אחרי 81 שנה: האח גילה שאחיו נהרג בשואה ונסע לומר קדיש

סיפור מצמרר ומקפיא הסתיים השבוע בסגירת מעגל דרמטי.

מספר הרב חיים שאול ברוק מנכ"ל הקהילה היהודית בפטרבורג:

ביום השלושים של אבא היקר שלנו, קיבלתי שיחת טלפון של בחור צעיר: "הרב ברוק, מדבר יוסף לאפקו מאריזונה, אני כל כך שמח שהשגתי אותך, אתה חייב לשמוע סיפור, ואני חייב את עזרתך".

לפני חצי שנה ביקרתי עם סבא שלי שכבר בן 91 במוזיאון יד ושם. שם, באולם שבו כל בן אדם מתמלא בצמרמורת, אולם הנקרא "יד לילד", בטח אתה מכיר את התחושה המצמררת עוד אתה נכנס לאולם החשוך שבו נרות קטנטנות דולקות בצדדי בשביל וברקע נקראים שמות…

איך שנכנסנו לאולם, הכרוז הקורא בשם "זלמן זלוטין, בן 17, רוסיה".

סבא מאבד את ההכרה ונופל במקום.

כשנעמד על רגליו בשנית, הוא הסביר את התרגשותו: ברגע זה, הבנתי, כך הוא אמר, שאחי הגדול, היחיד, שלא ידענו מה עלה בגורלו מאז שנפרדנו בשנת 1941, נהרג בגיל 17.

שנים רבות ונסיונות אין ספור, להשיג מידע אודות גורלו של אחיו, ניסיונות שהחלו מיד בסיום המלחמה, נענו בתשובה יבשה: "בין רשימת ההרוגים והפצועים לא נמצאה רשומה בשם הנ"ל".

בכל תחנה מתחנותיו חייו אחיו זלמן ליווה אותו, בהפרש של 6 שנים…

וכך, לפני כחצי שנה לאחר יוזמה שלי ושל בת דודתי, מצאנו מסמכים המוכיחים שאח של סבא, נקבר בקבר אחים צבאי כמאה וחמישים קילומטר מפטרבורג.

אני מאוד רוצה להגיע עם סבא לומר קדיש אחרי 81 שנים של פרידה.

תוכל לעזור לי"?

ביום שנו בבוקר השבוע, יוסף וסביו נחתו דרך דובאי וביום שלישי לראשונה נאמר קדיש במניין על מקום קבורתו לאחר 81 שנה.