נולד להם "אוצר מיוחד" – מה מחזיק אותם? • ראיון מיוחד

יודי סגל, חב"ד אינפו

ר' שניאור זלמן ומושקי ציק, חסידי חב"ד פעילים בנתניה קידשו שם שמיים וריגשו את הרשת כשסיפרו על בנם ישראל, שנולד עם מספר רב של מומים: "נשמתי עמוק וידעתי שאנחנו נהיה אלה שנהפוך את חייו למדהימים", הפוסט המלא וגם ראיון מיוחד בו הם חושפים פרטים חדשים מאחרי הקלעים:

זה קרה בחודש אלול האחרון, שניאור זלמן ומושקי ציק מנתניה, קיבלו את אחד המבחנים הגדולים של חייהם, כאשר נולד להם "ילד נפלא", כהגדרתם – בנם השלישי שנולד עם מספר רב של מומים וללא אוזניים. "לישראל יש הרבה מומים גם מבפנים וגם מבחוץ. הוא נולד בלי אוזניים והוא נולד עם שפה וחך שסועים, שזה מה שתיקנו לו מבחינת החוץ", חושפת מושקי "יש לו גם מום בעין, בלב ובעמוד השדרה. בתכל'ס ידענו זאת רק כשהוא נולד. בזמן ההיריון, היה אמנם ריבוי מי שפיר – אז הפנו אותנו לבדיקות ובהוראת הרבנים עשינו והכול היה תקין. רק כשהוא יצא, ראינו מומים בפנים ולמרות שהוא בן כמה חודשים הוא כבר עבר ניתוח. אמנם עדיין יש דרך של בדיקות וטיפולים והתמודדות יומיומית אבל ב"ה מצבו יציב והוא מרגיש טוב".

את סיפור לידתה המטלטל היא החליטה לשתף לראשונה ברשת החברתית. מיד עם פרסומו, הפוסט צבר הרבה מאוד שיתופים ותגובות: "תודה על כל מה שבראת", פתחה מושקי את דבריה, "שורה שמסכמת את החיים שלי וכל מה שעברתי עד לרגע הזה, את הכאב והשמחה, את הפחדים והאמונה".

"לפני חצי שנה עוד הייתי בהריון עם בטן ענקית, עונה לכולם 'לא, זה לא תאומים' ברבע סבלנות. כמה שבועות אחר כך, קיבלתי את אחד המבחנים הגדולים של חיי. הייתה לידה מדהימה, מבטיחה. אולי לא עברתם לידות או שעברתם חוויה טראומתית, אבל המוזיקה והצחוק והמוכנות עשו את שלהם, ונהניתי מכל רגע. אחרי יום שלם, ברגע המושלם הזה שהמיילדת מאשרת 'זהו, הוא בחוץ!', רק חיכיתי לשמוע אותו בוכה ולחבק אותו, לבכות ביחד איתו מאושר".

"לא אשכח את הרגע שאחותי הגדולה אמרה לי בעדינות שקיבלנו אוצר מיוחד. אוצר שאי אפשר לפספס כבר במבט ראשון. וכמו לפני המוות – ככה בטיסה עברו חלקיקי השניות כשעניתי 'אוקי', וידעתי שהחיים שלו יהיו מדהימים. שניה אחר כך, סובבתי את האוצר החדש לחיבוק וראיתי שהוא שונה מכל מה שראיתי. נשמתי עמוק וידעתי, ידעתי שאנחנו נהיה אלה שנהפוך אותם למדהימים".

"ואז סוף סוף בכיתי, את ההקלה של להיות אחרי לידה, את האושר שנולד לי ילד משלי, את ההלם של מה-עושים-עכשיו. את האהבה והחמלה לנשמה הזו שהולכת לעבור מסע כל כך מאתגר. את הפחד המשתק מהלא נודע, מהפער בין מה שחלמתי ומי שקיבלתי. וברגע הכי אישי שלנו הבטחתי לו שהוא יהיה יפה ונמלא אותו באהבה, שהוא יהיה מוקף חברים ומפוצץ בטחון עצמי. שיהיה לנו טוב ביחד".

"לקחו אותו לבדיקות ואשפוז בטיפול נמרץ ילודים, ואני הבטחתי לו שאבוא לבקר. אחרי התאוששות (זה השם של השלב אחרי לידה, לא יודעת כמה התאוששתי באותו הרגע) עברתי למחלקה. לא למחלקת יולדות, אלא למחלקת נשים, שם לא אהיה היחידה שנמצאת בלי תינוק. הסתכלתי למעלה על התקרה הלבנה הזו ולקחתי את הימים להפנים. הפנמתי שיהיה לי קשה יותר מאי פעם, שאני אלמד דברים שלא ידעתי, ואני אעבור דרך הפחדים והסיוטים של הגדולים. ידעתי שאני אתרסק ואקום. זה נשמע אולי מוזר, אבל דווקא שם, דווקא במחלקה הזו, במיטה ליד החלון, כשאני לבד, הערכתי את מה שקיבלתי. בין נשים שבתהליך מתמשך כדי לקבל גוזל משלהן ובין אלו שאיבדו את החיים של העוברים שלהם רגע לפני שהפכו לתינוקות".

"התמלאתי בתודה שהאוצר הזה הוא שלי, מתוך תוכי. לא טסתי לסוף העולם כדי לקבל אותו, לא שילמתי הון. הוא לא ננטש כדי שאבחר לאמץ אותו. הוא שלי והוא נושם, והוא חי, ואני יכולה לחבק אותו, לראות, להריח, לנשום איתו יחד. ואמרתי תודה על כל מה שקיבלתי ומה שלא. תודה על מה שנראה לי חושך, על מה שיהפוך לאור ועל מה אתם אומרים תודה היום?".

כאמור לאחר פרסום הפוסט תוך שעות הפרסום בכל הרשת ואף פורסם בכמה אתרים גדולים ועשה קידוש ה' גדול, כעת הצלחנו לתפוס את ר' שניאור זלמן ציק לראיון קצר.

שניאור איך אתם מרגישים מול כל הרעש שנוצר?

"האמת שאנחנו עדיין לא מעכלים לגמרי, אבל זה ממש מרגש לראות איך זה נגע בכמות כל כך גדולה של אנשים שאין לנו אפילו דרך למדוד, אנשים שאנחנו אפילו לא מכירים הגיבו שעזרנו להם מאוד. אישית קיבלתי אין ספור הודעות ותגובות מחברים מהישיבה, רבנים, חברים לעבודה, משפחה, ובכלל אנשים שרובם פשוט אמרו שהם קראו ובכו מהתרגשות ושזה ממש חיזק אותם.

ובנימה אישית מאיפה היה לכם הכח לאזור אומץ ולחשוף ככה את הסיפור הפרטי שלכם?

"כשישראל נולד היה שוק ראשוני גדול מאוד, והיה רגע שפשוט ביקשתי מהרבי שליט"א מלך המשיח שייתן לנו כח, כי באמת לארוך כל הדרך מה שהחזיק אותנו זה המענות של הרבי שליט"א דרך ה"אגרות קודש" ושתמיד היינו בקשר עם הרבנים והמשפיעים כיצד לנהוג. אני זוכר שאחרי הלידה הסתכלתי על אשתי, תהיתי איך היא תגיב, ואני זוכר שהיא ראתה את ישראל, חיבקה אותו ואמרה – אני לא רוצה שילך ממני. זה היה רגע מיוחד ויש לי אליה הערצה והערכה גדולה. יש לנו משפחה גדולה וכולם ידעו שאנחנו בחדר לידה, אבל היינו צריכים שעתיים ראשונות לעצמנו ולא דיברנו עם אף אחד. ואז תפסתי את עצמי ועשיתי חושבים שרגע אם אנחנו חסידים של הרבי שליט"א מלך המשיח ואנחנו יודעים שהכל קורה בהשגחה פרטית, ואנחנו מאמינים שמשיח מגיע עוד הרגע והרי בגאולה כולם יהיו בריאים ושלמים אז זה אומר שהניסיון הזה הוא זמני לגמרי, ומזה הצלחתי לקבל כח ובחדר הלידה שנינו היינו עם דמעות ואמרתי אחד לשני שאנחנו נגדל ונחבק אותו והוא יהיה הילד הכי חכם והכי יפה ויזכה לקבל פני משיח".

מרגש ממש! לסיום מה יש לכם להגיד לגולשים?

"כשפנו אלינו בפעם הראשונה לראיון באתר גדול מאוד, חששנו מאוד, אז כתבנו לרבי שליט"א והרבי כתב על החשיבות בלעזור ולעשות טובה ליהודי, אז אמרנו שאם בזכות הכתבה הזאת יהיה עוד אבא ואמא לילד מיוחד שיהיו גאים בו וזה יחזק אותם בדרך אז הכל היה שווה! ובהחלט קיבלנו תגובות אין ספור של הורים שזה ממש נתן להם כח, וכמובן שאנחנו עדיין מתמודדים יום יום ומי שרוצה יכול להתפלל לרפואת ישראל בן מושקא והעיקר שנזכה כבר לקבל פני הרבי שליט"א משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה תכף ומיד ממש!!!