בית חם למטיילים בבית חב"ד בוליביה

איך מצליחים לברך "שהחיינו" בכל יום מימי החנוכה? מדוע מטייל שהגיע להדלקה המרכזית החליט להשאר בחוץ? מהיכן הגיעו חנוכיות לעשרות המטיילים?

בבית חב"ד לה פאז בוליביה מסכמים את חנוכה תשע"ו כהצלחה מסחררת. מידי ערב, חגגו בבית חב"ד עשרות מטיילים ויהודים מקומיים את ההדלקה המרכזית. כשבכל פעם זיכו באמירת הברכות מישהו שעדיין לא הדליק חנוכיה השנה (היו כאלה שבשבילם זו פעם ראשונה בחיים!). לאחר ההדלקה נערכה התוועדות חסידית עמוק אל תוך הלילה.

בערב הראשון – מספר  השליח הרב יוסף יצחק קופצ'יק – שמתי לב שבזמן שעשרות המטיילים חגגו בבית חב"ד, מטייל אחד נשאר לשבת בחוץ. ברגע הראשון חשבתי שהוא רק רוצה לשאוף אוויר. אבל כשניגשתי להזמינו פנימה נתקלתי בסירוב. "אני ייכנס אחר ההדלקה" הוא אמר.

טוב, כנראה הוא מרגיש "חילוני למהדרין" ולא רוצה להיות בטקס דתי, חשבתי לעצמי. לאחר ההדלקה, יצאתי שוב, הפעם עם בקבוק 'משקה'…

התברר שאחיו הי"ד נפל בעזה במהלך מבצע צוק איתן, והאור והשמחה של החנוכיה הזכירו לו את הבית…

המתנו בסבלנות עד שאחרון המטיילים עזב את הבית חב"ד ואז עשינו איתו ועם חבר נוסף הדלקה מיוחדת אותה הקדשנו לעילוי נשמת אחיו ושאר החיילים שנהרגו בעזה.

אנשי הקהילה היהודית זכו למסיבת חנוכה בבית כנסת המקומי, כשבמהלכה נערכה גם פעילות מיוחדת לילדים.

מספר שבועות לפני החג חולקו עשרות ערכות של חנוכיות ונרות למטיילים שהמשיכו במסעם למדינות השכנות: ארגנטינה, צ'ילה, ברזיל, פרו וקולומביה.

מאיפה הגיעו לבוליביה הרחוקה חנוכיות? ובכן, לפני 30 שנה, בקיץ תשמ"ו ביקורו בבוליביה שני תמימים. הת' משה מוסקוביץ' (היום שליח בחרסון) והת' זלמן קארפ (כיום בקראון הייטס).

לקראת חנוכה תשמ"ז הם שלחו בדואר לאחד מיהודי הקהילה חנוכיות עבור הקהילה. אותו יהודי החליט שזו הוראה עבורו. ומאז במשך 27 שנים ברציפות, הוא מכין חנוכיות ומחלק לכל יהודי הקהילה. בשנים האחרונות הוא מכין מאות ערכות נוספות עבור המטיילים הישראלים.

זה מה שנקרא: פעולה נמשכת…