"כל שליח וחסיד ידאג להביא את כל סביבתו לכנס הענק"

נחשון פרץ, בית משיח

הרב הענדל, עוד לא הגיע י"א טבת וכבר רואים מודעות על י"א ניסן ב'בלומפילד', מה נשתנה השנה הזאת מכל השנים, שבשלב כל כך מוקדם כבר מדברים על י"א ניסן?

קודם כל, השאלה האמיתית היא, מדוע באמת בכל שנה נזכרים בי"א ניסן כל–כך מאוחר… אבל אין ספק שהשנה אנחנו מדברים על תאריך בקנה מידה היסטורי – 120 שנה לרבי מלך המשיח, שהפך את כל העולם והכין אותו לגאולה.

היחס למספרים ושנים עגולות, מגיע מהרבי עצמו: הרבי מלך המשיח מדגיש שוב ושוב, כי כל העניינים הנעלים ביותר, צריכים לרדת לתוך זמן ומקום, לעולם הזה הגשמי. רואים את ה'שטורעם' שהרבי עשה סביב "ארבעים שנה" ליו"ד שבט, או 120 שנה להולדת אדמו"ר הרש"ב. כל הדברים האלה מלמדים אותנו, כי 120 שנה זהו לא רק 'גימיק' יפה, אלא מדובר כאן על תאריך מיוחד שצריך לעורר אותנו.

אם שאלת על הכנות מוקדמות לי"א ניסן, אפשר לראות בשיחות ה'דבר מלכות' כיצד הרבי מלך המשיח שם דגש על מעלתה של שנת הצדי"ק – 90 שנה והמשמעות המיוחדת וכו', כבר מתחילת השנה – י"א ניסן ה'תנש"א! אנחנו צריכים ללמוד מהרבי, ואם לא הרעשנו על העניין מי"א ניסן תשפ"א – לפחות מעכשיו להרעיש עולמות בעניין העיקרי הזה: י"א ניסן תשפ"ב, מאה ועשרים שנה לרבי מלך המשיח שליט"א.

זכיתי להיות לאחרונה בבית חיינו, בית משיח 770. אצל התמימים 'חיילי בית דוד' העניין פשוט ביותר, כבר מחודש 'תשרי' חיים סביב העניין של 120 שנה. עכשיו הגיע תורם של אנ"ש והשלוחים להתעורר ולהפנים שנמצאים כעת בזמן היסטורי, עם אחריות גדולה. אני חושב שעצם זה שחסיד רואה שמתארגנים לכנס בכזה סדר גודל של 30,000 משתתפים, זה מעורר אותו ומביא אותו לחשוב: איך אני מתכונן לתאריך הזה?

חיות בענייני משיח – המתנה הטובה ביותר

איך באמת מתכוננים לי"א ניסן 120 שנה? מה כל אחד יכול לעשות בחיים האישיים שלו, בשטח ובסביבה שלו, כהכנה לתאריך המיוחד הזה?

אינני משפיע, אבל כחסיד אני חושב, שאם כל אחד יתבונן 'אליבא דנפשיה' – אם מודיעים לי עכשיו, שמשיח מגיע בוודאות בעוד שבוע (ח"ו, באופן תיאורטי בלבד), כיצד תהיה ההתנהגות שלי במשך השבוע הזה?

בפרשת השבוע, ויחי, אנחנו קוראים על כך שיעקב מבקש לגלות את הקץ לבניו. למה יעקב מבקש לגלות את הקץ? הרבי מסביר, שאמנם הקץ של גאולת מצרים התרחש רק כ–190 שנה אחר כך, אבל יעקב ביקש לגלות את הקץ, כדי שעם ישראל יתנהגו בהתאם לקראת הקץ. אותו הדבר ביחס לתקופה שלנו, צריך לשים לב שאנחנו לא מפספסים את ה'זמן זכאי' המיוחד שלנו.

כשמנסים לחשוב מה ההכנות הנדרשות מחסיד לקראת י"א ניסן 120 שנה, בראש ובראשונה צריך לתת את הדגש על הדברים האחרונים שהרבי מלך המשיח ביקש מאיתנו: לפקוח את העיניים בעצמנו, ללמוד עניני גאולה ומשיח ברצינות, וכמובן להפיץ את המסר הזה לכל הסובבים אותנו.

כל אחד צריך לקבל על עצמו החלטות טובות – ללמוד את השיחות של הרבי, ובעיקר את השיחות מהשנים תנש"א–תשנ"ב, לצאת למבצעים ביתר שאת, ולדאוג שהמבצעים יהיו חדורים ב"שליחות היחידה", על ידי שלוקחים למבצעים עלונים שמדברים על עניני גאולה ומשיח, לקבוע שיעורים בענייני משיח. אם אנחנו "נבער" בחיות מחודשת בעניני משיח, זה המתנה הטובה ביותר שאפשר לתת לרבי מלך המשיח, לרגל י"א ניסן.

המטרה: 30,000. הדרך: אתה!

נחזור ברשותך לכנס בבלומפילד – מה התוכנית של הכינוס, איך ממלאים 30,000 מקומות באירוע לכבוד יום הולדת של הרבי? זה לא פנטזיה רחוקה מדי?

נגעת בנקודה.

המטרה שלנו להגיע ל–30,000 יהודים באירוע לכבוד י"א ניסן 120 שנה, היא לא מטרה של 'מטה משיח' בלבד, זהו תפקידו של כל חסיד וחסיד. כל אחד צריך לקחת מבחינתו את האחריות, להביא כמה שיותר יהודים למעמד האדיר הזה, של קבלת מלכותו של מלך המשיח, בהיקף כזה שלא היה שנים.

באופן אישי אני יכול לומר לך, ששלוחים שהביאו את המקורבים שלהם ל'מעמד הגדול' לרגל י"א ניסן, לא התחרטו… אחד השלוחים החשובים בארץ ישראל, ברגע שהפרסום על המעמד הגדול היה יוצא לאור, מיד היה מתקשר להזמין עשרות כרטיסים, לכל המקורבים שלו. תמיד הוא אומר לי: שליח שלא מביא את החבר'ה שלו לכזה כנס, לא יודע מה הוא מפסיד… עצם זה שיהודי נמצא ביחד עם עשרות אלפי יהודים בכנס שכל כולו רבי ומשיח, ורוקדים ביחד "יחי אדוננו", זה מעמיד אותו ברף אחר לגמרי של אמונה והתקשרות לרבי.

120 שנה סוגר מעגל

י"א ניסן 120 שנה! הרב הענדל, מה התאריך הזה אומר לך בתחושה האישית שלך?

נוסף על כל השיחות והביאורים הנפלאים של הרבי מלך המשיח על שלימות המספר של 120. דומני כי 120 שנה זה זמן של סגירת מעגל:

שמענו מהרבי מלך המשיח דברים חדים וברורים על בשורת ונבואת הגאולה, ואנחנו מחכים ומצפים לקיום הנבואה של הרבי הרבה שנים… הרבי ביקש שיהיו עקשנים, אז ברוך ה' כל חסידי חב"ד מתעקשים וממשיכים להאמין באמונה פשוטה בדברים של הרבי, ומפרסמים בכל הכח את הבשורה שהנה הנה משיח בא.

אבל ברור לכולנו שהמטרה היא, גאולה אמיתית ושלימה כפשוטו ממש. כמו שמבואר בחסידות, שעם כל המעלה הגדולה של קבלת המלכות בראש השנה, יחד עם התעוררות פנימית לתשובה, העיקר הוא תקיעת השופר הגשמית בקרן של בהמה – פעולה חומרית ומוחשית בעולם הזה הגשמי.

אכן, בכל התקופה האחרונה, רואים שהעולם כולו זז בדרך לגאולה – כל התהפוכות שרואים – רעידות אדמה, הצפות, הקורונה ששינתה את כל העולם; מכל הכיוונים רואים באופן גשמי ומוחשי, שמתרחש כאן משהו… לנו כחסידי חב"ד ברור כשמש מה מתרחש כאן: העולם כולו מתקדם לגאולה האמיתית והשלימה!

י"א ניסן 120 שנה אינו תאריך נוסטלגי, זהו לא תאריך חב"די פנימי, 120 שנה זהו לא הזמן להיזכר להשתוקק ולהתגעגע… המשמעות של י"א ניסן 120 שנה, היא אחת ויחידה: ההתגלות של הרבי מלך המשיח שליט"א כפשוטו ממש בגשמיות העולם. כמובן שאנחנו לא דוחים חלילה את ההתגלות עד י"א ניסן, אבל המשמעות של התאריך ברורה ומובנת לכל חסיד.

נחשון בן עמינדב מגיע לבלומפילד

הלהט של הרב הענדל, כשהוא מדבר על הכנס האדיר המתוכנן לרגל י"א ניסן 120 שנה, מעורר התרגשות מיוחדת; לאור העובדה, כי אין זה הכינוס הראשון שהוא שותף בארגונו לרגל י"א ניסן. לא פחות מ–20 כינוסים עברו תחת ידיו בשנים האחרונות.

הרב הענדל, תוכל לשתף אותנו קצת על ההיסטוריה של הכינוסים?  

סיפור מדהים ביותר שמוכיח בצורה הברורה ביותר, כיצד הרבי חי וקיים ומנהל את הכנס ביד רמה, התרחש לפני 15 שנה כאשר בפעם הראשונה כבשנו את אצטדיון בלומפילד:

לאחר שלוש שנים שערכנו את הכנס המרכזי לרגל י"א ניסן, בהיכל 'יד אליהו' המונה 10,000 מקומות. בשנת תשס"ז לא יכולנו לערוך שם את האירוע, עקב משחקים שהתקיימו באותה תקופה, שקודמים לכל הכנסים והאירועים לפי כללי המקום. ערכנו אסיפה של שמונה אברכים עסקנים אכפתיים מענייני משיח, ועל הפרק עמדו שלושה הצעות: מרכז הירידים בתל אביב, פתחו אז אולם חדש שהכיל 6,000 מקומות, אצטדיון בלומפילד שהכיל אז 20,000 מקומות, ועוד הצעה נוספת.

בשבילי אפילו 'יד אליהו' היה "לכתחילה אריבער", וקפיצה אדירה למעלה מיכולותיי… ולא הצלחתי לדמיין את עצמי, עושה מהלך כזה – לקחת את אצטדיון בלומפילד ולהתחייב לסכומי עתק, שלא ידעתי איך מגיעים אליהם. האסיפה לא הגיעה לכלל מסקנה, והוחלט שאני אכתוב לרבי מלך המשיח. תוך כדי האסיפה זרקתי לחלל האוויר, ספק בצחוק ספק ברצינות, שאם הרבי יכתוב לי משהו בקשר עם "בלומנפלד", זה יהיה רמז ותשובה בשבילי.

כתבתי לרבי ולא הייתה תשובה ברורה. אז החבר'ה אמרו לי, תשמע אתה צריך להחליט לבד ואז לכתוב לרבי לבקש ברכה. אכן כך עשיתי, כינסתי את 'ועד הפועל' של מטה משיח, וליבנו את כל הדברים והצדדים, והחלטנו שהולכים על בלומפילד… לאחר שהתקבלה ההחלטה, כתבתי לרבי מלך המשיח מכתב, עד היום אני זוכר את המכתב הזה, שלוש שעות פשוט ישבתי, כתבתי ובכיתי… המהלך הזה ללכת על אירוע בסדר גודל כזה, היה לפרוץ למקום שלא הכרתי.

התשובה שקיבלתי מהרבי מלך המשיח דרך ה'אגרות קודש' לא הותירה שום ספק: הרבי כתב, שההוראה שלומדים מנחשון בן עמינדב, היא לא רק על המקרה הספציפי של הקפיצה לים סוף, אלא לכל פריצת דרך חדשה בענייני קדושה, וההוראה היא לכל יהודי. המענה של הרבי נסך בי כוחות, ועוד באותו יום התקשרתי לכמה עסקנים, להתחיל להזיז את העניינים. התגובות שקיבלתי לא כל כך הפתיעו אותי… כולם פשוט צעקו עלי – אתה משוגע! תרד מהר מהעץ! מילא הכסף עוד אפשר להסתדר, אבל אתה פוגע בכבוד של הרבי, איך תצליח למלא את האצטדיון?!

הסברתי לכולם שקיבלנו מכתב מהרבי מלך המשיח, ואנחנו הולכים על זה עד הסוף, והשתדלתי לחזק את עצמי בביטחון ואמונה ברבי מלך המשיח. מגיע הלילה, התכוננתי לומר קריאת שמע, בעודי לובש את החליפה, פתאום הטלפון מצלצל, ואני שומע את המזכירה אלקטרונית: "ראביי הענדל, מדבר ראביי בלומנפלד, בבקשה תחזור אליי".

עדיין לא נפל לי האסימון, מה קורה פה… סיימתי לקרוא קריאת שמע, וכמנהגי עוד מזמן הישיבה, פתחתי ספר אגרות קודש לקרוא 'אגרת' באופן אקראי קודם השינה. במכתב שנפתח אני רואה מכתב ממוען ל–יוסף ברוך שיחי' בלומנפלד! פתאום קלטתי שרק לפני כמה דקות שמעתי את השם הזה 'בלומנפלד', ואני יודע שאני לא מכיר אף אחד בשם כזה… לפועל התברר שהרב שניאור זלמן ע"ה בלומנפלד שליח הרבי מלך המשיח בפרו, חיפש את אחי, ובהשגחה פרטית מופלאה התקשר ב'טעות' אליי.

ראיתי במוחש שכאשר הרבי מלך המשיח רוצה להראות לך שאתה בכיוון הנכון, הוא יעשה זאת בצורה הברורה ביותר. התשובות של הרבי יחד עם ההשגחה פרטית שראיתי על כל צעד ושעל, נתנו לי כוחות מיוחדים; ואכן האצטדיון פשוט 'התפוצץ' מאנשים, עד כדי כך שהמשטרה סגרה את השערים, ואוטובוסים שלמים נשארו בחוץ…

חשוב לציין, כי בשנים האחרונות הרחיבו את אצטדיון בלומפילד, והוסיפו בו עוד אלפי מקומות, כך שאם כל אחד יגייס את כוחותיו ויצא מאזור הנוחות שלו, אזי יחד נוכל באמת "לעשות היסטוריה" – ולהביא לרבי מלך המשיח מתנת עשיר, מעמד אדיר של קבלת המלכות, יחד עם מפגן של אמונה והתקשרות לרבי מלך המשיח.

להתנהג בפראות?!

אולי תגלה לנו 'מאחורי הקלעים' של השנה, מה גרם למטה משיח לצאת לכזה "לכתחילה אריבער" ולכבוש מחדש את 'אצטדיון בלומפילד' המחודש?

כפי שכבר הזכרתי, את הדחיפה הגדולה קיבלתי ב–770, כשראיתי את החיות של התמימים בנושא. כאשר חזרתי לארץ ישראל בער בי העניין של 120 שנה, והחלו הדיונים אודות הכנס השנתי של י"א ניסן, התלבטתי ביני לבין עצמי לאיזה כיוון לגשת; באחד הערבים לפני שאני קורא קריאת שמע, שוב אני פותח אגרות קודש, ורואה למול עיניי מכתב ל–יוסף בלומנפלד!

אחר כך כאשר ישבנו באסיפה, אמרתי לחבר'ה: יש תקציבים מהרבי, הולכים על גדול! ואכן כפי שהזכרתי מדובר במהלך ענק, כפי שאומרים בעברית – 'בעל הבית השתגע'…  ובעזרת ה' שנזכה לגרום הרבה נחת לרבי מלך המשיח שליט"א, ומבקשים מכל חסיד ושליח להירתם ולהרגיש חלק מהכינוס, לבוא ולהביא את כל מי שאפשר; גם מבחינת התכנית, יש השקעה עצומה בתכנים ובהנגשה שלהם, בכדי להגיע לתוצאה הטובה ביותר.

יש ביטוי של הרבי מלך המשיח, שמצד החושך הפראי של הגלות, אין ברירה אלא להתנהג ב'פראות'! כל אחד מאיתנו צריך קצת "להשתגע" ולנהוג בפראות חסידית, לרגל י"א ניסן המתקרב ובא – אם זה שליח בבית חב"ד שלו, ואם זה בעל הבית ב'מבצעים' שלו. פשוט להבעיר מחדש את כל החיות בענייני גאולה ומשיח, ולהתכונן 'על אמת' להתגלות המלאה של הרבי מלך המשיח.

העיקר הוא, שנזכה לראות בעיני בשר, שהמטרה של הכינוס מתגשמת, במילה אחת – 'ההתגלות'. כי באמת אין שום עניין ב'עוד' כינוס יפה, כנס מופק ברמה, עם 30 אלף איש – אין לנו טעם בזה, אנחנו רוצים גאולה כפשוטו ממש, לראות את הרבי מלך המשיח גואל אותנו בשמחה וטוב לבב!