כשהרבי שאל אותי על ידידי בערל'ה • סיפור נוקב

הרב מיכאל דהן, מונטריאול

לפני ניסן תשמ"ז, כשלמדתי ב770, התקשר אלי אחי הגדול הרב אליהו דהאן עם בקשה מיוחדת. הוא נסע בשליחות לליל שבצפון צרפת רק כמה חודשים קודם לכן, והוא נזקק לעזרה במבצעים לקראת פסח שהתקרב במהירות. להגיע לכל היהודים למכור את החמץ שלהם ולחלק מצות שמורות לכל העיר והסביבה הייתה משימה גדולה מכדי לבצע לבד. אז אלי שאל אותי אם אבוא עם כמה חברים לעזור לו, לפחות עשרה ימים לפני פסח. לא ממש עניין אותי במיוחד. הרי מעולם לא נסעתי הביתה לפסח מ-770 לפני י"א ניסן, ולא התלהבתי לפספס אותו השנה. אחרי שדיברתי על זה עם כמה מחברי, חיפשתי "מתנדבים", וידידי בערל'ה פאשטר ע"ה אמר שהוא יסע, אבל אני אצטרך להצטרף אליו. הסכמתי.

היינו אמורים לנסוע לפריז ביום חמישי, ג' ניסן ולנסוע לליל ביום ראשון. עם זאת, רציתי לתפוס עוד מנחה אחת עם הרבי ואז הסתבכתי בקניות של הרגע האחרון, ופספסתי את הטיסה שלי. אחרי שהזמנתי טיסה ליום ראשון, התקשרתי לאחי להודיע לו שאני לא אהיה שם ביום ראשון כמתוכנן, אבל בערל'ה כן יהי', כך שיוכלו להתחיל בפעילות. בלי להיות מתוסכל משינוי התוכניות, אלי מבקש ממני עוד טובה אחת. "מכיוון שתהי' בפארבריינגען בשבת הקרובה, האם תיתן בקבוק עבור ההתוועדות של י"א ניסן שתיערך ביום חמישי הבא?"

שתבינו, היה נהוג ששלוחים שתכננו אירוע גדול נותנים בקבוק משקה לפני שבת. באמצע ההתוועדות היה הרבי מוזג מעט מהוודקה לכוס שלו, שופך מהכוס בחזרה לבקבוק, ואחר כך מהבקבוק לשליח שאז היה מזמין את כולם לאירוע ומחלק חלק מהמשקה לאנשים ב770. למרות שזה היה יוצא דופן עבור בחור לגשת לקבל בקבוק, הרגשתי שאני חייב את זה לאחי. זה היה המעט שיכולתי לעשות כדי לכפר על העיכוב שלי.

כמתוכנן, באמצע הפארבריינגען הלכתי לקחת את הבקבוק מהרבי. לאחר שמזג לי משקה, שאל אותי הרבי: "נאך עמעצער פארט מיט דיר?" (מישהו אחר נוסע איתך?) בהנחה שהרבי שואל אותי אם יש כאן עוד מישהו שנוסע איתי כדי שיוכל לתת לו גם משקה, עמדתי בדממה, לא מסוגל לומר את המילה  "ניין" לרבי. אז הרבי שואל שוב: נאך עמעצער פארט מיט דיר?" בשלב זה, הרב גרונר, שפתח את הבקבוקים הרבים שהיו על השולחן, אמר לרבי  "ער פארט אליין" (הוא נוסע לבדו) וסימן לי להמשיך ולהזמין את הקהל לאירוע שיתקיים בליל ביום חמישי הבא.

כשהגעתי לליל ביום שני בבוקר, סיפרתי להם בתימהון מה קרה בהתוועדות. בערל'ה מיד קרא: "כתבתי לרבי ביום חמישי שאני נוסע איתך לליל למבצע מצה, אז הרבי ראה אותך עולה לבד, הוא בעצם שאל עלי!" עכשיו הכל היה הגיוני. הבלבול שלי הפך להתפעלות עצומה. אכן שכחתי מבערל פאשטר כשעמדתי מול הרבי, אבל הרבי לא שכח. מתוך מאות המכתבים שהגיעו אליו מדי יום, הרבי שם לב לפרטים ודאג שאף אחד לא יישאר בחוץ.

הקמפיין היה מוצלח, כמה בחורים הגיעו להצטרף אלינו מאנטוורפן, שנמצאת במרחק נסיעה קצר. אני ובערל'ה חילקנו את המשקה שהרבי שלח דרכנו לאירוע.

פאסט פורוורד 36 שנים. סיפרתי את הסיפור הזה בהתוועדות י"א ניסן במונטריאול לפני כמה חודשים. המשפיע הרב איצ'ה מאיר גורי' שאל אותי אם אי פעם כתבתי לרבי כדי להסביר מדוע לא עניתי לו כששאל אם עוד מישהו נוסע איתי. כשעניתי בשלילה, הוא אמר לי: "אתה צריך לכתוב היום!" אבל לא יכולתי כי לא ידעתי את שם אמו של ידידי. ובכן, בבוקר י"א ניסן, התקשרתי לבערל'ה כדי לספר לו מה קרה בלילה הקודם ולשאול אותו לשמה של אמו. הוא היה מלא התלהבות כששמע את תגובת המשפיע. "אתה צריך לכתוב היום! אה, תראו מה זה רגש של חסיד! תשמ"ז, תשפ"ג, מה זה משנה? פשוט תכתוב לרבי כאילו זה קרה אתמול!"

אז הוא אמר לי שהכל בהשגחה פרטית, וזה הזמן הנכון לבקש ממנו את שם אמו לכתוב לרבי, כי הוא התחיל לאחרונה טיפול. הוא לא רצה לפרט, הוא רצה להישאר חיובי והיה מלא אמונה שהכל יהיה בסדר. הוא נשמע חיובי בדיוק כמו בעת שדיברנו כמה ימים אחרי שחזר הביתה מהרדמה והנשמה בתחילת הגל הראשון של הקורונה. סערת רגשות השתלטה עלי. מצד אחד, לשמוע חדשות כל כך מביכות, מצד שני, לשמוע ביטחון כל כך חזק. מיד התיישבתי לכתוב מכתב לרבי, ובו פירטתי את הנושאים שעליהם שוחחתי בפארביירנגען בלילה הקודם, ובעיקר להשפיע על כל מי שאנחנו פוגשים למכור את החומץ שלו. ציינתי שכבר באותו בוקר פעלתי על יהודי שפגשתי למלא את טופס "מכירת חמץ". לאחר מכן סיפרתי את הסיפור עם הבקבוק והבעתי חרטה על שלא עניתי כשנשאלתי אם מישהו נוסע איתי, והסברתי ששכחתי באותו רגע שידידי נסע לפני. וכמובן, שפכתי את לבי והתחננתי להחלמתו המיידית והשלמה, כדי שיוכל להמשיך להשפיע על סביבתו.

את הפדיון שמתי בכרך של אגרות קודש. נדהמתי מהמילים הראשונות של המכתב שהיו באותו עמוד בכרך י', מכתב ג'רנה: "לאחרי שתיקתו, נעם לי לקבל מכתב … עם הפ"נ המסוגר בו שאקראהו על הציון. ונהניתי לקרות במכתבו אודות ההתועדות דיום הבהיר י"ט כסלו, והעיקר מהחלטות למעשה בפועל … שכבר התחילו להתקיים". מדהים! כל חלק במכתב שלי היה ממוען. הפעם הקפדתי להזכיר את חברי לרבי, ושוב הרבי לא שכח להזכיר אותו.  "נפלא!" הייתה תגובתו החד-מילולית של בערל'ה כשסיפרתי לו.

והחי יתן אל ליבו, בואו נחי' עם הרבי והוראותיו הק', מבלי להתפעל מההעלמות והסתרים למינהם, עד שנזכה ל"הקיצו ורננו שוכני עפר" מיד ממש.