-
הנתונים לא משקרים: במכללות לחינוך והוראה יש מספר גבוה בהרבה של נשים לעומת גברים. מה הסיבות לכך, האם יש לזה אח ורע בעולם והאם בכלל שווה להתאמץ כדי לצמצם את הפער? הנה כל התשובות • לקריאה
אילוסטרציהchabadinfo editor|כ״ט בניסן ה׳תשע״זלפי נתונים שפורסמו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בחודש ספטמבר 2016, בשנת תשע"ה היו במכללות האקדמיות לחינוך 85.3% נשים לעומת גברים. לצורך השוואה, חלקן של הסטודנטיות בכל מוסדות הלימוד יחד (אוניברסיטאות, מכללות אקדמיות ומכללות אקדמיות לחינוך) עמד על קצת יותר מחצי – 59.8% בלבד. גם בתואר השני במכללות אקדמיות לחינוך הנתונים דומים, עם 82.4% נשים לעומת 61.2% בכלל אוכלוסיית הסטודנטים.
כמו כן, לקט נתונים שפורסם לרגל יום האישה הבינלאומי בשנת 2014 חשף שתחומי הלימוד בהם נמצאו שיעורי הנשים הגבוהים ביותר היו מקצועות פרא רפואיים עם 83.2%, כשלא הרבה מאחור נמצאים מקצועות החינוך והכשרה להוראה עם 80.7%. מנגד, המקצועות שבהם שיעורי הנשים הנמוכים ביותר הם מדעים פיזיקליים, מתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב.
הסטטיסטיקה לעיל לא בלעדית לארץ הקודש. המצב בעולם פחות או יותר דומה, בעיקר במדינות מערביות ובארצות הברית. השאלה המתבקשת היא למה זה המצב והאם יש הסבר ברור לפערים המגדריים באופן שבו נשים תופסות את מקצוע החינוך וההוראה. כמובן שאין לכך תשובה חד משמעית, אבל בהחלט ניתן להצביע על מספר שיקולים מרכזיים.
המסורת גוברת על השוויוניות – וכל מין מוצא תחום אחר
ראשית, קיימות שתי מגמות סותרות שגם מהדהדות באופן בו משתלבות נשים באקדמיה. מצד אחד, הפער בין גברים לנשים מבחינת מספר הסטודנטים כאמור נסגר עם יתרון לנשים. מצד שני, כמעט ולא ניתן לראות שינוי בחלוקה בין המינים בכל הנוגע לבחירת מקצוע הלימוד. הסיבה לכך היא שבעוד בשנות ה-60 של המאה הקודמת החלה מגמה של סגירת סגרגציה (הפרדה), בשנות ה-80 היא נעצרה וכוחות מסורתיים חזרו לשלוט בשוק העבודה.
אותם כוחות מסורתיים גורמים לכך שנשים מבקשות להתקבל לחוגים שמלכתחילה יש בהם יותר סטודנטיות, ולהיפך. מגמה זהה אצל גברים גורמת לכך שכל מין יתבצר בתחומים שכביכול מזוהים איתו. למרות שאין שום נתון אמפירי או אובייקטיבי שאמור לתמוך בטענה לפיה נשים משתלבות טוב או מהר יותר בהוראה, זה המצב הקיים והוא ככל הנראה משכפל את עצמו בכל שנה מחדש.
מהו מודל קבלת החלטות רציונאלי?
עוד פרספקטיבה שדרכה ניתן לבחון את הנתונים מדגישה את מודל קבלת ההחלטות הרציונאלי. לפי המודל הזה, אנשים בוחרים אופציה לפעולה לפי הפוטנציאל שלהם למקסם ממנה את התועלת. במילים אחרות, מי שמחליט לבחור תואר ראשון בחינוך או כל חוג לימודים אקדמי אחר, למעשה משקלל גם באופן בלתי מודע את היתרונות. בין היתר הוא נדרש להתייחס לשכר, למידת ההגשמה העצמית, לסיפוק או לסיכון וכן הלאה.
בהקשר הזה יש לציין סיבות ארציות מאוד לכך שרוב הסטודנטיות לחינוך הן נשים. קודם כל, מקצוע הוראה נתפס כגמיש יותר מבחינת שעות וימים. הוא מתאים לנשים שרוצות לשמור על חיי המשפחה ולנהל אותם. ימי החופש מקבילים מטבע הדברים לאלו של הילדים, אפשר לסיים את יום העבודה מוקדם בהשוואה למקצועות אחרים ויש גם נורמות חברתיות שאחראיות בתורן לפיתוח נטיות מקצועיות מסוימות.
לפי מודל קבלת ההחלטות הרציונאלי, נשים בוחרות ללמוד חינוך והוראה כי הן פחות תובעניות מבחינת דרישות העבודה, וכך הן יכולות למעשה לשלב בין עבודה לבית. על אף שצריך לבחון כל מקרה לגופו וקשה לבסס טענה כל כך פשטנית, זו נקודה למחשבה שכדאי להיות ערניים אליה.
הצד השלילי של "אפליה מתקנת"
קשה להגיע למסקנות לפי בדיקת תחומי העניין של הנשים בלבד וכדאי להכניס למערכת השיקולים גם את המקצועות ה"גבריים". כך מגלים שאין עדיין הרבה מודלים של נשים מצליחות בתחומי העיסוק הגבריים, שכוללים למשל הנדסה ואדריכלות.
מודל של הצלחה חשוב גם בעת בחירת מסלול לימודים וגם בפיתוח הקריירה. הוא מאפשר לגברים ונשים להזדהות עם אדם מסוים ולראות בעיני רוחו את מסלול ההכשרה. כל עוד מודלים כאלה נדירים בקרב נשים מחוץ לתחומים המסורתיים, המגמה הנוכחית צפויה להישאר על כנה.
מה שקורה בעולמם של הגברים משפיע על האופן בו נשים בוחרות תחום לימודי בהיבט נוסף: אפליה מתקנת. נשים שמחליטות להיכנס לתחום גברי נתונות לעיתים לאפליה. הקושי המובן הוא באפליה שבה נשים מרוויחות פחות ונדרשות לעבוד יותר, אך יש גם לא מעט קשיים באפליה שאמורה לכאורה להיות מתקנת. אפילה מתקנת לא תמיד מסייעת לנשים כי היא מציירת אותן כחלשות. נשים מתקשות להתמודד עם הסטיגמה הזו והן מעדיפות לבחור תחומי התמחות אחרים.
השינוי מתחיל בבית
למרות הנתונים המעודכנים, יש מקום לאופטימיות כי השינוי מתחיל ברמת המיקרו וזולג לתוך שוק העבודה. קיימת כיום חלוקה שוויוניות יותר בין הגבר לאישה בכל הנוגע למטלות הבית ואפילו בחופשת הלידה. בתחום הזה התחיל שינוי שצפוי לתת את אותותיו על שוק העבודה כבר בעתיד הנראה לעין. את התוצאות החיוביות עדיין אי אפשר לראות באופן מעשי, אבל קיים שינוי יחסית דרמטי של הפרדיגמה.
בשורה התחתונה, מובן למה גברים ונשים בוחרים תחומי לימוד שמזוהים עם המין שלהם. הבחירה טבעית לחלוטין והיא נובעת משיקולי עלות מול תועלת, מחישוב רציונאלי ומהשפעות סביבתיות ומסורות קדומות. הבעיה היא שלא תמיד השיקולים האלה אכן משרתים את הצרכים האישיים שלנו. כתוצאה מכך, הפתרון הוא להישאר עם אצבע על הדופק ולא לפחד לקבל החלטות אמיצות. כמו כן, כיום כבר ניתן לבצע הסבה גם בגילאים מאוחרים ואין מה להפסיד בתהליך קבלת החלטות שבו האינטואיציה מקבלת עדיפות על פני השכל הישר.