האם חסינות העדר הגיעה לברוקלין? • מרתק

מאת שירה הנאו – JTA

המסר שהודפס באותיות קידוש לבנה בעמוד הראשי של Der Yid, מעיתוני היידיש הנפוצים ביותר בקרב הקהילות החרדית של ניו יורק, ב-26 ביוני, היה חד וברור: "וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה". מילות הפסוק מהתורה הודפסו לצד צילומי התקהלויות גדולות של גברים חרדים ללא מסכה, ולא היה מקום לספק במשמעותו: אחרי חודשים של לוויות ושל פחד, חלפה מהעולם המגיפה של ימינו והגיע הזמן לשוב ולהתקהל.

רחשי הלב הללו הם שמנחים את חיי הקהילות החסידיות בברוקלין, כמעט ארבעה חודשים לאחר שהנגיף פרץ לחייהם. כל בתי הכנסת והקייטנות נפתחו מחדש, בישיבות חודשו הלימודים עד לחופשת הקיץ, וגם אולמות החתונות עמוסים שוב מפה אל פה, לפעמים בניגוד מוחלט לתקנות שקבעו רשויות מדינת ניו יורק.

בתוך הקהילות עצמן, ההנחה הרווחת היא שרוב התושבים ממילא כבר חלו בנגיף, ולכן הם חסינים. "זו התחושה, שהם עברו את זה, שכל מכריהם כבר עברו את זה, וגם אם לא, כנראה שיש להם חסינות כזו או אחרת שאנחנו פשוט לא מבינים עדיין", הסביר מנהל שירותים רפואיים משכונת וויליאמסבורג, בה יש אוכלוסייה חרדית גדולה.

אם יש ממש בהשערות של חברי הקהילה — והשאלה הזו עדיין פתוחה מכיוון שאין מידע אמין לגבי מידת החסינות ממנה נהנים מי שנדבקו בנגיף — הרי שהשכונות האורתודוקסיות של ברוקלין יהיו מקרה מבחן חשוב לעולם כולו. אפילו במקומות המועטים כמו שוודיה שאימצו באופן מכוון אסטרטגיה של חסינות עדר, בדיקות הנוגדנים מגלות שרוב האוכלוסייה טרם נדבקה.

לתושבי השכונות האורתודוקסיות בברוקלין לא היה כמעט שום סיכוי למנוע את התפשטות המחלה. השילוב של עיתוי בעייתי של ההתפרצות, משפחות גדולות המתגוררות בדירות צפופות, ואורח חיים הדוגל במפגשים חברתיים, הפך שכונות אלה לאתרים אידאליים להדבקה המונית. אנשי מערכת הבריאות המקומית מעריכים, על סמך סקרים ובדיקות נוגדנים, שכ-70 אחוז מחברי הקהילה נדבקו בקורונה והתאוששו, ושחלה האטה משמעותית עד עצירה מוחלטת של מקרים חדשים בשכונות החרדיות, למרות החזרה לחיי השגרה, כולל התקהלויות גדולות.

התמודדותן של הקהילות החרדיות בברוקלין עם הקורונה מהווה מקור עניין לרבים שמנסים להבין טוב יותר את הדרך בה הנגיף מתפשט. המכה הקשה שספגו היהודים האורתודוקסים בתחילת המגפה, היא אולי זו שכעת מציבה אותם בעמדה מיטבית, בשעה שבשאר חלקי אמריקה ממשיכים להתמודד עם ההתפרצות. "זה לא משהו שמשמח אותי", אמר יוסף רפפורט, יועץ תקשורת בן 65 מבורו פארק, שאחיו וגיסו היו בין מאות מחברי הקהילה שהלכו לעולמם באביב האחרון. "עצוב לי מאוד להפיק תועלת מכל הדברים הרעים שקרו. אבל מצד שני, אני גם לא יכול להתלונן על כך שאנשים חיים במציאות הקיימת״

אין חלופות טובות יותר

רוב מקרי ההידבקות בקהילה האורתודוקסית אירעו בימים שלפני פורים ובמהלך החג, ב-9-10 במארס. "פורים נפל בתקופה קשה מאוד בזמן ההתפרצות", הסביר איליי קליין, מרצה לרפואה דחופה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור, בריאיון ל-JTA באפריל. "הנגיף רק החל להתפשט בקהילה, והתקהלויות צפופות של אנשים הקלו כנראה על מספר קטן של נדבקים להפיץ את המחלה בצורה רחבה יותר מכפי שהיה קורה בכל עת אחרת".

שבוע לאחר מכן נתגלו יותר מ-800 חולי קורונה מאומתים ברחבי העיר ניו יורק. לפחות מאה מתוכם הגיעו ממרפאה אחת בלבד בבורו פארק, המשרתת בעיקר יהודים אורתודוקסים.

בשבועות שאחר כך, חוללה המחלה שמות בקהילה. אתרי החדשות החרדיים עדכנו את מודעות האבל כמעט מדי שעה. אנשי חברה קדישא המקומית עבדו ללא הפסקה, ובשלב מסוים אזלו להם התכריכים הדרושים כדי להביא את המתים למנוחת עולם. בתי לוויות גייסו תושבים בעלי רכבי שטח כדי להוביל גופות.

ואז, בדיוק באותה פתאומיות שבה החל הכול, הלך הקצב והואט. בית ההלוויות היהודי הגדול בברוקלין, דיווחה שהיקף הגופות שנזקקו להכנה לקבורה צנח משמעותית שבועיים לאחר הפסח. בימי השיא של ההתפרצות, הם טיפלו ב-700 גופות בהשוואה למאה בלבד בתקופות המקבילות בשנים קודמות. במקביל לירידה בתמותה, החלה גם דעיכה במאמצים לשמור על ריחוק חברתי בשכונות החרדיות, במיוחד בוויליאמסבורג ובבורו פארק.

"אין להם שום אפשרות לשמור על ריחוק חברתי מכיוון שהם לא יכולים להישאר כלואים, הם בחרו באורח חיים שאי אפשר לקיים אותו כשאתה כלוא בבית", אמר חרדי מבורו פארק על חברי קהילתו, וציין כי אין זה נדיר לראות משפחה חרדית בת 10-12 נפשות שמתגוררת בדירה של שניים או שלושה חדרי שינה. "כן, אנשים הולכים למות, אבל אין להם חלופות טובות יותר".

אך לא נראה שהזלזול בתקנות הריחוק הוביל לעלייה בתחלואה בשכונות הללו, כך על פי נתונים של אנשי מערכת הבריאות המקומית, וזה רק מחזק אצל רבים את התחושה שהסכנה חלפה.

קבוצה של רופאים מקומיים שניסתה להתחקות אחר חולי קורונה בקהילה החרדית בקראון הייטס, גילתה כי מספר החולים הסימפטומטיים החדשים הגיע לשיאו ב-15 במארס, חמישה ימים אחרי פורים, הרבה לפני שהתחלואה בשאר חלקי ניו יורק הגיעה לשיאה.

רופאים אלה, שהחלו את הפרויקט שלהם בחסות אגודת גדליה, ארגון לקידום מקצועי שפעל באלמוניות יחסית לפני המגיפה, הפכו במהירה לסמכות העיקרית במאמצי הקהילה להתמודד עם המגיפה. הם ערכו סקר בקרב התושבים ועל סמך כ-3500 נבדקים הגיעו למסקנה שרוב חברי הקהילה פיתחו כנראה נוגדנים לנגיף. הרופאים העריכו כי 70 אחוז או מעט יותר מחברי הקהילה הבוגרים, בגילאי 25-65, "לקו בתסמינים הדומים לקורונה". בקרב מבוגרים מעל גיל 65, הם העריכו כי 55 אחוז חלו במחלה.

את שיעור ההתפשטות האמיתי של הנגיף בקראון הייטס אי אפשר לדעת בלי בדיקות מדגמיות, אולם הערכות הרופאים מעמידות את הקהילה בטווח שעל פי המדענים עשוי להעניק חסינות עדר, מצב שבו שיעור גדול מספיק מחברי הקהילה התאושש מהמחלה או התחסן מפניה כדי לצמצם משמעותית את השפעת הנגיף או אפילו לעצור כליל את התפשטותו בתוך הקהילה.

"במובלעת הקטנה של קראון הייטס היו לנו מעט מאוד מקרים חדשים בשבועות האחרונים", כתבו הרופאים ב-11 במאי. ב-5 ביוני הם עדכנו שהמצב השתפר עוד יותר ושנרשמו אפס מקרי הידבקות חדשים בקהילה. "יש להניח שזה נובע מהשיעור הניכר של תושבי קראון הייטס שכבר נדבקו עוד קודם לכן, ובכך העניקו לקהילה מידה רבה של חסינות", כתבו הרופאים. בסוף יוני הם פרסמו עדכון נוסף: לא נרשמו על מקרי הידבקות חדשים בקהילה.

60 אחוז חיוביים

מנהלים ואנשי צוות רפואי מארבע מרפאות בשכונות החרדיות של ברוקלין סיפרו ל-JTA כי מצאו שיעור גבוה מאוד של נוגדנים למחלה, שעולה בהרבה על הנתונים שהתקבלו מאזורים אחרים בעיר.

יוסף הרשקופ, מנהל אזורי ברשת המרפאות קמין בריאות, סיפר על הבדיקות שנעשו במרפאה שלו: "בשבועות הראשונים שבהם הצענו את הבדיקות, שיעור החיוביים נע סביב 55-60 אחוז". הרשת מחזיקה מרפאות בקראון הייטס, בבורו פארק, בוויליאמסבורג ובקווינס, ועובדיה ביצעו אלפי בדיקות נוגדנים בכל ארבע המרפאות.

לדברי נוסון האיום, אח במרכז הרפואי 'רפואה שלמה' בבורו פארק, התוצאות המוקדמות הראו ששיעור בדיקות הנוגדנים החיוביות הגבוה ביותר נרשם אצל נערים מתבגרים. מנהלת שירותי בריאות במרפאה גדולה בוויליאמסבורג, המשרתת בעיקר את בני הקהילה החרדית, סיפרה שבדיקות הנוגדנים היו חיוביות בכ-40 מהמקרים' אך השיעור הזה זינק ל-75 אחוז, כשהובאו בחשבון גם גברים בגילאי 18-34. "זה הגיוני, אם מסתכלים על האוכלוסייה שאנחנו משרתים". היא הסבירה שגברים בקהילות החרדיות חיים רוב הזמן מחוץ לבית, כשהם מתפללים בבית הכנסת ולומדים בישיבה.

מעבר לכך, הגיל הממוצע בקהילות החרדיות נמוך יותר ולזוגות רבים יש שמונה ילדים ואף יותר. על פי הראיות המצטברות, ילדים קטנים כנראה אינם מקור להדבקה בנגיף הקורונה, והמשמעות היא שבקהילות האורתודוקסיות שרשרת ההדבקה נקטעת במקרים רבים, או שלכל הפחות יש שיעור גבוה יחסית של אנשים שאינם נמצאים בקבוצות הסיכון לחלות קשה במחלה.

אולם ד"ר אהרון גלאט, וגם ראש המחלקה למחלות זיהומיות ואפידמיולוג בבית הרפואה מאונט סיני שבדרום נסאו, לונג איילנד, מזהיר מפני הישענות על הנתונים שהגיעו מהמרפאות או מקבוצות מקומיות. "מבחינה סטטיסטית זה לא שווה כלום, אלא אם כן הם ישיגו דגימה אקראית ומייצגת של כל הקהילה," אמר גלאט, שמשמש גם כרב אורתודוקסי.

ובכל זאת, מספר אפידמיולוגים ורופאים שחוקרים את הנגיף החדש הכירו באפשרות שהקהילות החרדיות פיתחו שיעור גבוה במיוחד של נוגדנים חיוביים, ושיתכן ששיעור זה מעניק הגנה רחבה מהדבקה עתידית בנגיף. "אני מעריך שישנם חלקים, מובלעות, איך שלא נקרא לזה, שבהם שיעור גדול מחברי הקהילה האורתודוקסית נדבקו והחלימו, ולכן תפחת גם הסבירות להתפרצות גדולה בקרב אותה קבוצה", הסביר ד"ר מייקל ג'וינר, רופא מרדים במאיו קליניק. "התפשטות גדולה יותר מקרבת אותנו לאפשרות של חסינות עדר", הוסיף ד"ר גרי סלוטקין, אפידמיולוג שעבד עם ארגון הבריאות העולמי.

סלוטקין וג'וינר ציינו, עם זאת, כי בין 50-80 אחוז מהאוכלוסייה יצטרכו להיות חסינים מפני המחלה על מנת להגיע למצב של חיסון עדר שמקטין משמעותית את התפשטות הנגיף. לדבריהם, ישנן גם שאלות אחרות שנותרו פתוחות: עד כמה ניתן לסמוך על בדיקות נוגדנים שאינן נערכות באופן מקרי, האם נוגדנים לנגיף אכן מעניקים חסינות, לכמה זמן נמשכת החסינות הזו, והאם כל מי שפיתח חסינות יראה תוצאה חיובית בבדיקות. בגלל השאלות הללו, גורמי בריאות הציבור עדיין ממליצים להמשיך לעטות מסכות ולשמור על ריחוק חברתי, גם אם אנשים פיתחו נוגדנים.

אבל התושבים בכמה שכונות אורתודוקסיות טוענים שמסכות הפכו למחזה נדיר ברחובות ההומים שוב מאדם, בדיוק כמו שהיה לפני המגיפה. "הם פשוט רואים בזה עובדה מוגמרת", אמרה אישה מבורו פארק על הרעיון שחסינות העדר מגינה על הקהילה. "אני מסתובבת עכשיו ברחוב ולא רואה איש עוטה מסיכה".

אפילו אותם חברי קהילה שטענו בתחילה כי הם חוששים מחזרה מוקדמת מדי לנורמליות, אומרים כעת כי השתכנעו בקיומה של חסינות עדר. "אחרת, איך אתה מסביר את אפס הנדבקים החדשים, גם אחרי חודשים של בתי כנסת מלאים, בתי ספר פתוחים וחתונות ענק?" שאל תושב חרדי מבורו פארק.

לא הכול או כלום

כשהגיע הקיץ, רבים מחברי הקהילה החסידית כבר חזרו באופן מלא כמעט לחייהם הרגילים. הקייטנות המקומיות נפתחו, אף שעורכים בהן בדיקות חום וקיימות מגבלות נוספות. ילדים ארזו מזוודות כדי לנסוע לקייטנות שכוללות לינה, אולמות האירועים נפתחו מחדש, והמונים חוגגים בהם ללא מסיכות. שכונות שלמות בברוקלין התרוקנו מיושביהן, כשמשפחות נסעו לאתרי נופש בהרים. "לקהילות החסידיות היה יתרון על פני כולם, דווקא משום שהתערבבו בפורים ובשאר החגים", אמר מנהל רפואי מבורו פארק. "וזה השתלם."

אך גם אם תוצאות הניסוי הזה בחסינות העדר עשויות להיראות מעודדות, מחירן היה גבוה מאוד. "שילמנו מחיר נורא כדי להשיג את הנתון הזה,״ כתבו מנהלי אגודת גדליה ב-20 במאי. הם ציינו ששיעור התמותה והתחלואה בשכונות האורתודוקסיות היה כפול ויותר מזה שבשכונת פלטבוש הסמוכה וגבוה פי כמה מאשר בעיר ניו יורק, או בכל עיר אחרת בארצות הברית. "שיעור ההדבקה הגבוה הזה בקהילה כולה יסייע לנו, בעזרת השם, להתגונן מפני התפשטות נוספת של הנגיף, אלא שזה שעלול להעמיד בסכנה את מי שנמצאים בקבוצות סיכון".

מאחורי מעטה הנורמליות — וכאב האובדן — מרחפת עדיין השאלה האם הקהילה החרדית אכן עברה כבר את הגרוע מכל. דאגה אחת היא לגבי אנשים מבוגרים וכאלו שנמצאים בסיכון גבוה יותר, שהמשיכו להתבודד ולשמור על ריחוק גם אחרי שרוב חברי הקהילה הסירו מעליהם את כל המגבלות. סביר שאנשים אלה לא נחשפו לנגיף ולא פיתחו נוגדנים. "זה הדבר היחיד שבאמת מפחיד אותי", אמר האח האיום. "לרבים מהאנשים שהיו כלואים במשך שלושה חודשים אין נוגדנים, וזה אומר שאם יגיע גל שני הם יהיו פגיעים מאוד".

וגם אם הקהילה עצמה הצליחה לעצור את המחלה, האם אין חשש שהגל הגובר של הדבקות באזורים אחרים בארצות הברית יגיע גם הוא לשכונות החרדיות ויפגע במי שלא פיתח נוגדנים? בתחילת יולי, ניכרו סימנים שמדובר בחשש אמיתי, כאשר רופאים נתקלו בשני מקרים של חולים חדשים, אחד מהם לפחות ביקר באזור נגוע ופיתח את התסמינים אחרי שובו לברוקלין.

מסקנת הרופאים היא שיש להמשיך ולעקוב אחר התפשטות המגיפה בשכונות החרדיות בברוקלין. ככל שרבים יותר יגלו סימני חסינות, תאט בהדרגה ההתפשטות, אבל הנגיף לא יעלם לגמרי ועדיין יהווה איום על המיעוט בקהילה שאינו נהנה מחסינות. "זה לא הכול-או-כלום", אמר ג'וינר, הרופא ממאיו קליניק "זה עשוי למנוע התפרצות ענקית. אבל זה לא אומר שלא תתרחש התפרצות בכלל".