תוכחה מתוקה • משיח בפרשה

אם היו דיווחי תנועה בתקופת התורה, מה היה הדיווח המרכזי?

עומס תנועה בין מחלף מצרים למחלף כנען, משה תזמן שם..40 שנה!

תורת החסידות מוצאת את נקודת האור בכל מצב חושך, ואת החיובי בכל מצב שלילי. לא מפתיע שההסתכלות החסידית על ענינים שלילים באופן חיובי, לא פסחה גם על פרשת תבוא. ידוע שבפרשת תבוא אנו קוראים מדי שנה את ה"תוכחה", 98 קללות איומות ונוראות, על מה שנקרא למי ש…. למעלה מחמישים פסוקים מקדישה התורה ל"תוכחה", וכל מי  שקורא אותם, גם עם הפירוש הפשוט ביותר, ללא כל עיון במדרשי ובדברי רז"ל, תסמרנה שערותיו מפחד ואימה.

אבל לתורת החסידות יש מבט אחר על הפסוקים האלו. ישנם שני ביאורים כלליים על מהותה הפנימית של "התוכחה", הראשון מוכר יותר, והשני פחות. נביא בקצרה את שניהם:

א. "לפי האמת, אינם רק ברכות!" אומר האדה"ז בספרו לקו"ת. אלו ברכות נעלות ביותר, הבאות לבטא את גודל אהבת הקב"ה לבני ישראל אלא שכדי שלא תשלוט עין הרע בברכות אלו, הם נכתבו באופן של "חסדים מכוסים", נעלים מן העין (ומן ההבנה הפשוטה של בני האדם) אבל, באמת ובפנימיות, פסוקים אלו הם "רק ברכות"!

הביאור השני (הפחות מוכר) הוא מבית מדרשו של הצ"צ, נכדו של האדה"ז. לדבריו, פסוקי הקללות מתפרשים כפשוטם, קללות איומות ונוראות. אם ככה, אז מה כ"כ חיובי וטוב ב"תוכחה"?

הטוב הוא שפסוקים אלו לא נאמרו על בני ישראל, הם נאמרו על כוחות הטומאה והקליפה! זה מה שהולך לקרות להם, ולא לנו, ח"ו!

מקור מקראי פשוט להוכחת דברי הצ"צ מביא הרבי מפסוק מפורש בפרשת השבוע הבא, פרשת נצבים, "ונתן ה' אלקיך את כל האלות האלה, על אויבך ועל שונאיך אשר רדפוך" (נצבים ל,ז). למה מתכוונת התורה במילים "כל האלות האלו"? על אלו קללות ניסוב הדבר?

על הקללות שהוזכרו בפרשה שלנו, פרשת תבוא. התורה לא התכוונה שהקללות האלו יחולו (ח"ו) על ראשם של בני ישראל. כי אם להפך, כוונת התורה היתה שאם בני ישראל התנהגו כראוי, אזי הקללות האלו, שמתפרשות כפשוטם, יחולו על אויבי העם היהודי ועל שונאיו.

נו, אז איזה ביאור מן השתיים יותר קביל ונכון?

התשובה: שניהם!

הרבי מה"מ מסביר ששני הביאורים משלימים אחד את השני, עד כדי כך שביאור אחד גורם ומביא, לקיום הביאור השני. דוגמא לדבר, מביא הרבי, משתי הדרכים החסידיות בספר התניא "לטפל ברע" הפנימי שלנו. הדרך הראשונה היא אתכפייא- כפיית הרע ושעבודו לטוב, הדרך השניה היא אתהפכא- הפיכת הרע לטוב. איזה דרך נכונה? כיצד צריך האדם להתנהג?

התשובה: שניהם! ראשית כל, על האדם לכפות את הרע ולשעבד אותו לטוב, לאחמ"כ כשהאדם מתעלה בדרגות הקדושה והטהרה, הוא מגיע למצב נפשי בו הוא יכול (גם) להפוך את הרע לטוב.

דרך פעולה זו תקיפה גם בקשר לשני הביאורים בקשר לפסוקי התוכחה בפרשתינו. שני הביאורים נכונים, והם משלימים אחד את השני. ביאור של הצ"צ הוא הפתיח, והוא המביא והגורם לביאורו של האדה"ז. ראשית כל, עלינו לנקוט בדרכו של הצ"צ, ולפרש את פסוקי התוכחה כפשוטם. אכן אלו קללות איומות ונוראות, אבל הם (לא יחולו עלינו, ח"ו) יחולו על כוחות הטומאה והקליפה, על האויבים והשונאים של עם ישראל. לצערינו, בדור האחרון, ובעיקר בתקופה האחרונה, לא חסר אנשים או ארגונים שמגיע להם לקבל את כל הקללות האלו כפשוטם!

אבל, אז מגיע השלב השני, יחד עם הביאור השני, וההסתכלות השניה, שהופכת את כל הפסוקים השליליים האלו, לחיוביים. בשלב הזה, הקללות נהפכות לברכות, ולא סתם ברכות, כי אם ברכות נעלות ביותר, הכוללות ביטוי חיבה ואהבה עמוקים מאוד (עיין ש"ך עה"ת שמפרש פסוקי הקללות באופן זה).

על יסוד זה מסביר הרבי דבר נפלא ופשוט, שלרוב פשיטותו לא שמים לב אליו. פסוקי "התוכחה" נכתבו פעמיים בתורה, בפעם הראשונה בפרשת בחוקותי, ובפעם השניה בפרשתינו. המעניין הוא, בשתי הפעמים האלו, נכתבו פסוקי התוכחה דווקא בעליות הכי חשובות. בפרשת בחוקותי הם נכתבו בעליה השלישית, שהיא העליה החשובה ביותר ע"פ תורת הנגלה, הגמרא והשו"ע (או"ח קלו) , ואילו בפרשת תבוא, נכתבה התוכחה בעליה השישית, שהיא העליה הכי חשובה ע"פ תורת הנסתר והחסידות (שער הכוונות, ענין קריאת ס"ת, פע"ח שי"ח פי"ט).

למה לכתוב דברים כ"כ רעים ושליליים בעליות כה חשובות ומכובדות?

הסיבה היא פשוטה, זוהי דרכה של התורה לרמוז לנו שבפסוקים אלו מסתתרים עניינים נשגבים, עניינים עמוקים, שצריך לתת עליהם את הדעת. 

וכמו תמיד, הקשר לגאולה נעוץ בסיום התוכחה. כמו שבסיום הגלות, תבוא הגאולה, כך גם רומזת לנו התורה שבסיום התוכחה נרמזת הגאולה. היכן?

בפסוק האחרון של התוכחה נאמר:"והשיבך ה' מצרים באניות, בדרך אשר אמרתי לך לא  עוד לראותה, והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה" (תבוא כח, סח)

בסיום שיחה ארוכה, בה הסביר הרבי את דברי רש"י על הפסוק בדרך הפשט, המשיך הרבי להסביר את "יינה של תורה" הנלמד מתוך פסוק קשה זה.

"והשיבך ה' מצרים"- הסיבה שיהודי יורד "למצרים", לעולם הזה, לגלות האחרונה, ולכל הדברים השליליים שסביבנו היא- "והשיבך"- כדי שהיהודי יבוא למעלת התשובה. מעלת התשובה היא כ"כ נעלית, שעיקר עבודתו של המשיח תהיה "לאתבא צדיקיא בתיובתא", להביא שגם הצדיקים שלא חטאו, ישובו בתשובה.

ומה נעשה "במצרים"? מהו רוצה יהודי כשהוא נמצא ב"מצרים"-בגלות הזאת? "והתמכרתם שם..לעבדים ולשפחות"- ופירש רש"י: "אתם מבקשים להיות נמכרים", יהודי רוצה להיות עבד לקב"ה. היהודי מוסר את עצמו לעבוד את אדונו מתוך קבלת עול מוחלטת. ואז?

"ואין קונה"- מפרש רש"י "כי יגזרו עליך הרג וכליון", נשמע אוים ונורא, לא?!

מסביר רבי, שמשמעות ה"הרג והכליון" היא שהיהודי, מצד עצמו, נמצא במצב רוחני כ"כ נעלה, עד כדי כלות הנפש. ההתאחדות שלו עם הקב"ה היא ברמה הגבוהה ביותר, עד כדי כך, שהוא מאבד את מציאותו האישית, הוא "נהרג" ו"כלה" לחלוטין, ונהיה למציאות אחת עם הבורא.

באותו אופן, מסביר הרבי, יש לקרוא את המילים "ואין קונה" (אל"ף בפתח, יו"ד בחיריק) מדריגת ה"אין" האלוקי "קונה" את מציאותו של היהודי, כי היא הופכת להיות חלק ממנו.

וזוהי עבודתו של מלך המשיח, להביא גם את הצדיקים שמעולם לא חטאו, לאחדות המלאה הזאת עם הקב"ה.

במוצ"ש הקרובה נחל באמירת סליחות לקראת השנה החדשה, הסיפור הבא מתאר כיצד אמירת סליחות יכולה לגרום לרחוב שלם "לשוב הביתה".

בכל יום חמישי בלילה, בחודש אלול, מתקיים מניין מיוחד לאמירת סליחות בכותל המערבי, ע"פ נוסח תימן. מייסד המנין היה הרב שלמה סיאני ע"ה. בנו, אריה סיאני, מספר. "פעם אחת נקלעתי להלוויה בכפר סבא, ניגש אליי אדם, בעל חזות דתית, חיבק אותי ואמר: "בזכותך, כל הרחוב הזה התקרב לשורשים". התפלאתי מאוד, אני גר ועובד בי-ם, מעולם לא התגוררתי בכפר סבא, ואני לא מכיר כלל את תושבי המקום. אותו אדם, שראה את פליאתי, החל לספר.

"לילה אחד בחודש אלול, הוא נקלע לכותל המערבי לביקור פשוט. פתאום הוא שמע את הקולות המהדהדים של השופרות יחד עם קריאת י"ג מידות הרחמים (כפי הנהוג בעדות המזרח). הוא התקרב יותר ויותר, וראה את מאות המתפללים בעת אמירת הסליחות. הוא חש עקיצה בלב, זעזוע בבחינת: "איפה אתה?".. והוא החליט לעשות מעשה.

הוא סיפר על כך לחבריו בשכונה, ושבוע לאח"כ, ביום חמישי בלילה, הוא סחב את כ-ו-ל-ם לכותל לאמירת הסליחות, מיותר לציין, שמצוה גוררת מצוה, והיום הם שומרי תורה ומצוות. "והשיבך ה'" ע"י הסליחות.

שבת שלום!