טעימה מעולם הבא • משיח בפרשה

לקריאה והורדה

מה ההבדל בין המשכן שעשה משה למשכן הכנסת?

ממשכן משה השכינה מעולם לא זזה, ולמשכן הכנסת היא מעולם לא הגיעה…

תחילת פרשת ויקהל מעלה שאלות ותמיהות רבות בעיני המפרשים. רבים מתקשים מאוד לבאר את דברי התורה על פשוטם, ולכל מפרש דרך מיוחדת משלו להסביר את משמעות הפסוקים. השבוע נתרכז על ביאור נפלא מבית מדרשו של השל"ה הקדוש על תחילת הפרשה ועל הקשר בין כל הגורמים המוזכרים בפרשה לגאולה.

הפרשה פותחת בפסוק:"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה יהו-ה לעשות אתם. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון". (שמות ל"ה, א-ב)

מדוע היה צריך משה רבינו להקהיל את כל בני ישראל? במה שונה פרשת ויקהל משאר פרשיות התורה, שדווקא היא נאמרה לפני כל בני ישראל בהקהל? זאת ועוד, על איזה "דברים" (לשון רבים) מדובר כאן? בסך הכל, נאמרה כאן רק מצוה אחת, מצות שמירת שבת. לכאורה, התורה היתה צריכה לכתוב: "זה הדבר אשר ציווה ה'" ולא "אלה הדברים" ?!

השל"ה הקדוש מניח בתחילת דבריו יסוד נפלא שישפוך קצת אור (חסידי) על שאלות אלו. לדבריו, השבת והמשכן שניהם יחד מסמלים את הגאולה האמיתית והשלימה. השבת מסמלת את "היום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים", את האלף השביעי שבו נקבל את עיקר השכר על קיום התורה והמצוות (תניא פרק לו), ואילו המשכן מסמל את משכן ומנוחת הנשמות יחד עם השכינה באותו עולם פסטורלי. זאת אומרת, שהשבת רומזת אל המשכן, והמשכן רומז אל השבת, ושניהם יחד מתאחדים ללמד אותנו על מהותה של הגאולה השלימה. לכן, משה רבינו מקהיל את כל ישראל ללמד אותם על דבר המשכן ועל דבר ציווי שמירת השבת, מכיון ש"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", ולכן כל ישראל צריכים להיות נוכחים בעת הציווי של שתי המצוות המיוחדות שרומזות על העולם הבא- השבת והמשכן!

השל"ה אף מצטט מדרש המקשר בין כל פרטי המשכן המוזכרים בפרשתינו, לבין השכר העתידי המובטח לנו בגאולה על בניית והכנת כל חלק במשכן.

"אמר להם הקב"ה עשיתם יריעות עזים אני מגין עליכם לעוה"ב בענן, עשיתם כפורת אני מכפר לכם עונותיכם, עשיתם שולחן..אערוך לפניכם שולחן לעתיד לבא, עשיתם לפני מנורה אני מאיר לכם שבעתים לעוה"ב, עשיתם לפני ארון שהתורה ניתנת בתוכו אתן לכם שכר טוב שאין בו הפסק שנאמר (תהלים לא, כ): "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך".

זאת אומרת, שכל חלק מתהליך הגאולה, החל מכפרת עוונות עם ישראל בסוף הגלות וכלה בטוב הנצחי שאין לא הפסק כלל, מרומז בפרטי חלקי המשכן. גם סעודת שור הבר והלויתן היא שכר על בניית השולחן, ואפילו היעוד הגאולתי של "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים" הוא שכר על הכנת המנורה. הכל נרמז איפשהו בחלקי המשכן, כי המשכן הוא סמל הגאולה, ולכל יהודי יש חלק בגאולה בדיוק כמו שכל יהודי השתתף בתרומת, הכנת ובניית המשכן, איש איש כפי יכולתו.

השבת כמו המשכן היא בדיוק אותו דבר. על השכר הצפוי לשומרי שבת אומרת הגמרא שהקב"ה התבטא עליה במילים (שבת י,א): "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל" . מסביר השל"ה, שכוונת הקב"ה במילים "מתנה טובה" שנמצאת "בבית גנזיי" הייתה, השכר הצפון והכמוס לנשמות ישראל בגאולה השלימה. זוהי מתנה אמיתית, מתנה נפלאה, אלא שהיא גנוזה מעיננו, היא אינה ידועה לנו, אחרי הכל מי יודע איך נרגיש ומה נחוש בגאולה?!

לכן נתן לנו הקב"ה את השבת, השבת היא מעין טעימה מהגאולה, ו"הנשמה היתרה" שמקבל כל יהודי בעת השבת, היא מעין דמעין לגילוי האלוקי אותו יקבל כל יהודי בעת הגאולה.

זאת ועוד, הגמרא (שבת ע,א) לומדת את מספר המלאכות האסורות בשבת מהמילים: "אלה הדברים". אלה בגימטריה 36, יחד עם שלושת האותיות של המילה "אלה" עצמם- 39 מלאכות. יחד עם זאת, איזה מלאכה מוזכרת במפורש בפסוק הבא? איזה מלאכה טרחה התורה לכתוב במפורש ? "לא תבערו אש", מלאכת מבעיר!

מדוע דווקא מלאכה זו? ומדוע דווקא כאן? יש לציין, שבמקומות אחרים בתורה, כתובות מלאכות נוספות, לדוגמא: מלאכת הוצאה והכנסה, מלאכת חרישה וקצירה ועוד. אז למה דווקא בתחילת בפרשת ויקהל מוצאת התורה לנכון להזכיר את מלאכת הבערת אש?

כי זהו סוד הגאולה, ועל זה רומז המשכן והשבת!

על חורבן בית המקדש נאמר: "כי באש הצתה, ובאש אתה עתיד לבנותה". זאת אומרת, כמו שבית המקדש נחרב באש, כך גם הוא יבנה ע"י האש. על איזה מדובר כאן, איזה אש תבנה את בית המקדש? האש של שמירת שבת! האש של "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת"! כי ע"י שמירת שבת זוכים להרגיש את הגאולה, וע"י שמירת שבת זוכים להביא את הגאולה. וזו הייתה כוונת משה כשהוא הקהיל את כל בני ישראל בתחילת הפרשה. משה רבינו רצה לנטוע בתוך נשמות ישראל את היסודות הנצחיים של היהדות, ש"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", ולכל יהודי יש נשמה (יתרה ביום השבת), ובכוחו של כל יהודי להביא את הגאולה ע"י קיום המצוות, ובמיוחד שמירת השבת!

נסיים בשני סיפורים קצרים הקשורים בקדושת השבת, שהתפרסמו לאחרונה, בעת שחרור החטופים. התצפיתנית אגם ברגר נחטפה מבסיס נחל עוז בשמח"ת. אימה, מירב ברגר, הקפידה לשמור שבת לזכות ביתה, שאף היא שמרה שבת בשבי החמאס, מתוך מסירות נפש עילאית, אותה בלתי אפשר לתאר. וראו פלא, אגם הייתה אמורה להשתחרר ביחד עם התצפיתניות האחרות בעיצומה של השבת פרשת וארא, ומירב לא מצאה נפשה, כאב לה החילול שבת שייגרם במסע התקשורתי ביום השחרור. מירב פנתה בערב שבת לעולם כולו וביקשה: "אל תחללו בגללנו את השבת ואל תצלמו אותנו ביום הקדוש".

שבת הגיעה והמציאות טפחה על פני כולנו. המחבלים האכזריים הפרידו את אגם מחברותיה ושחררו ארבע תצפיתניות מתוך חמש, כשהיא נותרת לבדה בעזה.

ואז הגיע המהפך, שיכול להתרחש רק בעולמו של הקב"ה: העסקה הסתבכה ופרץ וויכוח מול החמאס והוחלט להקדים את פעימת השחרור הבא, בו תשוחרר אגם, ולבצע אותה ביום חמישי!.

שימו לב, הקבוצה של אגם היא היחידה שלא השתחררה בשבת, בדיוק כמו הבקשה של אימא מירב: "אנא אל תחללו בגללנו את היום הקדוש".

עומר שם טוב שוחרר בשבת פרשת משפטים. אימו, שלי שם טוב, מספרת שבדיוק שנה לפני, בשבת פרשת משפטים תשפ"ד היא שמרה את השבת הראשונה שלה, ומאז היא המשיכה לשמור כל שבת! לא פלא, שעומר השתחרר דווקא בשבת הזאת!

שבת שלום!

____

מבוסס על של"ה דף של"ד ואילך

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן