ההנהגה עם חולה ביום הכיפורים • הרב הראל

תשובה הלכתית מאת הרב מנחם מענדל הראל – שליח הרבי מה"מ ורב קהילת חב"ד בשכונות הדרום בצפת, ראש הכולל שעל ידי ישיבה גדולה חח"ל צפת וחבר מכון הלכה חב"ד

ראשית דבר, נכון מאד ללמוד ולשנן את ההלכות הנוגעות לעניינים אלו, הנמצאות בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן, הלכות יום הכיפורים, סימן תריב, תריז, תריח. עצם הלימוד בדבר ייתן לכם סייעתא דשמיא להורות כראוי ולא לבוא לידי מכשול (כמו כן, לעבור על פסקי האחרונים בספרי המלקטים).

בפתח הדברים חשוב להבהיר: כל ההיתר של 'שיעורים' הוא רק למי שמוגדר כחולה במצב של ספק פיקוח נפש, אך מי שאינו במצב כזה, אסור לו לטעום מאומה, אפילו לא טיפה אחת של מים!

כלל גדול כתב רבינו הזקן בדין חולה ואדם רגיל מן השורה, שהתעורר אצלו מצב חולי ביום הכיפורים: חולה שאומר צריך אני לאכול, וכן כל אדם שיודע שנמצא הוא ביום הכיפורים ואומר שתקפו חולי וצריך הוא לאכול, אין אנו מחזיקין אותו לרשע, ומאכילין אותו מייד, עד שיאמר דיי, שלב יודע מרת נפשו. מאכילין אותו מעט מעט כדי שלא יצטרף לשיעור. ולאחר שישהו כשיעור מאכילין אותו שוב כשיעור (תריח, א, יג).

עוד כתבו הפוסקים: חולה שצריך לאכול, אע"פ שאין חשש שמא יסתכן מיידית, אלא רק יכביד עליו החולי. נותנין לו לאכול מאחר ואנו חוששים שמא יסתכן כתוצאה מהתענית. הסברת הדברים: יש מחלות שונות (ל"ע) שהסיכון מהתענית אינו מיידי, אבל התוצאה מהתענית תהיה הכבדת החולי, התפתחות הכבדה זו תביא את החולה לידי סכנה. גם במצב כזה מתחשבים במרחב הכללי של החולי ומאכילים את החולה בהתאם לדין, כפי שיפורט לקמן.

*

חובת הזריזות והנהגה בספק פיקוח נפש | הוראות הפוסקים ומעשה רב

בדיני ההתעסקות עם חולה במצב של ספק פקוח נפש (בשבת וביום הכיפורים), כתבו הפוסקים (בסימן שכח, וכן בהלכות יום הכיפורים) "מאכילים אותו חשובי וגדול העיר", ומה גדול לנו מההוראה לרבים מרבינו הגדול כ"ק אדמו"ר הזקן, כפי שסיפר הוד כ"ק אדמו"ר מלך המשיח במאמר קבלת הנשיאות (ובעוד כמה הזדמנויות), שבאמצע תפילת יום כיפור שהפסיק בתפילתו והלך וקצץ עצים ובישל מרק והאכיל בעצמו ליולדת, מפני שלא היו אנשים שם בבית.

עוד כתבו "מי שיש לו חולי של סכנה, מצוה לחלל עליו את השבת, והזריז הרי זה משובח, והשואל הרי זה שופך דמים והנשאל הרי זה מגונה שהיה לו לדרוש ברבים שמותר. ואפילו ספק נפשות דוחה את השבת שנאמר אשר יעשה האדם וחי בהם, מה תלמוד לומר וחי בהם, כלומר ראה שיהא חי ודאי בעשיית המצות ולא שיבא על ידי כך לידי ספק סכנה". (שו"ע אדה"ז סי' שכ"ח ס"ב).

נמצאנו למדים ביסוד הדברים: אדם בין איש ובין אשה, וכל שכן נערים ונערות צעירים או זקנים וזקנות מבוגרים שנתקפו בחולשה המעידה על חולי ומצב של ספק סכנה, הפונים מעצמם ואומרים שכך מרגישים שהם נכנסים למצב של סכנה. ועל אחת כמה וכמה אם רואים עליהם שהם במצב כזה, או שאיש 'הצלה' אומר שהגדרתם היא מצב של ספק פיקוח נפש, יש להאכילם ולהשקותם מייד ללא עיכוב.

לכן, עלינו כשלוחים מנהיגי ציבור, להיות בקיאים בהלכות אלו, להורות ולנהוג בעהי"ת בהתאם להוראות התורה הקדושה וההלכה.

*

מאכילין אותו מעט מעט, הלכות ושיעורים בזמננו

כלל נוסף בדיני חולה ביום כיפור ונכון הוא לכל סוגי החולים ומצבי ספק פיקוח נפש, לכתחילה יש להאכילו ולהשקותו לפי שיעורים, כך שמצד אחד יאכל וישתה מה שצריך לקיום גופו ונפשו, ומצד שני לא יצא מכלל המתענים ביום הכיפורים: "כל אלו מאכילין אותן מעט מעט כדי שלא יצטרף לכשיעור שחייבים עליו כרת ומלקות, כדי להקל מעליהם מאיסור כרת ומלקות לאיסור בלבד. לכך מאכילין אותו בתחלה פחות מככותבת . . ואחר כך ישהו . . ויחזרו ויאכילוהו כשיעור אכילה ראשונה" (שו"ע אדה"ז סי' תריח סי"ג).

שיעור האכילה והשתיה לחולה, במידות של זמננו:

שתיה: כ-30 מ"ל שתי'ה (מהנסיון הנני ממליץ להחזיק את השלוקים הקטנים 'פופיסים' (בגודל של אצבע וחצי בערך) בבית הכנסת, בכל אחד מהם כ-29 מ"ל משקה. בכל חבילה כזו יש כמה עשרות יחידות כאלה).

מאכל: משערים בנפח של 30 סמ"ק ולא במשקל, וזה משתנה בין מאכל למאכל. אביא כאן מספר דוגמאות ממה שכתבו פוסקי זמננו, למאכלים מצויים ומידתם ל'פחות משיעור' לעניין יום הכיפורים.

בסקוויט פטיבר של אוסם קלאסי (לא גדול ולא קטן) – 1.5 בסקויט.

מצת מכונה – שליש מצה.

חלוה של אחווה (ללא סוכר), שמשקלה הגולמי 22/28 גרם. יחידה אחת.

שוקולוד פרה חלבי של עלית (הקלאסי) – 8 קוביות.

גבינה וכדומה, יש למלא בכוסית של 30 סמ"ק, וזה השיעור המותר באכילה.

(ע"פ טבלת שיעורים של בית ההוראה 'אוצר הפוסקים').

אכילה ושתיה, אין מצטרפין זה עם זה לשיעור, ולכן החולה יכול לשתות את ה'שיעור' ובמקביל לאכול 'שיעור', להמתין את זמן הההמתנה 'שיעור כדי אכילת פרס', ולאכול ולשתות שוב.

חולה שהותר לו לאכול ולשתות, אינו צריך לערב במאכל ובמשקה דבר מר ופוגם, ויכול לאוכלם ולשתותם כדרכם.

שיעור ההמתנה בזמן בין ה'שיעורים': מסוף האכילה והשתיה, יש להמתין זמן שנקרא 'כדי אכילת פרס', שמידתו בזמננו – במקום האפשר לכתחילה 9 דקות, כשיש צורך, ניתן לרדת ל4 דקות, ובצורך גדול ל-2 דקות של הפסקה בין ה'שיעורים .

חולה שמחמת חוליו צריך לאכול ולשתות לפי שיעורים, יתחיל בכך מתחילת היום, ולא יחכה להרעת מצבו או שיגיע לידי סכנה ואז יצטרך לשתות ולאכול שיעור שלם (בכלל מהניסיון בזה ניכר שהחכם עיניו בראשו, ומסדר את יומו באופן שיאכל וישתה בצורה מסודרת כפי שיארגן את זמנו, מאכל ומשקה לפי שיעורים, וכך לא יבוא לידי חשש סכנה).

*

מאחר וביום הכיפורים עסקינן, הרי שיחד עם החשיבות היסודית לשמירת חיי האדם, כפי שהנחנו בראשית הדברים, יש לשים לב לכך שמה שהותר הוא רק מה שנצרך לשמור על בריאות החולה ולא יותר מכך. לכן מי שהותר לו רק לשתות, אסור לו לאכול. כמו כן, ברגע שהוטב מצבו, ואין לו צורך בשתיה נוספת, אסור לו לשתות עוד.

*

הנחיות בהנהגה לחולים, יולדות ומצבי סיכון שונים ביום הכיפורים

ישנם מקרים בהם הרקע הכללי הרפואי של האדם, אינו מאפשר לו לצום צום שלם, וגם אם התחיל לצום עליו לאכול ולשתות לפי שיעורים, ואסור לו להחמיר על עצמו כביכול, מאחר והנהגה זו אינה 'חומרה' אלא קולא גדולה בספק פקוח נפש. יש להורות לו את הנפסק בהלכה: אם החולה יודע בעצמו שצריך לאכול, ומחמיר על עצמו ואינו אוכל, עליו הכתוב אומר, ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש. כל מקום שמותר לאכול ואינו רוצה לאכול מאכילין אותו בעל כרחו (סימן תריח סי"א, יב).

אביא להלן מספר דוגמאות בהם עליכם לדעת, ומהם עליכם ללמוד למקרים דומים. במצבים אלו אין לאדם להתענות תענית שלימה ועליו לאכול ולשתות (בעיקר), לכתחילה לפי שיעורים (הנכון הוא, שעוד לפני יום כיפור יתייעץ כל אחד עם הרופא ועם רב בהתאם למצבו).

יולדת בתוך שלושה ימים ללידה – לא תתענה כלל, אפילו אומרת איני צריכה מאכילין אותה בעל כרחה, לפי שיעורים).

יולדת משלשה ימים עד סוף שבעה ימים ללידה – אם אמרה צריכה אני לאכול, אע"פ שהרופאים אומרים שאינה צריכה, מאחר ואמרה צריכה אני – מאכילין אותה מיד (לפי שיעורים).

יולדת אחר שבעה ימים ללידה – הרי היא כשאר חולה שאין בו סכנה. אבל אם יש בה חשש של חולי שאינו מחמת הלידה דווקא, ואמרה צריכה אני לאכול מחמת אותו חולי, מאכילין אותה כדרך שמאכילין כל חולה שאומר צריך אני (כפי שביארנו לעיל, לפי שיעורים).

נשים מעוברות: מעיקר הדין מתענות כמו כולם. אבל אם יש רקע של הריונות בסיכון והפלות, או שיש בהריונה הנוכחי מצב שגורם לסיכון ההריון או של האשה ההרה, כגון סכרת הריון, מוגלובין נמוך וכל כיוצא בה – וכן אם מרגישה באמצע יום כיפור הרעה במצבה וחוששת להריון, כמו כן אם מרגישה התפתחות של צירים – תשתה מייד לפי 'שיעורים'.

נשים מניקות: עליהן לצום צרגיל. אם התינוק יונק הנקה מלאה ונגמר לאמו החלב, אין לתת לו תחליף תזונה, אלא תשתה לפי שיעורים כדי שיהיה לתינוק מה לאכול. במקרה שהתינוק אוכל גם תחליף חלב אם ביום יום, אין לאמו היתר לשתות ביום הכיפורים.

חולה לב – שעבר התקף לב, ניתוח לב, אי ספיקת לב, צינטור לב טיפולי, וכיוצא בזה בשנה האחרונה (ולעיתים גם אם עבר יותר משנה, עדיין ליבו חלש מאד).

חולה כליות, כבד או מעיים: הסובל מאי ספיקה, או שכליותיו מייצרות אבנים, צהבת, קוריאהן, וכל כיוצא בזה שההתייבשות מסוכנת להם. אחר ניתוח 'בריאטרי' – קיצור קיבה.

מחלות זיהומיות, או אדם שהעלה חום בצורה קיצונית ביום כיפור: דלקת ריאות, שושנה.

ברזל (מוגלובין) נמוך – מתחת ל-9 נקודות.

סכרת: בכללות יש בה שני סוגים (1, ו-2) וכן המצבים משתנים, בין לפני שהגיעה לאיזון ואחר שהתאזנה ויודעים את המינון המדוייק.

פצע זיהומי: הזקוק לסטרליזציה, שטיפה וכדומה, מותר לטפל בו ביום הכיפורים בשטיפה ובמריחת המשחות.

חולי נפשי: נתון לכמה דרגות שונות, הזקוקים לקחת כדורים לאיזון פסיכוטי, גדרם כחולה שיש בו סכנה, (ולעיתים כפטורים מן המצוות).

טיפולים כימוטרפיים, או זקן תשוש: גופם חלוש ביותר, יש מהם שעליהם לאכול ולשתות כרגיל, ויש שעליהם לשתות לפי שיעורים.

כל אלו וכיוצא בהם, לכתחילה יש לברר על מצבם אצל רופא ורב כיצד ינהגו ביום כיפור. אם לא ביררו, והתחילו לצום, על רובם המוחלט – בפרט אם נמצאים בתוך תקופת הסיכון – לשתות, ובמידת הצורך לאכול, לפי שיעורים.

מתוך סוגי החליים הנזכרים לעיל, יש מצבים שאסור לחולה להתענות כלל ועליו לאכול ולשתות כרגיל. עליהם לשאול חוות דעת רפואית והוראת רב מורה הוראה בהתאם למצבם, וכהוראתו יעשו.

חשוב לדעת וגם להבהיר לנמצאים במצבים אלו שלפי ההלכה עליהם לאכול ולשתות: האוכל ושותה בגלל צורך רפואי באופן של שיעורים, נחשב למתענה לכל דבר.

לגשת ש"ץ: כאשר אוכל ושותה בשיעורים, נחשב למתענה ויכול לגשת ש"ץ ולעלות לתורה.

[אם עליו לאכול אכילה ממש, מחלוקת הפוסקים אם יכול לעלות לתורה, ונראה שאינו יכול לגשת כש"ץ. (ועיין במה שהביא בנט"ג סי' ס' סכ"ה משו"ת חת"ס יו"ד סי' ז, לאסור עליו לגשת ש"ץ, אך המעיין בגוף התשובה של החת"ס יראה שהטעם שאסר עליו הוא לא רק מפני האכילה, אלא גם מפני היותו חולה במחלת הנפילה ובצירוף שניהם לא ראוי שיגש. ועיין במה שהביא בפסק"ת סימן תרכא ס"ק א ובהערות שם)].

*

הנחיות כלליות, הערכות ליום כיפור

נכון להכין את הציבור לקראת יום כיפור ובפרט את ברי הסיכון השונים ולדבר עמם שיתכוננו כראוי, והנני מעתיק לפניכם מה שרגיל הנני להנחותם:

א: אישה מעוברת – מתענה ביום כיפור. יש לעשות הכנות טובות ליום כיפור, כדי שתוכל להתענות כדין: 1 הגברת שתיה כבר כמה ימים קודם יום כיפור. 2 לקיחת תוספי תזונה כמו שקדיה, מיץ רימונים וכדומה. 3 לקחת לפני הצום קלי צום. אמנם אם יש הריון בסיכון וכדומה, יש להתייעץ עם הרופא/ה ואח"כ לשאול את הרב כיצד לנהוג בהתאם להוראות הרופא וההלכה.

ביום כיפור עצמו, העיקר זה התענית, לכן נכון יותר להשאר בבית ולנוח. אם האשה נחלשת באופן שעלול להיגרם בעיה להריון או לעובר (כגון חוסר תנועות), מותר לשתות פעם ב-9 דקות 30 סיסי (עדיף מיץ ענבים וכדומה, מכיוון שיש בו רכיבים מחזקים), אם פעם ב9- דקות לא מספיק אפשר לרדת לפעם ב7 דקות או 4 דקות.

*

ב: אשה מניקה, שהתינוק רק יונק, גם כן מתענה. יש עליה אחריות גדולה יותר להערך ליום כיפור כראוי.

לאכול ולשתות דברים שמרבים את החלב, כבר מספר ימים לפני יום כיפור. במשך יום כיפור תישאר בבית ותנוח. אם חלילה נגמר החלב שלה, כך שאין לתינוק (שרק יונק) מה לאכול ולכן עלול להסתכן, תשתה בשיעורים (עדיף לא מים, אלא שתיה שיש בה ערך תזונתי).

*

ג: מותר ליטול תרופות הניטלים בסדרתיות (שאין בהם טעם), כולל משככי כאבים למי שסובל מכאבים חזקים מאד, ביום הכיפורים. אבל יש ליטול את התרופה ללא מים (ומוממלץ ל'התאמן' על כך לפני יום כיפור). אם אינו יכול/ה ליטול תרופה ללא מים, יש להכין לפני יום כיפור תמצית תה חזקה (כך שהיא מרה), וליטול עימה את התרופה ביום כיפור.

*

בחתימת דבריי, הנני לברככם שתעלו ותצליחו בכל ענייני השליחות, כרצון ולנחת רוח המשלח – הוד כ"ק אדמו"ר מלך המשיח, בהכנת סביבתכם לקבלת פני משיח צדקנו בקרוב ממש.

* הדברים שלקמן נכתבו על יסוד דברי הפוסקים האחרונים, החל משולחן ערוך אדמו"ר הזקן, משנה ברורה, ליקוט מהדורת 'דרשו', פסקי תשובות, נשמת אברהם. נטעי גבריאל – יום הכיפורים, מקראי קודש יום הכיפורים שיעור הגר"א וויס, ע"פ שימוש תלמיד חכמים מורי הוראה במשך השנים, ועוד.

התודה לידידי ורעי הגה’’ח הרב שי שמעון הכהן על הביקורת והמו’’מ בהלכותיה של תורה.

חתימה וגמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה מנחם מענדל הראל, צפת עיה"ק.