-
פרופ' יעקב פרידמן וצוותו במרכז האקדמי לב עמלים בשנים האחרונות על מחקר מהפכני שאמור להפריך את תורת היחסות של איינשטיין • בראיון לעיתון 'בשבע', מספר הפרופסור החב"דניק על התקרבותו ליהדות תחת השלטון הקומוניסטי ברוסיה, על המענה המפתיע מהרבי כאשר רצה ללמוד בישיבה, ועל הפונטציאל האדיר של הפרוייקט עליו הוא עמל • לקריאה
צילום: מרים צחיחב"ד אינפו|י״ח בתמוז ה׳תשע״ועדי גרסיאל, בשבע
בתמונות שלו מהניסויים במאיץ החלקיקים, הוא נראה בחולצה לבנה, כיפה שחורה או כובע קסקט, כשחוקרים בעלי מראה לא יהודי בעליל מאזינים לדבריו.
גם בפגישה עמו, נדמה שטון הדיבור הרך והלבוש החב"דניקי עומדים בסתירה לקריאת התיגר שלו על לא פחות מאשר אחד מגדולי הפיזיקאים בכל הזמנים, אלברט איינשטיין. אם התיאוריה של פרופ' יעקב פרידמן מהמרכז האקדמי לב נכונה, תורת היחסות של איינשטיין תצטרך להשתנות, לא פחות. ההשלכות של השינוי יכולות לחולל מהפכה בתחומים טכנולוגיים רבים, כולל המחשבים והסלולריים שאנחנו משתמשים בהם מדי יום.
צריך כמובן לא מעט אומץ כדי להציע תיקונים בתורת היחסות, אבל נדמה שפרידמן, עוד מילדות, לא חשש לשחות נגד הזרם.
הילד משתעמם בשיעורי חשבון
הוא נולד בעיירה מונקטש בהונגריה לפני 68 שנה, כשהאזור היה כבר תחת השליטה הסובייטית. הוריו שרדו אמנם את השואה, אך הייתה זו תקופה קשה ליהודים שנותרו שם. אביו היה ממנהיגי הקבוצה ששיקמה את היהדות באזור. הם הכשירו שוחטים כדי לדאוג לאוכל כשר. בהמשך התחילה עלילת הרופאים (שבה הואשמו רופאים יהודים בשנת 1953 בניסיון כביכול להרעיל את מנהיגי ברית המועצות) וראשי הקהילה נלקחו למאסר. מכיוון שאביו הגיע לעיירה מאוחר יחסית, לא היה לו תיק במשטרה החשאית והוא נותר לבדו בראשות הקהילה, שמנתה כאלפיים איש. בית הכנסת הגדול במקום נסגר, והרוסים התירו להתפלל בבית כנסת בקצה העיר, שנסגר אף הוא אחרי כשנתיים. מאז נאלצו בקהילה לערוך תפילות מחתרתיות. "היה לי מזל", נזכר פרידמן, "כי בדירה השנייה היה בית כנסת מאולתר ויכולתי אפילו לשמוע את התפילות דרך הקיר".
בית השחיטה, למשל, היה למעשה מפעל לנוצות שסיפק את חומר המילוי לכריות. "הקהילה שילמה שוחד לכל מי שהיה צריך, כדי שאפשר יהיה לערוך שחיטה כשרה שם".
איך התחלת במתמטיקה?
"כשהייתי קטן, בדרכנו לבית הכנסת, אסור היה כמובן לדבר דברי תורה, אז אבא היה מנצל את הזמן כדי לעשות איתי תרגילי חשבון. כשהגעתי לבית הספר כבר השתעממתי בשיעורי החשבון. הבעיה הייתה שלא ידעתי את השפה כי בבית דיברנו רק יידיש. אבל אסור היה לחשוף את העובדה הזאת, אז אמרו שאני לא מדבר. ואם ילד בגיל שבע לא מדבר, זה סימן לא טוב ואף בית ספר לא רצה לקבל אותי. עד שאחת המורות, דווקא אנטישמית, הבינה והציעה לקבל אותי לכיתה שלה בבית הספר הרוסי".
חבריו לכיתה היו בנים של קצינים רוסים שהוצבו באזור. "למזלי, הם לא ידעו מה זה בכלל יהודים וזה לא עניין אותם". המורה למתמטיקה היה גם הוא יהודי וכשהוא ראה שליעקב יש נטייה לתחום, הוא נתן לו ספרים עם תרגילים.
פרידמן הילד הוכיח הצטיינות בתחום וזכה בכמה תחרויות במתמטיקה. הוא אפילו זכה באולימפיאדה המתמטית של כל אוקראינה, אבל בגלל יהדותו לא נשלח לשלב הבא: האולימפיאדה של כלל רוסיה, "לקחו את הילד השני".
עם סיום לימודיו הצליח פרידמן, "בדרכי ניסים", להתקבל לאוניברסיטת מוסקבה, שנחשבה אז לדבריו לאחת הטובות בעולם.
הפקולטה למתמטיקה ולמכניקה הייתה היחידה שבה עדיין קיבלו יהודים. "סטלין רצה פצצת אטום והוא הבין שכדי להשיג את זה הוא חייב לקחת את הסטודנטים לפי הכישורים, ולא לפי מפתח מפלגתי. אבל רק בשני מקומות במוסקבה, שהמחלקה למתמטיקה באוניברסיטת מוסקבה הייתה אחד מהם".
פרידמן החל ללמוד באוניברסיטה שנה לפני מלחמת ששת הימים. מיד אחרי המלחמה נסגרה גם הפקולטה הזאת לכניסת יהודים. "בשנה שבה סיימתי, 1971, היו במחזור שלנו 150 בוגרים יהודים וכולם מצטיינים. הבעיה הייתה שלא היה מה לעשות איתם, כי השיבוץ שם היה על פי החלטה ממשלתית. כשהגיע בוגר לא יהודי, היו כל נציגי החברות הממשלתיות רבים עליו. אבל אם היה יהודי – אף אחד לא רצה לקבל אותו". האפליה הזאת דווקא שיחקה לטובתו: "מצאתי מפעל בעיר שלי, מונקטש, שהיה מוכן לקבל אותי, ושובצתי לשם. זה היה מפעל לייצור מעבדות לבתי ספר. לא היה לי מה לעשות שם באמת, אז הציעו לי לחשב מתי צריך לתקן את המכונות. שאלתי: ואיך אתם עושים את זה עכשיו? הם השיבו: מתקנים כשהן מתקלקלות. אספתי את הנתונים ואחרי כמה שעות בניתי להם תוכנית לתחזוקה כוללת. המנהל הנדהם אמר לי: 'למה כל כך מהר? זו עבודה לשנה'. ככה זה עבד ברוסיה הסובייטית".
משפחת פרידמן, שמנתה אז שש נפשות, החלה באותה שנה בניסיונות לצאת משם. "העובדה שלמדתי במוסקבה עזרה לי, כי ידעתי לדבר איתם בשפה שלהם. אף אחד לא האמין שזה יקרה, אבל קיבלנו אישור יציאה. היינו צריכים לארגן הכול תוך שבועיים ולצאת. זה היה מבצע ממש מעל לטבע".
בעת לימודיו של יעקב באוניברסיטה הוא התחבר למשפחה חב"דניקית, ונהג לאכול ולהתפלל בדירתם. "לא היה שום מקום במעונות שבו הייתה לי פרטיות ויכולתי להתפלל בו, וכמובן שלא היה אוכל כשר. אז הייתי כל יום נוסע שעה לכל צד לאותה משפחה, מתפלל ואוכל. מאז אין לי בעיה לאכול פעם אחת ביום".
במהלך לימודיו, שהיו במסגרת העתודה הצבאית הרוסית, הוא עשה קורס קצינים בחופשת הקיץ. בבסיס הגדול, שבו היו מפתחים ומאמנים צוותים של סוללות טילים נגד מטוסים, שהו באותו זמן גם צוותים ממדינות ערב, אבל לא היה ביניהם קשר. "הקורס היה תקופה קשה מבחינה יהודית. בלי תפילין, בלי סידור ובלי אוכל כשר", מעיד פרידמן. "פעם התפללתי בצד תפילת שמונה עשרה ובדיוק עבר קצין. מכיוון שלא הצדעתי לו, נענשתי והייתי צריך כל היום לנקות את השירותים".
אבל פרט לתקרית זו, היחס של הקצונה אליו היה דווקא חיובי. "עזרתי להם לתכנן את מערכת השיעורים, שהייתה מסובכת בבסיס כה גדול. היו ארבעה קצינים שעסקו בשיבוץ. בניתי בשבילם תוכנה – לא היו אז מחשבים אישיים, אלא רק גדולים – והקצינים היו מרוצים". בתמורה פינקו אותו קצת יותר, "כלומר קיבלתי פחות עונשים".
פתרונות טכנולוגיים תמורת יציאות לשבת
כשהמשפחה הגיעה סוף סוף ארצה, הלך פרידמן לבקר חבר בישיבה בכפר חב"ד. הוא היה אז בן 23, וחברו הציע לו ללמוד משהו עם בחור ירושלמי שהיה רק בן 17. "גיליתי שהוא נמצא ברמה רוחנית גבוהה בהרבה ממני. לא הייתה שום שאלה שהצגתי לו שהוא לא השיב עליה בצורה מסודרת ומשכנעת. לי, כמדען, זה היה חשוב מאוד. אחרי פחות משעה שלמדנו יחד, התקשרתי להוריי והודעתי להם שאני נשאר בישיבה. למדתי שם שנה וסגרתי פערים. זו הייתה אחת השנים הטובות בחיי".
פרידמן רצה להמשיך ללמוד בישיבה. כמו כל חב"דניק טוב, הוא כתב מכתב לרבי מלובביץ', והיה בטוח שהוא יקבל ממנו אישור להחלטה. אבל תשובתו של הרבי הפתיעה אותו: "המשך באקדמיה ועשה דוקטורט בשילוב עם לימודי קודש". פרידמן עבר לבני ברק, למד ולימד חצי יום באוניברסיטת תל אביב, וחצי יום למד בכולל. "האוניברסיטה הייתה מקום לא קל לבחור ישיבה עם כיפה וציציות. לא היו שם אז דתיים בכלל, וכשעברתי בפרוזדורים זכיתי להערות כמו 'מה אתה עושה פה?', או 'בטח הגעת לכאן בטעות'".
תוך כדי לימודי התואר השלישי שלו, פרצה מלחמת יום הכיפורים ופרידמן גויס, עשה טירונות מזורזת ונשלח לסוריה עם הפלוגה שלו. בחורף הוא שהה בחאדר, העיר שדאעש תפסו לאחרונה. גם שם הפגין את כישוריו הטכנולוגיים כשסייע בחישובי הכיוון של המרגמות והתותחים, בעידן שבו הם עדיין לא היו ממוחשבים. בתמורה, המפקדים דאגו שהוא ייצא כל שבת הביתה, למרות שהיה עוצר יציאות.
את הדוקטורט הוא סיים בשנת 1979 והוא עסק במתמטיקה תיאורטית: גיאומטריה של מרחבים בעלי ממדים אינסופיים.
פרידמן: "עשיתי את הדוקטורט בשיתוף עם בחור מקיבוץ שעבד באוניברסיטה העברית על דוקטורט באותו נושא. קיבלנו אישור נדיר לשלב ידיים. בהמשך התברר שהבעיה המרכזית שעבדנו עליה נחשבה בכלל לבלתי פתירה".
אחרי שנה הצליחו שני החוקרים הצעירים לפתור אותה, תוך שהם נאלצים להמציא מושגים וכלים חדשים כדי לעשות זאת. ההישג סידר להם משרות פוסט-דוקטורט: החבר התקבל לאוניברסיטת טקסס ופרידמן נסע ללוס אנג'לס, לאוניברסיטת קליפורניה. בסגל היו לא מעט יהודים, הוא מספר, אבל לא היו ביניהם דתיים. ראשית שנות ה‑80 הייתה תקופה קשה באקדמיה בחו"ל ובארץ, תקנים צומצמו ולא היו משרות חדשות. מצד שני, ההייטק החל לפרוח. לצד עבודתו באוניברסיטה, פרידמן ייעץ גם למשקיעים בחברות סטרט-אפ. בהמשך היה מעורב בהקמת כמה חברות בעצמו, ואחת מהן אף נמכרה ל‑IBM. הוא קיבל הצעה ממשקיע גדול להשתלב בחברה במשכורת פי שלושה מזו שקיבל באוניברסיטה. המציע היה מוכן גם לשלם מעשר למוסדות חב"ד וביקש ממנו לשאול את הרבי מלובביץ'. הרבי השיב בשלילה: תישאר במדע.
שמונה שנים הוא עבד באוניברסיטת קליפורניה, ואז קיבל הצעות מהמרכז האקדמי לב ומכמה אוניברסיטאות בארצות הברית. "שלחתי לרבי שאלה, וקיבלתי ממנו תשובה: קדימה לירושלים, ולתמיד!". ומאז הוא שם. תחילה כמרצה, אחר כך כראש חוג, סגן רקטור, רקטור וסגן נשיא למחקר.
בהמשך קיבל הסבר מהרבי לתשובותיו: "הרבי אמר שהוא מתנגד לייעץ לאדם לעשות שינוי שמוחק חלק מחייו. צריך לנצל את כל מה שעשינו ולמדנו כדי לעבוד את ה'. אז אם בהשגחה פרטית למדתי מתמטיקה, אני צריך להשתמש בזה. בנוסף לכך, הרבי הסביר שההתעסקות במדע ובפיתוחו היא חלק חשוב להכנת העולם לקראת הגאולה. כך נראה את אחדות העולם לא רק ברובד הרוחני, אלא גם בחוקי הטבע. זה שינה את ההסתכלות שלי על הפעילות באקדמיה. בהמשך זה גרם לי לעשות שינוי כיוון מסוים. כי מתמטיקה היא רק כלי למדעים אחרים, אבל אם רוצים להבין את העולם, צריך ללמוד פיזיקה".
פרדימן החל אז, לפני כחצי יובל, לנסות לעשות את החיבור בין המתמטיקה למדעי הטבע. "עד אז לימדו מתמטיקה בצורה תיאורטית מדי ומנותקת מהמדעים. עשיתי שינויים בתוכניות הלימודים בתחום". "כשאני מלמד קורס במתמטיקה", הוא מסביר, "אני לא מתחיל מהתיאוריה או מהוכחת משפטים, אלא דווקא מבעיה מעשית. אני מדגים את האילוצים שלה ומגיע למשוואה. זאת כדי ליצור לסטודנטים את הקשר בין המציאות למתמטיקה. רק אחר כך אני מסביר איך לפתור אותה. כך הם לומדים איך לגשת לבעיות בעולם המעשי".
אחת הדוגמאות להצלחת הגישה הזאת היא סטודנט מצטיין של פרידמן שהחליט להתמחות בחקר המוח. "לימדתי אותו איך לנתח נתונים שמגיעים משם. הוא ניסה לראות אם ניתן להבחין בדיכאון על ידי מיפוי פעילות המוח, והצלחנו למצוא קשר כזה. היום הבחור הזה מוביל בתחום ב‑MIT ובדרך נרשמו כבר כמה פטנטים בנושא".
בהמשך, כצעד מתבקש מהנטייה שלו לעולם המעשי, עשה פרידמן הסבה לפיזיקה. "כולם אמרו לי שזו התאבדות אקדמית. כי במתמטיקה, אם תיאוריה מסוימת מסתדרת עם השכל, היא נחשבת נכונה. קרה לא פעם שאיזה מודל מתמטי החזיק מעמד עשרות שנים ופרנס עשרות או מאות חוקרים שקיבלו עליו דוקטורטים ופרופסורות. ואז הגיע מישהו והוכיח שהמודל אינו נכון. אבל בפיזיקה המבחן הוא בשטח, במציאות. וזו הסתכלות אחרת לגמרי".
איך בעצם למדת פיזיקה?
"בעיקר בעצמי, וחלק על ידי הוראה. למשל, תורת הקוונטים שמתארת את עולם החלקיקים הקטנים שבתוך האטום. לתורה הזאת יש מתמטיקה משל עצמה ששונה מזו של הפיזיקה הרגילה. החלטתי ללמד את הקורס בתורת הקוונטים במרכז האקדמי לב וזה הכריח אותי לדעת אותה היטב".
"קשה לי לשתף פעולה עם גרמנים"
פרידמן עוסק בשנים האחרונות בבעיה שהוא מגדיר כמרכזית לאחדות היקום. בפיזיקה, הוא מסביר, יש שני תחומים: העולם הרגיל, שבו פועלים חוקי הפיזיקה הרגילים; והאזור הקוונטי, של החלקיקים הקטנים, ששם ההתנהגות היא שונה. "המדענים בנו תיאור של התנהגות זו ששונה מהותית מתיאור הפיזיקה הרגילה, אבל זה לא הגיוני. זה הרי אותו עולם. בשלב מסוים החלטתי לנסות לעשות את החיבור בין השניים. בדרך כלל מקובל לחשוב שהשוני בין האזורים הוא בגודל. אבל גם זה לא ממש משכנע, כי חוקי הפיזיקה הקלאסיים (חוקי ניוטון) פועלים גם על כוכבים עצומים וגם על גרגירי חול. אז לכאורה הגודל הוא לא הגורם שמשנה את החוקים. הטענה שלי היא שמה שמשפיע הוא התאוצה, כלומר השינוי במהירות. בחלקיקים קטנים פועלים כוחות גדולים. ועל פי המשוואה המפורסמת שכוח שווה למסה כפול תאוצה, נקבל בחלקיקים קטנים תאוצות אדירות. אבל תורת היחסות הפרטית מדברת רק על ההשפעות של המהירות. איינשטיין אומר שכשמתקרבים למהירות האור, חוקי הפיזיקה הרגילים משתנים: הזמן מאט והגוף מתפשט. אבל למעשה אי אפשר להגיע למהירויות כל כך גבוהות, חוץ מאשר במאיצי חלקיקים. ואילו תורת היחסות הכללית עוסקת בהשפעת כוח הכובד (הגרביטציה) ומראה שכוח הכובד מסוגל לעקם את המרחב.
"הרעיון שלי הוא לפתח מודל שמתייחס גם להשפעה של התאוצה. זה אמנם סותר את אחת ההנחות של איינשטיין ('השערת השעון', שאומרת שהזמן מושפע רק מהמהירות), אבל ההנחה הזו של איינשטיין שנויה במחלוקת בקרב פיזיקאים, בכל מקרה.
"כדי לבדוק את ההשערה שלי, הייתי זקוק למאיצי חלקיקים. לא מהסוג שיוצר התנגשויות, כמו המאיץ המפורסם ב‑CERN. אלא כאלה שיוצרים קרינה עוצמתית עם תכונות שמאפשרות מדידות עם דיוקים גבוהים מאוד. מאיצים כאלה נקראים סינכוטרונים.
"יש בעולם כמה סינכוטרונים חשובים: בהמבורג נמצא הסינכוטרון הטוב בעולם, וזה של האיחוד האירופי ממוקם בגרנובל שבצרפת. הגשתי יחד עם עמיתי פרופ' ישראל פלנר ופרופ' ישראל נוביק מהאוניברסיטה העברית וצוות גרמני בקשה לניסוי במאיץ הגרמני והתקבלנו. התוצאות היו שהתאוצה אכן גרמה לשינויים, אבל הם היו יותר מורכבים ממה שציפינו. עד היום אין לנו הסבר סופי על הממצאים שקיבלנו שם".
פרידמן, יחד עם צוות הניסוי הקודם, החליט לערוך את הניסוי בצורה אחרת והפעם במאיץ שבצרפת. "לניסוי זה פיתחנו ובנינו בעזרת סיוע של קבוצת מדענים מהמרכז הגרעיני בנגב ואוניברסיטת בן גוריון מערכת של צנטריפוגה ייחודית". הניסוי שם הניב תוצאות טובות יותר, ועדיין ההשפעה של התאוצה הייתה גדולה הרבה יותר ממה שעולה מהמודל שפרידמן פיתח. "לקחתי לשם סטודנטים שלי. הם השתלבו מהר והוכיחו את עצמם. כולם שם היו בטוחים שהם דוקטורנטים. אם הם היו יודעים שאלה סטודנטים לתואר ראשון, לא בטוח שהיו נותנים להם להיכנס". תוצאות הניסוי הזה פורסמו כבר בכמה מאמרים בכתבי עת מובילים באירופה.
"היה לי קשה לשתף פעולה עם הגרמנים", מודה פרידמן, "אבל הם היום בין המובילים בעולם בתחומים האלה. אחד מהם גילה לי שהוא למשפחה נאצית שחלק מבניה המשיך להחזיק בדעות הללו גם אחרי המלחמה. הוא התארח אצלי בבית, שאל שאלות וגילה עולם אחר".
בניסויים הללו אתה מרגיש את החרם האקדמי?
"לא. האירופים צמאים לרעיונות חדשים והם השקיעו המון במאיצים האלה, ושמחים על כל ניסוי של תיאוריה חדשנית שעושים בהם".
אז מה בעצם היישום של התאוריה שלך?
"אם נבין איך התאוצה משפיעה, נוכל להבין את עולם החלקיקים וגם את עולם האסטרופיזיקה, כי גם שם חלק גדול מהתופעות קשור לתאוצות גבוהות. למשל בכוכבי ניוטרונים, שהם כוכבים מאוד כבדים, או בחורים שחורים. ומכיוון שיש היום המון מידע מחלליות וטלסקופים, אפשר לומר שזו מעבדה טבעית, סטרילית לגמרי, שהקב"ה יצר לנו. בעזרת התיאוריה שלי, הצלחתי יחד עם פרופ' מנחם שטיינר מהמרכז האקדמי לב, לפתור בעיה בת יותר מ‑150 שנה שקשורה למסלולו של מרקורי, כוכב חמה. זהו הכוכב היחיד שלא מתנהג בבירור לפי חוקי ניוטון והמסלול שלו סביב השמש ארוך ב‑43 שניות לכל מאה שנה. זו הייתה ההוכחה הראשונה לכך שחוקי ניוטון אינם מוחלטים. איינשטיין פתר את זה עם תורת היחסות הכללית לפני 100 שנה ואמר שזה היה ההישג הגדול בחייו. עם התיאוריה שלי על השפעת התאוצה, בתוספת תיקונים קטנים של תורת היחסות הפרטית, הצלחתי גם אני להגיע בדרך קצרה וישרה – מבלי לעקם את המרחב כמו איינשטיין – לתוצאה הנכונה.
"לפרויקט שלי יש גם פוטנציאל אדיר בתחום ההייטק, כי הטכנולוגיה מגדילה כל הזמן את התדרים, למשל במחשבים. בתדרים כאלה לתאוצה יש השפעה משמעותית. בלי להבין איך היא משפיעה, לא נוכל להתקדם לתדרים גבוהים יותר. מצד שני, המכשירים והרכיבים הופכים להיות קטנים יותר ויותר. כיום מדברים על ננו טכנולוגיות ולא יכולים להגיע לרמה הקוונטית-אטומית, בגלל שאנחנו לא מבינים עד הסוף את החוקים שם".
מה חסר בישיבות החרדיות?
מה דעתך על יוזמתו של שר החינוך בנט לקדם את לימודי המתמטיקה?
"זה רעיון חיובי. היום אפשר אמנם ללמוד לבד הרבה דברים, אבל כלים חדשים במתמטיקה קשה לתפוס לבד. צריך הכוונה ועזרה של המורים. בתחום המחשבים, לעומת זאת, אפשר יותר ללמוד לבד. צריך לזכור שהעתיד הכלכלי של המדינה הוא בהייטק ובעיקר בפיתוחים חדשים. כי כשהייצור נהיה טכני, הוא כבר עובר למזרח הרחוק.
"מעבר לכך, גם בתחומי המדע היותר תיאורטי אנחנו יכולים להצליח, אם נדע לשלב ידע מתמטי ויכולת לחבר אותו למציאות באמצעות ניתוח ובניית מודלים".
האם אתה רואה את הציבור החרדי משתלב בהייטק?
"הציבור החרדי נכנס לתחום רק בשנים האחרונות ויש אצלנו כבר כמה סטרטאפים של חרדים בחממה, אבל עדיין אין מספיק והמעבר מההשכלה הישיבתית ללימודים האקדמיים עדיין לא חלק. בישיבות לא מלמדים מספיק חשיבה אנליטית. ואפשר לעשות את זה אפילו על ידי כך שמתמודדים עם בעיות מתמטיות מורכבות שיש בגמרא, ולא מנסים לעקוף אותן. קצת יותר פתיחות יכולה להועיל. יש לי בכיתות תלמידים חרדים מצוינים, אבל כשבודקים מבחנים, וזה כמובן בעילום שם, אני יכול לזהות מי חרדי ומי לא. יש להם שגיאות בסיסיות באלגברה, למשל".
למרות ההישגים בניסויים עד כה, פרידמן זקוק לעוד השקעות ועוד חוקרים. "זה לא משהו שאפשר לגייס עבורו כסף ממשקיעים. זה צריך להיות מימון ממשלתי", הוא אומר. "יש כאן אפשרות להגיע לחזית המחקר העולמית שיכולה להקפיץ אותנו קדימה. אני בטוח שהתעשייה בארץ תוכל לתרגם את התוצאות שלנו להישגים גדולים ולקצור את הפירות".
תגיות: פרופ' יעקב פרידמן
וידאו-
ArrayArrayArrayArrayArrayחדשות חמות
-
דנייפר, אוקראינה: השליחה מרת לאה אלטהויז ע"ה
-
אבל בחב"ד: הרב שניאור זלמן ווילישאנסקי ע"ה
-
איש השמאל חושף: אני הבאתי את השליח לשכונת מאליבו!
-
תיעוד קורע לב: הלווית השליח הצעיר הרב מנחם מענדל לנדא ע"ה
מוזיקה-
ArrayArrayArrayArrayArrayבחירת העורךגאולה ומשיחמגזיןטורים
-
זכיתי להיות סטודנט שלו. אדם משכמו ומעלה. גאון!
אני גאה שזה הדוד שלי. דרך אגב מדובר בגאון אדיר בתורה