סגולת העשירות: השיחות שמאחורי קמפיין "ימי סגולה"

לאחר ארבע שנות פעילות ללא הפסקה יום יום שעה שעה, וסיוע לרבבות חסידי חב"ד והמקורבים מכל רחבי תבל, מכון הלכה חב"ד זקוק לתמיכתכם, על מנת לבסס את הפעילות ולהרחיבה ולהקים את מרכז "ותחיינה".

לפניכם מספר שיחות מופלאות של הרבי על ימי סגולה אלו, נצלו את ההזדמנות להיות חלק מהמהפיכה האדירה ולזכות בסגולת העשירות בעת רצון זו של ימי ההכנה לראש השנה

לתת צדקה בחודש אלול כפי שהרבי רוצה!

אצל הקב"ה ישנן הרי שתי דרכים: דרך אחת היא, שקודם הוא נותן כסף ומסתכל כמה מפרישים ממנו לצדקה, לפי ערך.

דרך שניה היא, שנותנים לצדקה יותר מהיכולת, והקב"ה לא נשאר בעל חוב, ונותן לאחר מכן גם לפי החשבון, באם נתנו מעשר – כמה חלקים, או באם נתנו חומש – בבזבוז כמה חלקים.

אם כן, על כל דולר שנותנים יותר – יותר מהיכולת (כפי שזה נראה), נותן הקב"ה חוץ מדולר זה עוד כמה וכידוע בכמה ספרים.

ולכן בקוראי במכתבו, שאינו רוצה להחמיץ את ההזדמנות לתת מעט צדקה, ובפרט בחודש אלול, ובראותי את סכום הצ'ק שלו, התפלאתי איזו רחמנות יש לו על הקב"ה, ומה אכפת לו אם הצ'ק שלו יהי' כך שהקב"ה ייתן לו הכנסה ופרנסה שלא בערך למה שהעריך את עצמו בצ'ק שנתן.

תקוותי שלא תהיה לך תרעומת עלי, ותזכור גם שהרבי תמיד רצה לעשותו גביר, שאחת מהדרכים לכך היא עשר תעשר – לתת צדקה כפי שהרבי רצה, וכשלא מתמקחים, הקב"ה גם אינו מתמקח..

(אגרות קודש ח"ג ע' תכג)

*

בודאי לא יתרשם גם אם לא נראה לו הסכום (אם הנ"ל לעת-עתה אינו רגיל בו). ויסבירו שמאמר רז"ל עשר בשביל שתתעשר אינו יוצא מידי פשוטו. וככל שיגדיל חלק הצדקה – יגדל גם-כן התתעשר, שהרי על-זה נאמר ובחנוני נא בזאת.

ומהנכון היה שמי שהוא יסביר למר . . . שאף שלא רציתי לפרש כמה הוא היתר שעל מעשר, הנה צריך להיות קרוב לחומש.

(אגרות קודש ח"י ע' רכב)

*

גם אתה יכול להיות "גביר של הרבי"!

הבטחתו של הקב"ה "ונתתי גשמיכם בעתם" באופן שמצליח בעניני המסחר למעלה מהטבע, שכן, העשירות שלו היא לא עשירות של מסחר, אלא עשירות של תורה, ובמילא, ה"ז ענין אחר לגמרי.

– החסיד ר' שמואל גורארי' אמר פעם לא' הסוחרים שניסה להתחרות עמו במהלך "מכרז" של הממשלה: אתה מתמודד איתי? אותי הרבי עשה לסוחר!… – כמובן שבסופו של דבר זכה החסיד הנ"ל באותו מכרז.

אמנם, כדי שתהי' אצלו עשירות של תורה, שיצליח למעלה מדרך הטבע – צריך גם הוא להתנהג לא ע"פ טבע, אלא כמו גביר של תורה, ובסגנונו של החסיד הנ"ל: גביר של הרבי ("דעם רבי'נס א גביר").

ולדוגמא:

כאשר מגיע לעיר משולח – הרי נוסף לכך שבודאי יתן לו נדבה הגונה, כראוי לגביר של הרבי, הנה עוד זאת, יזמין את המשולח להתאכסן בביתו, לאכול על שולחנו, "להתוועד איתו", ולהנעים את שהותו אצלו . .

(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:) כאשר הגביר יתנהג באופן כזה (שלא להתחשב בדרכי הטבע, אלא להתנהג כמו גביר של הרבי) – אזי יהי' באמת גביר של הרבי, ויזכה לקבל ברכתו של הקב"ה באופן שלמעלה מהטבע, "מידו המלאה הפתוחה הקדושה – וגם הגדושה (כ"ק מו"ח אדמו"ר הי' מבטא לפעמים תיבת "הקדושה" באופן שהי' נשמע בקו"ף ובגימ"ל: הקדושה והגדושה), מלא וגדוש עד שעובר על גדותיו – והרחבה".

(משיחת ש"פ במדבר תשי"ב)

*

עשירות בשנה הקרובה? זו ההבטחה של הרבי:

כאשר מדובר אודות נתינת הצדקה – מעשר, או באופן של הידור – חומש, או באופן של בזבוז – למעלה מההגבלה דחומש, הרי הסדר הרגיל בזה הוא – שבסוף החודש (וכיו"ב) עושה חשבון כמה השתכר במשך תקופה זו, ואז מפריש הוא מממונו לצדקה.

על זה באה ההוראה . . שבחודש זה צריכים כבר לתת לצדקה על חשבון מה שישתכר בחדשים שלאחרי-זה, עד חודש אלול הבא עלינו לטובה . . בפשטות הענינים: נתינה לצדקה על חשבון מה שישתכר במשך כל השנה כולה.

ואף שעדיין אין לו ב"מזומן" את הממון שישתכר בעתיד – הרי ידוע המנהג הנפוץ במדינה זו (המצטיינת בעניני צדקה וחסד) לתת "כתב-התחייבות", היינו, שמבטיח ומתחייב, בכתב, שמידי חודש בחדשו יתן סכום כך וכך לצדקה, ומכיון ש"כל ישראל בחזקת כשרות" – בודאי יקיים את הבטחתו בפועל ממש . .

כאשר יהודי מחליט ומקבל על עצמו לתת סכום גדול לצדקה – עוזר לו הקב"ה ומסייע בידו שיצליח להביא את המחשבה הטובה לידי מעשה בפועל, היינו, שישתכר בריבוי גדול כדי שיוכל לעמוד בהבטחתו לתת סכום גדול לצדקה.

וכידוע הסיפור שאירע אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר כאשר עמדו להדפיס את ספריו של אדמו"ר הצמח-צדק – שנכנס אברך אחד לכ"ק מו"ח אדמו"ר, והתחייב לתת את הסכום הדרוש להדפסת הספרים, ואף שמצד מעמדו ומצבו הגשמי הי' סכום זה שלא בערכו כלל וכלל, הנה מכיון שקיבל על עצמו לתת סכום זה – פתח לו הקב"ה צינורות חדשים בענין הפרנסה [צינורות חדשים דייקא, כלומר, אין זה ענין של הרחבה בלבד בצינורות הפרנסה שהיו מקודם לכן, כי אם צינורות חדשים ממש], כך שהצליח לתת את כל הסכום שקיבל על עצמו מתוך שמחה וטוב לבב, לאחרי שנשאר לו כמה פעמים ככה עבור צרכיו האישיים.

וסיפור זה הוא בבחינת "תורה שבעל-פה" מכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, וההוראה בזה היא – שכאשר יהודי מקבל על עצמו לתת סכום גדול לצדקה, הנה אפילו אם סכום זה אינו לפי ערכו – פותח לו הקב"ה צינורות חדשים שיוכל לקיים את הבטחתו במילואה ובשלימותה.

. . וזוהי ההוראה הנלמדת מתורה הנ"ל . . בנוגע למעשה בפועל – שיש להתכונן כבר לעבודה דכל השנה כולה (עד חודש אלול הבעל"ט), ולדוגמא – בענין הצדקה: להתחייב לתת סכום מסויים לצדקה מידי חודש בחדשו, עד סוף השנה הבעל"ט, כנ"ל בארוכה.

ומן הראוי לעשות זאת עוד לפני ר"ה . . ובנוגע לכמות הסכום שצריכים לתת – הנה אף שע"פ דין "אי אתה מחוייב לעשרו", מכיון שהוא רוצה שהקב"ה יתן לו בני חיי ומזוני רויחי, ובכולם רויחי, באופן של עשירות דוקא – עליו להתנהג בעצמו באופן כזה, היינו, שיתן לצדקה בהרחבה, באופן של עשירות.

(משיחת ש"פ נצבים תשמ"ג)

למה לתרום דווקא מראש חודש אלול?

כל ארבעים יום מראש-חודש אלול עד אחרי יום הכפורים הם המשך וחפצא אחת של ימי תשובה . . מזה מובן, שעל-דרך שבעשרת ימי תשובה ישנו ענין מיוחד "להרבות בצדקה", כך גם בחודש אלול, שראשית ההתחזקות בעניני תורה ומצוות שבחודש זה צריכה-להיות בענין הצדקה, "להרבות בצדקה". ויש-לומר שזה נרמז גם-כן בזה שהצירוף דשם הוי' שמאיר בחודש אלול יוצא מסופי-תיבות של "וצדקה תהי' לנו כי".

. . בריבוי הצדקה מודגש גם-כן שהאדם מרגיש שצריך לזכות בדין רק מחמת צדקתו של הקב"ה, שלכן מרבה בצדקה כדי שהקב"ה יתנהג עמו גם-כן באופן של צדקה מדה כנגד מדה.

. . ועל-פי-זה יש לבאר דיוק הלשון "להרבות בצדקה", דלכאורה ע"פ הלכה בצדקה ישנו שיעור: חיוב השווה – מעשר, חומש למצוה מן המובחר, אבל לא יותר מזה, וכמ"ש הרמב"ם "כל המפזר כו' אל יפזר יותר מחומש", אלא שכאן כיון שקאי בצדקה שהיא לפדיון הנפש, הרי "אין לחוש משום אל יבזבז יותר מחומש דלא מקרי בזבוז בכהאי-גוונא מאחר שעושה לפדות נפשו כו'", וזהו שמדייק הרמב"ם "להרבות בצדקה" ולא קבע שיעור לצדקה זו – כי בצדקה זו אין שיעור.

. . גם בזה שמוסיפים בהעבודה דתשובה ומעשים טובים – בזה גופא צריכה להיות ההקדמה דלהרבות בצדקה . . ועל ידי הנהגה זו, זוכה כל אחד להכתב ולהחתם בספרן של צדיקים גמורים, ועד שלפני ראש-השנה יודעים שהם זוכים בדין – לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה.

(לקו"ש חל"ד ע' 90 ואילך)

צדקה היא הסגולה הטובה ביותר לפרנסה

והנה בנוגע לשאלתו שראה שינוי במצב העסק שלו ובמילא מחפש סיבת הדבר . .

והנה השכל הבריא אומר שכאשר יש סיבה גלויה אין מההכרח לחפש גם סיבות נסתרות כיון שהנגלות לנו ולבנינו, ובנדון דידן . . סגולה לפרנסה זהו ענין הצדקה וכיון שזה מזמן רב שקבל על-עצמו בשם העסק להפריש מעשר ומעט יותר מזה לצדקה ועכב את הדבר משך כמה חדשים, ומנהגו של הקב"ה הרי-הוא בחסד וברחמים, הרי רמז רמזו להם להזכירם את התחייבותם והזכות שיש להם שלא מלאו נדבת לבם הטהור עד עתה בפועל שזהו ביאור מספיק להשינוי בהעסק ובמילא אין לו לחפש ענינים אחרים כי אם לקיים את הבטחתם בשלימות והעיקר ברצון הטוב וכשתהיה החלטתם גמורה להתנהג ככה גם בעתיד – והרי כלפי שמיא גליא אופן ההחלטה בזה – ותהיה גם-כן מתוך שמחה ולא מיראת העונש ח"ו, מובטחני שתבוא ג"כ הטבה בהעסק והשי"ת יזכהו ואת אחיו שי' שיחליטו בזה בהקדם היותר אפשרי ומתוך שמחה ושמחה פורצת גדר להשפיע להם ברכה והצלחה…

(אגרות קודש חלק ח' אגרת ב'תנז)

צדקה סגולה היא שמגינה בפני כל וכמ"ש וילבש צדקה כשריון וידוע דרז"ל על זה שנתבארה גם כן באגרת הקדש לרבנו הזקן סי' ג'.

(אגרות קודש חלק ט' אגרת ב'תרלח)

במה שכתב מה לעשות עם הכספים שקבלו. על פי מאמר רז"ל בכגון דא, יעשה בהם סגולה . . מהנכון אשר לערך חומש . . יפריש תיכף לצדקה.

(אגרות קודש חלק י"ט אגרת ז'קעז)

*

בימים אלו מתקיים קמפיין "ימי סגולה" של מכון הלכה חב"ד

מטרת הקמפיין לאפשר את מרכז "ותחיינה" שילווה את זוגות אנ"ש בנושאי הבית היהודי.

מצטרפים למסלולי המכון, מקבלים מתנות יקרות ערך, וזוכים להיות חלק המהפיכה ההלכתית האדירה.

לכניסה לאתר