מהות הכרזת הקודש ״יחי אדוננו״ • רב שיח מיוחד

מ. פריד, מגזין בית משיח

״נוסף על האמור לעיל על דבר ההוספה בעניין החיים לכל אנשי הדור על ידי נשיא הדור – הרי גם אנשי הדור פועלים הוספה בעניין החיים אצל נשיא הדור, כאמור לעיל בעניין ההכרזה "יחי המלך".

 ובאותיות פשוטות: לאחרי שישנה השלימות ד"חיים" שנה לנשיאותו דנשיא דורנו – צריך להיות הוספה עיקרית בעניין החיים על ידי פעולת העם שמכריזים "יחי המלך", שתוכנה של הכרזה זו – שכבר הגיע הזמן דהקיצו ורננו שוכני עפר – כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו ועד דהקיצו ורננו דוד מלכא משיחא.

…והמעשה הוא העיקר: יש לסיים ולהשלים את מעשינו ועבודתינו – כולל גם הבקשה והדרישה "עד מתי", וההכרזה "יחי המלך" דוד מלכא משיחא – בזריזות הכי גדולה, הקשורה עם שמחה וחיות״.

35 שנים חלפו מאז אותה שיחה מיוחדת בב' ניסן תשמ"ח, אותה נשא הרבי בביתו שברחוב פרזידנט, ובה גילה את המעלה והחשיבות של הכרזת "יחי המלך", וכוחם של העם לפעול תוספת חיים במלך באמצעות הכרזה זו.

במכתב של אחד התמימים מהתקופה ההיא מתואר, כי לאחר אותה שיחה נעמדו אנ"ש והתמימים בחצר ביתו של הרבי, ובזעקה-שאגה אדירה שפרצה מעמקי נשמתם קראו הכריזו והצהירו "יחי המלך", "יחי המלך המשיח" וכדומה. "אוצר המילים דל מדי לבטא את מעיין הרגשות…", חתם אותו בחור את תיאורו.

הכרזת "יחי אדוננו מורנו ורבינו" הייתה נהוגה בליובאוויטש שנים רבות קודם שיחה זו. מאז ייסד הרבי לומר את י"ב הפסוקים, הונהג בקעמפים החב"דיים שאחרי אמירת י"ב הפסוקים מכריז אחד הילדים "יחי אדוננו מורנו ורבינו", וכל הילדים עונים אחריו, שלוש פעמים רצופות. בכ"ף מנחם אב תשל"ו, הורה הרבי במפתיע שהילדים יאמרו את י"ב הפסוקים. אחד הילדים נעמד לומר את י"ב הפסוקים, ובסיום הכריז שלוש פעמים – כנהוג בקעמפים – "יחי אדוננו מורנו ורבינו". מאז והלאה, בכל פעם שהרבי הורה לילדים לומר את הפסוקים, בכינוסי ילדים וכדומה, סיימו בהכרזת ה"יחי".

לאחר שהרבי עורר על מעלתה של הכרזת "יחי המלך", היה די צפוי שבמוקדם או במאוחר יתאחדו שתי ההכרזות לכדי הכרזה אחת. ואכן, במהלך חודש אייר הכריזו ושרו כמה פעמים בנוכחות הרבי את הנוסח המלא של "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".

 בשמחת תורה תשנ"ג עודד הרבי בחוזקה את שירת "יחי אדוננו", ומאז במשך למעלה משנה עודד כמעט בכל יום, ולעיתים פעמיים ביום, את שירת והכרזת "יחי אדוננו", ששרו החסידים לאחר התפילה עם הרבי. מאז פשט המנהג בקהילות חב"ד להכריז "יחי אדוננו" לאחר כל תפילה, וכן במעמדים מיוחדים.

במהלך השנים התעוררו שאלות שונות בקשר לחשיבות ההכרזה, נוסח ההכרזה, והצורך בה במעמד ומצב שלאחר ג' תמוז תשנ"ד. קולמוסים רבים נשתברו בפולמוס זה, ועשרות מרבני ומשפיעי אנ"ש התייחסו בהזדמנויות אין-ספור לחשיבותה ומעלתה של הכרזת "יחי אדוננו" דווקא בזמן זה של העלם והסתר.

 בשורות שלהלן הבאנו לקט נבחר משיחם של חסידים בנושא חשוב זה.

גדול בטחוננו כי כתבה זו תלבה ותבעיר מחדש את אש ההתלהבות ותרענן את החיות החסידית בהכרזת 'יחי אדוננו' בתוך כלל הפעילות לקבלת המלכות ולהפצת בשורת הגאולה והגואל – עדי התגשמות הבשורה ושלימות היעוד בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.      

מה כל כך חשוב בהכרזת 'יחי המלך'?

מהי חשיבותה של הכרזת ה"יחי", ומדוע עשו ממנה עיקר כל-כך?

הרב יוסף יצחק ווילשאנסקי: על פי הנהגת הרבי ודבריו בשיחות, אפשר לחלק את זה לשלושה עניינים מרכזיים:  התקשרות – ה״יחי״ הוא הדבר אותו החדיר לנו הרבי במשך התקופה האחרונה לפני ג׳ תמוז, וכיון שזהו הדבר האחרון לעת עתה שקיבלנו מהרבי, הרי זהו שמבטא את התקשרותנו לרבי העומד מעל הכל בראש מעינינו: עם זה אנו חיים, עם זה אנו מתפללים, לומדים, מתוועדים, ופועלים את השליחות שהוטלה עלינו.

קיום הוראת הרבי – הכרזת ״יחי״ ״מכריזה״ שיש משיח שנמצא כבר ופועל בעולם, ויש לקבל את מלכותו, ו״הנה זה בא״ – וזה פשוט יישום הוראת הרבי על פרסום בשורת הגאולה.

קבלת המלכות – המתבטאת בהכרזה זו, שזהו עניין המהווה יסוד חשוב ביותר בכלל עניני משיח.

הרב יצחק הכהן הענדל (ע"ה): חשוב להדגיש שמדובר בעניין המיוסד על שיחות קודשו של הרבי, ומכיוון שכך, עלינו לייחס להכרזה זו חשיבות מיוחדת, לפחות כשם שמייחסים אנו חשיבות לכל עניין שהרבי מדבר עליו בשיחות.

ולגבי העובדה שעניין זה הפך להיות מרכזי ביותר בחיי החסידים בשנים האחרונות – הרי הסיבה הפשוטה לכך היא, מצד תוכנה של ההכרזה: כיוון שרצונו הנפשי הפנימי של כל חסיד הוא להביא להוספת חיים במלך, הוא כ״ק אדמו״ר מלך המשיח – הרי כאשר חסיד שומע מהרבי שיש הכרזה שפועלת הוספת חיים במלך, מיד הופכת הכרזה זו לעניין עיקרי אצלו!

ומעל הכל – מאז שמחת תורה תשנ״ג, הפכה הכרזת ה׳יחי׳ לעניין מרכזי באישורו ועידודו הישיר של הרבי, כאשר במשך שנה שלימה יצא הרבי כמעט מידי יום ועודד בגופו הק׳ את הכרזת ה׳יחי׳. כל חסיד זוכר את אותם רגעים מיוחדים. אני זוכר כיצד עמדתי סמוך לרבי באחת הפעמים הללו, וברכתי את הרבי בברכת כהנים וב״יחי אדוננו״, והרבי ענה ׳אמן׳! מאז החל הרבי לעודד את הכרזת החסידים – הרי באותו רגע הדבר מופקע מלהיות עניין אישי של החסידים בלבד, והוא הפך להיות עניין של הרבי עצמו. זאת אומרת, זה נכון שהדבר התחיל מצד חסידים, ובמשך תקופה ארוכה, הרבי מצד עצמו שלל זאת בתכלית ואף בביטויים חריפים ביותר, אך לאחר שהרבי קיבל זאת, הרי הדברים השתנו.

הרב יוסף יצחק בוטמן: החיות שלנו הרי היא במה שהרבי מחדיר בנו באותה תקופה. כאשר לרבי היה ״קאך״ במבצע תפילין זו הייתה החיות שלנו. כאשר לרבי היה ״קאך״ במבצע ״עשה לך רב״ זה היה ה״קאך״ שלנו. וכמו כן בענייננו: כאשר לרבי יש ״קאך״ בעניין של ״יחי״ במשך תקופה ארוכה ובאופן הבולט שזה העניין העיקרי שיש, הרי ברור שזה יהיה ה״קאך״ שלנו.

יתירה מזו: כדאי לשים לב לכך שהתקופה של ״יחי״ הייתה תקופה כזאת שלא זכינו לשמוע מהרבי מאמרים ושיחות, גם חלוקת דולרים לא הייתה רגילה, כך שבעצם במשך תקופה של שנה ויותר, כל הקשר שלנו עם הרבי היה אך ורק: ״יחי אדוננו״. המאמרים היו: ״יחי״, השיחות היו: ״יחי״, היחידויות היו: ״יחי״, התפילות היו: ״יחי״, ובקיצור, הרבי הפך את העניין של ״יחי״ לעניין שכולל הכל.

בטעם הדברים אפשר לומר בדרך אפשר, שהרבי רצה שכל העולם יצעק משיח. דוגמא לדבר: הבעל שם טוב היה מסתובב בכל עיר ועיירה ודואג שיהודים יגידו ״ברוך ה׳״. בכך הוא גרם לגילוי אלוקות בעולם הזה. באותה תקופה, מה ששמעו ממנו היה רק סביב העניין הזה. כל סיפור שסיפר היה מתקשר מיידית למסקנה הזו: להודות לה׳. וכמו כן אצלנו: הרבי הריי״צ כבר אמר בתרפ״ט שעל ידי שידברו על משיח ימשיכו אותו בעולם. אפשר לומר גם כאן שהרבי רוצה שהעניין של משיח לא ירד ולו לרגע מסדר היום.

הרב נחמן שפירא: כאשר מדובר במלך המשיח הרי דרושה יותר התקשרות ויותר התבטלות, בהתאם לעניינים היותר נעלים שנפעלים. וכמו שרואים בחוש שהדרישות של הרבי היום הם יותר מתמיד. יש העלם והסתר גדול של סוף זמן הגלות וצריך כוחות של מלך המשיח להתגבר עליהם.

נוסף על כך, הרי זה פשוט מדגיש את העניין שהרבי עוד רגע מתגלה, שהרי הוא מלך המשיח ש״הנה זה בא״ ומעורר אותנו להתכונן כראוי לבואו. ועוד וגם הוא פרט חשוב: דווקא מאחר ויש לכך התנגדות כה רבה רואים עד כמה יש צורך להדגיש שוב ושוב שזוהי ״תורת משה אמת״.

כאשר החל הרבי לעודד בגלוי את שירת ״יחי אדוננו״ ישבנו באסיפה, חברי ״ועד להפצת שיחות״, והחלטנו לשאול את הרבי האם להוסיף לספריו את התואר ״מלך המשיח״. ומענה הרבי היה, להוסיף תואר זה. יוצא אם כן שהרבי רואה צורך להציג את עצמו לא רק כאדמו״ר, כי אם גם כמלך המשיח – האם אנחנו לא נתנהג כך?!

הרב יצחק מאיר גורארי': העניין של "יחי" זהו עניין שהרבי החדיר לנו אותו ונועד להזכיר לנו כל הזמן את העניין החשוב של הבאת הגאולה. ההכרזה היא (גם) מעין תזכורת על העניין הזה, שנזכור להיות חדורים באמת ובפנימיות בעניין של משיח. אצלנו בישיבה במונטריאל תלינו שלט גדול של "יחי אדוננו", כמו בבית הכנסת של הרבי ב-‏770. פעם אמרתי לאחד הבחורים: השלט על הקיר נועד להזכיר לך להיות חקוק בעניין החשוב הזה!

הרב שלמה זלמן לנדא: רואים בחוש ש"יחי אדוננו" מסמל את האמונה. כאשר החסידים שרו לפני הרבי את שירת ה"יחי" היה זה מפגן פנימי-נשמתי של אמונה לוהטת בהתגלות הקרובה של הרבי מלך המשיח, וכאשר הרבי עודד זאת הוא בעצם עודד את אותה אמונה נפלאה.

הביאור לכך שמכריזים זאת כל כך הרבה פעמים, הוא פשוט: מדוע קוראים קריאת שמע פעמיים ביום? הלא אפשר להבהיר פעם אחת בצורה חד-משמעית שה' הוא אלוקינו והוא הוי' אחד? – אלא, שאם זה נעשה רק בשביל לדעת, אולי מספיק פעם אחת, אבל בשביל לעורר זאת – צריך לקרוא זאת עוד פעם ועוד הפעם. וכן גם בענייננו: בשביל לעורר את האמונה הנפלאה על כל השלכותיה במעשה הנדרש בפועל, חשוב להכריז ולהזכיר זאת עוד הפעם ועוד הפעם!

הרב משה סלונים (ע"ה): נוסף על ההכרזה שכבר הגיע הזמן של התגלות מלך המשיח, הכרזה זו הינה ביטוי של אמונה פשוטה ובטחון מוחלט שכל נבואותיו של מלכנו משיחנו עומדים כל רגע להתבצע. אמירת ״יחי" מבטאת לא רק את רצוננו לעניין זה, אלא שכל החיות שלנו נמצאת בעניין זה. בעצם אמירת 'יחי' אנו מגלים את רגשותינו ואמונתנו, וכיצד דבוקים אנו בדברי מלכנו משיחנו.

אמירת ׳יחי' צריכה להיות בשירה ובזמרה. עלינו ללכת בראש מורם מתוך שמחת הגאולה, לחוש את הגאולה, ולדעת שגם הגואל וגם הגאולה נמצאים והתחילו את פעולתם, אלא שלרגע קט מנסים אותנו בנסיון האחרון. מנסים אותנו לראות האם קלטנו את שנאמר לנו באריכות גדולה, במשך כל ארבעים השנים "בארבעים שנה קאים איניש אדעתיה דרבי'ה".

למה לא 'יחי המלך'?

באם מקור המשפט של "יחי אדוננו" הוא מהשיחה של ב' ניסן, בה הרבי מדבר על הכרזת יחי המלך – מדוע שלא נשתמש במטבע שטבעו חכמים ונכריז "יחי המלך״?

הרב ווילשאנסקי: הדבר הזה נכון כל עוד לא עודד הרבי מלך המשיח את שירת ״יחי אדוננו״, אך מאז שמחת תורה תשנ״ג, כאשר הרבי עודד שירה זו באופן יוצא מן הכלל, מאות ואלפי פעמים, הרי זה הפך להיות המטבע שראוי וצריך להיות. לבד זאת: ״יחי המלך״ מבטא רק את העניין של הוספת חיים במלך והבאת הגאולה, כמבואר בשיחת ב׳ ניסן ה׳תשמ״ח; אך העניינים של קבלת מלכותו של משיח והתגלות מציאותו – עליהם הורה הרבי בשיחות תנש״א-ב׳ – מודגשים רק בנוסח של ״יחי אדוננו״.

ובזה גם תשובה לשאלה הנפוצה: כיון שהרבי אמר בשיחת ב׳ ניסן תשמ״ח ש״יחי המלך״ כלול ב״עד מתי״ – עדיף שנכריז ״עד מתי״ ו״נרוויח״ גם את הכרזת יחי המלך. ובכן – ה״פשט״ הזה פשוט מוטעה מעיקרו. המעיין בשיחה יראה, שלאחר הביאור במעלת ובחשיבות הכרזת ״יחי המלך״ הנוגעת להוספת חיים במלך ולהבאת הגאולה (והרי בהכתרת מלכי בית דוד לא הכריזו ״עד מתי״…), מציין הרבי שדבר זה הינו כה חשוב, עד שגם בצעקה עד מתי שהיא בפשטות צעקה רק על כללות עניין הגלות – נכלל גם בה העניין של ״יחי-המלך״. והיינו שהרבי בא להדגיש את החשיבות בהכרזת ״יחי המלך״, שגם כאשר צועקים ״עד מתי״ מתכוונים לתוכן הכרזת ״יחי המלך״. אך ברור שיש יחודיות בהכרזת ״יחי אדוננו״ שאין בתיבות ״עד מתי״ ו״יחי המלך״ לבדם.

אבל כל זה, כאמור, הוא כשמדברים לפני שמחת-תורה ה׳תשנ״ג, אבל לאחרי כן הרי ברור שכיום ההכרזה המרכזית והעיקרית היא ״יחי אדוננו״.

הרב העשל גרינברג: הנוסח של ״יחי אדוננו״ כולל את ההכרזה שהיו מכריזים במשך כל השנים מול הרבי ובעידודו והסכמתו (החל מהתוועדות כ״ף אב תשל״ו): ״יחי אדוננו מורנו ורבנו״, ובהוספת העניין של ״מלך המשיח לעולם ועד״, על יסוד הפסוק ״יחי אדוני המלך דוד לעולם״ (כפי שהרבי הדגיש בשיחת ש"פ תולדות תשנ"ב שתוכנה של הכרזה זו התגלות מציאותו של מלך המשיח הפועלת את התגלותו לעין כל), והעיקר הוא – כנ״ל – שהרבי קיבל ועודד זאת במשך למעלה משנה.

הרב שלמה מאיעסקי: כששואלים אותי הנני נוהג לענות: אם אתה כל-כך מתעקש, תכריז אתה ״יחי המלך״, העיקר שתכריז… אבל חשוב להעיר, שבשיחת ב׳ ניסן תשמ״ח – הרבי אומר שהמקור להכרזת יחי המלך היא מהנהוג בהכרזות אצל מלכי בית דוד, ובזמנם הרי היו מפרטים בכל דור על איזה מלך מתכוונים, ולא היו אומרים סתם כך ״יחי המלך״. כך גם אנו צריכים לפרט שכוונתנו לאדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח.

האם הכרזת 'יחי' היא סיסמה חיצונית?

יש הטוענים שהכרזת "יחי" נשמעת "סיסמא" או הכרזה חיצונית, וחסר בה את כל התוכן והפנימיות!

הרב הענדל (ע"ה): מי שטוען כך, כנראה שהוא עצמו לא אומר את ה׳יחי׳ בפנימיות. זאת-אומרת, שכל האמונה שלו בביאת המשיח חלשה, ולכן הוא טוען כך. לעומת זאת, חסיד שחי עם העניין וחשיבותו, מבין היטב שצורת הביטוי של הכרזה זו היא בדיוק באותה צורה שהרבי טבע בנו!

כלומר: כאשר הרבי אמר במפורש שהעניין של ה״הכרזה״ פועל הוספת חיים במלך – הרי פירוש הדברים הוא, שלא מדובר כאן ברגש או עניין שצריך לחשוב עליו בלבד, אלא דווקא להכריז, להוציא בדיבור ובאופן של הכרזה. מובן שכמו כל העניינים גם זה צריך להיות ב׳כלים דתיקון', אבל זה לא שולל חלילה את המעלה והצורך שבהכרזה.

הרב יוסף יצחק אופן: חסידים מעולם לא ביטלו את החיצוניות. אמנם תמיד הדגישו שאסור להסתפק בחיצוניות, אך יחד עם זאת ידעו כי גם חיצוניות זה ״משהו״. כך גם בעניינינו: החיצוניות מספיקה כדי ״לחיות עם משיח״ ב״מעשה״ שלנו, אבל אם רוצים לחיות עם משיח באופן כזה שזה יחדור גם למוח וללב – על כך הורה הרבי במפורש (ראה לדוגמא שיחת ש״פ בלק ה׳תנש״א) שיש ללמוד ענייני משיח וגאולה שבתורה, כיוון שעל-ידי-זה ״השכל נעשה ממולא וחדור בהבנה והשגה בענייני משיח וגאולה שבתורה, ומהשכל מתפשט וחודר גם בהרגש הלב, ועד להנהגה במעשה בפועל״.

עצם הצורך להכריז מובן משיחת שבת פרשת משפטים תנש״א בה נאמר: ״המינוי דדוד מלכא משיחא כבר היה, כמו שכתוב ״מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו״, וצריכה רק להיות קבלת מלכותו על-ידי העם״ – ובמשך כל הדורות קיבל העם את המלכות באמצעות ההכרזה ״יחי המלך״, כמו שכתוב בנוגע לדוד (מלכים-א א, לא) ״יחי אדוני המלך דוד לעולם״. יחד עם זאת, יש לדעת, שהעיקר הוא שתוכן ההכרזה יהיה חקוק בנפשותינו ולא ימוש מלבינו לעולם, ורק מאחר ו״קול מעורר הכוונה״, וגם, על ידי הקול נמשך העניין לעולם הזה הגשמי – לכן צריך להכריז זאת גם בדיבור.

הרב ווילשאנסקי: מה פירוש ״איזו סיסמא״ רחמנא ליצלן. מדובר בהכרזה המיוסדת על שיחות הקודש של הרבי, אותה שרו חסידים אלפי פעמים לאחר ז״ך אד״ר, ברגעים של אהבה וגעגועים מתוך התקשרות אמיתית לרבי ובתפילה מעומק הלב לבריאותו השלימה ולהתגלותו הקרובה. כיצד יכול חסיד של הרבי, מקושר, אשר מוכן למסור את כל אשר לו בשביל הרבי מלך המשיח ולענייניו הקדושים, ואשר ראה במו עיניו או אפילו רק בווידאו, כיצד הרבי מוסר את נפשו ממש, ובתנועות שעלו לו בכאבים איומים (על פי עדות המזכיר: כל תנועה היתה קשורה במאמץ יותר מחלוקת דולרים במשך שמונה שעות רצופות!!!), מעודד שוב ושוב את שירת החסידים ״יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד״, עוד הפעם ועוד הפעם, משך למעלה משנה – היתכן ששירה זאת, שהיא הדבר היחידי שקיבלנו מהרבי משך תקופה כה ארוכה, תקרא בלשונו ״סיסמא חיצונית״?! רחמנא ליצלן שהגענו למצב בו נשמעים כאלו דברים.

אלא מאי? מדובר באנשים שלא טרחו לעיין בדברי הרבי בעניין, לא כל שכן שאינם מנסים כלל לרדת לעומק הדברים, וממילא מגיעים לביטויים הגובלים בזלזול בכבוד הרבי ממש. אין הכוונה חלילה שיש מישהו המעוניין לזלזל בכבודו של הרבי, ברור שכלל החסידים מייקרים כל תנועה של הרבי, אבל האמת הכואבת חייבת להאמר, שבגלל אי-עיון בדברי הרבי אפשר להגיע לטעויות נוראיות!

ובהקשר לעניין של ״חיצוניות״ ו״פנימיות״, אני בהחלט מוכן לקבל את זה ששואל השאלה רואה את ההכרזה כעניין חיצוני, מאחר וכל ההסתכלות שלו על הכרזה זו היא בחיצוניות. אדם שבוחן את תוכן ומקור ההכרזה, ובעיקר – שם לנגד עיניו את עידודו הבלתי פוסק של הרבי לשיר זה, לא היה יכול להעלות על דל שפתיו ביטוי כזה.

ובנוגע לעצם העניין: כמו שלא שייך לומר שהנחת תפילין ללא כוונה היא מעשה חיצוני ועניית אמן ללא כוונה היא סתם סיסמא וחיצוניות (רח״ל היל״ת), כמו כן גם הכרזת 'יחי אדוננו'. אם כי חובה להדגיש, שכאשר חסרה הפנימיות והכוונה – חסר מאוד בגוף הדבר. וכבר אמרו חכמינו: תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה.

הרב מאיעסקי: אני דווקא מאוד מאושר מהביטוי ״סיסמא״ במובן החיובי. באגרות קדשו של הרבי (חלק ח״י אגרות ו׳תשסח, ו׳תתלו) מוצאים את הביטוי: ״וכהסיסמא דשנה זו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה״. דהיינו: סיסמא הוא משפט הכולל בתוכנו את העניין כולו, על כל המשמעויות שבו, הדרישות וה״קאך״ שלו. בהחלט מתאים לומר אשר ״יחי אדוננו״ היא הסיסמא שהרבי החדיר בנו בקשר למבצע קבלת פני משיח, והיא מסמלת את החיות וה״קאך״ שלנו בעניין זה.  אבל בנוסף לכך הייתי רוצה לשאול: איפה הייתה השאלה הזאת כשהכריזו בעבר את הסיסמאות של ״עד-מתי״, ״משיח-נאו״ וכו'?!

האם זה לא מוגזם?

עדיין לא התחוורו הדברים די צרכם: מדוע בגלל זה צריך המשפט של "יחי אדוננו״ להופיע על גבי כל מכתב רעים או כל הזמנה? ובכלל: היום כשמביאים אורח לשבת ב-‏770, הוא ישמע לא פחות ממנין פעמים את ההכרזה הזו ובאופן משולש, האין זה מוגזם?!

הרב ווילשאנסקי: כיון שהעניין של ״יחי״ מתמצת את כל חיותינו ותפקידנו כעת, הרי מטבע הדברים אדם רואה צורך לבטא זאת בכל מקום ובכל עניין. כל המסתכל במכתבי הרבי בתחילת שנות התשי״ן, כאשר הרבי הריי״צ בישר ״לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה״ – למרות שהרבי הריי״צ עצמו לא הדגיש זאת בכל מכתב ומכתב – בכל-זאת, רואים שהרבי נהג לציין זאת כמעט בסיום כל מכתב, ועד שהדבר נעשה חלק מהסמל הרשמי של ״מחנה ישראל״ עד ימינו אלו!

הכרזת ״יחי אדוננו״ היא המשך ישיר לשירת ה״יחי״ שהיתה אחרי התפילות עם הרבי בתשנ״ג. כיון שכך היה אצל הרבי מלך המשיח, הרי כך זה גם אצלנו. ולגבי שאר הפעמים שמכריזים, בכינוסים וכדומה, הרי הרבי אמר בכ״ח ניסן שלא יתכן שיתאספו עשרה יהודים ולא ירעישו על דבר ביאת משיח, זאת אומרת שיש להשתמש בכל אופן ואמצעי להרעיש על דבר ביאת משיח. וכיום, מאז שמח״ת תשנ״ג שהרבי עודד את העניין הזה יותר מכל, הרי שזוהי הצורה בה אנו מרעישים על דבר ביאת משיח ועל רצוננו להתראות עם הרבי תיכף ומיד. וכן מובן ופשוט, שכאשר מניחים עם יהודי תפילין או כל פגישה במבצע אחר, ראוי לנצל את זה לתביעה על הגאולה, ומה טוב בסגנון הזה של ״יחי״ אותו עודד הרבי.

הרב מאיעסקי: הייתי שואל באופן הפוך: האם אנו אכן מכריזים מספיק פעמים ביום? הרי כל עוד לא זכינו להתגלות המושלמת, מה יש לנו יותר חשוב מלהוסיף ולצעוק עוד לגאולה שלימה, מה יותר חשוב אצלנו היום מלזכות לחזות שוב באור פני מלך חיים?

ועדיף להמליץ לזה את מה שאמר הרבי בשיחת צו תשמ״ה, שבזמן התפילה יש להתפלל, ובזמן קריאת שמע לקרוא קריאת שמע וכל שאר היום לזעוק משיח נאו! וה״משיח נאו״ עכשיו הוא: ״יחי אדוננו״!

בשיחות האחרונות ששמענו לעת-עתה, הדגיש הרבי פעמים רבות את דברי הרמב״ם שעל האדם לראות את העולם כולו עומד על כף המאזניים, ומצווה אחת שלו יכולה להכריע את הכף. הרבי מדגיש שזאת יכולה להיות אפילו מחשבה אחת טובה, שתכריע את הכף. מכיוון שהכרזת ה׳יחי׳ יש לה משמעות עמוקה, כנ״ל – הרי ייתכן שהכרזה זו היא זאת שתכריע את העולם כולו לכף זכות ותביא לגאולה השלימה!

ואם אינני מוכן נפשית ל״קבלת המלכות" מדוע שאכריז "מן השפה ולחוץ"?

הרב אופן: כשם שאין ספק שחייבים להתפלל בכל יום – גם אם המתפלל לא התכונן כראוי (אמנם הרמב״ם פוסק שאדם שחזר מדרך ארוכה, עליו להמתין ג׳ ימים ואחר-כך יתפלל, אבל אנחנו איננו פוסקים כך להלכה, כי לפי שיטה זו יהודים רבים לעולם לא יתפללו…), ורק צריך לדעת שלמרות שהיום הוא לא היה בסדר כל כך, מכל-מקום מכאן ולהבא הוא צריך להשתדל בזה יותר – כך גם בקשר להכרזה ״יחי אדוננו״: חייבים להכריזה גם אם המכריז לא התכונן כראוי. אלא שתמיד עלינו לדעת שאין זה שיא השלימות, ושצריך תמיד לכוון יותר ולהתכונן יותר לפני הכרזת קודש זו.

האם יש עניין להכריז 'יחי' עם אנשים במבצעים?

כשאנו נפגשים עם אנשים ב'מבצעים', אנו מכריזים איתם 'יחי המלך' ו'יחי אדוננו' – ולכאורה איזה ערך יש להכרזתם – באם אינם מבינים את מהות העניין וההכרזה?

הרב חיים ניסלעוויטש: עניין ההכרזות הוא חידוש של הרבי מלך המשיח. לא מצאנו כדוגמתו אצל רבותינו נשיאינו בדורות שלפני-זה, ובודאי שלא בחצרות חסידיות אחרות. ולכן, כאשר הרבי מלך המשיח אומר בשיחה שיש עניין להכריז "יחי המלך" – צפוי שיצוצו מיד שאלות וקושיות.

על הקושיא הראשונה שתעלה – מתרץ הרבי מלך המשיח בשיחת ב' ניסן תשמ"ח. והשאלה היא (איך לא?…): בשביל מה צריך את זה? או בסגנון יותר עדין: מה זה מועיל?

ה"חכם" שיעלה את השאלה יידע לנמק היטב את שאלתו: הרבי מלך המשיח הרי לא הגביל את הצורך בהכרזה זו רק למוסדות הפנימיים של חסידות חב"ד, זאת-אומרת שככל ה'מבצעים', גם בעניין הכרזת "יחי המלך" – הרבי מלך המשיח מעוניין שיפיצו את ההכרזה הזאת בכל מקום אפשרי, עד שכל יהודי ברחוב יכריז אותה, ואפילו יהודי שעומד כעת להניח תפילין בתחנה-מרכזית בתל-אביב…

– ואם-כן, מקשה ה"חכם", אותו יהודי שעומד בתחנה-מרכזית ומכריז "יחי המלך" – האם הוא בכלל מבין מהו רבי, מהו מלך, מהו משיח? האם זה הדבר שיקרב את ביאת משיח?

– כן! זאת תשובתו של הרבי מלך המשיח בשיחת ב' ניסן. תשובה חד-משמעית, נחרצת וברורה: גם אם אותו יהודי לא מבין; גם אם הוא רחוק בתכלית הריחוק מכל זיק וסממן יהודי, אם הוא יכריז "יחי המלך" – זה מקרב את ביאת משיח! איך? – מסביר הרבי מלך המשיח, שעניינה של הכרזה זו הוא "הכתרת המלך". ובהכתרת המלך מצינו שגם אדם שנראה בחיצוניותו כרחוק מאוד מהמלך – גם הוא יכול להשתתף בהכתרה, כי הכתרת המלך נעשית על-ידי העם, והעם – מלשון "(גחלים) עוממות" – אינו בערך המלך כלל!

ובפרטיות יותר: את עניין ההכתרה אנו מוצאים בראש השנה – הכתרת מלך מלכי המלכים הקב"ה. אך טרם הכתרתו של הקב"ה ("מלכויות"), אנו מוצאים שני עניינים קודמים – "זכרונות" ו"שופרות":

"זכרונות": מזכירים לפני הקב"ה את הברית שכרת עם אברהם אבינו בברית-בין-הבתרים. ברית-בין-הבתרים מסמלת את הקשר המיוחד בין היהודי לקב"ה: גם כאשר היהודי נמצא במצב של ריחוק מהקב"ה – הוא תמיד מאוחד עם הקב"ה. וקשר זה של בני-ישראל עם הקב"ה נותן להם את הכוח להמליך אותו גם אם לא רואים, לכאורה, קשר ביניהם. אלו הם ה"זכרונות".

"שופרות": הקשר התמידי ישנו. אולם, בכדי שיראו אותו גם בגלוי, מוכרחים לשפר את המעשים – שופרות. ואם-כן, היכולת של היהודי להמליך את הקב"ה נובעת מכח היותו 'חד' עם הקב"ה – גם כאשר בחיצוניות הוא נראה כ'נפרד' מהקב"ה, רחמנא-ליצלן.

ככל הדברים והאמת האלה גם בנוגע להכתרתו של הרבי מלך המשיח: לכל יהודי יש ניצוץ מנשמתו של הרבי מלך המשיח, מה"יחידה הכללית", ולכן כל יהודי קשור בקשר פנימי ועצמי לרבי מלך המשיח – גם אם בחיצוניות לא רואים זאת. ובקשר הזה אל הרבי מלך המשיח אין הבדל בין החסיד הגדול ביותר ליהודי הפשוט ביותר – שניהם שווים לפני הרבי מלך המשיח, ושניהם מקושרים אליו באותה מידה בקשר עצמי.

וכיון שעניין הכרזת "יחי המלך" הוא עניין ההכתרה – לכן גם יהודי פשוט שעומד בטבורה של עיר ומכריז "יחי המלך" – מקרב ומזרז את התגלותו של הרבי מלך המשיח.

התמסרות עילאית לחיזוק האמונה

בליל ב' ניסן ה'תשנ"ה קיימה 'האגודה למען הגאולה האמיתית והשלימה' מפגן אמונה ענק לקבלת פני משיח צדקנו – בהיכל 'יד אליהו' בתל-אביב. הגה"ח הרב יהודה קלמן מארלאוו המרא דאתרא דשכונת המלך, הגיע אז לראשונה בחייו לארץ הקודש במיוחד לרגל כינוס זה, כשהוא נוחת שעות ספורות לפניו וטס חזרה עוד באותו הלילה – כל זאת על מנת להשתתף, לחזק ולעודד את האמונה הפשוטה ברבי מלך המשיח שליט"א.

"נאומו" של האורח המיוחד היה למשך דקה לערך, וכה היו דבריו: "התאספו כאן לחיזוק האמונה במשיח, בביאת המשיח ושהמשיח כבר נמצא עימנו. אני רוצה להודיע שבדרך כלל נאומים אין זה המקצוע שלי, לכן אקצר:

רק רציתי להביע שזכיתי לייצג את קהילת קראון הייטס "כאן צווה ה' את הברכה" – הנמצאים כאן ברוח, להשתתף עם הנאספים כאן ב"ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה עד אחרית השנה", ולייצג את אלו המכריזים 'עד מתי?' וחשוב לציין שעכשיו כבר עברו עשרה חדשים (מג' תמוז) שמורה על זה העניין של עד מתי?…

והעיקר, שמסיימים בטוב שהיום כבר נסתיימו ונמלאו שבע שנים שלימות מאז שהרבי מלך המשיח הודיע לנו אודות הכרוז של 'יחי', אז אני המייצג את קהילת קראון הייטס המכריזים זה – כאן בארץ הקודש רוצה לסיים בטוב: "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".

בהכרזה משולשת זו הסתיים הנאום… בני ביתו מספרים כי בתקופה בה חלה ונפל למשכב, ביקש הרב להשיג עבורו את הווידאו מאותו כינוס ענק, כדי לחוות שוב את מפגן האמונה האדיר.

"שופכים מים קרים…"

השיחה, שנאמרה בביתו של הרבי שליט"א, חוללה סערה אדירה בנפשם של החסידים. לשמוע מהרבי בעצמו דברים כה ברורים ומפורשים – היה זה ממש גילוי אדיר והשמחה הרקיעה שחקים. בתיעוד ווידיאו מאותם ימים ניתן לראות את הרבי יוצא מ-‏770 ונכנס למכוניתו, ומתוך קהל החסידים העומדים סביב נשמעת פעמיים הקריאה: "יחי המלך!", כשהרבי מניף את ידו הקדושה לאות עידוד. הייתה ממש הרגשה שבכל רגע יבוא הרבי ויתגלה בתור מלך המשיח.

בעקבות השיחה עלה רעיון במוחם של שני חסידים בארץ הקודש; הרה"ח שמואל פרומר ע״ה מקרית שמואל והרה"ח זמרוני ציק ע״ה שליח הרבי לבת-ים – ההצעה הייתה שהשלוחים והחסידים בכל רחבי העולם, יחזרו על שיחה זו במהלך 'סעודת משיח' באותה שנה, ויעשו ממנה 'קאך' גדול ויבקשו את הגאולה בהכרזת 'יחי המלך – דוד מלכא משיחא' כפי ההוראה העולה מן השיחה. היוזמה החלה להתגלגל במהירות, התקבלו הסכמותיהם של רבנים ושלוחים רבים, והיה נראה כי הדבר יוצא אל הפועל.

אלא שכאן התערב א' מהשלוחים שהדבר לא היה לרוחו, והחל לשבש את התוכניות ולערער על הענין, בטענו כי מי יודע מה יקרה ל"כבוד ליובאוויטש" באם יתבצע רעיון זה. אותו אחד הצליח בסופו של דבר לטרפד ולסכל את כל התכנית, ולמרבה הצער והכאב, הענין לא יצא אל הפועל…

ימים ספורים לאחר-מכן, בו' דחוה"מ פסח ה'תשמ"ח, דיבר הרבי בשיחה על-כך שדוקא בזמן כל כך נעלה ומסוגל להבאת הגאולה בו צריכים לזעוק ולבקש אותה ביתר שאת, באים כאלו ש"שופכים מים קרים על נפש שמעוררת ומרעישה שצריכים להשתדל ולהביא את משיח צדקנו . . בצעקה ודרישה 'עד מתי'". הרבי אמר בכאב שלדאבונו אין זה רק חשש שמישהו יטען כך, אלא הדבר קרה בפועל, והוסיף שאותם אנשים הם כמו 'אזרח הארץ' – אזרח אמריקני הטוען ש'טוב לו בגלות' רח"ל בהימצאו בגלות של חסד בה אין לו הגבלות על קיום תומ"צ, ולכן חושב הוא שאינו צריך לזעוק "עד מתי"  אלו שידעו את המתרחש מאחורי הקלעים – הבינו היטב כלפי מי ומה הדברים אמורים (זאת בנוסף לביטויים ורמזים אותם ניתן למצוא בשיחה כפי שנדפסה, כמו גם בצילום הוידיאו).

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד