חשיפה כואבת: הרבי פועל נגד הכנסת תיקונים בתנ"ך

מאת: שניאור זלמן ברגר, בית משיח

ספר התנ"ך – הנו הספר המקודש ביותר לעם ישראל מאז ומקדם, יסוד היסודות של העם היהודי. אך בדורות האחרונים קמו חוקרים ומדענים המנסים להכניס תיקונים וחידושים בספרי התורה והתנ"ך. רבים מהקוראים מרימים גבה למקרא הדברים. שמא חושבים הם שמדובר בתיקונים שנמצאים אך ורק בקהילות ובמחוזות מרוחקים. והלואי וכך היו פני הדברים.

לפני מספר שבועות נתרמו לבית כנסת חב"ד בו מתפלל כותב השורות, חומשים חדשים, חמשה חומשי תורה בכרך אחד ב"הוצאת מוסד הרב קוק". בשבת האחרונה, כשהתחלתי לבדוק את החומש בדף השער ובמבוא, חשכו עיניי. כן, היו אלו חמשה חומשי תורה שהוכנסו בהם "תיקונים" על ידי רב חוקר מקרא אשר השווה כתבי יד עתיקים על פי מחקרים אקדמאיים, והגיע למסקנות שונות ומשונות, ועל פיהן הכניס תשעה תיקונים הנמצאים במחלוקת מדורי דורות.

הנה כי כן, אין מדובר באיזו כת רפורמית רחוקה העושה בתורה כבשלה, אלא בחומשים המגיעים גם לבתי כנסיות ובתי מדרשות שלנו, דבר שעורר התנגדות חריפה מצד רבני ישראל.

לא ייפלא אפוא כי הרב מרדכי ברויאר ע"ה, מחבר התנ"ך המחודש שהבין את הבעיה בפניה הוא ניצב, כאשר דעתו בעד התיקונים, הייתה לדעה בודדת, ובמבוא הקצר לתורה שהוציא לאור, איחל לעצמו שגם הרבנים יסכימו איתו.

הרבי עצמו נדרש לנושא כמה פעמים, והרבי הביע דעה ברורה והחלטית: גם אם מוצאים אי אלו תיקונים בספרי תורה או העתקות מדורות קודמים, אל לנו לתקן בתוך הטקסט של התנ"ך, אלא אם יש סברה שצריך לתקן, ניתן לכתוב זאת בשולי הגיליון וכדומה.

הנושא הנידון, מורכב עד מאוד, ולאחר מחקר מקיף, ביוזמתו ובסיועו של ידידי הרב אסף פרומר, הריני מפרסם בשורות הבאות את תמצית המחקר המרתק והכואב.

המסורה מול ממצאים חדשים

"המסורה". כך מכונה המסורת של התנ"ך שנמסרה מדור לדור עם הניקוד והטעמים, חלוקת הפרשיות ועוד. "המסורה" נבנתה במשך שנים ארוכות על ידי גדולי הרבנים והחכמים כבר בתקופת הגאונים, ומאז דבק עם ישראל ב"מסורה" זו. אמנם היו כמה מסורות, אך המסורת הטבריינית נותרה איתנה מול כולם, ורוב עם ישראל הלך אחרי המסורה הזו.

לפני כשישים שנה פרצה סערה גדולה סביב נכונות גרסת התנ"ך המקובלת. בתחילה היו אלו "המגילות הגנוזות" שנתנו גוון שונה על התנ"ך, ולאחר מכן היה זה ספר התורה הנודע בכינויו: "כתר ארם צובה" שחלקים ממנו הגיעו לארץ הקודש, והסערה הפכה למערבולת סבוכה.

"המגילות הגנוזות" ידועות גם בשם: "מגילות ים המלח" ו"מגילות קומראן". מגילות אלו התגלו בין השנים תש"ז-תשט"ז, במערות קומראן שבהרי מדבר יהודה ובמקומות נוספים באזורים אלו. גילוי המגילות היכה בתדהמה את חוקרי הארכיאולוגיה וההיסטוריונים, שכן היו בהן ממצאים ארכיאולוגיים מהחשובים שנמצאו בארץ הקודש. החוקרים מייחסים חשיבות היסטורית ודתית למגילות אלו אשר נכתבו לפני כאלפיים שנה, בזמן בית המקדש, והן בין הכתבים העתיקים ביותר בלשון הקודש שנמצאו בארץ ישראל. רוב מגילות אלו עשויות קלף ואחרות מנייר המיוצר מצמח הפפירוס. המגילות ברובן נשמרו היטב בגין מזג האוויר היבש השורר באיזור ים המלח. חלקן הגדול כתובות בלשון הקודש וחלק אחר בארמית וביוונית. המגילות נמצאו ב-11 מערות מוסתרות בקרבת שרידי הישוב קומראן. בחלק ממערות אלו, חצובים מעין מדפים, מה שהביא את החוקרים להעריך כי מערות אלו שימשו כספריות קבע.

בין המגילות נמצא העתק של ספר ישעיהו ועוד קטעים רבים הקשורים לתנ"ך, כלומר, העתקות מהתנ"ך. חלק ממגילות אלו מוצגות כיום בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל בירושלים.

התעלומה הגדולה האופפת את "המגילות הגנוזות" היא מי כתב אותן? היו שטענו שאלו כת האיסיים, חברי כת שחיו באזור ים המלח. אחרים טוענים שכוהנים צדוקים כתבו זאת. במשך השנים אף הועלתה תיאוריה כי המגילות שייכות לספריית בית המקדש השני. מאידך גיסא, חוקרים נוצרים מנסים לשייך את המגילות לאנשי דתם. פרופסור יחזקאל קוטשר תמה על התיאוריות השונות שמנסות לומר כי מגילות אלו עתיקות ביותר, ומצביע על כך שבמגילת ישעיהו שנמצאה בין מגילות אלו, הכתיבה אינה עתיקה אלא ההיפך נראית כעממית ולא כהעתקה מקצועית מדוייקת, וכתיבה עממית זו נועדה לשימוש הציבור הרחב. בין היתר מסתמך בקביעתו על כתיבה בכתיב מלא ובשימוש נרחב במילים ארמיות בהן משולבות גם שפות אחרות.

בשנים בהן התגלו "המגילות הגנוזות", היו כבר מי שניסו לומר שהנה נמצאו קטעי תנ"ך עתיקים יותר מכל עותק הנמצא כעת בידינו, ואולי עתיק יותר מתקופת "המסורה", ואשר על כן יש לתקן את הנוסח המצוי בידינו לפי קטעי המגילות שנמצאו.

הגאון הרב שלמה יוסף זווין כתב על כך לרבי, וקיבל מענה קצר אך פסקני ביותר: "בהנוגע למגילות הגנוזות, הרי לא היה עתותי בידי לעיין בהסכסוך שבין החוקרים בזה, וכידוע שמחולקים מן הקצה אל הקצה, אבל מה שנראה לי מתוך קריאה שטחית, וראיית איזה צילומים, שכנראה משיטת הכתוב בהנוגע למלאים וכו' [כתיבה בכתיב מלא במקום חסר כנהוג בתנ"ך בדרך כלל] זהו מכתב יד עם הארץ, העלול לטעות בהעתקה מפני חיסרון הידיעה, ולכן זהירות יתרה דרושה בנוגע לסמכות המגילות (ומי יודע סיבת גניזתם)" (אגרות קודש, חי"א, אגרת ג'תה).

בליקוטי שיחות מובאת התבטאות נוספת בנידון:

"בזמן האחרון התגלו גניזות של מגילות מעניני התנ"ך ושם יש כמה שינויים לגבי המסורה שלנו בנוגע לחסר ויתיר וכו'. צריך לדעת שה"גניזות", למרות שהם נראים כ'עדות ראיה" הרי הם כלל לא כפי המסורה שלנו. ובפרט שלא ניתן לדעת מי הם מחברי ה"גניזות" האם מ"גדולי החכמים" או שלא. ויותר מכך, אשר ישנה אפשרות שהמגילות נגנזו בגלל שנכתבו לא כהלכה. מה שאין המסורה שיש לנו, אשר הועברה איש מפי איש, דור אחר דור למעלה עד משה רבינו, זה דבר ברור שזו אמת" (ליקוטי שיחות חכ"ו ע' 203).

האמינות של ספר התורה העתיק

הרמב"ם כותב כי ישנו ספר תורה בירושלים אשר מחשיבים אותו למדויק, ולכן רבים מגיעים לירושלים במיוחד כדי להגיה ממנו ספרי תורה אחרים. יש לציין כי אין זה ספר תורה של ממש, אלא מדובר בחמישה חומשי תורה כתובים על קלף, אך כרוכים כספר קריאה. על כל דף ישנם סימונים רבים הקשורים לטעמים, ניקוד, וגם מספר אותיות בתורה ומילים נדירות. לפי הידוע כיום, הספר נכתב לפני כאלף שנה בעיר טבריה, לפי "המסורה הטבריינית" ובמשך שנים רבות היה הספר בירושלים. לפי מסורת בקרב יהודי סוריה, ספר זה הגיע מירושלים לעיר חַלֶבּ שבסוריה, שם שכן כבוד בבית הכנסת. מפאת חשיבותו הטמינוהו בכספת מיוחדת ולא נתנו לאיש לראותו מלבד בעיתים נדירות. בשלב מסויים החלו יהודי חַלֶבּ לכנות את הספר התורה החשוב: "כתר ארם צובה".

בשנת תש"ח חוללו הערבים פרעות ביהודי חַלֶבּ, ובמהלך הפרעות שרפו את בית הכנסת בו שכן ספר התורה החשוב, ומאז האוצר היקר נעלם כלא היה. גרסאות רבות, חלקן סותרות, ישנן לגבי גלגוליו של הספר. אך זאת ידוע, שכעבור כעשר שנים הגיע לארץ הקודש והוא שוכן כיום במוזיאון ישראל. ארבעת החומשים הראשונים בספר נשרפו ואינם, והספר עצמו מתחיל מאמצע חומש דברים, אך גם בחלק זה עדיין חסרים עמודים רבים.

מפעם לפעם, צצים במקומות שונים בעולם דף או שניים מהספר, וההשערה היא שחלק מהספר נגנב או נמכר ביודעין על ידי גורמים מסוימים.

לאחר שהגיע הספר לארץ הקודש, חוקרים רבים ביצעו בו מחקרים שונים שהעלו תמיהות רבות. אין הוכחות ברורות לכך שהספר אודותו דיבר הרמב"ם, הוא הספר ששכן בסוריה. ניתוח מחקרי של הספר עצמו הביא חלק מהחוקרים לפקפק בדבר אמינותו של ספר זה. מאידך גיסא ניצבו חוקרים אשר מאמינים כי זהו הספר האמין אודותו דיבר הרמב"ם, ולכן הוא מדויק ביותר.

בשנים הבאות הוחלט באוניברסיטה העברית על פתיחת מיזם מיוחד בשם "מפעל המקרא" בו חברים פרופסורים חוקרי מקרא והיסטוריה, שהם יכינו תנ"ך בגירסה מחקרית מדעית על פי "כתר ארם צובה". למותר לציין כי הללו עמדו בפני מכשול אדיר, שהרי ארבעה חומשים ראשונים אינם בנמצא ב"כתר ארם צובה", כמו גם חלקים נוספים.

אשר על כן החליטו החוקרים להכין גירסת תנ"ך שהכותרת שלה כלפי חוץ תהיה "כתר ארם צובה", אך בפועל תסתמך גם על כתבי יד עתיקים שונים הנמצאים ברחבי העולם, ונחשבים לעתיקים ומוסמכים. ומה שיוצא בפועל, זה לא תנ"ך לפי "כתר ארם צובה" אלא תנ"ך על פי ממצאים מחקריים-מדעיים, בלבוש של הספר המוסמך "כתר ארם צובה" שכאמור, לא ברור אם אכן מה שבידינו אליו הרמב"ם התכוון.

דבר תוכנית התנ"ך המחקרי-מדעי, הגיע אל הרבי שהביע התנגדות תקיפה לכך. הוא שיגר אגרת ארוכה מפורטת ומנומקת אל מר זלמן שזר, אשר כשנה קודם לכן עלה לגדולה והיה ידוע כחובב תנ"ך, ובכלל היה בעל קשרים ענפים בתחומים רבים. הרבי התריע בפניו כי הדבר עלול ליצור עימות בין פלגים שונים בעם ישראל.

האגרת נכתבה בעיצומו של חג הפורים תשכ"ד והנה מספר ציטוטים בתוספת דברי קישור:

"כפי שנודעתי שהאוניברסיטה העברית בירושלים מתכוננת להוציא לאור מהדורה חדשה של תורה שבכתב בהביא בחשבון תגליות הכי אחרונות וכתבי יד שונים, ולכל לראש כתב יד המכונה אלעפו קודקס (כתר תורה!)"

"אלעפו קודקס". כך הרבי כתב באנגלית, וליד זה כתב בסוגריים (כתר תורה). משום מה כאשר פורסמה האגרת בליקוטי שיחות, באגרות קודש ובספר נשיא וחסיד, לא פירשו מה הכוונה לביטוי הזה, וכאן נבהיר ש"אלעפו קודקס" תרגומו לעברית: "ספר חאלב", דהיינו ספר התורה מחאלב, הכינוי באנגלית ל"כתר ארם צובא". מכיון שבאגרות הרבי מי שיחפש "כתר ארם צובא" לא ימצא כלל ביטוי שכזה, לכן כפי שנבהיר לקמן, לצערנו יש ספרים המתוקנים על פי כתב יד זה למורת רוחו של הרבי, ונמצאים בבתי כנסת חב"ד ואולי גם בבתי חסידי חב"ד.

והנה המשך האגרת: "ולא עוד – ועל זה באתי – שעלה בדעת המכינים את הנ"ל לדפוס שהפנים [הטקסט של התנ"ך] לא יהיה הנוסח המקובל והמקודש שעליו נתחנכו כמה וכמה דורות של בני ובנות ישראל, ובהם גם אלו בדורנו שהם בבחינת יצרם אנסם [דהיינו גם אלו שאינם שומרי מצוות, אך התנ"ך אצלם הוא זהה לתנ"ך המסורתי], כי אם הנוסח של הקודקס האמור. וכיון שחלק חשוב ממנו חסר, כמדומה לי לערך שליש, ישלימו את החסר מכתבי יד אחרים שלדעת המוציאים לאור, יש לסמוך עליהם".

הרבי חשש לא רק מהשוואת הגרסאות על פי כתבי היד השונים, אלא שהחוקרים יכניסו את דעתם ופרשנותם תוך פסילת גרסאות מסוימות המקובלות, והכל מתוך מטרה להפוך את ספר התנ"ך שיהיה מקובל על כולם בשווה: "ובחלק ההערות, אם בשולי הגיליון או בסוף כל כרך, יעירו גם כן על הנוסח המקובל ונוסחאות של עוד כתבי יד וכולי וכולי".

הרבי מוסיף ומבהיר כי על ידי מהדורת תנ"ך שכזו, תקום מחיצה בין חוגים שונים בבני ישראל גם בנוגע לתורה שבכתב, ודי לנו בצרות ובמחיצות שיש גם ככה, ואין צורך ליצור מחלוקות בין יהודים גם לגבי התורה שבכתב. הרבי מדגיש כי למרות שנראה שאין שינויים גדולים, אלא רק בחסר ויתיר, נקודות וטעמים, הרי אין זה ענין של כמות, אלא ענין מהותי שיקים מחיצה בין יהודים ויגרום לפירוד לבבות.

הרבי כעיקרון אינו שולל את השוואת הגרסאות, ומבהיר באופן ברור כי טוב יהיה להשוות, אך את חילופי הגרסאות יש לכתוב כהערה או במבוא, ולא כדעה המקובלת על כולם או כמסקנה מוחלטת.

תוך כדי פירוט הנימוקים לשלילה, מוסיף הרבי וכותב בפירוש, כי ברור הדבר שיש קבוצה המחפשת להילחם במאמינים בני מאמינים.

באגרות קדשו הרבי מתייחס לאנשי מדע בשפתם המדעית, ומשום כך הוא נוקט כדוגמה את ספר התנ"ך שהוציא לאור גרמני מומחה ידוע בשם קיטל, שלא העז לשנות את טקסט התנ"ך וכל הערותיו באו בשולי הגיליון, ורק במהדורות הבאות, בהשפעת שותפו, שילבו את הערותיו בגוף הטקסט.

הרבי מודיע שלפי הידיעות שבידו, בראש היוזמה עומד פרופסור [משה] גושן-גוטשטיין, והוא מודיע למר שזר, שמפאת החשאיות והדחיפות, נשלח מכתב זה באמצעות שליח" (אגרות קודש חכ"ג אגרת ח'תשפה).

לא ידוע אלו צעדים נקט מר שזר בעניין זה. בפועל, האוניברסיטה העברית הוציאה את המהדורה המדעית של התנ"ך, כאשר האחראי על המהדורה, כפי שחשף הרבי, היה פרופסור גוטשטיין. במהדורה זו בוצעו שינויים בגוף הטקסט, אך המהדורה לא התקבלה בקרב הציבור הרחב.

בשנים הבאות יצאה מהדורה נוספת של תנ"ך מתוקן על פי כתר ארם צובה וכתבי יד עתיקים אחרים. הפעם היה זה הרב מרדכי ברויאר, רב וחוקר מקרא, אשר תיקן בגוף הטקסט של התורה והתנ"ך. מלבד זאת, הוא היה שותף לפירוש נרחב על התנ"ך שיצאה בסדרת ספרים בשם "דעת מקרא". בפירוש זה שולבה מהדורת התנ"ך של הרב ברויאר. למרבה הצער, חלק מהפירושים שם הינם פירושים לא מוכרים הדוחים את הפירושים המקובלים מדורי דורות. סיבה זו, לצד בעיות נוספות, גרמו ליהודים יראי שמים להתרחק מסדרה זו.

מי חילק את התנ"ך לפרקים?

לפני כשישים שנה, היו בארץ קבוצות אנטי דתיות ששמו להן למטרה לדכא כל דבר שרוח דת נודף ממנו. הללו ניסו לשנות כל דבר שהיה נהוג ומקובל מדורי דורות. בין השאר החליטו להתערב גם בחלוקת הפרקים בתנ"ך.

בשלב מסוים הוחלט להוציא את תנ"ך "קורן", מהדורה חדישה, ישראלית, עם גופן חדש ועוד כמה עניינים. תוך כדי הכנת המהדורה הישראלית, החליטו העורכים לבטל את חלוקת הפרקים בגוף הטקסט ולהותיר זאת בצד העמוד באותיות קטנות, כיון שלדעתם חלוקת הפרקים המסורתית לא בוצעה על ידי יהודים.

יש לציין כי סביב חלוקת הפרקים יש עמימות; יש הטוענים כי אכן גויים הם אשר ביצעו את חלוקת פרקי התנ"ך, אלא שבגין פולמוסים רבים שהיו נהוגים בין יהודים וגויים, הוחלט גם אצל היהודים להסכים לחלוקה זו כדי שיוכלו לצטט מהתנ"ך לפי פרקים. מאז, במשך דורי דורות, חלוקת הפרקים היתה קבועה ומקובלת גם בקרב יהודים. כעת הגיעו שוחרי הקדמה, אשר הקדושה והדת רחוקים מהם כרחוק מזרח ממערב, ודווקא הם הביעו "אכפתיות" מכך שהחלוקה בוצעה על ידי גויים…

גם בנושא זה הביע הרבי דעת תורה ברורה ומוחלטת: חלוקת הפרקים "קאפיטלאך" זהו בבחינת מנהג ישראל תורה:

"ידועה השקלא וטריא בנוגע לחלוקה זו לקאפיטלאך ומקורה – אבל בכל אופן הרי נמצאת חלוקה זו בכל הספרים בכל תפוצות ישראל וגדולי ישראל, ומאז כמה וכמה דורות, ומנהגי ישראל תורה היא ולהעיר מהרמב"ם הלכות ממרים… בנוגע למנהגות ומנהג שפשט בכל ישראל" (ליקוטי שיחות חט"ז ע' 229). ובהזדמנות אחרת כתב הרבי על תנ"ך קורן, שבמקרה מסויים העדיפו נוסח מסויים של מומחה נוצרי "קיטל" המוזכר לעיל, על פני הגירסה המקובלת מדורי דורות. (אגרות קודש חכ"ו אגרת ט'תשל).

מקורות: אגרות קודש, ליקוטי שיחות, ספרי תנ"ך במהדורות רבות, ספרים ומאמרים היסטוריים ממקורות מגוונים העוסקים במגילות הגנוזות וכתר ארם צובה. היכל הספר – מוזיאון ישראל ועוד.

* * *

ספרים "מתוקנים" חדרו לליובאוויטש!

הרבי לחם ונאבק נגד כל סממנים של חידוש או שינוי בתורה הכתובה ובמסורה הקבועה מדורי דורות, אך למרבה הצעיר, לפעמים דווקא בתוך הבית החסידי נכנסים, מחוסר מודעות, ספרים שהם בניגוד לדעתו הברורה של הרבי. לפני שניגש לרשימה, הבהיר בזאת, כי אין אני רב מורה הוראה, גם לא פוסק או משפיע, ועל כל אחד לשאול את רבו כיצד לנהוג בספרים אלו.

ספר ההפטרות החב"די –  ספר ההפטרות החב"די אשר יצא לאור בשנת תשנ"ה בהוצאת קה"ת בנושאי חסר ויתיר, נשען על… התנ"ך מהדורת ברויאר, דהיינו תנ"ך עם תיקונים כפי שנכתב בפתח דבר של הספר: "ההפטרות (חסר ויתר, הניקוד וטעמים) הוגהו על פי מהדורת הר"ר מרדכי ברויאר בהוצאת מוסד הרב קוק שנת תשל"ז".

כבר קדמני אחר, הלא הוא הרב ברוך אוברלנדר שליח הרבי מה"מ בהונגריה, אשר לפני מספר שנים פרסם תמיהתו בקונטרס הערות וביאורים של ישיבת 'אהלי תורה', על ספר הפטרות זה שנסמך על מהדורת ברויאר, מה שלא מתאים לדעת הרבי.

חמשה חומשי תורה מהדורת ברויאר – לצערי דווקא בבית כנסת חב"ד בו אני מתפלל, וייתכן מאוד גם בבתי כנסת חב"ד נוספים, הוכנסו חומשים "מתוקנים" אלו.

תנ"ך מהדורת קורן, ומהדורות דומות – אשר בהם בוצעו תיקונים שונים וכפי שהרבי התבטא, שבמקום אחד לפחות העדיפו גירסא נוצרית. מלבד זאת את חלוקת הפרקים הנהוגה הזיזו הצידה. מהדורות אלו ניתן לראות בבתי כנסת ובבתים חב"דיים רבים.

חומש קול מנחם – בהוצאת ספריית היכל מנחם. מהדורה זו שאבה גם מתנ"ך קורן, וגם מתנ"ך על פי כתר ארם צובה. וכך נכתב בהקדמה למהדורת קול מנחם: "במהדורה זו, הניקוד וטעמי המקרא בנוסח החומש נערכו בצורה אחידה על פי מקורות מדוייקים. הלכנו בעקבות שלוש מקורות: … 2) תנ"ך קורן המפורסם. 3) תנ"ך על פי כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים, בעריכת הרב מרדכי ברויאר (בהוצאת מוסד הרב קוק)".

* * *

לא לשנות את נוסח התהלים

מזכירו של הרבי, הרי”ל שי’ גרונר סיפר, שלאחר הסתלקות כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ נ”ע, הורה לו הרבי להביא לחדרו כמה הוצאות מספר התהלים הנמצאים בבית הכנסת של 770. הרבי עיין בכולם ובחר באחד, ואמר שבספר תהלים זה האותיות בהירות יותר ונוח לאמירה יותר. למעשה, בו בחר הרבי עבור ההדפסה.

כעבור שנים, התברר שהייתה סיבה נוספת בשלה בחר הרבי דווקא בתהלים ההוא:

הרב שניאור זלמן שי’ חאנין, אשר מונה על-ידי הרבי (בשנת תשל”ט) לאחראי על הוצאת ספרי קה”ת, פנה אל הרבי בשנת תש"נ, בשאלה האם אפשר להדפיס מחדש את התהלים, על פי הוצאת רדלהיים, בה יש כמה שינויים מהתהלים 'אהל יוסף יצחק' שנדפס בכל השנים על ידי קה"ת:

ב”ה, כ”ג מנ”א, הי’ תהא שנת נסים.

כ”ק אדמו”ר שליט”א

מצו”ב צילום ספר תהלים שנסדר ז”ע בארה”ק. חשבנו שאולי כדאי שקה”ת יצלם את ספר התהלים אהל יוסף יצחק צילום מהוצאה זו, ובעיקר מצד יופי הדפוס (התהלים שהננו משתמשים בו ע”ע אינו ברור וכו’).

הוצאה זו הוא ע”פ הוצאת דפוס רדלהיים, וישנם כו”כ שינויים בהניקוד שי”ל ע”י קה”ת. ומצו”ב כמה דוגמאות.

לכאורה דפוס רדלהיים הוא דפוס מדוייק.

האם יכולים להשתמש בהוצאה זו למרות השינויים מהנדפס ע”ע.

[קבלנו רשות מהמו”ל לצלם את התהלים].

מענה כ”ק אדמו”ר שליט”א (בע”פ, ע”י המזכיר הרי”ל שי’ גרונר):

דער שווער האט קיינמאל ניט געזאגט תהלים פון רדלהיימ’ס א תהלים. און ווען מען האט געדארפט אויסקלייבען א תהלים צו דרוקן, האט מען מדייק געווען צו נעמען א תהלים אין וועלכען דער שווער פלעגט זאגן [=כ”ק מו”ח אדמו”ר לא אמר מעולם תהלים בתהלים של הוצאת רדלהיים. וכשהיו צריכים לבחור תהלים להדפסה [לאחר הסתלקות כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ], דייקו לקחת תהלים שממנו נהג כ”ק מו”ח לומר].

ממענה זה רואים שהרבי לא נתן רשות לשנות את נוסח התהלים.