4 כיתות של חסידים במלחמת ישראל-איראן • דעה

הרב מנחם מענדל ששון, באדיבות מגזין 'בית משיח'

נכון לכתיבת שורות אלו מלחמת ישראל המוצדקת באיראן – עדיין בעיצומה. מלחמה שמלווה מצד אחד בניסים גלויים מאין כדוגמתם, ברמה שלא ראינו מאז מלחמת ששת הימים, ומצד שני עם התמודדות מורכבת של מטחי טילים כבדים על מרכז ארץ הקודש וקורבנות בעם ישראל.

ברגעים אלו, כל חסיד מייחל למוצא פיו של הרבי מלך המשיח, איש האלוקים, הממוצע המחבר בינינו ובין ה' להגיד לנו את דבר ה'. אך בתקופה זו, בה החושך עדיין מכסה ארץ ולא זוכים לשמוע את קולו הזך והטהור של רבינו משיחנו, התחושה הטבעית מושכת אותנו לדברי קודשו שנאמרו במלחמת המפרץ – המלחמה האחרונה בה זכינו לקבל הכוונה ברורה מנביא הדור ומנהיגו. 

בנוסף להבהרה הברורה עליה חזר הרבי בשיחות ובמענות הקודש בתקופת מלחמת המפרץ  – כי ארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר, הוסיף והכריז הרבי שוב ושוב על הבשורה האלוקית-הנבואית שהמלחמה מביאה בכנפיה: "הגיע זמן גאולתכם"; אצל הרבי שתי הנקודות הללו הגיעו במקביל באופן תדיר ונכרכו בקשר אחד – (א) הבטחת ביטחון ארץ הקודש ו(ב) בשורת הגאולה הקרבה. 

עם יד על הלב, הרבה מאיתנו יכולים להודות: רוב האנשים, הן החסידים והן המקורבים, מתחברים יותר למסר הביטחוני שארץ ישראל היא המקום הבטוח, ופחות מתחברים בצורה פנימית ומהותית למסר הגאולתי של המלחמה – שהנה הנה הגאולה באה ומלך המשיח מתגלה וגואל אותנו ברגע זה. 

אך עלינו החסידים, שלוחי הנביא וחלוצי צבא המלך, מוטלת האחריות להרכין ראש ולב, ולצאת במלחמת תנופה לפרסם לכל יהודי בתקופה זו – באופן ש"הרצים יצאו דחופים בדבר המלך" – את בשורת המלחמה האמיתית והכנה העומדת באמתחתנו: "הגיע זמן גאולתכם"!

זהו המסר של הרבי, וזהו המסר אותו אנו מעבירים! 

אל לנו להיבהל מאמירות המשדרות תדר של אי-אמונה בבשורת הגאולה בעת הזאת, ומשתי סיבות: א. זהו טבע האדם. האנדרלמוסיה המלחמתית לא מאפשרת ל"אנשי גלות" להתחבר באופן מיידי למסר גאולתי עתידני, ורק עבודה שיטתית ועקבית יכולה לפעול זאת. 

ב. אותו מדרש ב'ילקוט שמעוני' בו מבשר מלך המשיח מגג בית המקדש ש"הגיע זמן גאולתכם" – עליו חזר הרבי עשרות פעמים בתקופת מלחמת המפרץ – טומן בתוכו גם מצב של "ואם אין אתם מאמינים"! כן, גם אחרי בשורת משיח ממקומו בזמן הגלות יתכן מצב של אי אמונה בבשורת הגאולה, ועלינו מוטלת האחריות למלא את החלק החסר הזה. 

[מעניין לציין את המשך המדרש: "ואם אין אתם מאמינים – ראו באורי שזרח". היינו, שאם עדיין אינכם מאמינים בבשורת משיח – הביטו וראו באורו של משיח שזרח אצל מלכי אומות העולם, שנאמר "והלכו גויים לאורך", "ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של משיח"; ומי יודע, אולי הפגישה ההיסטורית בין נשיא ארגנטינה לראש הממשלה שעות ספורות קודם התחלת המלחמה באיראן, אשר במרכזה נכח הרבי מלך המשיח – לא רק במרכז הציור והתמונה אלא גם המרכז הדיבור – נועדה להסביר לנו ולעולם כולו שוב: "ראו באורי שזרח"].

*

המצב הנוכחי, בו אנו עומדים בין בשורת גאולה ברורה וחדה ובין מטחי טילים כבדים שמבשרים גלות קשה, מזכירה במידה מה את 'הסתירה' בין בשורת הגאולה של משה להתקדם לכיוון הר סיני לקבלת התורה ובין מטחי החיצים של המצריים הרודפים אחרי עם ישראל והעמידה הקשה מול ים סוף.

וכאז כן היום, 4 כיתות של חסידים מעלים השערות והצעות כיצד צריכה להיות דרך הפעולה במצב המורכב, ואף אחת מהם לא מכוונת בתכלית ל"דבר אל בני ישראל ויסעו", להתקדם ישירות עם בשורת הגאולה אל הגאולה: 

א. יש הטוענים "ניפול אל הים": הרי המצב קשה מנשוא, ההתמודדות של עם ישראל בתקופה הזו לא קלה, זה לא הזמן לדבר על 'הבטחות' רחוקות ועתיד גאולתי, בואו ניפול אל ים הגלות! הגלות כעת היא הדומיננטית, היא כעת אומרת את דברה ושולחת את אותותיה, זה יעבור בעזרת ה', אבל כעת זה לא הטיימינג המוצלח לדבר על הגאולה. 

ב. יש הטוענים "נשוב למצרים": הן אמת שהמסר המרכזי של הרבי במלחמה האחרונה ששמענו מפי קודשו הוא "הגיע זמן גאולתכם", אך עברו כבר 30 שנה מאז, ואולי לא צריך לדבר דווקא על המסר הזה, אפשר לשוב אחורנית למסרים אחרים שעליהן דיבר הרבי (מבצע תפילין, אות בספר תורה ועוד) ללא צורך בהבלטת המסר הגאולתי. 

ג. יש הטוענים "לעשות מלחמה כנגדן": אולי כעת, לאחר שעבר זמן רב מאז בשורת הגאולה במלחמת המפרץ, והעולם התקדם והתחדש בכלים חדשניים, צריך מסרים חדשים ורעננים, ולא ניתן להסתפק בכלים 'פרימיטיביים' כשצריך להילחם "כנגדן" – כנגד האויב הנוכחי הנציב מול עינינו. צריך 'להמציא' משהו חדש, מסרים חדשים ועדכניים. 

ד. יש הטוענים "נצווח כנגדן": אמנם בשורת הגאולה שרירה וקיימת, ומשה אמת ובשורתו אמת, אך במצב המלחמה המורכב כעת, בו ארץ הקודש כולה בפאניקה – זה לא הזמן לדבר על בשורת הגאולה, כעת צריך להתפלל ורק להתפלל. לזעוק 'עד מתי' ולבקש את ההתגלות המושלמת, ואת הבשורה ש"הנה זה בא" נשאיר לזמנים יותר יציבים. 

וכאן מגיע הקב"ה למשה רבינו ואומר "דבר אל בני ישראל ויסעו" = "המשיכו ללכת בכיוון המוביל אל הר סיני כדי לקבל שם את התורה, שהיא תכלית היציאה ממצרים" (שיחת י' שבט תשכ"ב, סעיף י"ט). 

וכאז כן עתה: "ויסעו"! עלינו להמשיך לכיוון הגאולה, לאותו יעד ברור שכיוון לנו משה רבינו דדורנו, להפנים ולהכיר בנפשנו – שגם ברגע של 'סתירה' בין בשורת משה למטחי חיצי המצריים, גם ב'סתירה' בין בשורת הרבי למטחי הטילים האיראניים אנחנו ממשיכים עם בשורת משה! אנחנו צועדים לכיוון הגאולה!

אפשר וצריך כמובן לצרף לבשורת הגאולה הזו את שאר מבצעי הקודש ובפרט את מבצעי ההגנה על ביטחון תושבי ארה"ק, ואפשר ומתבקש להנגיש את הבשורה הזו בכלים חדשניים, ואפשר ומוכרח גם לצעוק לקב"ה על המצב הבלתי-נסבל, אך מה שעומד בראש כל הענינים היא בשורת הגאולה – "הגיע זמן גאולתכם"! 

הרבי לא שינה את המסר הגאולתי של המלחמה, ופרסום המסר הזה מוטל על שכמנו!