטומות ועיניו עצומות מבלי שמוע וראות את אשר אודותיו ידברו, ואת רעה הגדולה בחלישות העבודה והפועל אשר יביא בציורו העצמי בקרב הנלווים אליו והסובבים אותו.

גם בארזים אשר שתל הוד כבוד קדושת אאמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע [הרבי הרש"ב] בדמי לבבו הטהור וברוב כוח ועמל, מתעממים ומתלחשים כעין אשר חס ושלום גועים רחמנא ליצלן בלחישה, על כולם הושלך הס, כאילו חס ושלום וחס וחלילה מתמוטטים, כאילו חס ושלום וחס וחלילה נתפרדה החבילה, גלי ים הזועף הפרידו בין הדבקים זה בכה וזה בכה, זרמי השטף נשאו איש איש מהם אל עבר פניו אשר נשאו שמה לבבו כוחו ומצבו אלו בארץ ישראל, אלו בארצות הברית, אלו ברוסיא אלו בפולין ליטא ולאטויע ואלו באנגליא צרפת ואשכנז.

ספינת החב"ד מתנועעת והמלחים כאילו עוזבים חס ושלום את משמרתם, איש איש מהם ידיו רפו, כי אין אחד מהם חפץ, כי עליו הועמס העול והאחריות הגדולה אשר הושם על שכמו, ויבוא יום אשר עליו יהיה ליתן דין וחשבון על כל פועל חיבוק ידים והתרשלות. האשמה תלויה רק באלו אשר יש בידם לעשות ואינם עושים, באלו אשר שוכחים או ממאנים לדעת את אשר דורשים מהם, באלו אשר עוזבים את המערכה בגלל עניניהם הפרטים, באלו אשר הורטבו בגלי הזמן הוסחבו בזרמי התנועות השונות בעצות מרחוק באגודות שונות.

היושב מרחוק להחיים והמפעל בקרב ישראל, והבלתי יודע תוכן האגודות שונות מראיהן ומעשיהן, יושב ומתמיה, ובמסתרים תבכה נפשו על גאותן והדרתן של עדת החסידים אשר נבללה בהמון אגורות שונות, בהמון מעשים רבים, נעשו נוטרים לכרמים אשר מחרש באו אלו ממל[ל]ים ואלו מהללים. כתוב היינו כחולמים, ואמרו רבותינו הקדושים האדם הישן הוא כחי לכל דבריו, אלא שעניניו בלתי מסודרים, רואה שומע חושב ומדבר רק הכל דברים מורכבים ובלולים מאש וממים, אמת ושקר אפשר ונמנע.

ומבין כולם בריאה יברא אשר בתפילה ישא כפיו לשמים, בתחנון ובקשה בהתעוררות רחמים רבים על נפשו, לחלצה מני צר ומחמת המציק הוא הנפש הבהמית והיצר הרע המתגבר עליו בכל יום במידות רעות, ועולמו ראה בחייו.. ואחרי כן בבואו אל הפועל אינו כלל כמו שהחליט תחילה, אין זה אלא חלום. כמו שהוא באורחי חיי איש פרטי, הנה כן הוא בחיי הקהלה והעדה, הפנימי והחיצון, התוך והבר בלתי מתאימים, קול דברים נשמע מאחדים מהתמימים היושבים בלאטויע (ליבוי) כי אגודה נוסדה בקרבם, ושמם יקראוה כאשר להלאומים הציונים המזרחים.

והתוכן הוא לימודי שיעורי גמרא מדרש ואגדה כינוס יראי ה' והחזקת הדת, ולמה נקראים בשם כזה, שם המורה על דגל בלתי טהור, אין מענה כי אם היינו כחולמים. קץ שם האלוקים לחשך, די ומספיק הוא החשך המחשיך רחמנא ליצלן עיניהם של ישראל מיו ובנותיו, טובו ונחלתו, במקומי החשך רחמנא ליצלן, אשר הילדות והבערות משתורר בכל שואי תקפו וגבורתו, והאמת נעדרת רחמנא ליצלן.

אבל במקום אשר אור השמש מגיע ואור נגהו יאיר, כל איש ואיש הרשות בידו לבנות ביתו ונחלתו באשר יבחר לטובה ולברכה, מדוע יעזבו מקור מים חיים יסודי אבות העולם, וילכו לחצוב בארות נשברות בארות בארות החומר, טיט היוון, אשר מי יודע ומי הוא זה יערב אשר לא יוטבעו חס ושלום וחס וחלילה בהנה הם וכל אשר להם, חידה היא אבל פתרונה בצדה, כי אין שם על לב וכאמור אין דורש ומבקש את האמת באשר הוא, כי אם חפץ הוא בחדשות מתאווה לדבר שאיננו, רוצה הוא להיות מחולל ובורא בריאה חדשה בריאה אשר יוטעם לכל, יהיה בלול מכמה מטעמים.

ומשתמע לאו דווקא לתרי אפין אלא לכמה אנפין, בריאה כזו אשר יאמר עליה ככל אשר יוכל הפה לדבר, חסיד און אועלטיגער [= עולמ'שער], למדן ירא אלוקים, 'משכיל', 'עובד', מדיניי רוחני גשמי הכל ביחד, אשר המובן הוא כי אין גם אחד מהם. המורם מכל זה כמדומה לי אשר די ומספיק להמבין ויודע מהלך נפשי הגועל בכל דבר חדש ומואס בו, ויעזרני השם יתברך להיות עומד חזק ומשתדל רק בדבר אשר יסדו כבוד קדושת אבותינו רבותינו הקדושים על טהרת קודש הקודשים.

זאת ועוד אחרת כי מה שכתבתי על ידי ראד"מ שי' טוב הדבר.. אשר גילה לרמד"ר שי' שהוא אילן מהכרם וצריך לידע כל הפרטים באשר הם, והידיעה בעזרתו יתברך תפעל. ואתה זכור היטב כי אותך שלח הוד כבוד קדושת אאמו"ר הרב הקדוש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע לארץ הקודש תבנה ותכונן לנטוע בה אילני עושי פירות, ולא אילני סרק, הוא מסר לך הדבר כאשר חפצו, וגם הורה לך דעה בינה והשכל איך לסדר ויתן לך כוח לפעול ולעשות כאשר חפץ איווה ושוקק.

ואחריות הדבר עליך הוא, וגם כהיום עיניו פקוחות על כל דרכיך מחשבותיך ומעשיך, אם מתאימים המה לכוונתו הקדושה אז אשריך וטוב לך וכדרשת רבותינו זכרונם לברכה. אנחנו אין לנו להדר פני איש ואיש ולהגיד שבחו גם אם ימצא, דאם המצא הוא רק מקיים חובתו, אלא עוד לחטט ולחקור אחרי כל דבר לא טוב אף תנועה קלה לעקרה ולשרשה, למען העמיד הדבר בעזרתו יתברך על בסיסו האמיתי. היום קצר והמלאכה מרובה, ועל כן על הפועלים לידע את אשר לפניהם, וכי עליהם לתת דין וחשבון על כל החיים אשר הם פועלים וגורמים, ואשר יניחו אחריהם בחייהם.

דבר גדול דיברתי אליך ואין מענה ברורה בפיך על זה, שאלתי ואשאלה, איה הם התלמידים שי' אשר כבר העמדת, איה הם ומה מעשיהם, איה פעולתם ועבודתם לטובת רוחניות עדתנו עדת החסידים, מדוע לא ישמע קולם בקול מעורר לתורה ועבודה, לישיבות וחדרים, להקמת חומת היהדות, להתעודדות הרוח ברוחא דישראל סבא ישראל קדישא, מדוע ישתוקו. איה המשפיעים, הרבנים, המלמדים, הדברנים המעוררים, הבעלי בתים, או בעלי מסחר אשר נהיו מתלמידיך שי' או שנתעוררו לתורה ועבודה על ידם.

שלוש עשרה שנה עברו, מיום הבהיר ההוא, יום הברכה אשר נתברכת אתה וקבוצת התלמידים שנבחרו אז לנסוע איתך עמך לארץ הקודש תבנה ותכונן לייסד הכרם 'תורת אמת' ישמרם צורם ויחזקם, כמו חי עומד לנגד עיני המראה הנוראה, מחזות הדרת קדש, בצאת הנשיא הוד כבוד קדושת אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע [הרבי הרש"ב] ללוות אתכם, את הקיבוץ הנוסעלארץ הקודש תבנה ותכונן, בלווית ועד ההנהגה המשפיעים המשגיחים המלמדים ראשי ישיבות ותלמידי האולם תלמידי החדרים והשיעורים מימין ומשמאל.

כולנו קוראים את ברכת הפרידה וברכת ההצלחה, כל אחד האמין באמונה שלמה, ולבבו היתה בטוחה בחסדי אל עליון, כי מחברון תצא תורה תמימה ובירושלים תתלהב ותתלהט עדת חסידים, שלהבת העבודה תתנוסס בחופי יפו ויתגעשו קירות בתי הכנסיות ובתי המדרשות אשר לעדת החסידים בצפת וטבריה. כל אחד הרגיש בנפשו אשר דבר נעשה בישראל, אבן פנה הונח, אשר עליו יבנה הבנין האדיר תורת אמת אשר על דגלו יתנוסס תורה ועבודה שבלב. משובצים במידות טובות ומאירות באהבת אחים ורעים אהובים.

העומדים מסביב למשכן האורה, היכל הנשיא, קוו לאור כי טוב, כי הדגל הלזה יגיה חשכו של המעפילים של הכולל חב"ד. כוח חיוני מחיי החיים יוצק באופני מרכבת עמינדב, וזקוקין דנורין משלהיבותא דרחימותא יתנוצץ בכל ערי הגולה, אשר יוסף אומץ בעבודת הקודש, וכוכב חדש יראה על פני תבל. ומה אחרית התקווה הלזו, איה פרי העבודה והתעמולה ואיה האילנות אשר נוטעו.

ידעתי גם ידעתי כי אמר יאמר החומר הדרוש בלתי ניתן והזמן היה בעוכרנו, זמן המלחמה הגדולה, ואחריה מלחמת אחים, הדבר המגפה והחולי רחמנא ליצלן. ידעתי כל אלה, אבל אלו שהיה מכבר איה הם, והעיקר כי העבר הוא מופת על ההווה ליסדו ולסדרו בעזרתו יתברך אשר העתיד יבנה על תילו, להביא בעזרתו יתברך בחיים בפועל את אשר איווה והשתוקק הוד כבוד קדושת הנשיא כבוד קדושת אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע [הרבי הרש"ב].

אם דברי יכאיבו לבבו אין זה כוונתי, כי הוא דבר אשר אין בו תועלת, כי אם כל חפצי ומגמתי הוא בדבר שיש בו מן התועלת. ובראשית כניסתי בתור מזכיר ועובד תחת הנהגת הוד כבוד קדושת אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע [הרבי הרש"ב], אשר אמר לי כל ביקורת והוכחה יהיה נעימה לך, וכל שבח הודי תהיה מאוסה עליך, כי הראשון יביא תועלת בחריצות והשתדלות, והאחרון מביא שגיאות ועצלות.

האמור במכתבו כי דברי יחזקהו ויאמצהו הנני נהנה מזה מאוד, והנני מוכן בעזרתו יתברך לבוא אליו בכתובים בדברי חיזוק אבל בשום אופן לא אוכל לחשות ולהתאפק ולהגיד את אשר אין צריך להיות.. על דבר העיזבון, והיינו על דבר קנין נחלה להמוסד 'תורת אמת' כבר גיליתי דעתי בכללות בה, והפרטים לא אוכל לדעת, אבל בכל אופן בוודאי יעשה בזריזות הדרושה.