'המכה שלא הייתה': מכה שכמעט הונחתה במלחמת יום כיפור

במלחמת יום הכיפורים ניצב עם ישראל בפני אחד האיומים החמורים ביותר בכל תולדותיו. בצפון, פרץ הצבא הסורי את קווי ההגנה בדרום רמת הגולן ויחידותיו הקדמיות הגיעו למרחק של 7 ק"מ מהכנרת.

בדרום, הצבא המצרי צלח את תעלת הסואץ בזמן קצר יחסית, וכמעט ללא אבדות, ויכל לפרוץ קדימה לעבר עומק סיני, היות וכוחות המילואים עדיין לא התגייסו.

חיל האוויר שהוטל למערכה הנואשת,  ספג אבידות איומות מאש טילי ותותחי הנ"מ, ויכל לספק רק סיוע חלקי לכוחות היבשה שהיו נתונים בעצמם תחת לחץ נורא.

האם ניתן היה לשנות את מהלך האירועים?

מסתבר שכן.

במשך השנים נחשפו הררי חומר מודיעיני וצבאי, פרוטוקולים של הממשלה ושל ה"מטבחון" של ראש הממשלה, וכן חומר ממקורות זרים על התנהלות מנהיגי ערב, ומנהיגי המעצמות.

מכלל החומר נראה דבר אחד ברור – ההנהגה המדינית בישראל קיבלה את ההתרעה על פרוץ המלחמה מראש המוסד צבי זמיר, בליל יום הכיפורים, והחליטה באופן מודע "לספוג את" ההתקפה הערבית, ולא לאפשר לצה"ל לתקוף ראשון, וזאת בשל החשש של ההנהגה הישראלית מתגובתה של הקהילה הבין לאומית.

הרמטכ"ל דורש – מכה מקדימה

לאחר שקיבל את ההתרעה על המלחמה, בשעה 04:30 לפנות בוקר בליל יום הכיפורים, הצעד הראשון שעשה הרמטכ"ל דדו היה להתקשר למפקד חיל האוויר האלוף פלד.

הסיבה לכך שהיה זה הטלפון הראשון שלו, היא העובדה שעל פי תפישת צה"ל חיל האוויר נחשב למרכיב חשוב ביותר בשלב הבלימה של מתקפת האויב הצפויה. כמו כן לנוכח העובדה שהמלחמה הייתה צפויה לפרוץ כבר במשך היום, היה ברור שלצבא המילואים היבשתי לא יהיה די זמן להצטרף לקרב הבלימה הראשוני, ואילו לחיל האוויר, שמבוסס ברובו על לוחמים סדירים וטייסים וטכנאים אנשי צבא קבע, יהיה קל הרבה יותר להפעיל במהירות את כוחו.

בנוסף לכך, ברור שתנועה של טנקים ונגמ"שים לחזית לוקחת שעות ארוכות, ואילו מטוסי קרב מסוגלים להגיע ולתקוף תוך דקות ספורות, ולכן חיל האוויר יכול להכות בעוצמה אדירה תוך פרק זמן קצר יחסית. וכמו כן, יש לחיל האוויר את האפשרות לעבור מזירה אחת לזירה אחרת במהירות רבה, ולכן הוא יוכל להכות במהירות הן בצבא הסורי, והן בצבא המצרי.

הרמטכ"ל עצמו הסביר זאת:

"חיל האוויר תמיד נחשב אצלנו כמרכיב בעל חשיבות ראשונה בבלימה… תמיד ביססנו על ההנחה שחיל האוויר צריך לקבל זמן, צריך לקבל יוזמה, כדי לתקוף טילים, מערכי טילים במצרים ובסוריה, על ידי זה לזכות בחופש פעולה, ואז הוא יכול לתרום תרומה גדולה… כלומר, שחיל האוויר יכול… לעלות על מערכי טילים, על חילות האוויר, ואז להשתחרר לסיוע טוב"

[מתוך "מלחמה ביום הכיפורים" – קבלת החלטות בפיקוד העליון במלחמת יום הכיפורים – נכתב ע"י סא"ל שמעון גולן. מחקר בן 1350 עמודים המתבסס על מסמכי צה"ל ועדויות מפקדיו הבכירים, רישומי ויומני לשכות המפקדים,  הקלטות מוצבי הפיקוד העליון, אגף המודיעין, ומגוון מקורות איכותיים].

בשיחה בין מפקד חיל האוויר לבין הרמטכ"ל מסכמים השניים שיש לתקוף מכה מקדימה את מערך טילי הנ"מ הסורי, ואת חיל האוויר הסורי. הסיבה לכך שהועדף לתקוף קודם את סוריה (ולא את מצרים החזקה יותר) היא בשל קרבתה המיידית של סוריה למרכזי האוכלוסיה בישראל, ובמיוחד לישובי רמת הגולן וערי הצפון.

מיד לאחר השיחה, נתן מפקד חיל האוויר את ההוראה המתאימה לאנשיו, וחיל האוויר כולו החל להיערך למכה מקדימה על מערכי הטילים הסוריים.

תקיפת מערכי נ"מ – מלחמת ההתשה

על מנת להבין את מהותה ואת חשיבותה של המכה המקדימה אותה רצה חיל האוויר להנחית על מערכי הטילים, ראוי להקדים ולתאר בקצרה את התפתחות המערכה האווירית מול טילי הנ"מ במהלך מלחמת ההתשה, ובמיוחד לאחריה.

למעשה, מלחמת ההתשה סיפקה לחיל האוויר הזדמנות מצוינת לעמוד על טיבם של מערכי טילי נ"מ. במלחמת ששת הימים לא הייתה לחיל האוויר הזדמנות כזו, היות ולסוריה לא היו כלל טילי נ"מ, ולמצרים היו מספר קטן של סוללות שלא היוו אתגר משמעותי.

אולם, עובדה זו השתנתה באופן דרמטי במלחמת ההתשה, במהלכה הלכו ונבנו מערכים גדולים מאוד של טילי קרקע-אוויר במצרים וגם בסוריה.

מספר סוללות טילי הקרקע אוויר במצרים הגיע ל- 146 ! מתוכן 10 סוללות היו מהדגם החדיש ביותר, שסופק לקראת המלחמה: 6-SA.

בסוריה, שמרחב הלחימה שלה מול ישראל מצומצם הרבה יותר, וגם צבאה קטן בהרבה מהצבא המצרי, נבנה מערך נ"מ קטן יותר – 36 סוללות.

אולם, היה זה מערך שהגן היטב על הכוחות הסורים שעמדו לפרוץ לרמת הגולן, והוא כלל 15 סוללות מהדגם החדיש ביותר של טילי ה- 6-SA .

כאמור לעיל, במהלך מלחמת ההתשה, התמודד חיל האוויר מול מערך טילי הקרקע אוויר. חיל האוויר פעל במלחמה זו הן בחזית התעלה, והן בהמשך נגד מטרות אסטרטגיות בעומק מצרים, וזאת בהצלחה רבה.  חיל האוויר הוציא לפועל יותר מ- 10,500 גיחות, והטיל מספר עצום של כ- 50,000 פצצות במשך 13 חודשי הלחימה שלו, במלחמת ההתשה.

בשלביה הראשונים של מלחמת ההתשה הייתה ידו של חיל האוויר בבירור על העליונה – הן בהפלות רבות של מטוסי קרב מצרים, הן בחיסול מערכי טילי נ"מ, והן בתקיפת כוחות היבשה המצרים.  אולם, לאחר שהחלה המעורבות של ברית המועצות בלחימה – על ידי פריסה של 32,000 חיילים, עשרות סוללות טילים חדישות, ו- 3 טייסות קרב של ברית המועצות – החל חיל האוויר, בהוראת הדרג המדיני, לצמצם את מידת החדירה שלו לעומק מצרים.

בהמשך, חיל האוויר התמקד בלחימה מול מערכי הטילים המצריים, שהלכו והתקדמו לעבר התעלה. מצריים שאפה לקדם את מערכי הטילים שלה לעבר תעלת סואץ, על מנת ליצור מצב שבו חיל האוויר יהיה ניצב בפני מחסום בלתי עביר של אש נ"מ, שיהיה ממש על גבול תעלת סואץ, וכך הוא לא יוכל לחדור למצרים.

בנוסף, תכננו המצרים לקרב את הטילים שלהם לתעלה, על מנת שהם יוכלו בהמשך לחצות את התעלה לתוך סיני, תחת חיפוי צפוף של אש נ"מ כבדה, שתגן על כוחות היבשה, וזאת במסגרת המלחמה הכוללת נגד ישראל שהם תכננו כבר אז.

מובן מאליו שחיל האוויר עשה הכל על מנת לסכל זאת, והקדיש לכך מאמצים כבירים, תוך סיכון חיי אדם, ותוך פיתוח טכנולוגי משמעותי וגם סיוע אמריקני.

עקב אמברגו הנשק הצרפתי שהוטל על ישראל, החלה ארה"ב לתפוס את מקומה כספקית הנשק והציוד הצבאי המרכזית של ישראל, וזאת גם בשל האינטרס האמריקני הברור שראה בישראל מוצב קדמי נגד שאיפות ההתפשטות של ברית המועצות במזרח התיכון.

בתקופת מלחמת ההתשה (ולאחריה) סיפקה ארה"ב לישראל מערכות מכ"ם חדישות, מערכות בקרה אווירית, מערכות מודיעין וקשר, 7 סוללות של טילי הוק, 76 מסוקים, וכן מגוון של מערכות לוחמה אלקטרונית לשיבוש מכ"ם ולשיבוש מערכי קשר.

חיל האוויר קלט גם את מטוסי הפנטום החדישים, מטוסי סקייהוק רבים, וגם פיתח בעצמו שורה ארוכה של אמצעים טכנולוגיים, ושיטות מיוחדות ללחימה נגד טילים.

טובי המהנדסים בארץ, ביחד עם טובי הטייסים, עמלו לפתח טכניקות לחימה נגד טילים, ואכן מערכי הטילים המצריים ספגו אבידות כבדות, וההערכה היא כי בשלבים האחרונים של מלחמת ההתשה נהרגו כ- 4000 חיילים ופועלים מצרים רק במסגרת המאבק בין טילי הנ"מ המצרים לבין חיל האוויר!

מלחמת התשה הסתיימה כידוע, לאחר שממשלת ישראל החליטה לקבל את ההצעה האמריקנית להפסקת אש. ההחלטה הישראלית התקבלה ע"י אותם אנשים – ראש הממשלה ושר הבטחון – שהחליטו ערב מלחמת יום הכיפורים גם לא לתקוף מכה מקדימה את צבאות ערב.

הייתה זו החלטה שישראל שילמה עליה מחיר כבד במלחמת יום הכיפורים.

במסגרת הפסקת האש אמורים היו המצרים, לפי ההבטחה האמריקנית, להישאר במקומם, ולא לקדם יותר את סוללות הנ"מ לעבר תעלת סואץ.

אולם, יום אחד בלבד, לאחר הפסקת האש, כבר הפרו אותה המצרים והחלו לקדם במהירות את טילי הנ"מ לעבר התעלה. בישראל העבירו את המידע לאמריקנים על ההפרה החמורה של הפסקת האש, אולם ארה"ב עמדה מנגד, ולא הגיבה בנחישות על הפרת ההסכם שהיא עצמה הביאה לחתימתו והייתה עריבה לקיומו.

ידוע, כי מיד כשנודע על החתימה הצפויה על ההסכם (ועוד לפני קידום הסוללות המצריות), זעק הרבי מליובאוויטש שאסור לחתום על ההסכם הזה, מפני שהוא יביא לסכנה חמורה לישראל, משום שמצרים תקדם מיידית את כוחותיה לכיוון התעלה. הרבי מליובאוויטש דרש שלא לחתום על ההסכם, וגם מיד לאחר שנחתם, הרבי דרש לעמוד על כך שמצרים תקיים אותו, ובאם מצרים תפר אותו – אזי גם לישראל יש את הזכות להפר אותו, ולתקוף מיידית את הכוחות המצריים שמתקרבים לתעלה.

אולם, ממשלת ישראל העדיפה לטמון את הראש בחול. ממש כפי שהיא תעשה גם בהמשך – ערב מלחמת יום הכיפורים – כאשר כבר יהיה ברור שהמלחמה בפתח, ובכל זאת היא תמנע מצה"ל לתקוף ראשון את סוריה ומצרים (וכפי שיפורט בחלק ב' של המאמר). היו בממשלה גם רבים שהתנגדו לחתימה עם ההסכם – מפלגת גח"ל (גוש חירות ליברלים – בראשותו של מנחם בגין – שתהיה בעתיד המרכיב המרכזי של ה"ליכוד") – פרשה מממשלת האחדות שהייתה אז, בשל התנגדותה החריפה להסכם הפסקת האש.

הרבי מליובאוויטש התבטא באותה תקופה:

"כמה קורבנות נפלו כדי למנוע ממצרים הצבת מערכי טילים!

עכשיו, מי אינו יודע שהפסקת האש דרושה למצרים לחיזוק עמדותיה הצבאיות ליד הסואץ.  אחרי זה גם פנטומים לא יועילו.  יום-יום הם מזיזים מערכי טילים לקרבת התעלה, מי יודע כמה קורבנות יפלו בעתיד בשל כך! "

כאמור, מיד לאחר חתימת הסכם הפסקת האש, הפרה אותו מצרים. מערך טילי הנ"מ המצרי-סובייטי – שכלל עשרות סוללות טילי קרקע-אויר ומאות תותחי נ"מ, נע במהירות לעבר התעלה והתפרס בסביבתה.

בכך השיגה מצרים את מה שרצתה – בניית מערך טילי נ"מ מסיבי (שילך ויתחזק עם הזמן) שיגן על כוחותיה באזור התעלה, ויאפשר להם לפרוץ קדימה לתוך סיני במלחמת יום הכיפורים, בלי לחשוש מכוחו של חיל האוויר הישראלי.

מערך טילי הנ"מ המצריים, שהיה מרוחק כ- 30-50 ק"מ מהתעלה, נפרס בתוך ימים ספורים, במחפורות ובמוצבים מוגנים באזור התעלה, ומשם הוא היווה איום גדול לעומק של עשרות ק"מ בתוך המרחב האווירי הישראלי מעל סיני.

חיל האוויר ניצב כעת בפני בעיה חמורה. מערך הטילים המצרי פרוס לפתחו, בעוד שידיו של חיל האוויר כבולות בשל הנחיית הדרג המדיני, שלא להגיב להפרות ההסכם החמורות של מצרים, ולסיכון העצום שנשקף כעת למטוסים הישראליים מעל השטח שנשלט בידי ישראל.

מכאן הייתה סלולה הדרך בפני המצרים למלחמת יום הכיפורים.

מאת: אבישי אפרגון, ראש ישיבת חב"ד 'דרכי תמימים' ת"א, פרשן לעניני צבא ובטחון, מתמחה בחקר צבאות ערב