-
הרבי הראשון בליובאוויטש: פעלו הרב של אדמו"ר האמצעי לטובת יהודי רוסיה ולהתיישבות בארץ הקודש • לרגל מלאת מאתיים שנה לגאולת אדמו"ר האמצעי, הננו מפרסמים קטעים מרתקים אודות פעילותו למען כלל ישראל, גאולתו, והסתלקותו, מתוך גליונות "אוצרות ליובאוויטש" • באדיבות הרב אלישיב הכהן קפלון • לכתבה המלאה
אבריימקה אייזנשטיין|י״א בכסלו ה׳תשפ״זמתוך "מחצרו של רבי ליובאוויטש", באדיבות הרב אלישיב הכהן קפלון
לפני שנתיים, לקראת י"ט כסלו תשפ"ה, החלה מערכת "אוצרות ליובאוויטש" לפרסם פרקים מתורגמים מתוך הספר שיצא לאור אז על ידי קה"ת – "פון ליובאוויטשער רבינ'ס הויף".
סדרת הכתבות שנקראה בשם זה, שהתבססה על רשימות שונות של הרבי הריי"צ ועל מקורות נוספים, התפרסמה באידיש בעיתון "מארגן ז'ורנאל" על ידי העורך מר דוד לייב מעקלער, הידוע לנו ככותבו של "ספר הזכרונות" בהדרכת הרבי הריי"צ נ"ע. [על הגרסאות השונות בכמה סיפורים, נכתב כבר בכ"מ. ואכ"מ].
לרגל מלאת מאתיים שנה[1] לגאולת אדמו"ר האמצעי, ובהימצאנו ביום הולדתו ויום הסתלקותו בט' כסלו – הננו מפרסמים קטעים מרתקים אודות פעילותו למען כלל ישראל, גאולתו, והסתלקותו, מתוך גליונות "אוצרות ליובאוויטש".
הגזירות וההסתלקות
. . מבלי הבט על כל מאמצי אדמו"ר האמצעי לעזור ליהודי רוסיה, מצב יהודי רוסיה החמיר מיום ליום, לא רק כלכלית; מצב היהודים הידרדר גם מבחינה פוליטית.
החלו להגיע ידיעות מפטרבורג, אחת מבהילה מהשניה. נוצר איום של גזירות שונות.
הגרוע ביותר היה שהחלו לדון בנוגע לתחום המושב ליהודים[2]. אדמו"ר האמצעי היה בצער גדול מכך.
לא סייעו בזה [= לא יכלו להביא לו מרגוע] – לא העיסוק בהתיישבות [קולוניזאציע], לא עידוד היהודים לעסוק במלאכה, ולא הפעילות עבור ישוב ארץ ישראל.
הוא לקח זאת מאד ללבו, שהרי מיהו שהיה יכול לחוש את צער היהודים כמוהו. הוא היה עדיין באמצע שנותיו, בסך הכל בן חמשים וארבע, ובריאותו כבר התרופפה.
הקלה היא המשימה – כאשר נושאים עול כזה על הכתפיים?! הצורך לדאוג לכלל ישראל!
הגיע ערב ראש השנה תקפ"ז[3]. אדמו"ר האמצעי התהלך מודאג: מה יהיה עם כלל ישראל? האם אכן יבואו הגזירות שעליהן פורסם?
"עלי לנסוע לשאול את אבא" – אמר פעם, וכבר היה ברור מה הוא מתכוון לעשות. הוא יסע לציון אדמו"ר הזקן בהאדיטש. שם יתפלל. שם יברר אודות הכל…
"אבי רוצה שאתארח אצלו", נשמע אדמו"ר האמצעי אומר, במהלך שיחה אודות הנסיעה להאדיטש.
איזו משמעות יש למלים הללו? החסידים ראו בהן כוונה מסוימת, שלא העזו להעלותה על השפתיים. נפרדו החסידים מהרבי בלב כבד, וחיכו מודאגים לבואו חזרה.
הרבי הגיע להאדיטש, ולאחר שטבל הלך ל'אוהל' אביו. הרבי נכח שם בעצמו, ובכיו נשמע מבחוץ. ראוהו אחר כך ביוצאו בעיניים אדומות מבכי ושפתיים רועדות.
הוא היה שבור לגמרי.
האם נודעו לו שם דברים נוראים? האם אכן אושרו סופית הגזירות נגד היהודים? ואין שום דרך כיצד לבטל את הגזירות הללו?
החסידים יכלו לראות את המענה לשאלות על פניו של הרבי. ולכולם נעשה מר בלב. עמדו סביב הרבי בתחושת חוסר-אונים, אבודים. הרבי יותר לא דיבר, אך פניו-עיניו דיברו גם דיברו עם צער וכאב.
הוא התכונן תיכף לצאת לדרך, לשוב לליובאוויטש. הוא אמנם לא פעל דבר אצל אביו, וניתן כעת לצפות לגרוע ביותר, אך עליו לשוב למקומו בתור מנהיג של העולם החבד"י. מתוך שברון-לב הוא החל את נסיעתו חזרה, אך הוא לא הספיק הרבה:
בבואו לניעז'ין, לא הרחק מהאדיטש, כבר לא יכול היה להמשיך בנסיעה. כוחותיו הלכו ואזלו. בט' כסלו תקפ"ח אדמו"ר האמצעי נסתלק מן העולם.
חסידים אמרו, שבו התקיים הפסוק "מפני הרעה נאסף הצדיק", שנסתלק לפני בוא הגזירות. אדמו"ר האמצעי לא יכול היה לבטל את הגזירות שהיו עתידות לבוא על היהודים, ולכן נפטר בטרם עיתו.
פעילותו הציבורית של אדמו"ר האמצעי, וסיפור המאסר והגאולה
בתקופה שבה אדמו"ר האמצעי היה פעיל כל כך ביישוב יהודים על אדמת רוסיה ובעידודם להפוך לבעלי מלאכה, הוא הקדיש זמן רב גם ליישוב ארץ ישראל. את הפעילות למען ארץ ישראל החל אדמו"ר הזקן, כאשר נטל על עצמו את האחריות לגביית הכספים עבור [קופת] "רבי מאיר בעל הנס", ששימשו להחזקת מוסדות התורה, ובעצם – להחזקת היישוב כולו באותם ימים.
אדמו"ר האמצעי הגביר פעילות זו והתמסר אליה; ניתן להחשיב את פעילותו כניסיון לבניית היישוב היהודי בארץ ישראל. כשם שראה הכרח במציאת מקורות פרנסה חדשים ליהודים [ברוסיה], כן ראה צורך הוא ראה צורך לשלוח יהודים לארץ ישראל על מנת שיהיו בה לתושבי קבע. אדמו"ר האמצעי השפיע על עשרות יהודים לנסוע לארץ ישראל, ובזכות מאמציו נוסד יישוב יהודי בעיר חברון.
לרבי עצמו היה רצון לנסוע לארץ, והוא התבטא לא אחת, שעבורו היה זה ההישג הגדול בחייו. "עבורי היה הדבר טוב מאד", אמר. אולם, הוא הרגיש שתפקידו הוא להישאר בגלות כמנהיגם של רבבות חסידי חב"ד שהיו תחת השפעתו. הישארותו בגלות היתה עבורו מסירות נפש, אך הוא הרגיש שהוא מוסר את נפשו "בגללו" (בגלל ה'), שבניו מוכרחים עדיין להיות זרועים ומפוזרים בין אומות העולם.
חסידים רבים עלו לארץ רק בשל השפעתו. אחד מהם, ר' ישראל יפה, חבדני"ק נודע, ביקש ליטול עצה מהרבי האם לנסוע לארץ ישראל, ונענה שעליו לעשות זאת ללא ספק. אך ר' ישראל היה עדיין מודאג: "והיכן אשמע חסידות?", טען. הוא היה קשור כל כך למאמריו של אדמו"ר האמצעי.
"יהיה לך שם מספיק חסידות", הבטיח לו הרבי. אכן הרבי אף נהג לשלוח לו בכתב ידו את מאמרי החסידות שלו. כתבים אלו הפכו למקור מים חיים עבור מאות יהודים בארץ.
בתורת החסידות של אדמו"ר האמצעי היה מה לשמוע וגם מסרים שניתן להעבירם לאחרים. אפשר היה לראות זאת בכך, שלא רק חסידים, או יהודים אחרים התענגו מדברי החסידות, אלא אף גויים, להבדיל.
מסופר על אותו סעקרעט, חתנו של ליובאמירסקי, שבנה את החצר בליובאוויטש עבור אדמו"ר האמצעי, שהיה מעריץ גדול של תורת אדמו"ר האמצעי. לא רק שהיה מגיע תכופות לשמוע את דברי החסידות מפי הרבי, אלא גם היה מביא אליו חסידים שיכלו להסביר לו את דברי החסידות של הרבי.
סעקרעט, כמו גוים אחדים אחרים שהיו בקשר רצוף עם חצר הרבי, היה דובר אידיש, ויכול היה אפילו להבין דברי תורה קלים.
אין זה פלא. חסידות חב"ד אוצרת בתוכה רעיונות עמוקים; זוהי פילוסופיה מלאת תוכן שמקיפה את כל חיי האדם. גם אם ה'תורה' העמוקה של הרבי היתה קשה להבנה עבור ראשם הגויי, אך הם יכלו להבין את הרעיונות העמוקים אודות האדם ונשמתו, שנאמרו מפי הרבי.
גוי נוסף שהיה מעריץ של דברי החסידות של הרבי היה הייבנטל, מלומד ידוע באותה תקופה, ידיד של סעקרעט. שניהם היו יושבים שעות ולומדים את ענייני החסידות שהועברו אליהם מפי ה"חוזרים" בעל פה או בכתב.
אמנם, פעילותו של אדמו"ר האמצעי למען היישוב בארץ ישראל גם הביאה עליו חוויות קשות. הוא הושם במאסר בפקודת המושל של ויטבסק, חאבאנסקי.
לא ידוע במדויק מיהו זה שהעליל על הרבי, אך הוגשה הלשנה שהרבי אוסף סכומי כסף גדולים כדי לשלוח יהודים לארץ ישראל (שהייתה תחת שלטון האימפריה העות'מאנית), ונטען כי הוא עומד בקשר עם הסולטן הטורקי, ועוד האשמות כאלה שנועדו להציג את הרבי, כ"מורד במלכות" חלילה.
העלילה לא הועברה לערכאה גבוהה יותר מאשר המושל. אולי משום שאדמו"ר האמצעי הרבה לפני כן היה מכובד אצל הקיסר אלכסנדר. הרבי פגש את הקיסר פעמים אחדות. הוא הגיע לקבל את פני הקיסר כאשר זה נסע למחוז חפצו דרך העיירות הסמוכות לליובאוויטש. הקיסר העניק לו תשומת לב מיוחדת, וכינהו "הרבי הגדול" ["וועליקי ראבין"].
אלכסנדר זכר היטב את אביו, ר' שניאור זלמן, והעריץ את בנו [אדמו"ר האמצעי] לא פחות מאשר את אביו.
. . במהלך השבועות ששהה שם, נחקר הרבי מספר פעמים, אך הוא שמר על רוגע מוחלט והסביר בפתיחות על כספי הצדקה שאסף.
בסופו של דבר, התברר למושל שתוכניותיו לא יצלחו. ביום י' בכסלו, במוצאי שבת לאחר ההבדלה, הגיעה הידיעה על שחרורו. האשמות בוטלו, והרבי חזר לליובאוויטש להמשיך בפעילותו הקדושה למען חסידיו ולמען יישוב ארץ ישראל.
__________________________
[1] על פי מה שהעלה הרשד"ב שי' לוין [ראה "מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי". ועוד], היה השחרור בפועל ביו"ד כסלו תקפ"ו, וביטול הערעור – בתקפ"ז. גם בשיחת ש"פ ויצא תשי"ט בתחילתה מביא הרבי שהיה ספק אצל הרבי הריי"צ [בשיחה שאמר] אודות שנת הגאולה, אלא שאח"כ קבע שהיה זה בשנת תקפ"ז. עכ"פ בודאי שאנו כעת מאתיים שנה מאז ביטול הערעור, בי"א כסלו תקפ"ז, על פי המסמכים שנתגלו בשנים האחרונות.
[2] לא ברורה הכוונה, כי הגזירה היתה קיימת שנים רבות לפני כן. אולי חלה החמרה בשנים אלו. בכל מקרה, הגזירה המפורסמת שהתחדשה אז היתה "גזירת הקאנטוניסטים", שבודאי היתה החמורה מכל הגזירות האחרות. כפי שמסופר במק"א (ראה בכ"ז "ליובאוויטש – העיירה של חב"ד" עמ' 126, ובמקורות שצויינו שם) -זו הגזירה שהשפיעה יותר מכל על מצב בריאותו.
[3] דהיינו סוף שנת תקפ"ז, ערב ראש השנה תקפ"ח. וראה בהערה בַּספר
תגיות: הרב אלישיב קפלון
כתבות נוספות שיעניינו אותך:












