היום חל יום היארצייט של החסיד הרב יצחק שפרינגר ע"ה, שנפטר בכ"ז ניסן תשע"ג.
תולדות חייו מתוך חב"דפדיה
נולד בכ"א חשון תרצ"ב לאביו הרב חיים שפרינגר בעיר ניסקו שבמחוז לבוב בגרמניה. אביו התעסק לפרנסתו בעבודת הפחחות.
במלחמת העולם השניה
כשהיה בן שבע פרצה מלחמת העולם השניה, ותוך זמן קצר הגיעו הגרמנים לעיירה ניסקו. הגרמנים דרשו מהיהודים את כל הזהב שברשותם, ולאחר שמילאו את מבוקשם דרשו מכולם לעזוב את השטח שבשליטתם ולעבור לצד הרוסי.
בשמחת תורה נאלצו הרוסים לסגת עמוק יותר לתוך שטח רוסיה, ובשל קדושת החג החליט אב המשפחה, ר' חיים, שהם ישארו עד למוצאי החג למרות הסכנה שבדבר. במוצאי החג ברחו לתוך שטחה של רוסיה, כשבדרכם הם חוצים נהר.
משפחת שפרינגר השתכנה בכפר אוז'רנה, וכפליטי מלחמה היה עליהם להירשם אצל השלטונות הרוסיים. במהלך הרישום נשאלו האם ברצונם לחזור לפולין בסיום המלחמה או להישאר ברוסיה. לאחר שהצהירו כי ברצונם לחזור התגלתה התרמית, ובליל שבת נשלחו כולם לגלות בסיביר. כשהגיעו לסיביר שוכנו במחנה עבודה, שם חויבו הגברים לעבוד בעבודת פרך במכרה זהב.
לבסוף התברר כי הגלות הצילה את חייהם, שכן זמן קצר לאחר עזיבתם את הכפר כבשו הגרמנים גם אותו והוציאו להורג את כל יהודי העיירה. בין ההרוגים היה דודו, אחי אמו של ר' איצ'ה.
בסיום המלחמה במסגרת ההסכם בין ממשלת פולין לממשלת רוסיה להשבת פליטי מלחמה, שוחררה המשפחה מהמחנה, אך בשל מגיפות שהשתוללו באותה עת בין הפליטים, החליטו לעצור בדרכם עד להחלשת המחלות. למרות היותם היהודים היחידים באזור שמרו על קיום תורה ומצוות. כעבור תקופה במקום חלה האב ונפטר.
תהליך ההתקרבות
כשהגיעו חזרה לפולין נכנסו הילדים ללמוד בישיבה ליטאית. באותה תקופה פגש אחיו יחזקאל תלמידים חב"דניקים, והושפע מהם רבות.
כשנוצרה האפשרות לתלמידי ישיבות לקבל אשרות כניסה לאנגליה, החליטה המשפחה להתפצל ואיצ'ה יחד עם אחיו יחזקאל נדדו לפראג מתוך מטרה להמשיך ללונדון. בפראג נכנסו לבית החיים בו קבור המהר"ל מפראג, ואחיו ר' יחזקאל הכניס פתק בו כתב שתי מילים בלבד: 'שנהיה חסידים'.
בדרכם לאנגליה הבריחו את הגבול לגרמניה, לשם הגיעו בראש השנה תש"ז. בעשרת ימי תשובה הגיעו למחנה הפליטים פאקינג, שם פגשו בקהילה החב"דית שנוצרה במקום, לאחר שברחו מרוסיה עם דרכונים מזויפים של אזרחי פולין. כעבור מספר ימים במחנה נכנסו ללמוד בישיבת תומכי תמימים שנפתחה במקום.
כעבור תקופת לימודים בישיבה בפאקינג המשיכו יחזקאל ור' איצ'ה לעבר פריז, שם התאחדו עם בני משפחתם, האם והאח הגדול יעקב.
בצרפת שהתה המשפחה זמן קצר, והפליגו באוניה לכיוון ארץ הקודש, והיו מהמתיישבים הראשונים בכפר חב"ד. האחים יחזקאל ור' איצ'ה נכנסו ללמוד בישיבת אחי תמימים תל אביב.
אצל הרבי
בשנת תש"י כתב איצ'ה מכתב לרבי בו הוא מבקש אישור להגיע ל-770. במענה כתב לו הרבי: "מבקש רשות לבוא למוד בישיבת תומכי תמימים בארצות הברית, לדעתי כדאי שילמוד עוד משך זמן בישיבתו עתה. להשתדל להוסיף שקידה בלימודו בנגלה ודא"ח (חסידות) וכן בעבודת התפילה".
בשנת תשי"ג ביקש שוב אישור מהרבי, כשהפעם הוסיף במכתב כי "הנהלת הישיבה סבורה שאני מוכרח לנסוע להרבי". הפעם הרבי השיב לחיוב, כשהוא מוסיף להעיר בעדינות על ההגזמה ש"מוכרח" לנסוע.
אז החל ר' איצ'ה בהשגת אשרת כניסה לארצות הברית, ובערב שבת מברכים חודש ניסן בשנת תשי"ד הגיע בפעם הראשונה ל-770, וזכה לראשונה לראות את הרבי.
בליל הסדר השתתף יחד עם הבחורים בדירת הרבי הריי"צ, ובסיום הסדר ירדו למטה ומרוב התרגשות החלו לרקוד ב'הול' שבכניסה ל-770. כשהרבי חזר מללוות את אימו, הרבנית חנה, הצטרף הרבי למעגל הריקודים, כשבאמצעו תפס בר' איצ'ה וקרא לו: "שפרינגר, גייט ארויס פון די הגבלות!" (תרגום:שפירנגר, צא מההגבלות!). המקרה הזה נחרט אצל ר' איצ'ה באופן מיוחד.
באחת היחידויות של ר' איצ'ה אצל הרבי, שאל אותו הרבי אם הוא נוטל חלק בשיעורי לימוד הדת שמוסרים הבחורים לתלמידים יהודים הלומדים בבתי ספר עממיים, וכן שאל אותו הרבי אם הוא דובר אנגלית. מיד בסיום היחידות פנה ר' איצ'ה לחבר וביקשו שילמד אותו את שפת האנגלית. לימוד השפה עזר לו בהמשך בקירוב סטודנטים כשהיה בשליחות במרילנד, משם קירב ר' איצ'ה יהודים רבים שנהפכו ברבות הימים לחסידי חב"ד.
בשליחות בבולטימור
עוד בהיותו תמים קרא לו הרב חודקוב לחדר המזכירות, והודיע לו שהוא עתיד להישלח למילאנו, והוא מחכה לתשובתו. רגע אחרי שיצא מהמשרד עוד כשהוא מהרהר בהצעה, חזר חזרה והודיע מיד על הסכמתו. בפועל לא נשלח למילאנו, וכעבור תקופה נשלח לבולטימור.
באותה תקופה היו חסרים בארצות הברית כלי קודש, ומוסדות לא חב"דיים היו פונים למרכז לענייני חינוך בבקשה שישלחו אליהם רבנים, שוחטים ומלמדים לתלמודי תורה. בבולטימור היה קיים תלמוד תורה שהשתייך לחוג ההונגרים, "שארית הפליטה", ומכיוון שהיה חסר להם מלמדים, פנו למרכז לענייני חינוך בבקשה לעזרה. הרב חודקוב הציע לר' איצ'ה לנסוע לשם להיות מלמד, וכשנתן את הסכמתו והרב חודקוב הכניס מכתב לרבי, הוציא הרבי מענה "סע ועשה קונטראקט (חוזה)".
בשעות הבוקר היה מלמד בתלמוד תורה המקומי, ובשעות הערב קיים חוגי יהדות ושיעורים באוניברסיטה המקומית.
סכסוך עם הנהלת התלמוד תורה
כעבור תקופה שר' איצ'ה עבד בתלמוד תורה, התעורר סכסוך קטן בעקבותיו עזב לבסוף את התלמוד תורה ופתח 'בית ליובאוויטש'.
בחגים ומועדים הקפיד ר' איצ'ה לנסוע ל-770, דבר שהכעיס את הנהלת התלמוד תורה. בנוסף, התבקש להשלים מניין 3 פעמים ביום, בעוד שבשעות המניינים הוא היה מוסר שיעורים באוניברסיטה.
בסוף השנה הראשונה כשחתמו על חוזה נוסף, הוסיפו מנהלי המוסד "ובמקום רינה שם תהא תפילה", כשבכוונתם שבחתימת החוזה הוא מתחייב להשלים מניין. ר' איצ'ה הגיע לרבי עם החוזה לאישור, והרבי הורה לו להוסיף את המילה "להשתדל" לפני השורה אותה הוסיפו. מנהלי המוסד לא הבינו את השינוי, והסכימו לחתום.
שנה לאחר מכן הם דרשו התחייבות ולא השתדלות, והרבי הורה לר' איצ'ה לא לחתום על חוזה חדש. בעקבות זאת פוטר, ומכיוון שזמנו התפנה משעות אחר הצהריים לכל היום, פתח יחד עם חבר 'בית ליובאוויטש', משם הרחיבו את הפעילות להפצת יהדות וספרי חסידות.
חתונתו
בראש חודש תמוז תשי"ט, נשא את רעייתו מרת איידל. קודם החתונה נכנס ליחידות אצל הרבי, וביקש שהרבי יהיה המסדר קידושין. הרבי ענה כי זה תלוי באבי הכלה. כלומר, באם הוא יקבל על עצמו לגדל זקן, בשביל שהרבי יהיה המסדר קידושין, היו שני תנאים: 1. זקן. 2. פאה. כשאבי הכלה התעקש שלא לגדל זקן, כיוון שזקן מתאים רק לתלמידי חכמים, הודיע ר' איצ'ה לחמיו ש'אם הרבי לא מגיע לחופה, גם אני לא'.
לבסוף הסכים אבי הכלה לגדל זקן, והרבי היה המסדר קידושין. בסיום החופה ביקש ר' איצ'ה מהרבי ברכה לחיים חדשים. לאחר החתונה נכנס חמיו ליחידות אצל הרבי, ואמר שהחליט לגדל זקן רק כי הרבי ביקש. הרבי השיב לו, 'לא בגלל שאני ביקשתי, אלא כי כך כתוב בשולחן ערוך'.
בסיום השבע ברכות נסע חזרה לבולטימור, להמשך השליחות, שם היה עד שנת תשל"ב, וניסה להתפרנס ממכירת ספרי חסידות של המרכז לענייני חינוך. ההכנסות היו דלות, והמצב הכלכלי היה גרוע, ור' איצ'ה התעקש למרות הכול להישאר בשליחות. באחת היחידויות, בשנת תשל"ב הורה לו הרבי לחזור לשכונת קראון הייטס. השמועה אומרת שההוראה באה בעקבות כמה חסידים שהיו בביתו של ר' איצ'ה וראו את הדלות המחפירה, וסיפרו על כך לרבי.
כמשגיח בישיבה המרכזית
בתחילה כשהגיע לקראון הייטס, החל לעבוד כמלמד בחיידר המקומי, אוהלי תורה, ולאחר תקופה קצר קיבל הצעה לשמש כמשגיח בישיבה שהייתה אז ברחוב טרוי. בכ' חשוון התחיל לשמש כמשגיח בישיבה המרכזית, ב-770.
במקביל לתפקידו כמשגיח, החל ר' איצ'ה להתוועד עם תלמידי הישיבה. באחת היחידויות שאל את הרבי מה עליו לתבוע מהבחורים, והרבי ענה לו "די ערשטע זאך מאנען בא תלמידים איז שקידה והתמדה. און גיין העכער" (תרגום: הדבר הראשון אותו יש לתבוע מהתלמידים, הוא שקידה והתמדה, וללכת מחיל אל חיל). מאז אותה יחידות חזר ר' איצ'ה על המשפט ששמע מהרבי אלפי פעמים, בכל הזדמנות בה התוועד.
ר' איצ'ה שימש כמשגיח ומשפיע בישיבה, והבחורים אהבו אותו אהבת נפש. למרות ריבוי התלמידים בישיבה הוא הכיר את שמות כולם, והיה משוחח ומדריך באופן אישי כל אחד. בחורים שבאו בקשרי השידוכין היו זוכים לשיחה מיוחדת, בה היה מעניק צילום ממכתב של הרבי אודות הזמן שקודם החתונה "יקר מכל יקר".
הוא היה מעורב בחיי הבחורים, והיה מפקח רוחני על פעולותיהם, כמו על פעילות ועד חיילי בית דוד ואת"ה העולמי.
עסקנות ציבורית
במשך חייו נשא במגוון תפקידים: מנכ"ל בדק הבית, יו"ר שופר אסוסיאיישן דאמריקה, חבר בועד למען שלימות העם והתנועה להסברה דתית בישראל, חבר בהנהלת המטה העולמי להבאת המשיח וחבר בהנהלת המטה העולמי להצלת העם והארץ. במסגרת תפקידיו פרסם מאות מודעות בעיתונות האמריקאית להזכיר ליהודים בניו יורק על חשיבות גיור כהלכה, ושלימות הארץ.
שופר אסוסיאיישן דאמריקה
ארגון שופר אסוסיאיישן דאמריקה הוקם בתקופת הגזירה של מיהו יהודי, אז זעק הרבי בכל שבוע על האסון שהגזירה עלולה להמית על היהודים בכל העולם. מכיוון שהרבי הורה שכל הפעילות בנושא לא תיעשה בשם חב"ד הקים ר' איצ'ה את הארגון 'שופר אסוסיאייישן', שתפקידו, כשופר, להרים קול זעקה. באותם הזדמנויות פרסם גם אודות הסכנה שבמסירת שטחים.
בשנת תשל"ז התעסק רבות בהקמת ארגון ניידות חב"ד בארץ הקודש, והיה מהתומכים המרכזיים.
בשנת תשמ"ב בעיצומה של מלחמת שלום הגליל נסע לארץ בברכת הרבי, והשתתף בפעילות הטנקים בקרב חיילי צה"ל בשטח לבנון.
כשהחלה פרשת הספרים בשנת תשמ"ה היה מאלו שחשפו את זהות הגנב יחד עם ר' חיים ברוך הלברשטם והספרן ר' יצחק וילהלם.
בימי מלחמת המפרץ, בעקבות דברי הנבואה והעידוד של הרבי לתושבי ארץ הקודש, שארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר בעולם, העלה רעיון לארגן צ'רטר בהשתתפות עשרות חסידי חב"ד מהשכונה לארץ ישראל, על מנת להדגיש שאכן ארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר בעולם ואין מה לפחד.
על הצעה זו ענה הרבי: "לעשות תעמולה ככתוב בתורה דבני ישראל דכאן, דעירו – והוא בראשם יוסיפו בתורה ומצוות בפשטות, ותשואות חן כשיודעיני כמה הוסיפו בפועל ממש. אזכיר על הציון"
בעקבות מענה הרבי בוטל רעיון ה'צ'רטר והתחיל יחד עם ר' מנחם גרליצקי, בפעילות מאסיבית בניו יורק. בימי ראשון בעת חלוקת הדולרים היה עומד בסיום התור, ומחתים יהודים על טפסים עם החלטות טובות. הטפסים הודפסו והופצו במגוון שפות: עברית, אנגלית, צרפתית, רוסית, פרסית ועוד. במשך השנים עברו הטפסים לפרסום גדול יותר בעיתונות הכללית. מידי שבוע היה מכניסי לרבי מאות טפסים חתומים, עליהם קיבל עשרות מענות קודש.
מאוחר יותר שינה את כותרת המודעות בעיתונות ל"תן יד לביאת המשיח", דבר שלא היה מקובל באותה תקופה. מפני שחשש האם הדבר מתאים, הכניס את המודעה לאישור הרבי, והרבי השיב בנוסח הרגיל כמו על שאר הטפסים, 'אזכיר על הציון'.
מאז במשך כל השנים, עמד ר' איצ'ה בראש בכל דבר הקשור לפרסום משיח ופרסום זהותו של משיח, דחף אחרים להתעסק בנושא, ובעצמו לא הרפה גם בשנים האחרונות לחייו.
ר' איצ'ה היה "חי" את ה'יחי' וזה בער בכל עצמותיו. במסירות נפש, גם כשהוקשה בהליכה, היה מקפיד על ריקוד 'יחי' לאחר כל תפילה, חבש בעצמו כיפת יחי ועודד אחרים לנהוג כמותו.
בשנת תשנ"ב היה ממארגני ריקודי השמחה ב770 וחבר הועד המייסד של הארגון המפקח עליהם – מטה שירה וזמרה לקבלת פני משיח.
בשנים האחרונות לחייו היה המפקח על פעילות ועד חיילי בית דוד ואת"ה המרכזי.
פרסום משיח בעיתונות
החל משנת תשנ"ב ועד לשנותיו האחרונות הפיץ עשרות אלפי טפסים בעיתונות בהם קיבלו על עצמם אנשים החלטות טובות על הוספה בתורה ובמצוות. בתחילה הייתה הכותרת של הטפסים "תן יד לביאת המשיח", אך לאחר זמן שינה ל"תן יד למלך המשיח".
בחודש טבת תשנ"ג יצא ר' איצ'ה, במבצע פרסום זהותו של משיח, בקנה מידה עולמי. במסגרת המבצע, פרסם בעיתון העולמי "ניו-יורק טיימס" ובעיתונים נוספים, סידרת מודעות ענק בהן התבשרו הקוראים כי הרבי מליובאוויטש הוא מלך המשיח, וכדי לקבל את פניו עליהם לקבל את מלכותו ולהוסיף במעשים טובים. המודעות התפרסמו בשפות אנגלית, יידיש ולשון הקודש.
במשך החודשים שקדמו לפרסום המודעה, מאז תחילת שנת תשנ"ג, עודד הרבי כמעט מידי יום את שירת החסידים "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד", ויותר אנשים ביקשו מהרבי רשות לפרסם שהרבי הוא מלך המשיח ולהחתים אנשים על קבלת המלכות, והרבי אישר זאת.
כשראה ר' איצ'ה את העידוד שנותן הרבי לכל עניין הקשור לפרסום זהותו של משיח, שוחח עם כמה מהפעילים הבולטים בפרסום ענייני הגאולה, והחליטו להתחיל בפעולות עולמיות. מהחלטה זו יצאו הפרסומים לעיתון "ניו-יורק טיימס" ועיתונים נוספים.
המניעות מעסקני חב"ד
בעקבות מספר עסקנים שטענו כי פרסום בקנה מידה עולמי על האמונה כי הרבי הוא המשיח, עלול להיגרם נזק לתדמית של חב"ד, ולאור כך ביקשו מר' איצ'ה לקבל אישור מפורש מהרבי לפרסום בעיתונות הכללית. אותם עסקנים טענו גם שפרסום עולמי חודר לתחומי פעילות של שלוחים אחרים שלאו דווקא חפצים בכך.
לאחר שהמודעות היו מוכנות, הכניס אותם לרבי, כל מודעה בנפרד, והמזכיר ר' לייבל גרונר הקריא לפני הרבי את תוכן המודעות, והרבי נתן את הסכמתו לפירסום.
בשביל להודיע לכולם על אישור הרבי לפרסום המודעות, ביקש ר' שניאור זלמן גוראריה מועד רבני ליובאוויטש הכללי, שר' לייבל יכתוב על דף תיאור מדוייק מהסכמתו של הרבי.
למרות האישור המפורש מהרבי, תבע אחד מהעסקנים את ר' איצ'ה בבית משפט, בטענה שאינו יכול לפרסם מודעות בשם חב"ד ובשם הרבי. בית המשפט הוציא צו האוסר על המשך פרסום המודעות עד להכרעת הדין.
בעקבות הצו לא הוזכר שמו של הרבי, במודעות הקוראות לשמוע את עשרת הדברות בחג השבועות.
באסיפת רבנים שהתקיימה בחודש סיון אותה שנה, רבני אנ"ש תקפו בחריפות את אותם העסקנים הלוחמים בפרסום משיח.
בי"א אלול תשנ"ג בוטל הצו האוסר את הפרסום.
פטירתו
במוצאי אחרון של פסח תשע"ג התוועד בפעם האחרונה עם התמימים הלומדים ב-770 ויומיים אחר כך לקה באירוע מוחי, והובהל לבית הרפואה במצב קריטי.
ביום ראשון כ"ז ניסן תשע"ג נפטר, ונקבר בחלקת אגודת חסידי חב"ד שבבית העלמין מונטיפיורי, ברובע קווינס שבניו יורק.
