שבת התעלות למטיילים מבתי חב"ד במרכז אמריקה

בשבת האחרונה השתתפו למעלה ממאה וחמישים איש בשבתון של "בוגרי חב"ד למטייל" במרכז אמריקה, המאגד את בתי חב"ד במקסיקו ובמדינות הסמוכות. השבתון נערך בקמפוס בית רבקה בכפר חב"ד ב', והוא היה גדוש בשיעורים, התוועדויות ושיחות נפש מיוחדות עם השלוחים.

אחת מהמטיילות שעזרה בארגון העלתה את רשמיה על הכתב:

הרבה אנשים שואלים אותי, מנסים להבין, מה זה חב"ד מרכז אמריקה? מה כל כך מיוחד?  ואין כל כך זמן להתחיל ולחפור, אז אני מסיימת במילה, זאת פשוט משפחה.  עכשיו אחרי שבת עוצמתית ביותר, שוב עולה בי התהיה ומיד גואה בי האהבה. ובדמיוני אני עוברת על הפרצופים של כולם, נזכרת בחיוכים, במבטים, בקטעי השיחות, ובכל כולי אני רק רוצה עוד.

בשישי הגענו לבית רבקה, הפחד וההתרגשות אצלי גואים. הכניסה מלאה באנשים, הדר בפתח עם סיר גחנון, קורל קופצת עם התלתלים ורונית צועקת משהו על מזרונים, חם בחוץ. עלינו ישר לחדר, להניח את הדברים, הסתכלתי על המקום בסיפוק ונזכרתי איך לכל אורך הדרך הרב כפלין התעקש למצוא מקום יפה, נקי, אסתטי ואיכשהו עדיין לא יקר.

שבת נכנסה, הרוגע הגיע, הלכנו לתפילה. הגענו לארוחה והיה קצת צפוף, לקח קצת זמן עד שכל אחד מצא את מקומו. אבל אז זה התחיל…. השירה… היא עברה משולחן אחד במהירות לשני, ומשם התלקחה לכל האולם. דפיקות על השולחנות, צלחות מפלסטיק עפות, צעקות מהגרון וכולם ביחד וכבר לא מרגישים את הצפיפות, ואני עייפה, מסוחררת ובו זמנית מתלהבת, ולא יודעת לאן להסתכל, הראש זז מצד אחד לצד השני והנה שם והנה סתכלי, ואפשר לבקש שיר. איזה אנרגיות! הרמנו את האולם.

ודודי מדבר, ושרוליק, ועוד חסיד שקם וסיפר סיפור עם מוסר השכל, והאוכל על הצלחת כבר מושלם וברמה גבוהה, אבל איך אפשר לאכול כשיש כזו אלוקות באויר. אני מסתכלת על בתאל, מרוח לה חיוך על הפרצוף והיא מסתכלת בהשתאות, מה זה?!

שירן חולה, אני חוזרת לחדר ומשם לאולם, קוראים בשמי, קיבלתי סידור כחול מעור ואנשים מוחאים כפיים. ואני מנסה לעכל מה קורה ועוד שיר פורץ ואתם טופחים לי על השכם, מעבירים את הסידור מיד אל יד, פרצופים מחייכים. ואני מחייכת, קצת מבולבלת נורא עייפה ובעיקר מרוצה.

הארוחה הסתיימה וההתוועדות החלה, הרב לירז, ביסלי וציפס, כולנו מסתכלות במראה, בוחנות היטב פנימה, ורעיה צועקת יש לנו כלה!!! והכל מהיר, כל כך מסחרר, בלתי ניתן למעקב. השולחנות זזים ואנחנו מקפצות רוקדות ומשתוללות, שרות שירים והבנים בחוץ מתפוצצים…. משהו על קפה…

צעד תימני, אנחנו רוקדות בהתלהבות, הפרצופים מוארים וזה פשוט מדבק וכבר לא רוצה לישון. כולנו כבר חברות ומרגישות כל כך קרובות. סבב ברכות ואיחולים, אחת אחת אנחנו עוברות, משתפות, מתחברות ומברכות.

הבוקר רגוע, קמים בעשר בפנאן, קפה ועוד תה ולירון מספרת איך חזרה בתשובה. והסיפור מרגש ומשעשע ואני רצה לתפילה, ושוב אחרי הרבה זמן אני מוצאת את עצמי בוכה, מתחברת לבורא עולם. מסביבי שרים, דופקים ורוקדים. יש התרוממות באויר, שמחה, טירוף.

רצה לחדר לשטוף את הדמעות, בן פוגש אותי במדרגות וצועק "איזו אלוקות". ושוב סעודה, ודיבורים שירים ותכנים מעניינים. והנה הקוסם, הוא הוציא הרגע קלף מהפה??

יצאנו לדשא, הכה את הרב, דודי הסביר לנו למה נברא העולם, ההבדל בין גברים ונשים, על הרבי ועוד שאלות קשות. דיברתי גם אני, שיתפתי את הסיפור שלי ומסביב כולם הקשיבו, זה קשה לשתף וככה להפתח, אבל הפידבק והאהבה המורעפת פשוט מטורפת.

יצאנו לסיבוב, או רצינו לצאת, מסתבר שיש בעיית עירוב, ובמקום אכלנו הארטיקים, ובשקט חשבתי שבתכלס מזל, כי ללכת שעה בחום ולרוץ חזרה למנחה לא נשמע כמו רעיון סטרילי במיוחד.

ישבנו על הדשא צמאים לעוד דבר תורה, יריב קפץ ועמד במשימה. ספירה סיפור וספיר, איך כל פעם הוא מעיף אותי מחדש, ודודי כפלין מסביב זורק עלינו וופלים וסוכריות. ואני רוצה שהזמן יעצור, יפסיק ללכת, יעמוד, ושהמושלמות הזו תמשך לעד.

סעודה שלישית, הדרכת זוגיות, השירה של הגברים מגיעה מבחוץ, כלות הנפש, איזה ניגון מרומם. ועוד מישהי קמה ומשתפת, מצחיקה ומספרת איך היא חזרה בתשובה ויש כל כך הרבה חומר למחשבה.

אני לא יודעת איך להתחיל לספר על ההבדלה…
פרצופים משולבים, כולם שרים מחובקים, דודי מבדיל בעיניים עצומות, הראש נוטה מעלה והגיטרות ברקע. וזה כל כך עוצמתי וכולנו במקום אחר, מרוכזים בשירה, בהתלהבות, בזכרונות ובקסם. בקסם.

העיניים בוהקות, השבוע התחיל בשיא, צריך להתקפל להתחיל לזוז, כמובן תמונות, ונוסעים בחזרה לחיים לשגרה והקסם הזה עדיין נשאר ועוטף אותנו.

אני מגיעה הביתה, נזכרת באנשים, האהבה גואה בי ממלאת את כל כולי ולא מעכלת שהשבת חלפה. יצא לי להכיר כל כך הרבה אנשים מיוחדים, ואני רק רוצה לחזור, להכיר יותר לעומק, לדבר יותר, לשמוע עוד. והראש כבר מתכנן מתי תהיה הפעם הבאה, כי עוד שבת כזאת זו כבר ממש גאולה.

תודה ענקית על שבת בלתי נשכחת!