שליח הרבי בפוסט מצמרר: "אני האבא ששכח את הילדה ברכב"

שליח הרבי לנוער בדימונה, הרב ניסים בוארון, פרסם הערב (ראשון) פוסט מצמרר, בו הוא מתאר את האירוע הקשה שבו שכח את בתו הקטנה, חיה מושקא ע"ה, ברכב בעיר דימונה ביום שישי האחרון – ואת תגובות הציבור שהתלוו לטרגדיה.

הוא פתח את הפוסט במילים: "אני האבא ששכח את הילדה ברכב".

הוא התייחס לתגובות שקיבל בסגנון: "הורים מי נתן להם רישיון. אם ישבו בכלא זה לא יקרה. את הילדה כן, את הפלאפון לא. זה הורים להרבה ילדים. שימו לב בתוך כל העומס והלחץ".

"אז נעים מאוד שמי ניסים בוארון מחב"ד לנוער דימונה. אבא של חיה מושקא. כותב לכם ב-6 בבוקר, אחרי שהלכתי לישון אחרי הלוויה אתמול.

"אני מאמין שמי שכותב מילים מעין אלה, או שאין לו ילדים, או הבנה מהו קשר של אבא לילד, או קצת שכל, או שהוא נוהג להאשים את עצמו והייתי ממליץ לו לשחרר".

הוא סיפר: "לא היה כאן רגע של לחץ. יום שישי הגעתי הבית עם שלושת הקטנים שאספתי מהגן. חיה מושקא ישבה לידי. אספתי אותה עם שמחה גדולה, כשידיה מושטות כלפי מעלה שנרים אותה ונחבק. הכנסתי אותה ברכב לידי והמשכתי לאסוף את הילד השלישי. הגענו הביתה, הילדים עלו לבית. אשתי גם הגיעה מהעבודה. וכך גם שני הגדולים, הגיעו מאוחר יותר מההסעה.

"אני תמיד בודק ברכב, פשוט שם לב שאולי לא שמתי לב הפעם. מציץ, מסתכל, מחפש. כשאשתי מגיעה מהעבודה היא מנשקת את כולם ומחפשת לתת נשיקה וחיבוק לכל ילד. הגדולה שלי בת ה-9 מאוד אוהבת את חיה מושקא ואין מצב שהיא לא תשים לב שהיא חסרה.

"וביום אחד, למשך 3 שעות ואולי יכל להיות יותר, נעלם ממנו. פשוט נמחק לכולנו חלק בראש".

בוארון העלה זיכרונות מבתו ופירט את הרגעים שעליהם הוא אומר תודה: "אני רוצה לומר לבורא עולם ולחיה מושקא תודה. תודה על כל רגע שהאכלתי אותך בכפית והרגשתי את השפתיים שלך סוגרות על הכפית ולוקחות את האוכל; תודה על כל בכי וצרחות באמצע הלילה ועל עוד דקה שלא ישנתי בזכותך; תודה על כל חיוך שנסוק לשמיים; תודה שיצאת עם אמא לשיעורי תורה ובזכותך עוד נערה שמעה דבר תורה, כי רצו להגיע רק עם אמא מגיעה יחד איתך".

הוא פנה למגיבים וקרא להכלה והקשבה כלפי מי שסובלים בשקט, והדגיש כי יתמודד עם הביקורת, אך לא יקבל על עצמו אשמה שאינה שייכת לו:

"זה בסדר שנריב שנצעק אפילו בסדר שנאשים. אני אתמודד עם זה לא פחות מהאישומים שלכם כלפי עצמכם. אני עשוי מחומר אחר. עברתי משהו בחיים… איבדתי את אבי בגיל 17. איבדתי חבר קרוב בגיל 24 שהיה יותר מאח. יום שישי איבדתי את חיה מושקא.

ואני לא אשם!

תתפוצצו, אני לא מתבייש להגיד שאני לא אשם.

"אתם תחיו ותהנו עם האשמה בחייכם. אני אמשיך את החיים על אפה וחמתה של האשמה. אני אמשיך להאיר את העולם. אני אמשיך לראות נערים שקופים בדימונה שאף אחד לא רואה אותם – לא ההורים ולא המורים. וגם הם לא אשמים.

"אני אמשיך להביא חיים ואור לעולם. אני אמשיך לעשות טעויות וממשיך לחתור בתוך הים המלא גלים הסוער של החיים.

"אני אמשיך לאהוב. אמשיך לשמוח ולחייך, למרות שאיבדתי בת, ששכחתי בת ברכב. ואתם? תמשיכו להאשים…"