"שלמה מיידנצ'יק הולך לוושינגטון"

מאת א. פלג, מעריב. הביא לדפוס: שניאור זלמן ברגר

הנוסעים הקבועים ברכבת, בקו תל–אביב – ירושלים, מן הסתם הבחינו בחודש האחרון בחסרונו של נהג הקטר שלמה מיידנצ'יק. שלמה, הדומה בכובע הנהגי ובזקנו המזדקר לפידל קסטרו, הניח לפני למעלה מחודש את הגה קטרו והפליג לארצות הברית, שם שוחח עם פקידים רמי מעלה ב"בית הלבן" וה"סטייט דפרטמנט" [משרד החוץ האמריקאי].

האמת ניתנה להיאמר, כי שלמה מיידנצ'יק לא הטריח עצמו אל מעבר לאוקינוס כדי לשוחח עם פקידים אלה, הוא נסע לארצות הברית כדי לעמוד בד' אמות ולנשום את נשימת אפו של מי שרם בעיניו על רמי מעלה – האדמו"ר מלובביץ, רבם של חסידי חב"ד המתגורר בניו יורק.

• • •

"ראיתי כבר את הנשיא ואת ראש הממשלה" – סיפר שלמה מיידנצ'יק – "אך רק לאחר שבאתי לארצות הברית, ונכנסתי לבית מספר 770 באיסטרן פארקווי, ראיתי מה זה מלך! לא תוכל לתאר לעצמך את הרוממות והדרת הפנים של הרבי שלנו".

מר מיידנצ'יק, שהמריא ערב ראש השנה [בטיסת צ'רטר הראשונה של חסידי חב"ד] לארצות הברית עם 70 חסידי חב"ד, הוסיף: "יש לנו תמונות של הרבי, וכן ספרים שנשלחו על ידו וכן מכתבים. יש לנו אפילו סרט של טייפ, בו הוקלטה ברכתו של הרבי: 'לחיים!' אבל אין זה דומה לעמידה במחיצתו. במציאות".

בבית המדרש הקטן שבאיסטרן פארקווי בניו יורק, היה דוחק רב, אלפי חסידים נקבצו ובאו לחזות בפניו של הרבי. המזכירות המורכבת מפקידים, היתה עמוסת עבודה, טלפונים צלצלו ושליחים נחפזו. רבים מחסידי ניו–יורק ביקשו להשתתף ב"התוועדות" שעמד לערוך הרבי, אך המקום היה צר מהכיל את כולם. החסידים אומרים שביקור אצל הרבי הוא סגולה, אך אם "תופסים" את מבטו, כשהוא מברך "לחיים!" הרי זה אחת משבעים מהרקיע השביעי. החסידים מישראל זכו "לתפוס" לא אחת את עינו של האדמו"ר מלובביץ' שכן שם בהם עינו לטובה.

• • •

מה ראה ומה שמע נהג הקטר הישראלי ביבשת קולומבוס? "לא הרגשנו את אמריקה – מתוודה הוא – תאמין לי כשהיינו בחדרו של הרבי שכחנו את כל העולם".

אף על פי כן, התפנו חסידי חב"ד מישראל ומהשמחות שבחצר הרבי וביקרו בכמה מוסדות חשובים בארצות הברית ובקנדה. בראש וראשונה שמו את פעמיהם אל הבית הלבן. כשטיפסו ועלו על מדרגות השיש הרחבות, התעוררה שאלת הטקס: מי עומד בראש המשלחת? אמנם נמנו עם הקבוצה רבנים וחסידים נכבדים, אך כולם נמנו וגמרו ששלמה מיידנצ'יק יעמוד בראשם, שכן – זאת לדעת – מלבד היותו קטר רכבת הריהו משמש גם כיושב ראש כפר חב"ד! וכך זכה שלמה מיידנצ'יק להתקבל בבית הלבן כראש עיריית "חב"ד פלייס" [התיישבות חב"ד] בישראל".

אחד מעוזריו של הנשיא אייזנהואר קיבל בסבר פנים יפות את "ראש העירייה" והפתיע באומרו כי הוא כבר שמע על החסידות ועל הרבי הנכבד ואף מעריץ אותו מאוד… אכן גדול כוחה של שנת הבחירות.

מיידנצ'יק ופמלייתו, נתקבלו אף בסטייט דפרטמנט ואף כי יש לשער, שפקידיו היו עסוקים באותה שעה במושב עצרת האו"ם, נמצא להם הפנאי לשבת ולדון עם החסידים מ ישראל על בעיות העומדות ברומו של עולם.

פגישה נרגשת היתה בבית העירייה בניו יורק, באולם הישיבות הגדול דיברו – כ'שווה אל שווה' – ראש עיריית "חב"ד פלייס" וראש עיריית ניו יורק מר ווגנר. שלמה מיידנצ'יק מסר לראש עיריית ניו יורק שי: שולחן ערוך, ואילו מר ווגנר מצידו הבטיח שהוא חסיד מובהק של הרבי מלובביץ, משתתף לפעמים ב"התוועדות".

לאחר ששני "ראשי העיר" שוחחו שעה ארוכה על בעיות משותפות הנוגעות לניהול מוניציפאלי, נפרדו בלבביות וקבוצת חסידי חב"ד יצאה לקנדה. בעיר מונטריאול יצאה כל מועצת העיר לקראת "ראש עיריית כפר חב"ד" ובמבואות העיר הוענק לו מפתח העיר.

• • •

עייף ויגע חזר שלמה מיידנצ'יק יחד עם שאר חברי המשלחת, ביום ה' שעבר. ממה התרשם ביותר בעולם החדש? כמובן מחצר הרבי, כל השאר בטל בשישים. לאחר מנוחה קצרה חזר השבוע לאחוז בהגה הקטר. "כמעט ונשמט ממני ההגה" – הוא מספר בחיוך – "ומעשה שהיה כך היה: הנהלת הרכבת הציעה לו להיות מנהל. כתבתי על כך לרבי מלובביץ' והוא החזיר לי מכתב בו פסק: לא! נו, ואם הרבי אומר לא אז – לא".

*

מסע קנדה, בברכת הרבי

על הביקור בקנדה סיפר אחד מחברי המשלחת – הרב אברהם מייזליש והדברים התפרסמו ב"בית משיח" גיליון 296:

"היה זה לאחר שבת בראשית תשכ"א. באחד הימים הלכתי ברחוב ולפתע ראיתי מולי את המזכיר ר' לייבל גרונר. הוא קרא לי ושאל אותי היכן אהיה מחר. כמו כן ביקש שאביא לו את הפספורט שלי. לא הבנתי מה בדיוק הוא רוצה ושאלתי לכוונתו. הוא השיב לי אז "כשמצווים ומבקשים לא שואלים שאלות – בליובאוויטש אין פארוואס [מדוע]". אמרתי לו שמחר אצא לקניות עם בני המשפחה. כאשר שמע זאת ביקש ממני שבכל מקום אליו אגיע, אתקשר משם למזכירות ואשאיר את מספר הטלפון של החנות. כך אכן עשיתי. לפני כל קניה שביצעתי ביקשתי להתקשר למזכירות ולהשאיר את מספר הטלפון שלי. כשנכנסתי לאחת החנויות, התקשרתי כפי שנהגתי באותו יום. לפתע התקבל טלפון בהול מהמזכירות וביקשו ממני להגיע בדחיפות ל–770. בני המשפחה שהיו עמי מיד הראו לי כיצד לנסוע עם הרכבת תחתית.

הגעתי ל–770 ונכנסתי למזכירות שם נתבקשתי להיכנס מיד לחדרו של הרב חודקוב. כשנכנסתי ראיתי שם את ר' שלמה מיידנצ'יק, ר' לייב כהן, וכן את הרב גרליק [רבו של כפר חב"ד]. הרב חודקוב הודיע לנו שהרבי בחר בארבעתנו להיות שלוחיו ולנסוע עוד הערב לקנדה. הרב חודקוב הוסיף ואמר: הרב גורליק – בתור רב – ייפגש עם הרבנים בקנדה, ר' שלמה מיידנצ'יק, בתור ראש העיר של כפר חב"ד, ייפגש עם ראש העיר של מונטריאול, ואילו ר' לייב כהן ואני, בתור נציגי החינוך [שניהם עסקו בחינוך], ניפגש עם נציגים של מוסדות החינוך. הרב חודקוב הוסיף ואמר שאף אחד לא צריך לדעת מכך שאנחנו נוסעים.

שהינו במשרד של המזכירות, ולפתע אמרו לנו לצאת מיד ולעמוד ליד הכניסה של החדר של הרבי. לא הבנתי מה קורה, ועד שהספקתי להתארגן, והנה הדלת נפתחה והרבי יצא מחדרו הק'. כולם נדחקו, והרבי פנה אלינו ואמר: היות והכריזו 'ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים', ואתם אמורים להיפגש עם בני ישראל וגם עם שאינם בני ברית! כאן הביא הרבי את דברי הזוהר שמדובר במלאכים ממש שזהו שכינתא דקודשא בריך הוא. לאחר מכן הרבי בירך אותנו ב"פארט געזונטרהייט" ור' יודל קרינסקי רץ מיד החוצה והתניע את המכונית שהיתה צריכה לקחת אותנו לשדה התעופה.

כשהגענו למונטריאול, לא ידענו את השפה, לא אנגלית ולא צרפתית [השפות המדוברות בקנדה], וכך התעכבה כניסתנו. בסוף הצלחנו לגמגם כי בחוץ ממתין לנו הרב אריה לייב קרמר [ממנהלי מוסדות חב"ד במונטריאול] הקריין הכריז את שמו ברמקולים שבשדה התעופה, והוא הגיע והסדיר את יציאתנו. משם הלכנו לביתו של ר' פרץ מוצ'קין שם התוועדנו כל הלילה.

למחרת בבוקר לאחר התפילה ביקרנו אצל הרבנית המקומיים, וכן אצל ראש העיר שכיבד אותנו מאוד והעניק לכל אחד את סמל העיר, סיגרים וחפטים. כמו כן ביקרנו במוסדות החינוך בעיר".