סיון רהב מאיר
"מי אתה ואיפה אתה שליח?". כך נפתחה כל שיחה כאן, בכנס השלוחים העולמי של חב"ד, השבוע בניו יורק.
ואז מגיעות התשובות: מנדי, שליח בתאילנד. יוסי, שליח בתל אביב. שמואל, שליח בסיביר. אחרי שהתרגלתי לזה, כמעט פניתי ככה בטעות אחר כך גם לאנשים אחרים.
אבל אולי בעצם זו לא טעות. כל אחד צריך לשאול את עצמו בדיוק את השאלה הזו: מי אני, ואיפה אני שליח. כולנו שליחים.
אימא שמכינה עכשיו סנדביצ'ים לילדים לבית הספר היא בשליחות, וגם חקלאי שעובד כעת בשדה. בכל מעשה קטן לאורך היום אפשר לחוש כך. כולנו נשלחנו לעולם הזה, נשמה בתוך גוף. כל אחד והשליחות המיוחדת שלו שנתן לו אלוקים, בכל נסיבות החיים.
רבים מסכמים את הכינוס השנתי הזה בהתפעלות מחב"ד. זה נכון, אבל החידוש הגדול של הרבי הוא עצם רעיון השליחות.
זה לא מוגבל ל-6,500 שלוחים שמתקבצים לתמונה הקבוצתית. גם כל מי שמביט בתמונה צריך לשאול את עצמו: מי אני, ואיפה אני שליח?