הדירה בפריז לא הייתה סתם דירה… • הרב מנחם טל

הרב מנחם טל, מגזין בית משיח

לחיים חסידים! 

לחיים כפליים לתושיה, לכבוד פורים.

סיפר המשפיע הרה"ח ר' זלמן נוטיק ע"ה באחת ההתוועדויות, על חברו, יבדלחט"א, שליח הרבי לגבעת שאול הרב משה קטן. זה האחרון דפק פעם על דלתו של רופא שיניים שלא הכיר, במטרה להניח איתו תפילין. כשנפתחה הדלת, גילה לפניו רופא שיניים דתי, חסיד ברסלב.

תפילין כבר לא שייך להציע לו, ואז הוא הציע לו ללמוד שיעור תניא. עונה לו הרופא–החסיד: "בוודאי, אבל בוא תשב רגע ואספר לך מדוע אני כל כך רוצה ללמוד תניא".

הרב קטן התיישב והרופא החל לגולל את סיפורו: "חזרתי בתשובה בהיותי בצרפת לפני כ–25 שנה. בשלב מסוים עליתי לארץ ישראל ונהייתי חסיד ברסלב. לפני שנתיים הסתובבתי בחוצות העיר צפת, כשלפתע אני רואה דף מתגלגל. הרמתי אותו והנה אני קורא בו סיפורים על הרבי מליובאוויטש. בין הסיפורים שאני קורא אני מוצא שהרבי התגורר בפריז בשנת תרצ"ו, ברחוב בולאר 9 קומה 1. אני מרגיש שהכתובת הזו 'מדגדגת' לי בזיכרון, אבל לא מצליח להיזכר מאיפה אני מכיר את הכתובת. רק אחרי זמן–מה 'נפל לי האסימון'. רחוב בולאר 9, קומה 1 זו הכתובת שלי. גרתי בבית הזה לפני 25 שנה… ואז הזכרונות צפו ועלו בראשי:

"באותה תקופה הכרתי בחורה גויה, יצרתי איתה קשר והתכוננו להינשא זה לזו. לא הרגשתי עם זה שום בעיה מצפונית, שכן מעולם לא ביקרתי בבית כנסת, גם לא ביום כיפור. גם אבי מעולם לא ביקר בבית כנסת, ואף סבי לא. היינו משפחה מנותקת מיהדות מזה דורות.

"שכרתי את הדירה והתכוננתי לעבור לגור יחד עם חברתי הגויה במטרה להתחתן בהמשך.

"כמה דקות לאחר שנכנסתי לגור בדירה, הרגשתי לפתע רגשות יהודיים חזקים ומשיכה נפשית מוזרה שמעולם לא הרגשתי. מתוך הרצון הזה פניתי לחברתי וביקשתי ממנה שלא להתקרב אלי יותר. היא לא הבינה: "מה קרה לך? אתה לא מרגיש טוב?" עניתי לה: "יכול להיות שאני לא מרגיש טוב, אני לא יודע, אבל אל תתקרבי אלי יותר".

"עברה שעה נוספת והרגשות הנפשיות שלי מתעצמות באופן בלתי מוסבר. יצאתי מהבית והתחלתי לחפש בית כנסת יהודי בסביבה. הגעתי לבית הכנסת ונכנסתי להתפלל תפילת מנחה מבלי שאני יודע מהי תפילה ומהי מנחה. פשוט ניגשתי לרב בית הכנסת וביקשתי שיתן לי סידור כי אני רוצה להתפלל יחד עם כולם…

"מובן שנפרדתי מהגויה זמן קצר לאחר מכן, והמשכתי לגור בדירה לבדי עוד מספר חודשים. כל יום התקרבתי לקב"ה, עד שכעבור מספר חודשים עליתי ארצה ונהייתי חסיד ברסלב.

"והנה חולפות 25 שנה, אני מרים את הדף ורואה את כתובת הדירה שלי…

"החלטתי שאני חייב להתייעץ עם רב, אבל אמרתי שעם חב"דניק אני לא רוצה להתייעץ, כי הם בוודאי "משוחדים", ויסבירו לי שהכל קשור לרבי… נסעתי אפוא לרבי דוד אבוחצירא בנהריה וסיפרתי לו את הסיפור כולו.

"אמר לי רבי דוד: 'תשמע טוב, רבנים יש הרבה! צדיקים יש הרבה! אדמו"רים יש הרבה! אבל רבי יש אחד. מה זה רבי? זה שבשנת תרצ"ו הרבי בחר לגור בדירה הזאת, הוא לא חיפש מקום רק כדי שהוא יוכל להתבודד שם, ולא מקום לספרים שלו. מלכתחילה הוא חיפש דירה זו שכעבור ארבעים שנה אתה תעבור לגור בדירה הזו, אתה תחווה שם התעוררות. כי זו מהותו של רבי, ראש בני ישראל, ולרבי נוגע רק דבר אחד – מעמדו של כל יהודי בעולם באשר הוא. 

וזה מה שכתוב במגילת אסתר "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה… ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה" – כך הרבי יודע את כל אשר יהיה עם כל יהודי ושומע את זעקת נשמתו, והוא עוזר לו לצאת 'מהבוץ'"…

עשֵה עוד צעד קדימה 

לפני כחודש השתתפתי בהתוועדות חסידית, שם פגשתי את ר' עמית רונן, שיוזם פעילויות ופרויקטים שונים בענייני גאולה ומשיח, וכן בנושא שבע מצוות בני נח. עמית שיתף אותנו בתרגילים שונים שהוא עורך למשתתפי הקבוצות שלו.

בשלב מסוים ביקש מכל הנוכחים, כעשרים איש, לקום על רגליהם, וכולם נעמדו סביב השולחן. הוא ביקש מכולם להתרחק קצת מהשולחן, ואמר שהשלב הראשון של הסדנא זה "לעשות צעד קדימה". כולם אכן פסעו צעד קדימה. לאחר מכן, כשכולם חזרו לשבת סביב השולחן, הוא שם ספר תניא מבואר על השולחן ואמר: "הספר הזה יכול להיות של כל אחד מכם וכל אחד יכול להשתמש בו". כך חזר על דבריו מספר פעמים. אנשים לא הבינו מה הוא רוצה, עד שאחד הנוכחים קם ולקח את הספר לעצמו. "זה בדיוק מה שהתכוונתי", אמר…

הסקתי מכך שהשלב הראשון הנדרש מאתנו הוא לעשות צעד אחד קדימה. זה מה שהרבי מחנך אותנו להתקדם בחיים (ובלשון הפסוק שהרבי מצטט רבות "ילכו מחיל אל חיל"). הרבי מחנך אותנו להוסיף ולהתקדם עוד ועוד, ואם אין אפשרות להוסיף בכמות, אז יש להוסיף באיכות.

בשלב השני אמר לנו רונן: "שמתם לב ששמתי את הספר על השולחן, אמרתי שכל מי שרוצה אני נותן לו את הספר במתנה, אבל אנשים לא הבינו, ורק אדם אחד לקח את הדברים ברצינות ולקח את הספר לעצמו? 

המסר שעומד מאחורי זה הוא לדעת לנצל הזדמנויות. 

הרבי אומר שאנחנו נמצאים בזמן השיא – ואם כן, צריך לנצל את הזמן הזה ולדעת שזו הזדמנות פז לא רגילה, כמו שכתוב ב'היום–יום' שעוד יבואו ימים בהם נתגעגע לימי הגלות ונאמר לעצמנו 'איך לא נצלנו את הימים האלו?' אז שנדע לנצל כיאות את הימים האלו שיהיו באופן של "ונהפוך–הוא" כמו בימים של מרדכי ואסתר – והכל מתהפך לטובה, בגאולה השלמה.

אחדות מתוך רגישות

משלוח מנות ומתנות לאביונים, ובעצם כל נתינה שהיא, צריכה להיות בסבר פנים יפות – באופן של פנים מאירות. וכפי שמדייקים בתניא בפרק ל"ב, שם אדמו"ר הזקן כותב "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך", ואדמו"ר הזקן מוסיף את המילים "באור פניך". 

לכאורה, מספיק להגיד רק "ברכנו אבינו כולנו כאחד", שהרי על זה מדובר – על האחדות. אלא מסתבר שלא די להיות מאוחדים זה עם זה, אלא זה צריך להיות ב"פנים יפות ומאירות", ואז גם הקב"ה יאיר לנו את פניו.

ישנו סיפור על מורה מצליחה בכיתה א', אהובה על תלמידיה, שביום האחרון של כיתה א' אמרה לתלמידים: "תלמידיי היקרים, מי היה רוצה להמשיך איתי שנה נוספת בכיתה א'?" מאחר שכל התלמידים אהבו את המורה, כולם הרימו את היד בהתלהבות.

לבסוף המורה אמרה שהיא יכולה לבחור רק בתלמיד אחד, ולאחר "היסוס" רב בחרה בתלמיד אחד שנכשל בלימודיו ומשרד החינוך החליט להשאירו שנה נוספת בכיתה א'. ברגישותה כי רבה, המורה השאירה אותו בכתה שנה נוספת מבלי שהוא ייפגע או ירגיש ירידה במעמדו.

כך גם בחיים, כשנפגשים בסיטואציות שונות, צריך לראות איך מעירים הערות בלי לפגוע. 

מסופר על 'החפץ חיים' שהתארח אצל אחד מתלמידיו. אותו תלמיד היה נוהג שאחרי מנת הדגים הראשונה, שרים זמירות וכל אחד מילדיו מתכבד לומר דבר תורה או לספר על מקרה השגחה פרטית שהתרחש עמו בשבוע שחלף. כך היה נוהג גם אחרי המרק והבשר, עד לסיום הסעודה שהייתה אורכת שעות ארוכות. 

כשהגיע 'החפץ חיים' להתארח בביתו בשבת, התלמיד היה בטוח שיהיו הרבה ניגונים ודברי תורה. אך ראה זה פלא – 'החפץ חיים' ביקש מנה ראשונה, ומיד אחריה ביקש להגיש את המנה השניה, וכן את השלישית. רק כשסיימו את המנה השלישית והאחרונה, אמר לבעל הבית: "עכשיו נוכל לשיר את הניגונים ונאמר דברי תורה כאוות נפשך".

התפלא התלמיד: "רבי, מדוע הזדרזת כל כך עם המנות? הרי שבת צריכה להיות במנוחה וברוגע?" ענה לו 'החפץ חיים': "שמת לב שעוזרת הבית שלך, בטרם יצאה מהבית ניגשה להודות לי מקרב לב?! הסיבה שהזדרזתי הייתה, כי הבנתי שגם לעוזרת הבית שלך יש משפחה, בעלה וילדיה מחכים לה לקידוש ולסעודה. הם מתחילים רק כאשר היא מסיימת את שטיפת הכלים אצלך. כשראיתי זאת אמרתי לעצמי שצריכים להיות רגישים ולהתחשב בה, וזו הסיבה שהזדרזתי".

רבותינו נשיאנו חינכו אותנו להתנהג ברגישות עם הסובבים אותנו. וכידוע שיחת הרבי מלך המשיח, שכל ד' מצוות חג הפורים שאליו אנחנו באים, הם סביב העניין של אחדות ישראל, מתוך רגישות ואכפתיות. לחיים חסידים!