בית נאמן: חצי הכוס המלאה – הבחירה בידינו

על הכתוב בפרשתנו: ״וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה״. (בראשית, כג, א) מפרש רש״י: ״כולן שווין לטובה״.

נשאלת השאלה, איך ניתן להגיד על חייה של שרה שהם היו ״שווין לטובה״? לפי המסופר בתורה חייה של שרה לא היו קלים, שהרי שרה חוותה  גלות ורעב, ושנים רבות לא נולדו לה ילדים (ועל מצב כואב זה אמרה רחל אימנו: ״הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי״), והכניסה צרתה לביתה, ופעמיים היא נלקחה מבעלה.

אלא נראה, שלמרות שחייה של שרה לא היו קלים, שרה בחרה לראות את מציאות חייה מנקודת מבט חיובית.

וכפי המסופר, שיהודי אחד התלונן בפני המגיד ממעזריטש על הפרנסה שלו, ובמקום לענות לו, הרב המגיד שלח אותם לרבי זושא שהיה עני מרוד וחסר כל. כאשר אותו יהודי סיפר לרבי זושא שהרב המגיד שלח אותו אליו כדי ללמוד איך להתמודד עם חיים של עוני ומחסור, ענה לו רבי זושא: ״כיצד אוכל להשיב על שאלתכם, כאשר מימיי לא חסר לי מאומה?״. (תורת מנחם, חלק ס״ג, ע׳ 264).

כך נראה שגם שרה אימנו לא חשה צער או עוגמת נפש בכל המצבים הקשים אותם עברה במהלך חייה, כי כך היא בחרה לראות את חייה.

כך גם מלמדת אותנו המשנה: ״איזהו העשיר? השמח בחלקו״. המשנה מלמדת אותנו שעשירות אמיתית אינה תלויה בכסף, אלא בדרך בה אנו בוחרים לראות את חיינו.

״עשירות״ אמיתית נובעת מכך שאנו ״שמחים בחלקנו״.

ללמדנו, שלא נסיבות החיים החיצוניות הן שקובעות איך נראים חיינו, אלא האופן בו אנו בוחרים לראות את נסיבות החיים האלו.

וזו גם ההוראה מ־״מדרש פליאה״ תמוה. ״המדרש פליאה״ הזה אומר: ״צדיקים אינם אוכלים אלא מן הגֵּזֶל, ואינם אוכלים אלא מן הַמְבֻשָּׁל, ואומרים כְּדָרְלָעֹמֶר״. הדברים התמוהים האלו דורשים הסבר.

והנה ההסבר: ״צדיקים אינם אוכלים אלא מן הגזל״ – ״גֵּזֶל״  – ראשי תיבות: גם זו לטובה. ״ואינם אוכלים אלא מן המְבֻשָּׁל״ – ״מְבֻשָּׁל״ – ראשי תיבות: מסתפקין במה שיש להם. ״ואומרים כְּדָרְלָעֹמֶר״ – ״ כְּדָרְלָעֹמֶר ״ – ראשי תיבות: כל מה דעביד רחמנא  – לטב עביד (כל מה שעושה הקב"ה, לטוב הוא עושה).

גישה דומה פיתח הפסיכיאטר היהודי ויקטור פרנקל מהעיר וינה שבאוסטריה שהרבי מאד תמך בגישתו, וזאת בניגוד לגישתו של פסיכיאטר יהודי אחר מהעיר וינה שבאוסטריה, זיגמונד פרויד, שהרבי התנגד מאד לגישתו. .

החיים של ויקטור פרנקל היו קשים ביותר. זמן קצר אחרי חתונתו הוא גורש עם שאר משפחתו למחנות ההשמדה. הוא היה מספר שנים במחנה ההשמדה אושוויץ ובמחנה ההשמדה דאכו ובמחנות השמדה נוספים.

אחרי שנים של סבל בל יתואר הוא זכה להשתחרר ולצאת לחופשי, אולם אשתו וכל שאר משפחתו הושמדו.

את חוויותיו הנוראיות במחנה ההשמדה אושוויץ הוא העלה על הכתב בספר הנפלא ״האדם מחפש משמעות״ שתורגם לעשרות שפות והודפס בעשרות מהדורות.

בספרו טען פרנקל שאנו לא תמיד יכולים לשנות את מציאות חיינו, אולם אנו תמיד יכולים לבחור איך לראות את מציאות חיינו.

פרנקל יישם את תפיסתו זו בגיהינום עלי אדמות שנקרא בשם ״אושוויץ״.

פרנקל לימד, שלעולם לא ניתן לקחת מהאדם את האחרונה שבחרויות שלו: החרות לבחור איך לראות את חייו. בכל מצב בו אנו נמצאים אנו יכולים לבחור איך לראות את חיינו.

מה ניתן ללמוד מכל זה לגבי חיי הנישואין שלנו?

מכל זה ניתן ללמוד, שלמרות שלא תמיד אנו יכולים לשפר את כל הפרטים של חיי הנישואין שלנו, בידינו הבחירה איך לראות את חיי הנישואין שלנו.

בידינו להחליט האם להתרכז ב־״חצי הכוס הריקה״ של חיי הנישואין שלנו, או להתרכז ב־״חצי הכוס המלאה״ של חיי הנישואין שלנו.

הבחירה הזו היא בידנו!