בתשפ"ג כמו בתשנ"ג: צריך ללכת בגאון עם יחי אדוננו!

שניאור זלמן נוימן, מגזין בית משיח

5:51, יום ראשון ט' שבט תשנ"ג. האור נדלק בחדר המיוחד, אות וסימן לכניסתו של הרבי מלך המשיח שליט"א לתפילת ערבית, יחד עם קהל האלפים בבית משיח 770.

אלפים אמרנו? מיליונים! מיליונים בכל רחבי העולם, יהודים ולהבדיל גויים, חיכו לרגע הזה. ב–5:51 נדלק האור לא רק בחדר המיוחד, הוא נדלק בכל קצווי תבל, בסדר ההשתלשלות כולו – אורו של מלך המשיח המיוחל מששת ימי בראשית, הואר על המרפסת במרומי 770…

לאחרי תפילת ערבית, יצא הרבי מלך המשיח לקהל, ולעיני מצלמות הטלוויזיה והתקשורת העולמית כולה, עודד את שירת–זעקת החסידים: "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".

•

30 שנה חלפו להן מאז המעמד המרטיט של "קבלת המלכות" ב–י' שבט תשנ"ג שהועבר בשידור לווייני (סַאטֶלַייט), והיווה פרסום עולמי חסר תקדים של בשורת הגאולה וזהותו של הגואל.

אם באנו לעסוק בנושא זה בגישה החסידית – לחיות מחדש את המאורעות, לחזק את הפעולות בהפצת בשורתו של מלך המשיח, ולהתוועד בלהט על הנקודה האחת והיחידה – קבלת מלכותו של מלך המשיח; אין יותר מתאים מהמשפיע הרה"ח הרב שלמה מאיעסקי למשימה מיוחדת זו. הרב מאיעסקי, מנהל מכון ליהדות בקראון הייטס, מפורסם בבקיאותו הרבה בנושאי משיח וגאולה, ובהיותו מנושאי דגל האמונה הפשוטה בדברי הרבי מלך המשיח ללא פשרות.

עד עכשיו היה 'אסור' – כעת 'אור ירוק'…

הרב מאיעסקי, אולי בשביל הקוראים שנולדו קצת אחרי תשנ"ג, נחזור קצת אחורה בזמן… המושג "קבלת המלכות" הומצא על ידי חסידים ב–י' שבט תשנ"ג?

את המושג קבלת המלכות המציא הרבי מלך המשיח בעצמו…

את הפעולות לקבלת המלכות, התחילו החסידים בעקבות השיחה הידועה של כ"ח ניסן. הזעקה של הרבי "עשו כל אשר ביכולתכם" הביאה אותנו להבנה שהרבי דורש כאן משהו אחר, שעד אז היה 'אסור' להתעסק בו – קבלת המלכות, שהעם מצדו מקבל את הרבי כמלך המשיח.

בכנס שנערך ב–770 בליל שישי, שבוע לאחר השיחה של כ"ח ניסן, חתמו 250 אנשים על קבלת המלכות, ומיד למחרת יצאה תשובה חיובית מהרבי… זה כמובן התפרסם ועורר הרבה הדים, חסידים מבוגרים וצעירים היו בהלם שהרבי נותן 'אור ירוק' לכזה סוג של פעולות.

היה לזה כמובן המשך, הכל כבר נדפס ומפורסם ואין צורך להאריך, אבל מאז כ"ח ניסן הייתה רק התקדמות בכיוון הזה. זכיתי להיות חלק מהמטה העולמי להבאת המשיח, שהוקם בתקופה ההיא, יחד עם עוד רבנים משפיעים ועסקנים. המטה יזם שורה של פעולות: שיעורי גאולה ומשיח, חומרי הסברה בנושא ועוד. זכורני כיצד התחלקנו אנחנו – חברי המטה – בין בתי הכנסת באזור למסור את השיעורים הראשונים בגאולה ומשיח…

בשיחות ששמענו באותה תקופה, הרגשנו כיצד הרבי מלך המשיח מכוון לנקודה הזו של קבלת המלכות. בשיחת שבת פרשת תזריע–מצורע הרבי דיבר על כך שהאמוראים אמרו על רבם שהוא המשיח, והרבי הוסיף: "אף אנן חסידים נענה אבתרייהו", גם אנו צריכים להצביע על הרבי כמלך המשיח. השיא היה הכרזת ושירת "יחי אדוננו" בפני הרבי מלך המשיח באייר תנש"א.

השלוחים בדרום אפריקה מתלבטים, הרבי מבהיר!

למה באמת כל העניין של הכרזת "יחי אדוננו" באייר תנש"א נשאר כמאורע חד–פעמי שלא היה לו המשך באותה תקופה?

לא חושב שיש לזה תשובה ברורה. היו שמועות שונות, ונוצר בלבול. היה אז רעש מהארץ, ושלחו מכתבים שזה מרחק אנשים מחב"ד וכו'. הרבי עצמו כתב באותה תקופה לאחד מאנ"ש, ששאל על פרסום בעיתון בעניין זהות המשיח: "בנוגע להדפסה על דבר משיח וכו' . . לפי המצב דעתה מסתבר יותר הפסק בזה למשך זמן".

חשוב להדגיש שלמרות שהעניין של "יחי אדוננו" לא המשיך בגלוי לאחרי אייר תנש"א, אבל בכללות העניין של קבלת המלכות, היו עוד עידודים מהרבי ומענות על פרסום זהותו כמשיח – הן בקיץ תנש"א ובהדגשה יותר בחורף תשנ"ב. אם רוצים לציין מענה מיוחד שהרעיש בזמנו את 770… היה את המענה לרב נחמן ברנהרד מדרום אפריקה: הרב ברנהרד כתב לרבי כי השלוחים בדרום אפריקה מתלבטים, היות שבעבר הרבי היה נגד פרסום זהות משיח וקבלת המלכות, וכעת יש כאלו שאומרים ש'נשתנו העיתים'. הרבי מלך המשיח ענה על המכתב: "תלוי בתנאי המקום בזה, על חב"ד שעל אתר לברר".

אני עדיין זוכר את ההתרגשות שהייתה בעקבות המענה הזה… עד כדי כך שעשו כינוס מיוחד בעקבות כך, שזכיתי להנחות אותו. במילים פשוטות: הרבי מאשר את הקביעה ש'נשתנו העיתים'! כיום הפעולות של קבלת המלכות והעיסוק בזהותו של משיח הם לנחת רוחו של הרבי, והרבי משאיר זאת להחלטתנו, משום שקבלת המלכות צריכה להגיע מלמטה, מהעם.

בינתיים הגיע כ"ז אדר ראשון תשנ"ב, שביחד עם הכאב והצער, הביא איתו התעוררות עצומה בכל הנושא של משיח ופרסום בשורת הגאולה. בכנסי התעוררות ועצרות תפילה שנערכו אז, התחילו להכריז בקביעות את הכרזת הקודש "יחי אדוננו". פרסמו בין אנ"ש את השיחה של ב' ניסן שהכרזת "יחי המלך" מוסיפה חיים במלך, והייתה התעוררות ומודעות בנושא. ועדיין כל זה לא מגיע ל"שטורעם" והלהט שהתחיל בשנת תשנ"ג…

קבלת המלכות בנוכחות המלך

מה היה החידוש הגדול של תשנ"ג?

החידוש הגדול היה שכל החיים נהיו סביב הכרזת הקודש, שנאמרה כמעט מידי יום בפני הרבי מלך המשיח!

כבר ביום הראשון של ראש השנה לפני 'תקיעות', כשהרבי היה ב'חדר המיוחד' שנבנה לקראת החג במערב בית משיח, החוזר ר' יואל ע"ה כהן, חזר על נקודה משיחת ערב ראש השנה תשנ"ב, שתוכנה הוא: שהעבודה בראש השנה היא קבלת מלכותו של הקב"ה, והיא מתגלית בשלימות על ידי מלך המשיח. והוא המשיך ואמר: היות שאנו עומדים לפני תקיעת שופר, שמשמעותה הוא קבלת המלכות, נקבל על עצמנו את מלכותו של מלך המשיח, וכל הקהל ב–770 הכריז "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" שלוש פעמים.

החידוש הגדול היה כאמור, שכל זה נעשה במעמד הרבי מלך המשיח. בהקפות ב"שמחת תורה" הרבי עודד בתנועות חזקות באופן בלתי יתואר את שירת "יחי אדוננו" ומאז ואילך בכל תפילה ומעמד בו יצא הרבי לקהל, הניגון היה אחד ויחיד: "יחי אדוננו".

הזכרתם קודם את ההכרזה בראש השנה. כדאי לציין לקוראים שבשנים האחרונות מי שחוזר על שיחת הרבי מלך המשיח אודות קבלת המלכות, ומכריז את הכרזת הקודש יחד עם כל הקהל, זה הרב מאיעסקי… איך באמת הגיע אליכם התפקיד?

לקראת חודש תשרי תשנ"ה, זמן קצר אחרי ג' תמוז, ערכנו אסיפה של כמה מחברי מטה משיח, במשרדי ניידות חב"ד של הרב דוד נחשון (שהיה הרוח החיה בכל הפעולות של קבלת המלכות ו'יחי אדוננו'), הממוקמים בסמיכות ל–770. באסיפה נכחו למיטב זכרוני: הרב משה סלונים, הרב מרדכי חן ע"ה ולהבדיל בין חיים לחיים – הרב נחמן שפירא, הרב בערל ליפסקר ועוד. תוכן האסיפה היה שצריך להמשיך את ההנהגה ב–770 (בתיאום עם הגבאים) בדיוק כמו לפני ג' תמוז. כל ההנהגות בתשרי: תקיעות, הקפות וכו' הכל ללא שינוי. בין השאר, כאשר דובר על מעמד התקיעות, הטילו עליי את התפקיד להכריז את דברי הרבי על קבלת המלכות.

ראוי לציין, כי למרות היותה שנת 'הקהל', תשרי אז היה 'ריק' ממש… בראש השנה לא הגיעו הרבה אנשים, אורחים היו ממש מעט, וגם היו שסידרו אז, שבחורים ייסעו למדינות אחרות למבצעים. וכך למראית העין 770 היה נראה ריק. אבל הסדר שהחל בתשרי תשנ"ה, שהכל ממשיך בדיוק אותו הדבר ורק עומדים ומחכים להתגלות של הרבי מלך המשיח בעיני בשר, נתן כח וחיזוק לכל החסידים בכל העולם ששמעו על כך.

פרסום תקשורתי אדיר… את ההרגשה אין לתאר!

בחזרה לתאריך שלנו – י' שבט תשנ"ג. כאחד שזכה להיות ממארגני הכינוס, וידע קצת את המתרחש מאחורי הקלעים, תוכלו לתאר לקוראים את ההרגשה שהייתה אז, מה היה הלך הרוח ב–770?

הכל החל מהרעיון לאחד את כל העולם ביחד ביו"ד שבט, סביב הכרזת "יחי אדוננו". היה ברור, שיום קבלת הנשיאות הוא הזמן המתאים ביותר, שכולם יקבלו את המלכות של הרבי כמלך המשיח. לפועל החלו בהכנות לכנס שייערך ב–770 וישודר בשידור לוויני – סַאטֶלַייט לכל קצוות תבל. יש לציין, שהאפשרויות הטכנולוגיות אז היו שונות מהיום, והפרוייקט היה מורכב ועלה סכומי כסף גדולים מאוד.

לצערנו הייתה לכך התנגדות, התנגדות חזקה. אמנם בסופו של דבר, אפשר לומר שנהיה יתרון האור מן החושך. מישהו מסר לתקשורת – כנראה על מנת לעשות ליצנות מהעניין – שליובאוויטש הולכים להכתיר את הרבי למלך המשיח בשידור חי. נעשה פרסום תקשורתי אדיר בארץ ישראל ובעולם סביב הידיעה הזו, וכל העיתונים, הטלוויזיה והתקשורת דיברו על זה.

כמובן, לפני שהולכים למהלך דרסטי כזה, שואלים את הרבי מלך המשיח. האמת היא, שגם בין חברי מטה משיח היו ספיקות האם הרבי מלך המשיח רוצה לערוך פרסום מקיף כזה במימדים עולמיים. לפועל, שאלו את הרבי מלך המשיח על כל התכנית, כולל על הפרסום בלווין ובטלוויזיה, והרבי נתן את הסכמתו וברכתו למהלך.

אין להאריך בדבר המצער, אבל גם לאחר ברכתו הברורה של הרבי, היו שניסו להסביר לרבי שזה יביא לחילול כבוד ליובאוויטש וניסו להניא את הרבי מלצאת לקהל, הרבי מלך המשיח לא התחשב בטענות השונות והביע נחרצות את רצונו לצאת למעמד!

המעמד עצמו היה מרומם ביותר, לאחרי תפילת ערבית הרבי מלך המשיח יצא למרפסת ובאופן חריג שהה שם 8 דקות, הרבה מעבר לזמן הרגיל. הרבי עודד בראשו את הכרזת ושירת החסידים "יחי אדוננו", וכל התקשורת לא הפסיקו לרגע לצלם ולתעד. ההתעוררות שהייתה בין החסידים וההרגשה שהרבי מלך המשיח פורץ את כל המחיצות והגדרים ומתגלה לעין כל כמלך המשיח, הייתה משהו שאין לתאר במילים… באופן אישי, האחריות שלי הייתה לפקח על ההתנהלות הטכנית של השידור הלווייני, על המשאיות בחוץ וכד', לכן יצא שראיתי את הרבי על גבי המסך מחוץ ל–770.

ברכתו של הרבי למעמד הסַאטֶלַייט חולל נפלאות גם בתחום הפרסום: בהשגחה פרטית מאות מיליונים צפו אז במשחקי הסופרבול, ואת השידור מ–770 הראו על גבי מסך המשחק. אחד מאנשי המקצוע בתחום הפרסום אמר לנו אז, שבשום מחיר וסכום לא יכולנו לקבל פרסום כזה…

אמנם ברור שעדיין לא נפעל העניין בשלימות, לא זכינו אז לגאולה השלימה; אבל עצם העובדה שפרסום זהותו של משיח וקבלת המלכות של הרבי כמלך המשיח הקיפה את כל העולם – זה גילוי עצום!

אם רוצים לתמצת את המאורע, יש כאן בעצם שני פרטים: א. שכל העולם התאחד ביחד לקבל את המלכות ולהכריז 'יחי אדוננו' כאחד. ב. עידוד ה"יחי" על ידי הרבי שליט"א מלך המשיח הגיע לכולם, גם לגויים. כל האומות, בכל השפות ראו ושמעו שהרבי הוא מלך המשיח.

לראות את הרבי מעודד "יחי" – מתרץ את כל השאלות…

ברשותכם, נעבור להווה – תשפ"ג, כיצד המאורע של הסאטעלייט שהתרחש לפני 30 שנה צריך להשפיע על אברך חסידי, שליח, תמים מן המניין?

כיום, כאשר הרבי אומר לנו שסיימנו את כל העבודה, ונשאר רק לקבל פני משיח, פשוט לכל חסיד שי' שבט הוא התאריך המתאים ביותר לחזק את העניין של קבלת המלכות של הרבי מלך המשיח.

י'–י"א שבט אלו הימים שהרבי קיבל על עצמו את הנשיאות והתחיל דור השביעי, במילים ברורות – החלה מלכותו של הרבי, וזהו הזמן לחזק את כל הפעולות שלנו בענין קבלת המלכות: ראשית כל בעצם העניין, שזה ההכרזה של "יחי אדוננו" – ללכת עם זה בגאון מחד, ויחד עם זה להסביר לאנשים על מה מדובר. רואים במוחש שכאשר מסבירים בחכמה בינה ודעת, אנשים לא רק מסכימים, אלא גם מתרגשים, שמחים ומוכנים לקבל בעצמם את מלכותו של הרבי.

לאחר מכן, להתחזק בכל ה'פועל יוצא' של קבלת המלכות: להתחזק באמונה הפשוטה בהתגלות של הרבי מלך המשיח, להתחזק בלימוד שיחות ה'דבר מלכות', להתחזק בפרסום בשורת הגאולה ככל האפשר, זו ההכנה המתאימה לי' שבט. הדברים אמורים הן בתוך אנ"ש, והן בפעולות מחוץ לחב"ד, בעולם הכללי. צריך לחזק ולהתחזק בעניין של 'יחי אדוננו' וקבלת המלכות, ואם עברו עוד כמה שנים מאז תשנ"ג, זה רק אומר שצריך להתעורר בנושא הזה יותר חזק ממה שהיה אז…

הייתי מציע לכל חסיד לעשות לעצמו קביעות לראות את הוידאו של הרבי מלך המשיח מעודד את שירת 'יחי'. כשרואים את הרבי מעודד, ולעיתים ניתן ממש לראות את המאמצים שהרבי משקיע בכך… זה מתרץ את כל השאלות, וזה מחזק את האמונה והבטחון. גם כלפי 'חוץ' – כאשר יהודים רואים את הרבי מעודד 'יחי' זה מחזק אותם.

הוא אומר זאת בעצמו!

הרב מדבר הרבה על 'קבלת המלכות'; חסידים מאז ומתמיד ידעו שי' שבט הוא יום 'קבלת הנשיאות' של הרבי, וחיזקו את ההתקשרות לרבי כנשיא ורבי. יש איזה שינוי או חידוש במושג קבלת המלכות?

יש כאן חידוש יסודי. בכל הדורות חסידים התקשרו לרבי כנשיא, כרועה נאמן, כמלך; כעת אנחנו מדברים על עליית מדרגה – קבלת המלכות של הרבי כמלך המשיח. זה דרגה חדשה, הרבי הוא לא רק נשיא הדור, אלא נשיא של כל הדורות כולם – מלך המשיח.

עצם העובדה שבשנים קודמות הרבי לא דיבר על זה שהוא משיח, ולא אישר לנו לפרסם שהוא משיח; וכעת, לא רק שהוא נותן רשות לומר זאת, אלא שהוא אומר זאת בעצמו, זה אומר שהתגלה שלב חדש במלכות של הרבי. במילא, נדרש גם מאיתנו כחסידים, לקבל על עצמנו את הרבי כמלך המשיח.

במה זה מתבטא בפועל – איך נראה חסיד שמקבל את הרבי כמלך המשיח?

בכללות, כאשר חסיד יודע שהרבי הוא מלך המשיח – כל ההתקשרות שלו אחרת, כל האמונה שלו אחרת, הכל באין ערוך. בפרטיות יותר, יש הדגשה מיוחדת על הפעולות בקשר למשיח: הלימוד בעניני משיח וגאולה, הפרסום של בשורת הגאולה, חסיד שמונח אצלו שהרבי מלך המשיח, דואג לכך שכל ה'מבצעים' שלו יהיו חדורים בקבלת פני משיח, הוא מקשר כל דבר לגאולה, וכן הלאה.

נקודה חשובה ועיקרית: כאשר חסיד "בריא" מקבל את מלכותו של הרבי כמלך המשיח, הוא רוצה שלא רק שהוא ומשפחתו יידעו על כך; מיד זה נובע ומשפיע ממנו על כל הסביבה שלו, על כל מי שיש לו השפעה, שיידע ויקבל את זה, שהרבי מלך המשיח.

אנשים מקבלים את זה, מתפעלים ומתרגשים…

מדוע זה כל כך חשוב, שיהודי יידע שהרבי הוא מלך המשיח? לא מספיק לדעת באופן כללי את נבואת הגאולה של הרבי, ולהתכונן לביאת המשיח?

קודם כל, נשאל את עצמנו: מי הראשון שהתחיל לדבר על זהות משיח בגלוי? הרבי עצמו! הרבי מלך המשיח חוזר ואומר, בפרט בשיחות האחרונות שנשיא הדור הוא משיח. זאת אומרת, שנחוץ לפרסם לא רק על משיח, אלא גם את זהות המשיח. ותאמין לי, הרבי ידע בוודאות שכאשר הוא יאמר נשיא הדור, יבינו על מי מדובר…

וכאשר הרבי עצמו אומר שמשיח מנחם שמו, ו–770 בגימטריא 'בית משיח', ומשיח נמצא בניו–יורק ומשם פועל על העולם כולו, וכיוצא בזה – אי אפשר לטעות בזה…

אם ננסה להלביש את הדברים בהבנה והשגה: התפקיד שלנו הוא להביא את היהודי להאמין במשיח, לדעת שזה משהו אמיתי. לא רק אמיתי אלא שזה הולך לקרות עכשיו, ולא רק הולך לקרות, אלא שזה כבר קורה. כמו שהרבי הודיע לנו ברור – 'הגיע זמן גאולתכם', וכבר רואים את נפלאות הגאולה בעולם: המהפכה ברוסיה, מלחמת המפרץ וכו'.

כאשר מכירים בכך שאנחנו בעיצומו של תהליך הגאולה, נחוץ לדעת שאת התהליך מוביל מלך המשיח, שזה הרבי. כאשר יהודי יודע שהרבי הוא מלך המשיח, זה הופך את כל האמונה שלו למשהו יותר מוחשי ויותר אמיתי, זה לא נשאר ערטילאי ומנותק, אלא יש כאן מישהו שניתן להצביע עליו ולראות בו את הדמות של מלך המשיח.

המטרה שלנו היא שכל אחד יידע שהרבי הוא מלך המשיח. כל אחד בסביבתו הוא: במקום העבודה שלו, שכנים, מכרים וכו' צריך לדאוג לחבר את האנשים לעניין. הנקודה היא, שזה צריך להיות באופן שזה יתקבל אצל השני בחכמה בינה ודעת. צריך לחשוב ולשבור את הראש איך לפעול וכיצד להסביר את זה, ובסופו של דבר, כל אחד עושה את זה בסגנון שלו. כמו בכל המבצעים של הרבי, גם אם בתחילה ישנם קשיים, רואים במוחש שאפשר להשפיע על כל יהודי – אנשים מקבלים את זה, מתפעלים ומתרגשים, והכל תלוי בנו.

גם אם אין לנו הסברים – זה מה שראינו מהרבי!

מאז תשנ"ג חסידים נוהגים להכריז "יחי אדוננו" בכל הזדמנות: לאחרי כל תפילה, בכל פרסום והוצאה לאור, בכל נאום והתוועדות. יש להנהגה כזו מקור בדברי הרבי מלך המשיח?

בשיחה של כ"ח ניסן הרבי אמר שיש עניין בלתי מובן: מתאספים עשרה וכמה וכמה עשיריות מישראל, ולא מרעישים על משיח?! אם ננסה להבין, הרי מה בעצם היה שם ב–770 באותה הזדמנות? הייתה תפילת מעריב סטנדרטית. מה הרבי רוצה שהקהל יעשה, זה הרי לא אסיפה על משיח, זה סתם תפילת מעריב של יום רגיל?!… אלא רואים, שצריך לנצל כל הזדמנות שיש, כדי לדבר, להרעיש ולפעול להביא את משיח.

הרבי אומר בריבוי שיחות שצריכים להכריז ולצעוק בכל הזדמנות עד מתי. למה צריך להכריז כל פעם מחדש? למה לא מספיק מה שהיה אתמול? רואים ברור בדברים של הרבי מלך המשיח, שככל שמוסיפים בהכרזה, זה מקרב את הגאולה בפועל. אמנם לא רואים את זה בעיניים גשמיות, אבל ברור שכל הכרזה וכל צעקה מזרזת את ההתגלות.

בשיחה של ב' ניסן תשמ"ח, הרבי אומר שהתוכן של "יחי המלך" נמצא ב"עד מתי". אם פעם עיקר הצעקה הייתה עד מתי, בקשה כללית על הגאולה; כיום כאשר הרבי בעצמו יוצא למעמד קבלת המלכות עולמי, ברור לכל חסיד שהצעקה וההכרזה העיקרית היא "יחי המלך", "יחי אדוננו" – ההכרזה המבטאת את קבלת מלכותו של הרבי כמלך המשיח.

ועוד ועיקר, היחס שלנו להכרזה "יחי אדוננו" מגיע ממה שראינו בעינינו אצל הרבי מלך המשיח: משך למעלה משנה ראינו את הרבי מעודד "יחי" עוד פעם ועוד פעם, כל יום ולפעמים כמה פעמים ביום. בין אם אנחנו מבינים ובין אם לאו, עצם העובדה שהרבי עודד את זה בכזה חוזק ותוקף וכולם יודעים שזה לא היה פשוט בגשמיות לעיני בשר, היו כאבים וכו', ולמרות כל זה הרבי עשה את זה בכל הזדמנות, זה עצמו מורה לנו לנצל כל הזדמנות לבטא את העניין, זה העניין שצריך לבעור אצלנו!

גם אם אין לנו הסברים, זה מה שראינו מהרבי! אנחנו לא עושים כי אנחנו מבינים, אלא כי ככה הרבי הראה לנו. אבל נוסף לזה כאמור, שמענו מהרבי עצמו את הביאור והתוכן של העניין, וכן שהכרזה זו מזרזת ומביאה את הגאולה.

יהיו כאלו שיאמרו כי ג' תמוז קצת שינה את המציאות…

ג' תמוז לא שינה כלום. השינוי היחיד הוא, שצריכים לעשות את כל העבודה של קבלת המלכות ו"יחי" במרץ חדש ובהיקף רחב יותר. כבר אחרי כ"ז אדר ראשון תשנ"ב, הבינו כולם שה'העלם והסתר' שנוצר, מורה על הצורך להתחזק באמונה ובפעולות של משיח; אחרי ג' תמוז על אחת כמה וכמה שהרבי מצפה מאיתנו ללכת בגאון עם האמונה במשיח וברבי מלך המשיח עוד יותר ממה שהיה קודם לכן.

כמובן שיש כאן ניסיון גדול, ויש אנשים שקשה להם לעמוד בו, והגלות גרמה להם חלישות באמונה… אבל בגישה של חסיד שמחפש מה הרבי אומר בשיחות, רואים את ההתייחסות של הרבי לגבי הרבי הריי"צ: "והלוואי היו מדקדקים…", דהיינו, שמה שהרבי דיבר בשנים האחרונות נוגע לנו יותר מכל השנים.

מובן אם כן, ששיחות הדבר–מלכות – השיחות האחרונות מכ"ח ניסן תנש"א עד ויקהל תשנ"ב שהנושא המרכזי בהם הוא: משיח, כולל גם מיהו משיח, ועל כך שצריך לקבל את המלכות – זה המצפן ומורה הדרך של כל חסיד; ובשנה האחרונה שבה ראינו בעיני בשר את הרבי מלך המשיח בתשנ"ג–תשנ"ד לא זכינו לשמוע שיחות, אבל היה משהו אחד שראינו מהרבי: עידוד יחי. זה ההוראה הכי אחרונה מהרבי מלך המשיח, זאת אומרת שזה נוגע לנו כעת יותר מהכל!

עיקר העיקרים, שנראה כבר את ההתגלות בפועל ממש, ומיד נעמוד לפני הרבי מלך המשיח שליט"א, ונכריז ונשיר בשמחה, יחד עם כל העולם כולו: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!