מספר הרב מרדכי גרליק:
ניסינו שוב ושוב להגיש בקשות לצאת את בברית המועצות וסורבנו שוב ושוב. בדרך לא דרך, כתבנו לרבי ותשובתו הגיעה:
"לנסוע לאלמא אטא לאביו, להשתטח על הציון, לומר "מענה לשון" ולבקש ברכה. ובטח יקבלו את הישועה ושלא יפחדו.
כך יצאנו אל האוהל ובן דודינו שהיה חובב צילום הביא איתו מצלמה וצילמנו עשרות צילומים מהמצבה, מרחוק ומקרוב. מייד לאחר מכן, קיבלנו היתר יציאה.
התחנה הראשונה שלי היתה – 770. להתקבל ליחידות אצל הרבי. היחידות הייתה מאוד מרגשת. הבאתי איתי את תמונות האוהל והרבי החל מעיין בתמונות. הוציא מהמגירה זכוכית מגדלת ועבר תמונה אחר תמונה. אחר כך פנה הרבי לעברי, וראיתי "שהוא לא כאן".
הרבי הסתכל בכיוון החלון ואמר: "מה דעתך? האם אפשר להעביר את הציון לכאן? (מאלמא אטא לניו יורק), האם היה תקדים כזה? האם אפשר לעשות מזה עניין אינטרציונלי בין המדינות?
ארך זמן מה ואז הרבי אמר בכעין החלטה: "זאל שוין בלייבן אזוי" (שישאר כבר כך).
להרגשתי האישית, הייתה שהרבי כבן מאוד רצה והשתוקק להיות אצל אביו באוהל, ולכן רצה להעבירו לניו יורק. אך כנראה שהרבי ראה שיכולה להיות תועלת ליהודים דווקא על ידי כך שהאוהל יישאר באלמא אטא. ושוב כמו תמיד, הרבי ויתר על רצונו האישי ועל זכותו במצוות כבוד אביו, לטובת יהודים אחרים…
*
זכו יהודי קזחסטאן והצדיק טמון שם.
היה שותף לתחיית היהדות על אדמת גלותו של רבי לוי יצחק, כבד את הרבי. כבד את אביו!
לתרומה און-ליין